הפארק הלאומי ביסקיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפארק הלאומי ביסקיין
Biscayne National Park
שקיעה בפארק הלאומי ביסקיין
שקיעה בפארק הלאומי ביסקיין
מדינה פלורידה בארצות הברית
שנת הכרזה 28 ביוני 1980
שטח הפארק 700[1] קמ"ר
מבקרים בשנה 446,961[2] (נכון ל־2017)
גוף מנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
קואורדינטות 25°26′45″N 80°13′45″W / 25.44583°N 80.22917°W / 25.44583; -80.22917
Biscayne National Park

הפארק הלאומי ביסקייןאנגלית: Biscayne National Park) הוא פארק לאומי השוכן דרומית למיאמי בדרום מדינת פלורידה בארצות הברית.

הפארק משמר את מפרץ ביסקיין ואת שוניות המחסום שבו השוכנות מול החוף. תשעים וחמישה אחוזים מהפארק הם מים, וחוף המפרץ הוא אתר של יער נרחב של עצי מנגרובים. הפארק משתרע על שטח בן 700 קילומטרים רבועים, וכולל את אליוט קי (Elliott Key), קי שנוצר מתוך שונית אלמוגים מאובנת, שהוא האי הגדול ביותר בפארק, והאי הראשון בשרשרת איי פלורידה קיז המסתיימת באי קי וסט. האיים הרחוקים יותר בצפון הפארק הם איי מעבר בין אלמוגים וחול. החלק הימי של הפארק כולל את האזור הצפוני ביותר של שונית פלורידה (Florida Reef), אחת משוניות האלמוגים הגדולות בעולם.

הפארק הלאומי ביסקיין מגן על ארבע מערכות אקולוגיות נפרדות: ביצת המנגרובים של קו החוף, המים הרדודים של מפרץ ביסקיין, איי האלמוגים ואבן הגיר (קיז) ושונית פלורידה. ביצות קו החוף של היבשת ושולי האיים הם אתר רבייה ובית גדול לפגיות של דגים ודגיגים, רכיכות וסרטנים. במי המפרץ שוכנים דגים לא בוגרים ובוגרים, ערוגות של עשב ים, ספוגים, אלמוגים רכים, ותחש נהרות קריבי. האיים מכוסים צמחייה טרופית כולל קקטוסים בסכנת הכחדה ודקלים, והחופים שלהם מהווים אתרי קינון של צבי הים בסכנת הכחדה. בשוניות מול החוף והמים חיים יותר מ-200 מינים של דגים, עופות ימיים, לווייתנים ואלמוגים קשים. ניתן לצפות בפארק בשש עשרה מינים בסכנת הכחדה כולל: מין הפרפר Papilio aristodemus, מסורן קצר-שן, תחשים, צב ים ירוק וצב ים קרני. בפארק יש גם אוכלוסייה קטנה מאוימת של תנין אמריקני ומעט פרטים של אליגטור אמריקני.

התושבים המשתייכים לתרבות גליידס (Glades culture) שכנו באזור מפרץ ביסקיין, לפני לפחות 10,000 שנים לפני שפני הים עלו בסוף עידן הקרח והציפו את המפרץ. בני שבט הטקווסטה (Tequesta) התגוררו באיים ועל קו החוף מבערך לפני 4,000 שנים ועד המאה ה-16, כאשר הספרדים השתלטו על פלורידה. ספינות נפלו קורבן לשוניות מתקופת הספרדים ועד המאה ה-20, כשבתחומי הפארק מתועדות יותר מ-40 ספינות טרופות. אף שהאיים בפארק היו מעובדים במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הקשו הקרקע הסלעית שלהם וההוריקנים התכופים על קיום חקלאות. בתחילת המאה ה-20 הפכו האיים ליעדים מבודדים לתושבים עשירים ממיאמי שבנו בתי קיט ומועדונים חברתיים. בית ההארחה של מארק האניוול (Mark C. Honeywell) על האי בוקה צ'יטה קי (Boca Chita Key) היה המפלט הפרטי המשוכלל ביותר וכלל מגדלור דמה. מועדון "קוקולובו קאי קלוב" (Cocolobo Cay Club) היה שייך בזמנים שונים לקרל פישר (Carl G. Fisher), יזם נדל"ן ממיאמי, לגארפילד ווד (Garfield Wood) תעשיין בתחום ספנות ולבבה רבוזו (Bebe Rebozo), שהיה ידיד של הנשיא ריצ'רד ניקסון, וארבעה מנשיאי ארצות הברית ביקרו בו. סטילטסוויל (Stiltsville), קהילה של בתי הכלונסאות קמה בשנות ה-30 של המאה ה-20 על השרטונות של צפון מפרץ ביסקיין, תוך ניצול הריחוק מהחוף על מנת להציע הימורים ואלכוהול בתקופת היובש. לאחר המהפכה הקובנית של 1959, נעשה שימוש באליוט קי כאתר אימונים למסתננים לתוך קובה של פידל קסטרו על ידי סוכנות הביון המרכזית ועל ידי קבוצות גולים קובניות. האיים בפארק, שהיו מיושבים בעבר, ריקים כיום מאדם.

מפרץ ביסקיין הוצע במקור להיכלל בפארק הלאומי אוורגליידס, אבל הוחרג מהפארק המוצע כדי להבטיח את הקמתו של הפארק הלאומי אוורגליידס. הוא נשאר בלתי מפותח עד שנות ה-60, כאשר הועלו סדרה של הצעות לפיתוח האיים בדומה למיאמי ביץ', ולבנות נמל מים עמוקים למטענים בתפזורת, יחד עם בתי זיקוק ומפעלים פטרוכימיים בחוף מפרץ ביסקיין. בשנות ה-60 וה-70 נבנו בחופי המפרץ שתי תחנות כוח פחמיות ושתי תחנות כוח גרעיניות. תגובה חריפה נגד הפיתוח הובילה להכרזה על המונומנט הלאומי ביסקיין ב-1968. השטח המוגן הורחב על ידי הכרזתו בשנת 1980 כפארק הלאומי ביסקיין. מרבית המבקרים בפארק הם שייטים משום שפרט למרכז המבקרים של הפארק השוכן על היבשת, האיים ואזורי הים נגישים רק בסירות.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת הפארק הלאומי ביסקיין. בדרום פלורידה, למפה ברזולוציה טובה יותר ראו

הפארק הלאומי ביסקיין משתרע על שטח של 700 קילומטרים רבועים במחוז מיאמי-דייד בדרום-מזרח פלורידה.[1] הפארק משתרע מעט דרומית מהאי קי ביסקיין (Key Biscayne) דרומה עד מעט צפונית מהאי קי לארגו, וכולל את האיים סולג'ר קי (Soldier Key), ראגד קיז (Ragged Keys), סנדס קי (Sands Key), אליוט קי (Elliott Key), טוטן קי (Totten Key) ואולד רודס קי (Old Rhodes Key), כמו גם איים קטנים יותר המהווים את השלוחה הצפונית ביותר של פלורידה קיז. פתח צר רדוד רחב בשרשרת האיים, השוכן בין ראגד קי לקי ביסקיין מעט צפונית לגבול הפארק מכונה "שסתום הביטחון" (the Safety Valve), מכיוון שהוא מאפשר זרימה של מי נד סופה[א] הנוצרים לאחר מעבר של סופות טרופיות מתוך המפרץ החוצה. הגבול המזרחי של הפארק הוא קו עומק עשרה פאתום (כ-18 מטרים) באוקיינוס האטלנטי על שונית פלורידה. הגבול המערבי של הפארק הוא פיסת אדמה ביבשת, המשתרעת כמה מאות מטרים לתוך היבשת בין רכס קטלר (Cutler Ridge) ונקודת מנגרוב (Mangrove Point). הגישה היחידה מהיבשה לפארק היא במרכז המבקרים קונויי פוינט (Convoy Point Visitor Center), בסמוך למטה הפארק.[3] הגבול הדרום-מערבי גובל בתחנת הכוח הגרעינית טרקי פוינט (Turkey Point Nuclear Generating Station) והרשת של תעלות הקירור שלה.[4]

החלק הדרומי של מפרץ ביסקיין משתרע בין אליוט קי והיבשת ונתיב המים התוך-חופי עובר דרכו. הפארק גובל במפלט הימי הלאומי פלורידה קיז (Florida Keys National Marine Sanctuary) בצדו המזרחי והדרומי ובפארק המדינתי שונית האלמוגים ג'ון פנקמפ (John Pennekamp Coral Reef State Park) בצדו הדרומי.[4] רק 36.7 קילומטרים רבועים משטח הפארק הם אדמה, כשמתוכם האיים משתרעים על 17.2 קילומטרים רבועים וביצות המנגרובים על היבשת הן שאר ה-19.5 קילומטרים רבועים.[3] משום שהפארק הוא בפועל שלוחה של המערכת האקולוגית של האווגליידס, הייתה הצעה המקורית לכלול אותו בפארק הלאומי אוורגליידס, אבל הוחלט שלא לכלול אותו במטרה להשיג הסכמה רחבה להקמת פארק לאומי באוורגליידס ב-1947.[5]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריקן אנדרו בעת שפגע במפרץ ביסקיין

האקלים הטרופי של הפארק הלאומי ביסקיין משקף את מיקומו בקצה הדרומי של פלורידה. האקלים של מחוז מיאמי דייד מוגדר כסוואנה טרופית (tropical savanna)‏ (סיווג Aw בשיטת קפן).[6] את האקלים השנתי ניתן לחלק לשתי עונות: עונה יבשה בין נובמבר לאפריל ועונה גשומה בין מאי לאוקטובר. הטמפרטורות הממוצעות בעונה היבשה נעות בין 19°C ל-24°C וכמות המשקעים ממוצעת של 53 מילימטרים בחודש. הטמפרטורות הממוצעות בעונה הגשומה נעות בין 24°C ל-29°C וכמות המשקעים ממוצעת של 137 מילימטרים בחודש. העונה הגשומה מקבילה פחות או יותר לעונת ההוריקנים (Atlantic hurricane season), ומלווה בסופות רעמים לעיתים תכופות.

