הפארק הלאומי סמואה האמריקנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפארק הלאומי סמואה האמריקנית
National Park of American Samoa
האי טוטואילה
האי טוטואילה
מדינה סמואה האמריקנית, ארצות הברית
שנת הכרזה 31 באוקטובר 1988
שטח הפארק 55[1] קמ"ר
מבקרים בשנה 28,626[2] (נכון ל־2018)
גוף מנהל שירות הפארקים של ארצות הברית
קואורדינטות 14°15′30″S 170°41′00″W / 14.258333°S 170.683333°W / -14.258333; -170.683333
www.nps.gov/npsa
מיקום הפארק באוקיינוס השקט

הפארק הלאומי סמואה האמריקניתאנגלית: National Park of American Samoa) הוא פארק לאומי בטריטוריה של ארצות הברית בסמואה האמריקנית, המשתרע על גבי שלושה איים: טוטואילה (Tutuila), טאו (Ta‘ū) ואופו. הפארק משמר ומגן על שוניות אלמוגים, יערות גשם טרופיים, עטלפי פרי ותרבות סמואה. פעילויות פופולרית בפארק כוללות סיורים רגליים וצלילה. מתוך שטח של 55 קילומטרים רבועים, 36 קילומטרים רבועים הם אדמה ו-18 קילומטרים רבועים הם שוניות אלמוגים ואוקיינוס. הפארק הוא האתר היחיד של שירות הפארקים השוכן מדרום לקו המשווה.[3]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוטואילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידים של מחנה והרכבל ממלחמת העולם השנייה בשביל מורשת מלחמת העולם השנייה

יחידת טוטואילה (Tutuila unit) של הפארק שוכנת בקצה הצפוני של האי סמוך לבירה פאגו פאגו, שביניהן מפרידים הר אלווה (Mount Alava בגובה 490 מטרים) ורכס מאוגלואה (Maugaloa Ridge) וכוללת את עמק אמאלו (Amalau Valley), קראגי פוינט (Craggy Point), מפרץ טאפאו (Tafeu Cove) והאיים פולה (Pola) ומנופה (Manofa). זהו החלק היחיד בפארק הנגיש לכלי רכב ומושך אליו את מרבית המבקרים באזור. אדמות הפארק כוללות שביל לפסגת הר אלווה ואתרי עמדות התותחים ההיסטוריות ממלחמת העולם השנייה בבריקרס פוינט (Breakers Point) ובבלנטס פוינט (Blunt's Point).[4] השביל מתפתל לאורך הרכס ביער עבות, שצפונית לו הקרקע משתפלת בחדות אל האוקיינוס.

קבוצת איי מאנואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידת אופו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוף באופו

יחידת אופו (Ofu unit) נגישה רק באמצעות סירת דייגים קטנה מהאי טאו. יש אפשרויות לינה באופו.

יחידת טאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאי טאו (Ta‘ū) אפשר להגיע בטיסה מטוטואילה לכפר פיטיאוטה (Fiti‘uta) על טאו. יש אפשרויות לינה בטאו. שביל מתפתל מסאואה (Saua) סביב נקודת הסיאו (Si’u Point) לחוף הים הדרומי ומדרגות עד לפסגת הר לאטה (Lata Mountain) בגובה 970 מטרים.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה גאולוגית של סמואה
מפה טקטונית של סמואה

האיים הגעשיים של סמואה המהווים את החלק היבשתי של הפארק בנויים מהרי געש מטיפוס חרוט מגן שהתפתחו מנקודה חמה על הלוח הפסיפי, שצצו בזה אחר זה ממערב למזרח. טוטאילה, האי הגדול והעתיק ביותר, נוצר בתקופת הפליוקן, לפני 1.24 עד 1.4 מיליון שנה, בעוד שהאיים הקטנים יותר נוצרו בתור ההולוקן.

האיים לא בנויים מהר געש בודד אלא מורכבים מחרוטי מגן חופפים או שבנויים האחד על גבי השני שנבנו מקילוחי לבה בזלתית. מרבית הלבה שהתפרצה נשברה מאז לשברים זוויתיים המכונים ברקציה. הרי הגעש צצו ממחדר של דייקים בזלתיים מרצועת בקעים בקרקעית האוקיינוס במהלך תקופת הפליסטוקן, כשהם מותירים מאחור פקקים גגשיים של טרכיט ומחשופים של טוף געשי ברחבי הפארק. האי טאו, הצעיר ביותר בין האיים הכלולים בשטח הפארק הלאומי, הוא כל שנותר מהתמוטטות חרוט מגן במהלך ההולוקן. ההתמוטטות יצרה צוקים בגובה מעל ל-900 מטרים בצד הצפוני של האי, בין המתלולים הגבוהים ביותר מסוג זה בעולם.

