הפארק הלאומי הרי גוואדלופה

הפארק הלאומי הרי גוואדלופה
השלט בכניסה לפארק
השלט בכניסה לפארק
השלט בכניסה לפארק
מידע כללי
על שם Guadalupe Mountains עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 30 בספטמבר 1972
מבקרים בשנה 181,839[2] (נכון ל־2016)
גוף מנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
נתונים ומידות
שטח 349.5[1] קמ"ר
מיקום
מדינה טקסס בארצות הברית
מיקום טקסס עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°55′00″N 104°52′00″W / 31.916667°N 104.866667°W / 31.916667; -104.866667
Guadalupe Mountains National Park
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפת הפארק הלאומי הרי גוואדלופה

הפארק הלאומי הרי גוואדלופהאנגלית: Guadalupe Mountains National Park) הוא פארק לאומי המשתרע על שטח בן 349.5 קילומטרים רבועים בצפון-מערב מדינת טקסס בדרום-מערב ארצות הברית.

ההתיישבות האנושית בשטח הפארק היא בת לפחות 10,000 שנים, כאשר המתיישבים הראשונים, פלאו-אינדיאנים, ציידים-לקטים התקיימו על ציד בעלי חיים וליקוט צמחים ופירות בר. הספרדים הגיעו לאזור החל מאמצע המאה ה-16, והאפאצ'ים בני שבט המסקלרו הגיעו באותה תקופה ונהגו לנוע באזור בחיפוש אחר חיות ציד ולקצור את צמח האגבה (מסקל בספרדית) שנתן להם את כינויים. מתיישבים ממוצא אירופי החל להתיישב באזור באמצע המאה ה-19, ובעקבות עימותים אלימים בינם לבין האפאצ'ים, גרש צבא ארצות הברית את האפאצ'ים לשמורות.

הפארק הוכרז ב-30 בספטמבר 1972, בתקופת נשיאותו של ריצ'רד ניקסון. הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, סוכנות ממשלתית שמטרתה להגן על משאבי הטבע והמשאבים התרבותיים. הפארק הוא משכן ליותר מ-1,000 מינים של צמחים ולמעלה מ-400 מינים של בעלי חוליות.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על קניון מקקיטריק בפארק הלאומי הרי גוואדלופה

הפארק הלאומי הרי גוואדלופה משתרע על שטח בן 349.5 קילומטרים רבועים בצפון-מערב מדינת טקסס בדרום-מערב ארצות הברית. הפארק כולל את החלק הדרומי של הרי גוואדלופה שבתחומי מדינת טקסס ואת האגן הצחיח שמערבית להם. הפארק שוכן 180 קילומטרים מזרחית לעיר אל פאסו בטקסס ו-90 קילומטרים דרומית-מערבית לקרלסבד בניו מקסיקו.

גובה הפארק נע בין המדבר למרגלות רכס הרי גוואדלופה מ-1,200 מטרים (במערב הפארק) ל-1,500 מטרים (במזרח הפארק) ועד פסגת גוודאלופה (Guadalupe Peak) בגובה 2,667 מטרים מעל פני הים, הנקודה הגבוהה ביותר בטקסס.[3]

את הטריטוריה של הפארק הלאומי אפשר לחלק לשלוש צורות נוף: רכסי הרים, עמקים ומדבר.

הרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכס הרי גוואדלופה שוכן דרומית-מזרחית להרי סקרמנטו (Sacramento Mountains), ומזרחית להרי ברוקוף (Brokeoff Mountains), והוא מתמשך מפסגת גוואדלופה לצפון-מערב ולצפון-מזרח לתוך ניו מקסיקו. השלוחה הצפון-מזרחית מסתיימת כ-15 קילומטרים דרומית-מערבית לעיר קרלסבד, סמוך לפארק הלאומי מערות קרלסבד. השלוחה הצפון-מערבית, המסתיימת במתלול דרמטי המכונה "השוליים" (The Rim), משתרעת למרחק רב יותר לניו מקסיקו, עד קרוב להרי סקרמנטו. השלוחה הדרומית ביותר של הרי גוואדלופה היא פסגת אל קפיטן (El Capitan peak), שבגובה 2,458 מטרים מתנשאת כ-1,000 מטרים מעל מדבר צ'יוואווה שסביבה. הרכס מסתיים בצפון בקניון ארבעת המיילים (Four Mile Canyon); במזרח על ידי עמק הנהר פקוס; ובמערב על ידי ערוץ פיניון (Piñon Creek), קניון ביג דוג (Big Dog Canyon), קניון ואלי (Valley Canyon), קניון מידל דוג (Middle Dog Canyon) וקניון וסט דוג (West Dog Canyon). מרבית המסלע של הרכס הוא שונית קפיטן (Capitán Reef) שנוצרה בשולי ים רדוד בתור הפרם. מכיוון שהרכס בנוי כמעט לגמרי מאבן גיר שבו המים מחלחלים לתוך הסדקים, אין כמעט מים זורמים על פני השטח. מקור המים הזורמים המשמעותי היחיד הוא בערוץ מקקיטריק (McKittrick Creek) בקניון מקקיטריק, שפתחו מהצד המזרחי של המסיב.