הפארק הלאומי ביסקיין מושפע מהוריקנים מדי כמה שנים, כמו מקומות רבים בדרום פלורידה. מרבית הסופות גורמות לסגירה זמנית של הפארק ומדי פעם לתיקונים במתקני הפארק. פגיעה ישירה של הוריקן עוצמתי יכולה לגרום לתוצאות חמורות, בעיקר בשל ההשפעה שלו על ההתערבות האנושית בסביבה יותר מאשר על הסביבה הטבעית של הפארק, המותאמת היטב לאירועים כאלו.[7] הוריקנים משמעותיים שפגעו באזור הפארק כוללים סופות ב-1926‏, 1929‏, 1935‏, 1941‏, 1945‏, 1948‏, 1950‏, 1960‏ והוריקן אנדרו (Hurricane Andrew) ב-1992. נכון ל-2018 הסופה האחרונה שגרמה נזקים בפארק הייתה הוריקן אירמה בספטמבר 2017.[8]

ב-24 באוגוסט 1992 הגיע הוריקן אנדרו לחוף מעט דרומית למיאמי, כשהוא חוצה את הפארק הלאומי ביסקיין כשמהירות הרוחות הגיע ל-227 קילומטרים בשעה עם משבי רוח של 272 קילומטרים בשעה. נד הסופה[א] הגיע לגובה של 5.2 מטרים מעל גובה פני הים. היה זה הוריקן מצומצם מקטגוריה 3 בסולם ספיר-סימפסון.[9] הסופה קרצפה את קרקעית מפרץ ביסקיין גרמה לעכירות ולנזק לשוליים של יערות המנגרובים. דליפות מספינות שניזוקו וממרינות זיהמו את המפרץ בדלק, כשהפליטות נמשכו קרוב לחודש לאחר מעבר ההוריקן.[10] שלט הנצחה הוצב על מרכז המבקרים דנטה פסל (Dante Fascell Visitor Center) ב-2002 על מנת להנציח את המחיר של אנדרו לבני האדם ולסביבה, ולהתברך בהתאוששות של האזור מהשפעות הסופה.

הידרולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט תת-ימי על שונית האלמוגים בפארק הלאומי ביסקיין

מפרץ ביסקיין הוא לגונה רדודה סגורה למחצה שעומקה הממוצע כ-3 מטרים.[11] הן שולי היבשת של המפרץ והן האיים מכוסים ביער מנגרובים. הפארק כולל את החלק הדרומי של מפרץ ביסקיין, שבו אזורים של משקע דק המכונה "קרקעית קשה" (hardbottom) שבהם לא יכולים צמחים לטעת שורשים וחיים בו אלמוגים רכים, ספוגים וחסרי חוליות. ואזורים שבהם הקרקעית עבה יותר שבהם גדל עשב ים מסוג Thalassia testudinum (באנגלית turtlegrass)‏, Halodule wrightii (באנגלית Shoal grass) ו-Syringodium filiforme (באנגלית Manatee grass).[12]

בעקבות המאמצים לשלוט במשאבי המים בפלורידה ופרויקטים לניקוז האוורגליידס בתחילת המאה ה-20, השתנתה זרימת המים למפרץ ביסקיין בשל בניית תעלות. תעלות אלו מובילות מים מאזור הדרומי-מזרחי של אוורגליידס המשמשים כיום לחקלאות לתוך המפרץ. לפני בניית התעלה, רוב המים המתוקים שזרמו למפרץ הגיעו מגשמים ומי תהום, אך התעלות שינו את פרופיל המליחות של המפרץ, כשהם נושאים משקעים ומזהמים וגרמו לחדירה של מים מליחים לאקוויפר ביסקיין (Biscayne aquifer). מיזם תוכנית השחזור המקיפה של האוורגליידס (Comprehensive Everglades Restoration Plan בראשי תיבות CERP) יצא לדרך בשנת 2000 כדי לצמצם את ההשפעות של התערבות אנושית בזרימת המים הטבעית של האוורגליידס. מטרתו העיקרית של מיזם זה היא לשחזר את דפוסי המים ההיסטוריים לתוך הפארק הלאומי אוורגליידס. המיזם גם יטפל בבעיות הנובעות מהטיה של מים מדרום האוורגליידס לתוך מפרץ ביסקיין. מיזם ביצות החוף של מפרץ ביסקיין (Biscayne Bay Coastal Wetlands Project, בראשי תיבות BBCW) הוא רכיב במיזם CERP המיועד לחלק מחדש את המים כך שמים מתוקים מוזרמים בהדרגה דרך ערוצים וביצות במקום שחרור קצר של כמויות גדולות של מים דרך תעלות הניקוז.

מכיוון שהגובה של כל אדמות הפארק אינו עולה על מטרים ספורים מעל פני הים, הם פגיעים לעליית פני הים. המחקרים של שירות הפארקים מעריכים שרוב השטח היבשתי של הפארק יאבד במאתיים השנים הבאות.[13] צופים שפני הים במפרץ ביסקיין יעלו בין 8 ל-18 סנטימטרים עד 2030 ו-23 עד 61 סנטימטרים עד 2060.[14] צופים שהתרוממות פני הים בין 8 ל-15 סנטימטרים תגדיל את חדירת מי הים המלוחים לאקוויפר ביסקיין. התרוממות גדולה עוד יותר תהפוך את האוורגליידס הדרומי לביצת של מים מלוחים, תוך שינוי האקולוגיה של האזור.[15]

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרץ ביסקיין מסמן את המרחב הדרומי ביותר של איי המחסום של חוף האוקיינוס האטלנטי, המיוצג על ידי קי ביסקיין, ואת המרחב הצפוני ביותר של הפלורידה קיז המתחילים באליוט קי. איי הקיז נבדלים מאיי המחסום בהרכבם, אבן גיר שמקורה באלמוגים המגיעה כמעט עד פני השטח של האיים ומכוסה ציפוי דק של שכבת הקרקע העליונה, בעוד שבאיי המחסום שכבת אבן הגיר מכוסה בשכבת חול עבה שהגלים השקיעו. מפרץ ביסקיין שוכן בין הרכסים הנמוכים של אבן גיר מיאמי (Miami Limestone) האואוליטית במערב היוצרים את רכס קטלר ואבן הגיר קי לארגו (Key Largo Limestone) שמקורה באלמוגים שמתחת לאליוט קי ואיי הקי שמדרום. אבן גיר מיאמי הושקעה במערבולות של מי לגונה. אבן גיר קי לארגו היא שונית אלמוגים מאובנת ונוצרה בתקופה בין עידני הקרח המכונה סנגמוניאן (Sangamonian) שלפני 75,000 עד לפני 120,000 שנים. תצורת מיאמי (Miami Formation) התעצבה מעט מאוחר יותר, במהלך עידן הקרח כאשר המשקעים בלגונה התגבשו ועבור מילוט במים מתוקים. אבן הגיר קי לארגו היא סלע מחוספס שנוצר מאלמוגי אבן שעוביו בין 21 ל-61 מטרים. החופים של אליוט קי ואולד רודס קי סלעיים, תוצאה של מקור היווצרותם כשונית אלמוגים. חופים חוליים של ממש קיימים רק בסנדס קי.[16]

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוללנים ואלמוגים מהמין Acropora palmata

דרום פלורידה היא אזור מעבר בין שתי סביבות אקולוגיות יבשתיות: האזור הנארקטי והאזור הנאוטרופי, וכתוצאה מכך יש בה מגוון רחב של צמחיים ובעלי חיים. מפגש הסביבות האקולוגיות מאפשר למבקרים בפארק לראות מינים, במיוחד עופות, שאינם נראים במקומות אחרים באמריקה הצפונית. הפארק כולל ארבע מערכות אקולוגיות שונות, שכל אחת מהן תומכת בצמחייה ובעלי החיים משלה.[17] ביצות מנגרובים, לגונה, האיים ובתי הגידול של השוניות מול החוף מאפשרים קיום של מגוון מינים. בסביבה טרופית למחצה זו, עונות השנה נבדלות בעיקר על ידי כמות הגשמים. הקיצים גשומים, חמים עד לוהטים ומדי פעם יש סופות טרופיות. החורפים נוטים להיות יבשים יחסית, וקרירים רק מעט יותר מהקיצים. מליחות המפרץ משתנה בהתאם, עם רמות מליחות נמוכות יותר בקיץ הגשום, כשהמים מתוקים יותר בצד המערבי שאליו זורמים מי גשמים.

מאות מינים של דגים חיים במימי הפארק.[18] ויותר מחמישים מינים של סרטנאים, החל משווה-רגלאים וכלה בסרטן הענק Cardisoma guanhumi (באנגלית Blue land crab),[19] כמאתיים מינים של עופות[20] וכ-27 מיני יונקים, הן יבשתיים והן ימיים.[21] רכיכות כוללות מגוון של צדפות, חלזונות יבשתיים וימיים, ארנבות ים, חשופיות ים ושני מיני סילוניות, מין התמנון: Octopus briareus (באנגלית Caribbean reef octopus) ומין הדיונון: Sepioteuthis sepioidea (באנגלית Caribbean reef squid).[22]

המים הפתוחים המוגנים של המפרץ ושל שרשרת האיים המרוחקים מספקים אזורי מנוחה לציפורים נודדות בדרכם בין אמריקה הצפונית, האיים הקריביים ואמריקה הדרומית. עופות יבשה רבים עוצרים בדרכם דרומה בסתיו בפארק המדינתי קייפ פלורידה על שם ביל בגס (Bill Baggs Cape Florida State Park), מעט צפונית לפארק על קי ביסקיין, לפני שהם מעיזים לחצות את המים הפתוחים של מפרץ ביסקיין.[23] באופן דומים נחים עופות הנודדים צפונה באביב על אליוט קי.[24] מרבית ציפורי השיר הנודדות הקטנות הם מינים של סבכי העולם החדש, בעיקר סבכון חכלילי (Setophaga ruticilla), סבכון הדקלים (Setophaga palmarum)‏, Seiurus aurocapilla (באנגלית Ovenbird)‏, Geothlypis trichas (באנגלית Common Yellowthroat)‏, Setophaga discolor (באנגלית Prairie warbler)‏, Helmitheros vermivorum (באנגלית Worm-eating warbler) ו-Setophaga caerulescens (באנגלית Black-throated blue warbler).[25] דורסים נודדים כוללים עקב קצר-זנב (Buteo brachyurus)‏, Accipiter striatus (באנגלית Sharp-shinned Hawk), בז גמדי, בז נודד, דיה זנב סנונית, בעוד שעיטם לבן-ראש ושלך מקננים בפארק. הן פתון לבן-זנב (Phaethon lepturus) והן פתון אדום-זנב ( Phaethon rubricauda) נצפו בפארק, כמו גם פלמינגו אמריקני,[20] כשחלק מהפרטים של האחרון הם ככל הנראה עופות שנמלטו משבייה.[26]

קו החוף וביצת המנגרובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו החוף של היבשת נשלט על ידי אזור מעבר ביצתי שבו גדלים בעיקר Rhizophora mangle (מנגרוב אדום או גם ריזופורת מנגלס) ו-Avicennia germinans (מנגרוב שחור) הגדלים במים הרדודים ו-Laguncularia racemosa (מנגרוב לבן) הגדל בחוף. המבנה שנוצר משורשי האוויר של העצים מהווה בית גידול מוגן לסרטנים, דגים וציפורים מתבוססות. המים החומים בתוך חורשות המנגרוב הם אתרי רבייה לדגים, רכיכות ופגיות של סרטנים הדורשים סביבה מוגנת שקטה לפני שבעלי החיים שטרם בגרו יכולים להתפזר למים הפתוחים.[27] המנגרובים משירים עלים במשקל שבין 450 ל-900 קילוגרם לדונם, המהווים מזון לדגים, תולעים וסרטנים. מכיוון שהפחמן שבעלים נבלע על ידי בעלי החיים מעריכים כי לביצות המנגרוב יש את היכולת לאגור פחמן בין פי 2 לפי 3 מאשר לעצים הגדלים ביבשה.[28] יער המנגרובים במפרץ ביסקיין הוא הארוך ביותר בקו החוף המזרחי של פלורידה. ביצות המנגרובים של קו החוף והאיים, יחד עם המפרץ, מהווים אתר רבייה משמעותי לבעלי החיים הימיים של דרום-מזרח פלורידה.