אף שאין עדויות לפעילות געשית באיי סמואה מזה שנים רבות, ממשיכה הנקודה החמה של סמואה להראות סימני פעילות. כך למשל זוהתה התפרצות תת-ימית מזרחית לסמואה האמריקנית ב-1973. הר המצולה ואילולואו (Vailulu'u Seamount), השוכן מזרחית לטאו, עתיד להיות אי נוסף בארכיפלג המתפתח מקילוחי לבה תת-ימיים, ממשיך את התנועה מזרחה של ההתפתחות הגעשית מהנקודה החמה שמתחת לאיים. קילוחי לבה היוצרים הרי מצולה תוארכו באמצעות שיטות רדיומטריות בין 5 ל-50 שנים, שבמהלכן התרומם הר המצולה לגובה 4,500 מטרים.

קיימות עדויות למפולות קרקע תת-ימיות ויבשתיות כתוצאה מבליה וצורות אחרות של סחיפה של סלעים וקרקע הבונים את האיים. על האי טאו יש מתלול פנימי המכונה "ספסל ליו" (Liu Bench ), תוצאה של תנועת בלית, המאיים לשקוע לתוך האוקיינוס הסמוך, אירוע אשר יכול לייצר צונאמי חזק מספיק כדי לגרום לנזק רב לאי פיג'י מדרום-מזרח לטאו.

בזלות אוליבין נפלטו בפליוקן, או בתחילת הפליסטוקן מרצועת בקעים שכיוונה מזרחה, לאורך המפרצים כיום של אפונו (Afono) ומאספאיי (Masefay) בטוטאילה. מכלול הדייקים מאספאו (Masefau dike complex) והדרדרת הבנויה מסלעי ברקציה הם שרידים לבקעים אלו. ההתפתחות של חרוטי המגן של טפוטפו (Taputapu), פאגו (Pago), אלופאו (Alofau) ואולומואנה (Olomoana) באה בעקבות סדקים ארוכים מקבילים. אבל כאשר הפסגות של פאגו ואלופאו התמוטטו נוצרו קלדרות. שכבות טוף עבות שקעו בקלדרת פאגו, והשוליים הדרומיים נקברה מתחת לקילוחי לבה המורכבת מבזלות פיקריטיות, אנדזיט וטרכיט. התפרצות שבאה אחר-כך בין תחילת לאמצע הפליסטוקן הרחיבה את הקלדרות, והנהר פאגו במיוחד חצב קניון עמוק, שכיום הוא מפרץ פאגו פאגו. מדף תת-ימי נוצר ממשקעי הסחיפה ואפשר היווצרות של שוניות אלמוגים לפני שהאי שקע לעומק בין 200 ל-600 מטרים. שינויים בגובה פני הים נמשכו בין אמצע לשלהי הפליסטוקן. נוצרה שונית מחסום ששקעה לעומק של 60 מטרים לפני שצצה מחדש בגובה 15 מטרים, כשהיא מותירה מערות ים מעל גובה פני הים. התפרצות מאוחרת יותר המכונה "געשיות לאונה" (Leone volcanics) יצרה חרוטי טוף תת-ימים, כדוגמת האי אנו (Aunuu Island) וחרוטי אפר על היבשה. קילוחי לבת מקלעות קברו את שונית המחסום השקועה, והרחיבו את שטח האי בקרוב ל-21 קילומטרים רבועים. האי התרומם מאז בקרוב ל-2 מטרים.[5]

איי אולוסגה ואופו הם שרידים של הר געש בזלתי אחד שממדיו היו 7 קילומטרים מצפון לדרום ו-10 קילומטרים ממזרח למערב, שנוצר בפליוקן עד תחילת הפליסטוקן. שרידים של מחצית אחת של הקלדרה יצרה את החלק המרכזי צפוני של אופו. הצוקים התלולים בגובה 200 מטרים, מצויים בחוף צפוני זה. קבוצת האיים אולוסגה ואופו נוצרה לאורך אותה רצועת בקעים שיצרה את טאו, כיפה בזלתית יחידה נוספת. השרידים של הקלדרה של טאו מצויים על החוף הדרומי. צוק בגובה 600 מטרים מסמן את החוף הצפוני של אי זה.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל המיקום המבודד של הפארק המגוון הביולוגי של בעלי החיים היבשתיים קטן. כ-30% מהצמחים ומין עוף אחד (זרזיר סמואה Aplonis atrifusca) הם אנדמיים לארכיפלג.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונת פירות רבגונית (Ptilinopus perousii) נצפתה בפארק

