לדלג לתוכן

הנס אייזנק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנס אייזנק
Hans Jürgen Eysenck
לידה 4 במרץ 1916
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בספטמבר 1997 (בגיל 81)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מנחה לדוקטורט סיריל ברט עריכת הנתון בוויקינתונים
תארים דוקטור לפילוסופיה, דוקטור במדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט כריס ד. פירת', פרנק פארלי עריכת הנתון בוויקינתונים
אב Eduard Eysenck עריכת הנתון בוויקינתונים
אם הלגה מולנדר עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג סיביל אייזנק עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים מייקל אייזנק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס עמיתי ויליאם ג'יימס (1994) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנס יורגן אייזנקגרמנית: Hans Jürgen Eysenck; 4 במרץ 19164 בספטמבר 1997) היה פסיכולוג גרמני-בריטי, ממוצא יהודי, מהדמויות הבולטות ביותר בחקר האינטליגנציה ובחקר האישיות.

לאחר מותו נבחנו עבודותיו מחדש ורבות מהן, בפרט אלה שחיבר עם רונלד גורססארט מטיצק (Ronald Grossarth-Maticek), נחשבות לא אמינות[1] אך גם לגבי עבודות אחרות פורסמו אזהרות אמינות[2].

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנס יורגן אייזנק נולד בברלין לזוג הורים שחקנים. אביו, אדוארד אייזנק, היה צאצא למשפחה קתולית מאזור הריין, בעוד אמו, הלגה מולנדר (נולדה כרות ורנר), הייתה בת למשפחה פרוטסטנטית משלזיה. אייזנק חשף מאוחר בחייו שסבתו מצד האם הייתה ממוצא יהודי. הוריו התגרשו כשהיה בן שנתיים, אמו הייתה לבת זוגו של הבמאי היהודי מקס גלאס, איתו היגרה לפריז לאחר עלייתו של היטלר לשלטון. היא הותירה את בנה לגדול אצל סבתו, בעברה זמרת אופרה. כנער חילק אייזנק את התעניינותו בין נושאים אינטלקטואליים לספורט. לדבריו הוא תיעב את הנאציזם ההולך ומתחזק. השתלטות היטלר על מולדתו הניעה אותו לעוזבה ב-1934 לטובת לונדון. שם פנה ללימודי פסיכולוגיה. הוא קיבל דוקטורט ב-1940 מהיוניברסיטי קולג' לונדון בהנחיית סיריל ברט.

תחומי התעניינות ומחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייזנק הושפע מגישתם של פסיכולוגים בריטים כמו סיריל ברט שעסקו במדידת תכונות אישיות, וסבר שיש להן קשר הדוק לתורשה. בעת ובעונה אחת התעניין בביהביוריזם וביכולת לעצב התנהגות באמצעות התניות. על הפסיכואנליזה הפרוידיאנית הייתה לו, לעומת זאת, ביקורת חריפה. הוא תהה אם היא מסייעת במשהו למטופלים ופקפק במדעיותה. כשב-1946 נפתח מחדש בית החולים מודסלי, אייזנק התמנה לפסיכולוג מחקר בכיר. כעבור שנה התמנה למנהל מחלקת פסיכולוגיה. ב-1950 אוניברסיטת לונדון הקימה במודסלי את המכון הפסיכאטרי ואייזנק ייסד שם את מחלקת פסיכולוגיה. הוא התמנה גם לפרופסור באוניברסיטת לונדון.

אייזנק קיבל קביעות ב"מכון הפסיכיאטרי" המסונף לקינגס קולג' לונדון, ובשנות החמישים והשישים זכו הספרים שהוציא מתחת ידיו לפופולריות רבה, והוא נחשב לאחד מבכירי הפסיכולוגים בבריטניה. בשנות ה-70 צידד בארתור ג'נסן (אנ'), שטען כי הקשר בין גזע לבין אינטליגנציה נובע בעיקר מגורמים גנטיים, יותר מאשר מגורמים סביבתיים. השקפות אלו והטעמת המרכיבים התורשתיים באישיות הפכו את אייזנק לשנוי במחלוקת, עד כדי כך שבמהלך הרצאה ספג אגרוף בפרצופו מסטודנט זועם. מנגד, התעניין גם באפשרות של העלאת האינטליגנציה באמצעות שיפור התזונה, אך מחקריו בנושא לא הניבו הישגים של ממש.

בשנות ה-80 ייסד את כתב העת לחקר הבדלים בין אישיים.

אייזנק התעניין גם בתחומים כמו פאראפסיכולוגיה, אסטרולוגיה וגרפולוגיה, שאותם, שלא כמו מרבית עמיתיו, לא שלל על הסף, אך ביקר את המתודולוגיה של רוב המחקרים שתמכו בהם. במאמר שפרסם בשנת 1982 תמך באפקט מרס.

אייזנק התנגד לפסיכואנליזה ואף חיבר ספר בשם "Decline and Fall of the Freudian Empire" (שקיעתה ונפילתה של האימפריה הפרוידיאנית), שבו הצביע בין היתר על חוסר ראיות מדעיות לתאוריה, וכן טען שהפסיכולוגיה קוגניטיבית מספקת הסברים מדויקים יותר ומבוססים מדעית.

תאוריית התכונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי תאוריית התכונות של אייזנק, לאישיות קיימים שלושה ממדים:

  1. מופנמות – מוחצנות
  2. נוירוטיות – יציבות נפשית
  3. פסיכוטיות (אנ') – חברתיות (ממד שהוסיף בשלב מאוחר יותר)

לדעת אייזנק, אין קשר רציף בין נוירוטיות (יציבות נפשית נמוכה) לבין פסיכוטיות (התנהגות אנטי-חברתית).

אייזנק גרס כי יש קשר בין תפקודים שונים במערכת בהעצבים ובין מופנמות ומוחצנות. לפי אייזנק, סף הגירוי העצבי קובע את התכונות מוחצנוּת ומופנמוּת, כיוון שסף הגירוי משפיע על עוצמת הגירוי (יכול להתבטא במגוון של דרכים, כמו גירויים חזותיים או ווקליים) שתיקלט אצל האדם. אצל אדם שסף הגירוי שלו גבוה ייקלטו רק גירויים חזקים, ולא יהיה לו נוח בסביבה עם גירויים חלשים (מוזיקה קלאסית, צבעים חלשים ומעטים...), ולהפך, אצל אדם בעל סף גירוי נמוך יעברו כמעט כל הגירויים, והוא יחוש לא בנוח בסביבה עם גירויים חזקים (מוזיקה רועשת, הרבה צבעים חזקים...). אדם מוחצן מאופיין כבעל סף גירוי גבוה, ואדם מופנם מאופיין כבעל סף גירוי נמוך.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנס אייזנק בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]