יער המנגרובים העמיד למליחות התפשט לתוך היבשה, כאשר מי הגשמים שזרמו למפרץ תועלו לשימוש האדם, והחליף את הערבות של מכבד הביצות (Cladium mariscus)‏. L-31E, סוללת נד הסופה החופית השוכנת בתוך היבשה מערבית לגבול הפארק שיחקה תפקיד חשוב בבידודם של ערבות העשב של מים מתוקים ממקורות המים שלהם. במקביל, מי גאות אינם מגיעים לפנים שולי היבשה, דבר שגורם להגבלה בתחלופה בין המערכות האקלוגיות של מים מתוקים ומים מלוחים.

עופות החיים בקו החוף כוללים אנפת לילה אמריקאית, חנקן לוגרהד (Lanius ludovicianus), סבכי מהמין Setophaga discolor ועופות חוף. את מין הקוקיה Coccyzus minor (באנגלית Mangrove cuckoo), הידוע בכך שקשה מאוד לצפות בו, אפשר לראות בקונווי פוינט ובבלאק פוינט. הפארק כולל את אחד הריכוזים הגדולים ביותר של מין זה.[20]

שולי הפארקים הם בית גידול לתנין אמריקני. בניית קילומטרים של תעלות קירור באדמות החוואר סמוך לחוף מאחורי תחנת הכוח טרקי פוינט והמים החמימים בתעלות מהווים סביבה כמעט אידיאלית לקינון של תנינים, והפכו את תחנת הכוח לאתר רבייה לרבים מהתנינים.[29][30][31] אף שתנינים ואליגטורים חיים שניהם בקצה הדרומי של פלורידה, אליגטורים נדירים בפארק,[32] מכיוון שאליגטורים בדרך כלל שוכנים במים מתוקים המצויים רחוק יותר בתוך היבשת, בעוד שתנינים יכולים לחיות במים המלוחים במקצת של שפכי הנהרות.[33]

מי המפרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחשי נהרות קריביים במפרץ ביסקיין

המים הפתוחים מאוכלסים על ידי דגים, רכיכות וסרטנים הניזונים מעשב ים או שוחרים לטרף. הרדידות של הלגונה הופכת אותה לבית גידול מתאים לעופות הלוכדים דגים בצלילה כגון נחשון אמריקאי, קורמורנים וברווזי צלילה. המפרץ מהווה גם בית גידול לבעלי חיים צעירים, אשר עזבו את המקלט של חגורות המנגרובים. תחשי נהרות מגיעים לעיתים קרובות למים השקטים של המפרץ.[12] במפרץ שוכנת אוכלוסייה קבועה של קורמורן מצויץ (Phalacrocorax auritus). עופות החורפים במפרץ כוללים סולה צפונית, שקנאי אמריקני וצוללן צפוני.[20] במפרץ יש גם אוכלוסייה קבועה של דולפינן מצוי.[34]

מפרץ ביסקיין הוא לגונה רדודה שבה אין מפל מליחות (salinity gradient) בשל חוסר עומק. במקום מפל אנכי, יש במפרץ מפל אופקי, כאשר מים מתוקים נכנסים מתעלות הניקוז בצד המערבי, ומי ים נכנסים דרך פערים בין האיים ודרך אזור השרטונות המכונה שסתום הבטיחות (safety valve). מליחות המפרץ מגיעה לשיאה בחודש יוני. לשינויים בדפוס המליחות של המפרץ היו השפעות שליליות על מינים שנמצאו בעבר בשפע, כגון מוסר בריכות (Sciaenops ocellatus). מפרץ ביסקיין ומפרץ פלורידה הם אתרי רבייה עיקריים עבור סוג הדקר Epinephelus morio (באנגלית red grouper) ו-Lutjanus griseus (באנגלית gray snapper)‏.[35] קרקעית הלגונה היא משכן לספוגים ואלמוגים רכים במקומות ששכבת הקרקע דקה מדי ואינה מאפשרת לעשב הים לטעת שורשים. שלושת המינים העיקריים של עשב ים הגדלים בשטח הפארק הם Thalassia testudinum (באנגלית turtlegrass)‏, Halodule wrightii (באנגלית Shoal grass) ו-Syringodium filiforme (באנגלית Manatee grass). עשב הים השרוי בסיכון מהמין Halophila johnsonii (באנגלית Johnson's seagrass) מצוי גם הוא בכמויות קטנות במפרץ, שהוא הגבול הדרומי של תחום התפוצה של העשב. בערך כ-75% מקרקעית מרכז המפרץ מכוסה בעשב ים. הצטלקות של ערוגות עשב הים כשסירות מתחככות בקרקעית או ממדחפים של סירות מהווה בעיה משמעותית. מדי שנה מתרחשים כ-200 אירועים כאלו, כשנדרשים 15 שנים על מנת שהעשב יגדל לממדיו הקודמים. המפרץ גם מושפע מדיג שרימפס מסחרי באמצעות מכמורת, המותר במימי הפארק. מעבר של רשתות המכמורת על הקרקעית אינו מזיק לעשב הים, אבל פוגע באלמוגים הרכים ובספוגים.

איים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי טוטן קי ושוניות

אליוט קי הוא האי הגדול ביותר בפארק, שטחו 6,700 דונם, אורכו כ-13 קילומטרים ורוחבו כקילומטר. האי השני בגודלו הוא אולד רודס קי, ששטחו 2,700 דונם, ואז סנדס קי (1,700 דונם), טוטן קי (1,500 דונם) וליטל טוטן קי (810 דונם), ועוד 37 איים קטנים יותר המסודרים בקו שכיוונו צפון-דרום במרחק של 8 עד 14 קילומטרים מזרחית מקו החוף של היבשת. הגאולוגיה של האיים משתנה מאיי מחסום שליבתם סלעי משקע של אבן גיר לבימות סלעים שנוצרו מאלמוגים. מנגרובים צומחים בשולי כל האיים, כשבפנים האיים יש צמחייה סובטרופית ויערות של עצים רחבי עלים, ובהם עצים מהמינים בורסרה סימרובית (Bursera simaruba, באנגלית Gumbo-Limbo), מהגוני, Krugiodendron ferreum (באנגלית Black ironwood)‏, Amyris elemifera (באנגלית Torchwood) ו-Chrysophyllum oliviforme (באנגלית Satinleaf). חרקים כוללים את מין זנב הסנונית Papilio aristodemus (באנגלית Schaus' swallowtail) המצוי בסיכון, כמו גם עננים צפופים של יתושים בעונה הגשומה, המהווים טרף לשפיריות. אוכלוסיית היונקים כוללת את מין ארנבון היער Sylvilagus palustris (באנגלית Marsh rabbit), דביבון מצוי, יחד עם חולדות ועכברים. הזוחלים כוללים עכסנים ומגוון של לטאות, כמו גם תנין מדי פעם.[36]

האיים הם אזור מעבר המשמש משכן לעופות בלתי צפויים, לעיתים קרובות מינים מהקריביים שתעו בדרכם והתקרבו ליבשת. בפנים האיים שוכנים לעיתים קרובות סבכיים כמו גם נצים הצדים אותם. חופי האיים הם בית גידול לארנריה אדמונית וחופית זעירה (Calidris minutilla). שחפים ושחפיות כוללים שחפית מלכותית (Thalasseus maximus), שחף צוחק (Leucophaeus atricilla) ושחף עקוד-מקור (Larus delawarensis), כששקנאי חום דג קרוב לחוף. החופמי Charadrius wilsonia (באנגלית Wilson's plover) מקנן על בוקה צ'יטה קי, שבו נסגרים אזורי הקינון לקהל בתקופת הרבייה.[20]

מין הקקטוס Consolea corallicola מצוי רק בפארק הלאומי ביסקיין או צמוד אליו וייתכן כי הוא הצמח הנדיר ביותר בארצות הברית

צבי ים מקננים בחופי האי בפארק. צוות הפארק מסייע לקינון צבים על ידי הסרת פסולת מחופים שעלולים להוות מכשול למבוגרים או צעירים שבקעו מהביצה. צב ים חום הוא מין צב הים הנפוץ ביותר וכמעט כל הצבים המקננים בפארק שייכים למין זה.[37] אתרי קינון מזוהים על ידי פטרולים כל בוקר לאורך החופים ומוגנים באמצעות רשת פלדה כנגד טריפה על יד האוכלוסייה הגדולה של הדביבונים. מאמצי ההגנה על הקינים הפחיתו טריפה מ-100% של הקינים לאף קן ב-2007, כשהממוצע הוא שיותר מ-50% מהקינים מתגלים על ידי הטורפים. לדוגמה, ב-2012 נתגלה על אליוט קי קן אחד לפני שהטורפים גילו אותו והוא הוגן באמצעות רשת, חמישה קינים נתגלו על ידי טורפים שזללו חלק מהביצים וקן אחד שבו נאכלו כל הביצים.[38] על האי שוכן גם מין הזעמן Drymarchon couperi המצוי בסיכון.