שלושה מינים של עטלפים הם היונקים המקומיים המקוריים היחידים: שני עטלפי פרי גדולים: שועל-מעופף מסמואה (Pteropus samoensis) ושועל-מעופף פסיפי (Pteropus tonganus) ועטלף אוכל חרקים קטן: Emballonura semicaudata ממשפחת האשמניים. הם משחקים תפקיד חשוב בהאבקה של צמחיית האי. העטלף Emballonura semicaudata כמעט ונכחד בציקלון ואל של 1991. הזוחלים המקומיים כוללים כמה מינים של שממיות: Nactus pelagicus (באנגלית pelagic gecko)‏, שממית פולינזית (Gehyra oceanica), שממית מתאבלת (Lepidodactylus lugubris) ו-Gehyra mutilata (באנגלית stump-toed gecko), מין של חנק שפוע חוטם, Candoia carinata (באנגלית Pacific boa) ושבעה מינים של חומטים.[6] אחד התפקידים החשובים של אנשי הצוות של הפארק הוא לחסל מינים פולשים כדוגמת חזירי פרא, המאיימים על המערכת האקולוגית של הפארק. קיימים כמה מיני עופות, כשהבולטים בהם הם Foulehaio carunculatus (באנגלית wattled honeyeater), זרזיר סמואה (Aplonis atrifusca) ו-Ducula pacifica (באנגלית Pacific imperial pigeon).[7] עופות בלתי רגילים נוספים כוללים את סערוני טהיטי (Pseudobulweria rostrata), מין הברודית Porzana tabuensis (באנגלית Spotless crake) ואת המין הנדיר (בסמואה) יונת פירות רבגונית (Ptilinopus perousii).

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיים מכוסים ביער גשם טרופי כולל יער עננים על טאו ויער על רכס השפלה בטוטואילה. מרבית הצמחים הגיעו במקור במקרה מדרום-מזרח אסיה. יש 343 צמחים בעלי פרחים, 135 שרכים. כ-30% מהמינים אנדמיים לאיים.

בעלי חיים ימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימים המקיפים את האיים עשירים בבעלי חיים ימיים, כולל צבי ים, לווייתן גדול-סנפיר, מעל ל-950 מיני דגים ומעל ל-250 מינים של אלמוגים. כמה ממושבות האלמוגים הגדולות ביותר בעולם (מהסוג Porites) נמצאות באי טאו.

איומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוניות האלמוגים נמצאות תחת סיכון משמעותי עקב עליית הטמפרטורה של מי האוקיינוס וריכוז הפחמן הדו-חמצני, כמו גם עליית מי הים. כתוצאה מגורמים אלו וגורמים מעיקים נוספים עתידים להיכחד האלמוגים היוצרים את השוניות עד אמצע המאה ה-21 אם ריכוז הפחמן הדו-חמצני ימשיך לעלות בקצב הנוכחי.[8]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק הלאומי סמואה האמריקנית הוקם ב-31 באוקטובר 1988 באמצעות חוק ציבורי מספר 100-571,[9] אולם שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית לא היה יכול לרכוש את הקרקע בגלל מערכת הקרקעות השבטית. הסוגיה נפתרה ב-9 בספטמבר 1993, כאשר שירות הפארקים הלאומיים חתם על חוזה חכירה של אדמות הפארק עם מועצות הכפרים של סמואה לתקופה של 50 שנה. בשנת 2002 אישר הקונגרס הרחבה של שלושים אחוז של שטח הפארק על איי אולוסגה ואופו.[10]

בשנת 2009 התרחשה רעידת אדמה ובעקבותיה צונאמי שגרם לכמה גלים גדולים. הצונאמי גרם ל-34 מקרי מוות, יותר ממאה פצועים והרס של כ-200 בתים ועסקים. הפארק ניזוק קשות. מרכז המבקרים והמשרד הראשי נהרסו, אך דווח על פגיעה אחת בלבד בקרב אנשי הצוות והמתנדבים של שירות הפארקים הלאומיים.[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ American Samoa NP
  3. ^ National Park of American Samoa. National Park Service.
  4. ^ "Hiking and Beachwalking". National Park Service. 
  5. ^ Stearns, Harold (1944). "Geology of the Samoan Islands". Bulletin of the Geological Society of America 55 (November): 1312–1313. doi:10.1130/gsab-55-1279. 
  6. ^ Marine mammal & reptile checklist for American Samoa
  7. ^ Craig, P. "Natural History Guide to American Samoa". National Park of American Samoa, Department Marine and Wildlife Resources, American Samoa Community College. 
  8. ^ Report to the Congress Global Climate Change Impacts in the United States, 2009
  9. ^ "Public Law No: 100-571".‏ ספריית הקונגרס: תומאס. 31 באוקטובר 1988.
  10. ^ "Public Law No: 107-336".‏ ספריית הקונגרס: תומאס. 16 בדצמבר 2002.
  11. ^ "American Samoa Earthquake and Tsunami Damage" (PDF).‏ מחלקת הפנים. הועבר לארכיון מהמקור (PDF) ב-23 באוקטובר 2011