מיני צמחים נדירים ומצויים בסיכון על האיים כוללים Pseudophoenix sargentii (באנגלית Sargent's cherry palm) ומין הקקטוס Consolea corallicola (באנגלית semaphore prickly-pear cactus). אוכלוסיית הקקטוס, שתואר כ"קרוב להכחדה",[39] הצטמצמה ל-20 פרטים. מושבת שיבוטים של 570 קקטוסים נמצאה על אי אחד במפרץ ביסקיין ב-2001,[40] האוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם של מין זה.[41] האוכלוסייה היחידה הגדלה בטבע של מין הדקל Pseudophoenix sargentii נמצאת באליוט קי. פחות מ-50 פרטים גדלו באי ב-1991. למרות המאמצים להרבות את הצמח נותרו ממנו רק 16 פרטים באליוט קי, ועוד 123 פרטים שגודלו בלונג קי.

שני מיני פרפרים המצויים בסכנת הכחדה חמורה, Papilio aristodemus (באנגלית Schaus' swallowtail) ו-Cyclargus thomasi bethunebakeri (באנגלית Miami blue), מצויים בפארק, בעיקר על אליוט קי. ב-2012 הסמיך שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית תוכנית ללכידה ורבייה בשביה של הפרפר Papilio aristodemus אחרי שסוקרים בפארק מצאו רק 5 פרטים של פרפר זה, לעומת 35 שנתגלו שנה קודם לכן, מתוך אוכלוסייה כללית בפלורידה של 41.[42] היה חשש שהמין Miami blue נכחד אחרי הוריקן אנדרו ב-1992, אבל ב-1999 נתגלתה אוכלוסייה בביאה הונדה קי. רבייה בשביה הפיקה 25,000 פרטים של Miami blue, חלקם שוחרר באליוט קי כשהתוצאות מעורבות.[43]

שוניות האלמוגים והים מעבר להם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לאיים משתפלת קרקעית האוקיינוס האטלנטי בהדרגה עד למפגש עם שונית האלמוגים הרציפה כמעט לגמרי. השונית הבנויה מאלמוגים חיים, מיושבת על ידי יותר מ-200 מינים של דגים, כמו גם רכיכות, סרטנים ותולעים.[44] כל אחד ממיני האלמוגים במימי הפארק מוגן על ידי תקנות של מדינת פלורידה או הממשל הפדרלי. מעריכים שכמחצית משטח הפארק הם שוניות אלמוגים, הכוללים כ-4,000 חלקות שוניות אינדיבידואליות ואזורים של שוניות מחסום. מאות מינים של אלמוגים רכים וקשים, שושנות ים וספוגיים מצויים במפרץ ובמים מעבר לאיים.[45] את שוניות האלמוגים ניתן לחלק לשלושה סוגים: השונית החיצונית בשוליים של המשטח הקרבונטי של פלורידה, חלקות האלמוגים בין השונית החיצונית והאיים, והשוניות על השרטונות משני צדי האיים. המינים הדומיננטיים בשוניות החיצוניות הם Acropora palmate (באנגלית Elkhorn coral) מעומק הקרקעית של 10 מטרים ומעלה ו-Acropora cervicornis (באנגלית staghorn coral), מתחת ל-10 מטרים. חלקות האלמוגים הפונות ליבשה מורכבות בעיקר מהמינים Montastraea annularis (באנגלית Boulder star coral) ומוחן סימטרי (Diploria strigosa). שוניות השרטונים של האיים בנויות בעיקר מ-Siderastrea radians (באנגלית Lesser starlet coral) ומיני הפוריטס (Porites), המכונים "אלמוגי אצבע".

סביבות השוניות בפארק הלאומי ביסקיין חוו התדרדרות במגוון ובעושר המינים של כל מיני הדגים בין 1977 ל-1981 וב-2006–2007.[46] תוכנית הדגימה הראתה התדרדרות בכל אתרי הדגימה. נמצא מתאם בין הירידה שנצפתה בכיסוי של שוניות האלמוגים ברחבי חלקות השוניות בפלורידה לבין הירידה במינים של דגים. הירידות באוכלוסיות נצפו הן בדגי המאכל והן במיני דגים שאינם מטרות לדיג. כיסוי של אצות גדל ככל ששונית האלמוגים הצטמצמה, ולכן מינים שוכני אלמוגים הצטמצמו בעוד שאוכלוסיית הדגים אוכלי עשב גדלה. הגידול הכללי במליחות ושינוי מפל המליחות במפרץ ביסקיין עשויים גם הם לשחק תפקיד. בדגימות של דגים גילו זיהומים ב-PCB ובכספית.[47]

הגבול המזרחי של הפארק שוכן מרחק קצר מהשונית החיצונית כשקרקעית הים בעומק עשרה פאתום (כ-18 מטרים). אזורים רחוקים יותר מהחוף מוגנים על ידי המפלט הימי הלאומי פלורידה קיז (Florida Keys National Marine Sanctuary) המשתרע מזרחה עד לקו העומק של 300 פאתום (550 מטרים).[48] במים מעבר לשונית אפשר לצפות בשקנאי חום, פרגטה הדורה, סולה לבנת-בטן, בייחוד סביב מצופי תאורה, ועופות ימיים כדוגמת יסעוריים.[20] לווייתנים נדירים במים מעבר לשונית, אבל יכולים לכלול בלנה שחורה, לווייתן גדול-סנפיר, ראשתן גדול-ראש, לווייתן מצוי ולווייתן צפוני שכולם מוגדרים בסיכון.[32] בדומה, גם מסורן קצר-שן נדיר במימי הפארק ושרוי בסכנת הכחדה.[18] מיני האלמוגים בסיכון הם Acropora palmate ו-Acropora cervicornis, כמו גם Dendrogyra cylindrus (באנגלית pillar coral), המסווג בפלורידה כמין בסיכון.[32]

מינים פולשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שסתום הביטחון" במפרץ הוא מוצא טבעי לנד סערה

יותר מ-50 מינים של צמחים זרים תועדו בפארק, כשכמעט 20 מהם מוגדרים מינים מזיקים שעלולים להחליף מינים מקומיים וייתכן שגם לשנות את שווי המשקל האקולוגי.[49] מיני צמחים פולשים המהווים את הסיכון הגדול ביותר לקהילות הצמחים המקומיים כוללים: פלפלון דמוי-אלה, דוחן זוחל (Panicum repens), כליין לבוב (Nephrolepis cordifolia), גויאבה מצויה ותספזיה צפצפנית (Thespesia populnea).[49]

איגואנה ירוקה, קרפדת קנים, חולדה מצויה, זהרון, נמלי אש, דג אוסקר ולטאת בסיליסק חום (Basiliscus vittatus) נפוצים בפארק.[50] פרטים של פיתון בורמזי נצפו בסמוך לגבולות הפארק על היבשת, כנראה מנחשים שברחו משבייה.[50]

מיני הזהרון, זהרון הדור וזהרון וליטאנס (Pterois volitans) הם סוג של דג טרופי מאזור האוקיינוס השקט-האוקיינוס ההודי.[51] הוא ידוע בשל תאבונו הרעבתני ויכולתו להתבסס במים חדשים, כשהוא מחליף במהירות מינים אחרים. חוקרים משערים כי הכניסה של מין זה לפארק התרחשה במהלך הוריקן אנדרו ב-1992. תצפיות של המין במפרץ ביסקיין יוחסו לאקווריומים ביתיים שנהרסו במהלך הסופה,[52] אם כי החוקר שהציע לראשונה תאוריה זו חזר בו מאז מטענה זו.[53] תצפיות מאוחרות יותר של זהרונים הם ככל הנראה מאוכלוסיות שהתבססו בפלורידה קיז דרומית לפארק.[54]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערימות של קונכיות שהושארו על ידי ילידי אמריקה

ילידים חיו בדרום פלורידה לפני 10,000 שנים כשפני הים היו נמוכים יותר ומפרץ ביסקיין היה יבש. פני הים עלו מלפני כ-4,000 שנים והציפו את המפרץ.[55] הארכאולוגים מאמינים כי כל עקבות שנותרו מהתושבים באותה תקופה מצויים מתחת למי המפרץ. לא נותרו כל עקבות באזורים היבשתיים של הפארק. אתר המאובנים קטלר (Cutler Fossil Site), קרוב לגבול המערבי של הפארק הניב עדות להתיישבות אנושית המשתרעת עד לפחות לפני 10,000 שנים. העדות המוקדמת ביותר לנוכחות אנושית בביסקיין מתוארכת ללפני 2,500 שנים, והיא ערימת קונכיות שהשאירו אחריהם בני תרבות גליידס (Glades culture). בני עם הטקווסטה (Tequesta) החליפו את תרבות גליידס, ויישבו את חופי מפרץ ביסקיין. הטקווסה היו בני קהילה ישיבה שעיקר תזונתם הייתה על דגים ובעלי חיים ימיים אחרים, והם לא נהגו לעסוק בחקלאות.[56] אתר בסנדס קי הניב שברי חרסים, קונכיות מעובדות וחפצים אחרים המעידים על היישוב במקום מלפחות שנת 1000 עד 1650, אחרי המגע עם האירופאים. בסך הכל זוהו חמישים אתרים ארכאולוגיים משמעותיים בפארק.

חקר ארצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חואן פונסה דה לאון חקר את האזור בשנת 1513, גילה את פלורידה קיז ונפגש בבני הטקווסטה על היבשת. חוקרים ספרדים אחרים הגיעו מאוחר יותר במאה ה-16 ופלורידה הובאה תחת השלטון הספרדי. הטקווסטה יושבו מחדש על ידי הממשל הספרדי דאז בפלורידה קיז, ודרום חצי האי פלורידה התרוקן מתושבים.[56] פונסה דה לאון התייחס למפרץ בשם צ'קווסה (Chequescha) על שם התושבים, והשם השתנה לטקווסטה בזמנו של המושל הספרדי פדרו מננדס דה אווילס (Pedro Menéndez de Avilés) מאוחר יותר באותה מאה. השם הנוכחי מיוחס למלח בסקי מאונייה טרופה הידוע בכינוי "ביסקאינו" (Biscaino) או "ויסקאינו" (Viscayno) שחי באזור במשך זמן מה, או שהשם רומז באופן כללי יותר למפרץ ביסקאיה.[57]

אוניות אוצר ספרדיות נהגו לשוט לאורך הפלורידה קיז באופן שוטף ולעיתים קרובות נלכדו בהוריקנים. יש שרידים של 44 אוניות טרופות מתועדות בפארק מהמאה ה-16 עד למאה ה-20. לפחות שתי ספינות ספרדיות מהמאה ה-18 טבעו בתחומי הפארק של ימינו. מאמינים שהגליאון הספרדי "נוסטרה סניורה דל פופולו" (Nuestra Senora del Popolo) טבע במי הפארק ב-1733, אם כי אתר הטביעה לא אותר. ספינת המלחמה פוי (HMS Fowey) מהצי המלכותי הבריטי טבעה ב-1748 באתר הקרוי כיום "מעגן לגרה" (Legare Anchorage), במרחק לא רב מצוקי פוי (Fowey Rocks). גילוי הספינה ב-1975 גרם לפסק דין תקדימי שקבע שהאוניה הטרופה היא אתר ארכאולוגי ולא אתר שמותר לחלץ ממנו את המטען במטרה למכור אותו.[58] 43 אוניות טרופות כלולות במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים (National Register of Historic Places) תחת "המחוז הארכאולוגי השוניות בקרבת החוף" (Offshore Reefs Archeological District), המשתרע לאורך כ-50 קילומטרים בצד הפונה לאוקיינוס של האיים של הפארק הלאומי ביסקיין.[59] במהלך המאה ה-18 היה אליוט קי הבסיס לכאורה של שני פיראטים שונים, שניהם קרויים "בלאק סיזר" (Black Caesar), והם מונצחים על יד המצר בין אליוט קי ואולד רודס קי המכונה "נקיק סיזר" (Caesar's Creek).[60]

התיישבות ושימוש באזור לפני הקמת הפארק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתיישבים האירופאים הקבועים הראשונים באזור מיאמי לא הגיעו עד ראשית המאה ה-19. ההתנחלויות הראשונות סביב מפרץ ביסקיין היו חוות קטנות על אליוט קי שגידלו קי ליים ואננס. ג'ון ג'יימס אודובון ביקר באליוט קי בשנת 1832. הקולונל רוברט אדוארד לי סקר את האזור סביב מפרץ ביסקיין לאתרים פוטנציאליים להקמת מבצרים ב-1849.[60] בתום מלחמת האזרחים האמריקנית ב-1865 עברו כמה לוחמים מצבא הקונפדרציה באזור בזמן שניסו להימלט לקובה. אליוט קי היה נקודת עצירה קצרה עבור ג'ון ברקינרידג' במהלך מנוסתו לקובה. סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, גנרל הצבא הדרום ומזכיר המלחמה של הקונפדרציה בילה שני לילות במפרץ ביסקיין במסעו. מעטים התגוררו באזור הפארק עד 1897, כאשר ישראל לאפייט ג'ונס (Israel Lafayette Jones), מנהל נכסים אפריקני-אמריקני, רכש את האי "פורגי קי" (Porgy Key) תמורת 300 דולר. בשנה שלאחר מכן רכש ג'ונס את האי הסמוך אולד רודס קי, עקר עם משפחתו לשם, והכין קרקע לגידול ליים ואננס. בשנת 1911 רכש ג'ונס את האי "טוטן קי" בן 860 הדונם, ששימש כמטע אננס, תמורת דולר לאקר, ומכר אותו ב-1925 ב-250 אלף דולר.[61] לפני מותו של ישראל ג'ונס ב-1932[62] היו המטעים של ג'ונס לזמן מה יצרני הליים והאננס הגדולים ביותר בחוף המזרחי של פלורידה.[61]

נשיא ארצות הברית וורן הרדינג וחבורת הדיג במועדון קוקולובו קי

קרל גראהם פישר (Carl G. Fisher), שהיה אחראי לעיקר הפיתוח של מיאמי ביץ', רכש ב-1916 את האי אדמס קי (Adams Key), שהיה קרוי פעם קוקולובו קי (Cocolobo Key), ובנה עליו את מועדון קוקולובו קי (Cocolobo Cay Club) ב-1922. במבנה בן הקומתיים היו עשרה חדרי אורחים, חדר אוכל ואכסניית נופש נפרדת. אורחים במועדון כללו את וורן הרדינג, אלברט פול (Albert Fall), ט. קולמן דו פונט (T. Coleman du Pont), הארווי פיירסטון (Harvey Firestone), ג'ק דמפסי, צ'ארלס קטרינג (Charles F. Kettering), ויל רוג'רס (Will Rogers) ופרנק סיברלינג (Frank Seiberling). המועדון הדרדר לאחר המפולת בוול סטריט ב-1929, אבל חודש ב-1934 על ידי גארפילד ווד (Garfield Wood), תעשיין בתחום ספנות. לנסלוט וארתור ג'ונס, בניו של ישראל ג'ונס, יצאו מעסקי גידול הליים לאחר שתחרות מצד מגדלי ליים מקסיקנים הפכה את העסק שלהם לפחות רווחי, ולאחר סדרה של הוריקנים הרסניים בשנת 1938 הם הפכו למדריכי דיג במשרה מלאה במועדון. בין הלקוחות של האחים ג'ונס היה הרברט הובר, שהיה דייג נלהב, ובני משפחתו. האחים ג'ונס גם סיפקו למועדון דגים, לובסטרים וסרטנים. ארתור ולנסלוט ג'ונס היו בעלי הקרקע השניים בגודל השטח בבעלותם באיים של דרום מפרץ ביסקיין והדיירים הקבועים היחידים עליהם במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.[63] ווד מכר את מועדון קוקלובו קי ב-1954 לקבוצה של משקיעים בראשות בנקאי ממיאמי בשם בבה רבוזו (Bebe Rebozo), ששינה את שם המועדון ל"מועדון הדיג קוקו לובו" (Coco Lobo Fishing Club). לקוחות שנעזרו בשירותי האחים ג'ונס כללו את הסנאטורים דאז, ג'ון פיצג'רלד קנדי, לינדון ג'ונסון, ריצ'רד ניקסון, הרמן טאלמדג' (Herman Talmadge) וג'ורג' סמאתרס (George Smathers) במהלך שנות ה-40 וה-50.

במהלך המלחמה הקרה שימש שטח הפארק העתידי כמקום אימונים לגולים קובנים לאימונים למשימות בקובה של פידל קסטרו. האי אליוט קי שימש במיוחד את סוכנות הביון המרכזית כאזור אימונים בתחילת שנות השישים כהכנה לקראת הפלישה למפרץ החזירים. המתקן הגדול ביותר היה אכסניית לדברי (Ledbury Lodge), המלון היחיד שנבנה אי פעם על האי. בסוף 1988 נעצרה קבוצה של גולים קובנים כאשר ניסו להשתמש באי לדמות נחיתה. הרחק צפונה משם היה לנשיא ונצואלה הגולה מרקוס פרס חימנס (Marcos Pérez Jiménez) בית באי סולג'ר קי עד שהוסגר בשנת 1963.[64]

הצעות לפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגדלור של בוקה צ'יטה קי וקו הרקיע של מיאמי

ככל שקהילות מודרניות המשיכו לצמוח בסביבות מיאמי, החלו יזמי נדל"ן לבדוק אפשרויות להקים פרויקטים חדשים בדרום מחוז דייד. האיים שלא עברו כל פיתוח מדרום לקי ביסקיין נחשבו לשטח נדל"ן פוטנציאלי ראשון במעלה. החל בשנות ה-90 של המאה ה-19 קידמו יזמים מקומיים את הרעיון לבנות סוללה שתחבר את האיים עם היבשת. הצעה אחת כללה בניית כביש מהיר המחבר בין האיים של מפרץ ביסקיין לכביש המהיר שמעל לים (Overseas Highway) בקי לארגו, ולאיי המחסום המפותחים בצפון. במקביל גבר הלחץ להסכים לפיתוח תעשייתי בדרום פלורידה. דבר זה הוביל לתחרות בסדרי העדיפויות בין אלו שביקשו לפתח את האזור לשימוש למגורים ופנאי לבין אלו שהיו בעד פיתוח התעשייה והתשתית. ב-6 בדצמבר 1960 הצביעו 12 מתוך 18 בעלי הקרקעות שהעדיפו את הפיתוח להקים את העיירה איילנדיה (Islandia, Florida) על אליוט קי.[65] העיירה הקימה מועצה מקומית על מנת לעודד את מחוז דייד לשפר את הגישה בייחוד לאליוט קי, שבעלי קרקע קיוו שיהיה מתחרה פוטנציאלי למיאמי ביץ'. העיירה החדשה הפעילה שתדלנות להקמת סוללה לגישה לאי והקימה גוף לניהול משא ומתן במטרה למשך יזמים פוטנציאליים.[66] ב-1962 הוצע להקים נמל תעשייתי לחופי היבשת של מפרץ ביסקיין, שייקרא סידייד (SeaDade, מילולית "הים של דייד"). הרעיון להקמת נמל סידייד, שהיה אמור לכלול בית זיקוק, קיבל את תמיכתו של המיליארדר ואיל הספנות דניאל לודוויג (Daniel K. Ludwig). בנוסף למבנים הפיזיים, היה צורך לחפור תעלה בעומק 12 מטרים לרוחב המפרץ על מנת לאפשר לספינות גדולות להגיע אל בית הזיקוק. התעלה המתוכננת הייתה צריכה לחתוך דרך שונית האלמוגים כדי להגיע למים העמוקים.[66] ב-1963 הודיעה חברת החשמל פלורידה פאוור אנד לייט (Florida Power and Light), הידועה בראשי תיבות שמה כ-FP&L, על תוכניות להקמת שתי תחנות כוח בהספק של 400 מגה ואט הפועלות על מזוט על קרקע שטרם עברה פיתוח בטרקי פוינט.

תושבים מקומיים רבים ופוליטיקאים תמכו בהקמת הנמל סידייד כי הוא היה יוצר מקומות עבודה נוספים, אבל קבוצה של ראשוני אנשי איכות הסביבה חשבו שהמחיר לסביבה גבוה מדי. הם לחמו נגד פיתוח המפרץ והקימו את "אגודת הקידמה הבטוחה" (Safe Progress Association). בהנהגתו של לויד מילר (Lloyd Miller), נשיא הסניף המקומי של ליגת אייזק וולטון (Izaak Walton League), ארגון אמריקני לשמירת הסביבה, חואניטה גרין (Juanita Greene) כתבת העיתון "מיאמי הראלד" וארט מרשל (Art Marshall), הציעו מתנגדי התיעוש להקים יחידה של שירות הפארקים הלאומיים שתגן על השוניות, האיים והמפרץ.[66] לאחר הספקנות הראשונית, קיבלה הצעת הפארק את תמיכתם של עורכי מיאמי הראלד, כמו גם את תמיכתם של נציג פלורידה בקונגרס דנטה פאסל (Dante Fascell) ומושל פלורידה קלוד קירק (.Claude R. Kirk, Jr), ונתמכה באמצעות מאמצי שתדלנות של אנשי עסקים אוהדים, כולל הרברט הובר הבן (.Herbert Hoover, Jr).

חזון אחד של איילנדיה, שנתמך על ידי בעלי הקרקעות, היה לחבר את האיים הצפוניים של פלורידה מקי ביסקיין לקי לארגו - באמצעות גשרים ויצירת איים חדשים מעפר החפירות של התעלה המובילה לנמל סידייד. אף על פי שתוכניות נמל סידייד של לודוויג לא נתמכו על ידי פוליטיקאים באזור מיאמי או מדינת פלורידה, תומכי איילנדיה המשיכו לפעול למען תמיכה בפיתוח. ב-1968, כשהתחוור שהאזור עומד להפוך למונומנט לאומי, סללו תומכי איילנדיה כביש מהיר רחב בן שישה נתיבים לאורך מרכז האי, והשמידו את היער לאורך 11 קילומטרים. בעלי הקרקעות של איילנדיה קראו רשמית לכביש בשם "שדרת אליוט קי" (Elliott Key Boulevard), אבל כינו אותו באופן פרטי "הכביש המהיר דווקא" (Spite Highway). הם קיוו שכיוון שיש כל כך הרבה נזק סביבתי, אף אחד לא ירצה להפוך את המקום למונומנט לאומי. עם הזמן גדל היער בחזרה באקלים הקרוב לטרופי ומסלול ההליכה המשמעותי היחיד על אליוט כיום עוקב אחר מסלולה של "שדרת אליוט קי".[66]

תחנת הכוח טרקי פוינט כפי שהיא נשקפת ממרכז המבקרים של הפארק

תחנות הכוח הפועלות על מזוט בטרקי פוינט (Turkey Point) הושלמו בשנים 1967–1968 וחוו בעיות מיידיות מהזרמת מי קירור חמים למפרץ ביסקיין, שם החום קטל את עשב הים. בשנת 1964 הודיעה FP&L על תוכניות לבנות שני כורים גרעיניים בהספק של 693 מגה ואט כל אחד באתר טרקי פוינט אשר היו צפויים להגדיל משמעותית את בעיית הזרמת המים החמים למפרץ. בגלל הרדידות של מפרץ ביסקיין, היו צפויות תחנות הכוח לצרוך חלק ניכר ממי המפרץ בכל יום לשם קירור המתקנים. לאחר משא ומתן נרחב והתדיינות משפטית עם המדינה ועם לודוויג, שהיו בעלי קרקעות הדרושות לחפירת תעלות למי הקירור החמים, נבנתה מערכת תעלות של לולאה סגורה מדרום לתחנות הכוח והיחידות הגרעיניות החלו לפעול בתחילת שנות השבעים של המאה ה-20.

חלקים מהפארק הנוכחי שימשו לפעילויות נופש עוד לפני הקמת הפארק. הפארק "הומסטד בייפרונט" (Homestead Bayfront Park), שעדיין מופעל על ידי מחוז מיאמי דייד מעט דרומית לקונווי פוינט (Convoy Point), הקים חוף נפרד ל"שחורים בלבד" עבור אפרו-אמריקנים באתר הנוכחי של מרכז המבקרים דנטה פאסל. החוף הנפרד פעל במהלך שנות החמישים עד תחילת שנות השישים לפני שבוטלו המתקנים הציבוריים הנפרדים עם סיומה של ההפרדה הגזעית.[67]

הקמת הפארק וההיסטוריה שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונומנט הלאומי ביסקיין כפי שהוצע ב-1966

ההצעות המוקדמות ביותר להגנה על מפרץ ביסקיין נכללו בהצעה של אדריכל הנוף ארנסט פ. קו (Ernest F. Coe) שעמד בראש ועדת הפארק הטרופי הלאומי אוורגליידס שנועדה לבחון את הקמת הפארק הלאומי אוורגליידס. קו כלל בגבולות פארק האוורגליידס המוצע את מפרץ ביסקיין, את האיים שבו, את האזור היבשתי, כולל האזור שבו שוכנים היום הפרוורים של מיאמי הומסטד ופלורידה סיטי ואת קי לארגו. על מנת לצמצם את ההתנגדויות להקמת הפארק הלאומי אוורגליידס לא נכללו מפרץ ביסקיין, קי לארגו והאזורים היבשתיים הסמוכים בפארק הלאומי אוורגליידס בעת הקמתו בשנת 1947. כאשר הועלו הצעות לפיתוח אליוט קי בשנת 1960, ביקש לויד מילר ממזכיר הפנים של ארצות הברית סטיוארט יודל (Stewart Udall) לשלוח צוות סיור של שירות הפארקים כדי לסקור את אזור מפרץ ביסקיין במטרה לבחון את הכללתו במערכת הפארקים הלאומיים. הצוות פרסם דו"ח חיובי, ובסיוע כספי של הרברט הובר הבן גויסה תמיכה פוליטית לרעיון, במיוחד מאיש הקונגרס פאסל.[68] שטח בן 360 דונם באליוט קי כבר היה בתקופה זו חלק ממערכת הפארקים של מחוז דייד.[69] בדו"ח משנת 1966 צוין כי הפארק המוצע מכיל את שטחי היער הטרופיים הטובים ביותר שנותרו בפלורידה, ושילוב נדיר של "חיים יבשתיים, ימיים ואמפיביים", כמו גם פוטנציאל משמעותי לפעילויות נופש. הדו"ח מצא כי היתרונות המשמעותיים ביותר של הפארק הפוטנציאלי היו "המים הצלולים, הבוהקים, בעלי החיים הימיים והאדמות המוצפות של מפרץ ביסקיין והאוקיינוס האטלנטי, כאן במים הרדודים יש ארץ פלאות אמיתית".[70]

ב-18 באוקטובר 1968 חתם הנשיא לינדון ג'ונסון על החוק הציבורי מספר 90–606 להקמת מונומנט לאומי, "המונומנט הלאומי ביסקיין" (Biscayne National Monument). המונומנט הורחב ב-1974 תחת חוק ציבורי מספר 93–477, והורחב שוב כאשר המונומנט שודרג למעמד של פארק לאומי באמצעות חוק של הקונגרס[66] מספר 96–287, נכון ל-28 ביוני 1980. ההרחבה של 1980 הרחיבה את גבולות הפארק כמעט עד קי ביסקיין וכללה את האיים בוקה צ'יטה קי וראגד קיז ואת אזור השרטונות המכונה "שסתום הביטחון", יחד עם השוניות שמעבר לאיים וחלק ניכר ממרכז מפרץ ביסקיין.

הבעלים הראשון של איילנדיה שמכר את אדמותיו לשירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית היה לנסלוט ג'ונס, יחד עם קתרין ג'ונס, אלמנתו של ארתור. הם מכרו את אדמותיהם תמורת 1,272,500 דולר, כשליש מערך הפיתוח הפוטנציאלי. ג'ונס קיבל בגיל 70 אחוזה בשטח של 12 דונם לכל ימיו חייו. שומרי הפארק שהוצבו במועדון קוקולובו לשעבר נהגו לבקרו עד שהמועדון נשרף ב-1975. באחוזה נוספת לכל החיים בפארק התגוררה וירג'יניה טנהיל (Virginia Tannehill), אלמנתו של פול טנהיל, מנהל בחברת התעופה איסטרן איירליינס (Eastern Airlines). ביתו של ג'ונס, שנבנה על ידי לנסלוט, אביו ואחיו, נשרף ב-1982. הוא חי בבקתה בת שני חדרים במשך עשר השנים הבאות, כשהוא מתמודד בהצלחה עם סופות הוריקן על פורגי קי, אך עזב את ביתו לצמיתות לפני הוריקן אנדרו בשנת 1992. הבית נהרס בסופה וג'ונס נשאר במיאמי עד מותו בשנת 1997 בגיל 99.[63]

הקמת המונומנט הלאומי שללה את זכות הקיום של איילנדיה והיא הלכה והתנוונה. העסקת מפקח משטרה ב-1989 גרם לפניה של שירות הפארקים הלאומיים ללשכת היועץ המשפטי של מחוז דייד שבראשה עמדה אז ג'אנט רינו. ב-1990 קבעה לשכתה של רינו לאחר חקירה שכל הבחירות בעיירה אינן תקפות, מכיוון שהשתתפות בבחירות נמנעה מתושבים שלא היו בעלי קרקע.[65] העיירה בוטלה לבסוף על ידי מועצת הנציבים של מחוז מיאמי-דייד במרץ 2012.[71]

ההשפעה של הוריקן אנדרו על בסיס חיל האוויר השכן (Homestead Air Force Base) גרמה לחיל האוויר לשקול לסגור את הבסיס ולהעביר אותו למחוז מיאמי-דייד, אשר היה מעוניין להשתמש בבסיס לתעבורה אווירית מסחרית כחלופה לנמל התעופה הבינלאומי של מיאמי. מחקר השפעה על הסביבה הגיע למסקנה כי נתיבי הטיסה שייווצרו עקב כך מעל המפרץ, רק כ-3 קילומטרים מזרחה, יביא לפגיעה בפארק. עקב כך אסר חיל האוויר בשנת 1999 על פיתוח מסחרי גדול בבסיס.

מפגן שיט ביום קולומבוס במפרץ ביסקיין

הפופולריות של הפארק כיעד עבור לשייטים גרמה לשיעור גבוה של תאונות, כמה מהם קטלניות. סוף השבוע של יום קולומבוס צוין כ"סוף השבוע המסוכן ביותר של השנה". בין 2002 ל-2011 היו שישה מקרי מוות במהלך שיט תחרותי שנתי שב-2012 חגג את שנתו ה-57. השיט השנתי גרם נזק לקרקעית מספינות שעלו על שרטון ומהשלכת אשפה.[72] אף שפעילויות רשמיות הקשורות לשיט התחרותי מתנהלות מחוץ למי הפארק הפך האזור של אליוט קי יעד פופולרי לחלק מהמשתתפים.[73]

יחידה חמישית הפועלת על גז טבעי ומזוט נוספה לתחנת הכוח טרקי פוינט ב-2007.[74] ב-2009 ביקשה חברת החשמל FP&L אישור להקמת שני כורים גרעיניים נוספים בהספק של 1,117 מגה ואט שיוגדרו כיחידות הכוח טרקי פוינט מספר 6 ו-7. לאחר השלמתם יהפוך טרקי פוינט לאחד האתרים הגדולים ביותר בארצות הברית לייצור חשמל.[75] השלכות סביבתיות נוספות על הפארק הם האדמות החקלאיות בדרום מחוז מיאמי-דייד, מתקן לטיפול בביוב על הגבול הפארק בבלאק פוינט (Black Point) והמזבלה של דרום מיאמי-דייד הסמוכה למתקן.

פעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שומר פארק מראה את החיים מתחת למים למבקר באמצעות דלי שתחתיתו מזכוכית

הפארק הלאומי ביסקיין פועל כל ימות השנה. מחנאות מעשית ביותר בחודשי החורף, כאשר היתושים מטרידים פחות על האיים. זכיינים פרטיים מספקים סיורי יום מלאים בפארק שכוללים צלילה, טיולים רגליים, חתירה ושיט ממטה הפארק. טיולי ספינות אל בוקה צ'יטה קי ואדמס קי זמינים אף הם.[76]

נופש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה אל הפארק מהיבשת מוגבלת לסביבתו הקרובה של מרכז המבקרים דנטה פאסל בקונווי פוינט (Convoy Point). כל שאר החלקים של הפארק נגישים רק באמצעות סירות פרטיות או ספינות של זכיינים. הפעילויות כוללות שיט, דיג, חתירה בקיאקים, גלישת רוח וצלילה. מחוז מיאמי-דייד מפעיל ארבעה פארקי מרינה ליד הפארק. פארק הומסטד בייפרונט (Homestead Bayfront Park) שוכן צמוד למטה הפארק בקונווי פוינט. דרומה יותר, פארק בלאק פוינט (Black Point Park) מספק גישה אל האיים אדמס קי ואליוט קי. פארק מאתסון המוק (Matheson Hammock Park) קרוב לקצה הצפוני של הפארק, ופארק קרנדון (Crandon Park) שוכן על קי ביסקיין.[77]

אף שהפארק מנוהל על ידי הממשל הפדרלי, הדיג בתחומי מפרץ ביסקיין כפוף לחוקים של מדינת פלורידה. דייגים חובבים חייבים לקבל רישיון לדיג לנופש במים מלוחים של פלורידה. הדיג מוגבל לדגי ספורט, לובסטרים קוצניים, סרטנים מהמינים Menippe mercenaria (באנגלית Florida stone crab) וסרטן כחול (Callinectes sapidus) וחסילונים. אסור לאסוף דגי שונית טרופיים, כרישים, קונכיות, קיפודי ים וצורות אחרות של בעלי חיים ימיים. גם מינים של בעלי חיים של השוניות, אלמוגים וספוגים מוגנים בפני ליקוט של מבקרים.[78] בנוסף, דיג לובסטרים אסור באזור "מפלט הלובסטרים מפרץ ביסקיין-מפרץ סאונד" (Biscayne Bay-Card Sound Lobster Sanctuary), המנוהל על ידי מדינת פלורידה במטרה להגן על אתרי הרבייה של הלובסטר הקוצני, החופף את מרבית מפרץ ביסקיין.[79]

זכיין פרטי מספק סיורים ממטה הפארק לתוך המפרץ ואל האיים. רוב הסיורים מופעלים במהלך עונת השיא בחורף מינואר עד אפריל.[80] אסור להשתמש באופנועי ים בפארק, כמו במרבית הפארקים הלאומיים האחרים, אבל מותר להשיט במפרץ סירות מנוע ומפרשיות.[81]

מתקנים על האיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב מתקני הקבע של הפארק הלאומי ביסקיין נמצאים על האיים מול החוף. על אליוט קי פועלת תחנה עונתית של שומרי הפארק, כמו גם אתר מחנאות ו-36 אתרים להעלאת סירות אל החוף. שביל לולאה אחד משתרע מהנמל אל קו החוף של האוקיינוס, ושביל הליכה אחר עובר לאורך כל האי בעקבות הכביש המהיר לשעבר המכונה "שדרת אליוט קי".[82] האי אדמס קי, שהתפרסם בשל מועדון קוקולובו שפעל עליו, הוא אתר לשהות ביום בלבד עבור מבקרים, אם כי יש בו שני בתי מגורים של שירות פארקים על האי.[83] בוקה צ'יטה קי הוא האי שבו מספר המבקרים הגדול ביותר. יש בו אתרי מחנאות ופיקניק. המגדלור של בוקה צ'יטה פתוח מדי פעם למבקרים כאשר יש איש מצוות הפארק במקום.[84]

צלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלילה באמצעות שנורקל או צלילת סקובה הן פעילויות פופולריות. השוניות היו הסיבה לקיומם של ספינות טרופות רבות. מבחר של ספינות טרופות משמש מטרה לסיורים באמצעות שנורקל בהנהגת שומרי הפארק המאורגנים בשם "שביל המורשת הימית" (Maritime Heritage Trail), המסלול הארכאולוגי התת-ימי היחיד במערכת הפארקים הלאומיים.[85] הספינות הטרופות "אראטון אפקר" (Arratoon Apcar, טבעה ב-1878), "ארל קינג" (Erl King, טבעה ב-1891), "אליסיה" (Alicia, טבעה ב-1905), "לוגאנו" (Lugano, טבעה ב-1913) ו"מאנדליי" (Mandalay, טבעה ב-1966) נמצאות על השביל יחד עם ספינה טרופה בלתי מזוהה מהמאה ה-19 והמגדלור של צוקי פוי (Fowey Rocks Lighthouse). ה"אליסיה", ה"ארל קינג" ו"לוגאנו" הן ספינות טרופות במים עמוקים יחסית, ועדיף להגיע אליהם בצלילת סקובה.[86] ה"מאנדליי" טבעה במים רדודים יחסית ולכן היא אתר פופולרי לצלילה עם שנורקל.[87]

מבנים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטילטסוויל כפי שהיא נראית מכף פלורידה
המגדלור המקושט של בוקה צ'יטה קי

אף על פי שרוב שטח הפארק הלאומי ביסקיין הוא מים, על האיים יש מספר אתרים ומבנים היסטוריים מוגנים. ספינות טרופות מוגנות גם הן בתוך הפארק, וגם המים מעבר לאיים מוגדרים כמחוז היסטורי מוגן (Protected historic district).[59]

סטילטסוויל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת הכלונסאות סטילטסוויל (Stiltsville) הוקמה על ידי אדי "קראופיש" ווקר (Eddie "Crawfish" Walker) בשנות ה-30 של המאה ה-20 כקהילה קטנה של בקתות שנבנו על כלונסאות בחלק רדוד של מפרץ ביסקיין, לא הרחק מקי ביסקיין. בבקתות התנהלו הימורים ונמכר אלכוהול בתקופת היובש. בשיאו, בשנות ה-60, כלל היישוב 27 מבנים. בקתות בסטילטסוויל אבדו בשל דליקות או סופות הוריקן, כאשר רק שבע שרדו ב-2012, אף אחת מהן לא נבנתה בשנות השישים או קודם לכן. האתר שולב בפארק הלאומי ביסקיין בשנת 1985, כאשר שירות הפארקים הסכים לכבד את הסכמי החכירה הקיימים עד ל-1 ביולי 1999. הוריקן אנדרו הרס את רוב סטילטסוויל ב-1992. שירות הפארקים התחייב לשמר את מבני הקהילה, שאיש לא גר בהם כיום.[88] הקהילה מנוהלת על ידי נאמנות (Stiltsville Trust) ומשמשת חוקרים, מתקני מחקר ולינה.[89]

מבנים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק הלאומי ביסקיין כולל מספר עזרי ניווט, כמו גם מבנה מקושט שנבנה כדי לדמות למגדלור. מגדלור צוקי פוי (Fowey Rocks Light) הוא מבנה ממסגרת ברזל יצוק שנבנה בשנת 1878. המתקן היה כבר כלול בתחומי הפארק בעת הכרזתו ונרכש על ידי שירות הפארקים ב-2 באוקטובר 2012.[90] המגדלור הבלתי מאויש המכונה "מגדלור השונית הפסיפית" (Pacific Reef Light) שוכן כ-50 קילומטרים מזרחית לאליוט קי. המבנה המקורי מ-1921 הוחלף בשנת 2000 והפנס שלו מוצג בפארק באילאמורדה (Islamorada).[91]

התעשיין מארק האניוול (Mark C. Honeywell), מייסד חברת האניוול, היה חבר במועדון קוקולובו כאשר קנה את בוקה צ'יטה קי ב-1937 והרחיב את המתקנים באי וכלל בו מגדלור קטן. האי עבר פיתוח והוקמו עליו כמה מבנים, בהם חיקוי למגדלור שנבנה מסלעי אלמוגים ובראשו כלוב רשת המדמה פנס של מגדלור, והקצה של המזח בצד הצפוני של האי. האי היה שייך להאניוול עד 1945.[92] מארק ואוליה האניוול בנו גם כנסייה קטנה, בית הארחה, שוברי גלים ומבני עזר על האי.

המבנים בבוקה צ'יטה קי מנוהלים כאתר תרבותי, המציג את השימוש באי כמפלט לעשירים. בתי מגורים צנועים יותר כוללים את המטעים הנטושים שפותחו על ידי ישראל ג'ונס ובניו, והאתר המכונה "בית סוויטינג" (Sweeting Homestead) על אליוט קי. המבנים הקשורים לאותם מטעים, יחד עם אלו של מועדון קוקולובו והמבנים על בוקה צ'יטה קי נהרסו בדליקות ובסופות הוריקן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 storm surge, מוגדר על ידי האקדמיה כ"עלייה או היערמוּת של מים מוּל החוֹף על ידי כּוֹחוֹת הרוּח והפרש לחץ האטמוֹספירה בּעת סוּפה"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ Biscayne NP
  3. ^ 3.0 3.1 Leynes, Jennifer Brown; Cullison, David (ינואר 1998). "Introduction". Biscayne National Park Historic Resource Study. National Park Service. עמ' 1. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2012. 
  4. ^ 4.0 4.1 Biscayne National Park Map
  5. ^ Grunwald, p. 214
  6. ^ Kottek, M.; Greiser, J.; Beck, C.; Rudolf, B.; Rubel, F. "World Map of Köppen−Geiger Climate Classification". Universität Wien. 
  7. ^ Not even a slew of ravaging hurricanes could knock out these national park treasures
  8. ^ Biscayne National Park Re-opening After Hurricane Irma
  9. ^ Addendum Hurricane Andrew 16 - 28 August, 1992
  10. ^ Lovelace, John K.; McPherson, Benjamin F. "Effects of Hurricane Andrew (1992) on Wetlands in Southern Florida and Louisiana". U.S. Geological Survey. 
  11. ^ "Estimates of Flows to Meet Salinity Targets for Western Biscayne National Park". National Park Service. יוני 2008. עמ' 8. אורכב מ-המקור ב-21 May 2013. 
  12. ^ 12.0 12.1 "Biscayne Bay". Biscayne National Park. National Park Service. 
  13. ^ "South Florida/Caribbean Network Vital Signs Monitoring Plan". National Park Service. ספטמבר 2008. עמ' J2.17. אורכב מ-המקור ב-15 October 2011. 
  14. ^ Bojnansky, Erik (ספטמבר 2012). "Lost in a Rising Sea". Biscayne Times. 
  15. ^ Heimlich, Barry N.; Bloetscher, Frederick; Meeroff, Daniel E.; Murley, James (11 בנובמבר 2009). "Southeast Florida's Resilient Water Resources:Adaptation to Sea Level Rise and Other Impacts of Climate Change". Florida Atlantic University. 
  16. ^ "The Ecology". Biscayne National Monument: A Proposal. National Park Service. 
  17. ^ Natural Features & Ecosystems
  18. ^ 18.0 18.1 "Fish". Biscayne National Park. National Park Service. 
  19. ^ "Crustaceans". Biscayne National Park. National Park Service. 
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 20.4 20.5 "Bird List". Biscayne National Park. National Park Service. 
  21. ^ "Mammals". Biscayne National Park. National Park Service. 
  22. ^ "Molluscs". Biscayne National Park. National Park Service. 
  23. ^ Kaufman, Kenn (July–August 2009). "Fall Migration Hot Spots". Audubon. 
  24. ^ Braun, David (30 באפריל 2010). "Banding birds at the BioBlitz". National Geographic. אורכב מ-המקור ב-18 April 2012. 
  25. ^ Lott, Casey A.; Langan, Brynne E.; Mulrooney, M. Brennan; Grau, Randy T.; Miller, Karl E. (מאי 2006). "Stopover Ecology of Nearctic-Neotropical Migrant Songbirds in Hardwood Hammocks of the Florida Keys". Florida Fish and Wildlife Conservation Commission. אורכב מ-המקור ב-2014-11-08. 
  26. ^ Status and trends of American Flamingos (Phoenicopterus ruber) in Florida, USA
  27. ^ "Mangroves". Biscayne National Park. National Park Service. 
  28. ^ Mangroves more Carbon Rich and Important for Climate Change
  29. ^ Bragg, Rick (29 ביוני 1999). "In South Florida Canals, Revival of Rare Crocodiles". New York Times. 
  30. ^ "Providing a home for the American crocodile" (PDF). Florida Power & Light. אורכב מ-המקור ב-2012-11-24. 
  31. ^ "Status, Distribution, and Habitat Relations of the American Crocodile in Florida (Abstract)". The Croc Docs. University of Florida. 
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 "Threatened and Endangered Animals in Biscayne National Park". Biscayne National Park. National Park Service. 
  33. ^ Mazzotti, Frank J.; Cherkiss, Michael S. (2003). "Status and Conservation of the American Crocodile in Florida: Recovering an Endangered Species While Restoring an Endangered Ecosystem". University of Florida, Ft. Lauderdale Research and Education Center. עמ' iii. 
  34. ^ "Common Bottlenose Dolphin (Tursiops truncatus truncatus) Biscayne Bay Stock". NOAA. אפריל 2014. 
  35. ^ State of the Parks: Biscayne National Park, Page 23
  36. ^ "Florida Keys". Biscayne National Park. National Park Service. 
  37. ^ "Species Focus: Loggerhead Sea Turtles". Biscayne National Park. National Park Service. 
  38. ^ "Summary of 2012 sea turtle nesting season and habitat restoration activity". Biscayne National Park. National Park Service. 
  39. ^ Consolea corallicola, Flora of North America North of Mexico. 4: Magnoliophyta. Flora of North America Association. עמ' 150. 
  40. ^ Biscayne Park Shelters Rare Cactus Plants
  41. ^ "Cacti / Desert Succulents". Biscayne National Park. National Park Service. 
  42. ^ "Schaus Swallowtail Emergency". Biscayne National Park. National Park Service. 13 ביוני 2012. 
  43. ^ "Miami Blue Butterflies Reintroduced". Biscayne National Park. National Park Service. 18 בספטמבר 2006. 
  44. ^ Coral reefs
  45. ^ "Other Invertebrates (corals, sponges, worms, etc.)". Biscayne National Park. National Park Service. 
  46. ^ Kellison, G.T.; McDonough, V.; Harper, D.E.; Tilmant, J.T. (ינואר 2012). "Coral Reef Fish Assemblage Shifts and Declines in Biscayne National Park, Florida, USA". Bulletin of Marine Science 88 (1): 1. doi:10.5343/bms.2011.1027. 
  47. ^ Ecological Impacts on Biscayne Bay and Biscayne National Park from Proposed South Miami-Dade County Development, and Derivation of Numeric Nutrient Criteria for South Florida Estuaries and Coastal Waters
  48. ^ "Florida Keys National Marine Sanctuary and Protection Act". Florida Keys National Marine Sanctuary. 
  49. ^ 49.0 49.1 "Invasive Plants". 
  50. ^ 50.0 50.1 "Invasive species". Biscayne National Park. National Park Service. 
  51. ^ "Invasive lionfish threaten native fish and the environment in U.S. Atlantic coastal waters". National Oceanic and Atmospheric Administration (NOAA). 17 בנובמבר 2011. 
  52. ^ "About the Exotic Indo-Pacific Lionfish". Biscayne National Park. National Park Service. 
  53. ^ Morell, Virginia (29 באפריל 2010). "Mystery of the Lionfish: Don't Blame Hurricane Andrew". Science. 
  54. ^ Dangerous Lionfish Invading Waters of Biscayne National Park
  55. ^ [http://www.npshistory.com/publications/bisc/hrs.pdf Jennifer Brown, Biscayne National Park Historic Resource Study
  56. ^ 56.0 56.1 "Native Peoples". Biscayne National Park. National Park Service. 
  57. ^ Blank, Joan Gill (1996). Key Biscayne: A History of Miami's Tropical Island and the Cape Florida Lighthouse. Pineapple Press. עמ' 13. ISBN 1-56164-096-4. </ref>
  58. ^ Skowronek, Russell K.; Vernon, Richard H.; Fischer, George R. (נובמבר 1987). "The Legare Anchorage shipwreck site—Grave of HMS Fowey, Biscayne National Park, Florida". International Journal of Nautical Archaeology 16 (4): 313–324. doi:10.1111/j.1095-9270.1987.tb00606.x. 
  59. ^ 59.0 59.1 "Offshore Reefs Archeological District". Florida Division of Historical Resources. אורכב מ-המקור ב-8 October 2012. 
  60. ^ 60.0 60.1 "Man and the Coral Reefs". Biscayne National Park: A Proposal. National Park Service. 
  61. ^ 61.0 61.1 Israel Lafayette “Parson” Jones, Sir Lancelot Jones, and Biscayne National Park
  62. ^ "The Joneses of Porgy Key". Biscayne National Park. National Park Service. עמ' 2. 
  63. ^ 63.0 63.1 "The Joneses of Porgy Key". Biscayne National Park. National Park Service. עמ' 3. 
  64. ^ Hach, Steve, Cold War in South Florida Historic Resource Study, National Park Service pp. 35–36
  65. ^ 65.0 65.1 Mozingo, Joe (9 במרץ 2003). "Tiniest Town in Fla. an Almost-Was; Islandia Held Promise for Development Until National Park Swallowed 33 Keys". Washington Post. 
  66. ^ 66.0 66.1 66.2 66.3 66.4 "The Birth of Biscayne National Park". Biscayne National Park. National Park Service. 
  67. ^ Lawson, Charles. "Park Seeks Recollections of Homestead's "Blacks Only" Beach". Biscayne National Park. National Park Service. 
  68. ^ Alvarez, Lizette (8 בפברואר 2012). "A Florida City That Never Was". New York Times. 
  69. ^ "Present Use". Biscayne National Monument: A Proposal. National Park Service. 
  70. ^ "The Case for Preservation". Biscayne National Monument: A Proposal. National Park Service. 
  71. ^ alvarez1
  72. ^ "Biscayne National Park Preparing For "Most Dangerous Weekend" Of The Year". National Parks Traveler. 14 בספטמבר 2012. 
  73. ^ "Biscayne National Park Gears Up for Most Dangerous Weekend of the Year". Biscayne National Park. National Park Service. 11 בספטמבר 2012. 
  74. ^ DiSavino, Scott (13 באוקטובר 2008). "FPL Fla. Turkey Point 4 reactor shut". Reuters. 
  75. ^ "Turkey Point, Units 6 and 7 Application". Nuclear Regulatory Commission. 2012. 
  76. ^ "Outdoor Activities". Biscayne National Park. National Park Service. 
  77. ^ "Nearby Marinas — Access for Boaters". Biscayne National Park. National Park Service. 
  78. ^ "Fishing and Lobstering". Biscayne National Park. National Park Service. 
  79. ^ "Biscayne Bay–Card Sound: Lobster Sanctuary". Biscayne National Park. National Park Service. 
  80. ^ "Guided Tours". Biscayne National Park. National Park Service. 
  81. ^ "Boating". Biscayne National Park. National Park Service. 
  82. ^ "Elliott Key". Biscayne National Park. National Park Service. 
  83. ^ "Adams Key". Biscayne National Park. National Park Service. 
  84. ^ "Boca Chita Key". Biscayne National Park. National Park Service. 
  85. ^ "Coral Reefs". Biscayne National Park. National Park Service. 
  86. ^ "Maritime Heritage Trail". Biscayne National Park. National Park Service. 
  87. ^ "Mandalay". Biscayne National Park. National Park Service. 
  88. ^ "Stiltsville". Biscayne National Park. National Park Service. 
  89. ^ Stiltsville: The Stilt Houses of Florida
  90. ^ "A Tale Of Two Lighthouses". National Parks Traveler. 19 באוקטובר 2012. 
  91. ^ Rowlett, Russ (22 בספטמבר 2012). "Unstaffed Offshore Lights of the Florida Keys". University of North Carolina. 
  92. ^ "Boca Chita Key is home to the little lighthouse that isn't". Lighthouse Digest. אוגוסט 1996. 


תצפית מהמגדלור בבוקה צ'יטה קי
Magnify-clip.png
תצפית מהמגדלור בבוקה צ'יטה קי