באזור הגבוה בפארק הלאומי הרי גוואדלופה משגשג יער עבות של אורנים, אשוחים וצפצפות. היער התפתח לפני 15,000 כשהאקלים היה גשום ונוח יותר. מרבית היערות נעלמו כשהאקלים התחמם, אבל חלקים מהם נותרו במקומות הגבוהים. היער עשיר בעצים ובעלי חיים במיוחד באזור המכונה "הקערה" (Bowl), רמה בגובה של 2,100 מטרים מעל פני הים וברוחב של 4 קילומטרים.

הרכס כולל מערכות גדולות רבות של מערות, כולל מערות קרלסבד ומערת לצ'וגייה (Lechuguilla Cave). במסגרת הפארק עצמו נתגלו 113 מערות שרובן סגורות לקהל הרחב.[4]

עמקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טמפרטורות נוחות, צללים ורוחות ממורדות ההרים מאפשרים עולם עשיר של בעלי חיים וצמחייה בעמקים החודרים לרכס ההרים. דוגמה מייצגת לעולם זה מהווה קניון מקקיטריק שהוא תערובת של האזור הגבוה, הבינוני והמדבר. באזור צומחים קקטוסים, עצי ערבה, עצי אגוז ואורנים, וחיים בו ארנבות, זאבי ערבה ואיילים.

נוף מדברי בפארק

מדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק הלאומי הרי גוואדלופה מוקף באזורים המיושבים בדלילות של מדבר צ'יוואווה. אזור צחיח ברובו זה משתרע מאות קילומטרים דרומה לתוך מקסיקו. באזור זה יורדים בין 250 ל-500 מילימטרים גשם בשנה, והטמפרטורות מטפסות מעל ל-35°C. עם זאת, יש מגוון של בעלי חיים וצמחייה: אגבה, קקטוסים, זאבי ערבות, לטאות ונחשים.

מערבית להרי גוואדלופה משתרע מצפון לדרום בשטח של 8 קילומטרים רבועים אזור של דיונות לבנות המכונה "דיונות חול הגבס" (Gypsum sand dunes) או "אגן המלח" (Salt Basin). האגן הוא גראבן, גוש סלע של קרום כדור הארץ שקוע בין שני העתקים מקבילים, תוצאה של תהליכים טקטוניים מהמיוקן לפני 26 מיליון שנים שגרמו גם להתרוממות פסגת גוואדלופה. פלגי מים התנקזו לאגן חסר המוצא. ככל שהמים התאדו, הושקעו באגן מלח וגבס, תהליך המתרחש גם בימינו. בפליסטוקן (בין לפני 1.8 מיליון שנים ועד לפני 10,000 שנים) הייתה כמות המשקעים גדולה הרבה יותר מבימינו ולכן נוצר אגם נרחב בחלק הנמוך של האגן, שעומקו נע בין 3 ל-13 מטרים. כשהאקלים נעשה צחיח האגם התייבש והרוחות הפכו לכוח המניע העיקרי ביצירת הדיונות. אזור זה הוא אגם יבש משום שבתקופות מסוימות בקיץ, כשיש כמות גדולה של משקעים, נוצר אגם בעומק של כמה סנטימטרים בלבד. גרגירי גבס יוצרים את הדיונות הלבנות הבוהקות המכוסות צמחייה שגובהן נע החל ממטר בקצה הדרומי ועד 20 מטרים של דיונות עקרות בקצה הצפוני.[5]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזג האוויר משתנה עם הגובה כשהטמפרטורה ביום בפסגות הגבוהות יכולה להיות נמוכה בכ-10°C מעלות מהטמפרטורה במדבר למרגלות ההרים. הקיץ בפארק הלאומי גוואדלופה חם, הסתיו שקט ונוח והחורף ותחילת האביב קרירים עד קרים. רוחות עזות, סופות שלג, גשם קפוא או ערפל עשויים להתחולל בחורף או בתחילת האביב. המונסון של אמריקה הצפונית עשוי לחולל סופות רעמים בקיץ. הלילות קרים, אפילו בקיץ.

אקלים בפארק הלאומי הרי גוואדלופה
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 12.1 13.3 17.1 21.2 25.8 30.6 30.1 29.9 26.1 22.2 16.1 11.8 21.3
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -0.2 1.5 3.9 7.9 13.1 16.9 17.4 16.9 14.2 9.4 3.9 -0.5 8.7
משקעים ממוצעים (מ"מ) 17.5 20.3 16.5 16.8 26.7 41.1 82.6 91.9 67.3 40.1 18.8 24.6 464
מקור: PINE SPRINGS, TEXAS (417044)

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה גאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגן דלאוור (בכחול). שונית קפיטן מסומנת בחום כהה (החלק החשוף) או בחום בהיר (החלק המכוסה). הרי גוואדלופה שוכנים בפינה הצפון-מערבית של השונית

בתור הפרם, בין לפני 299 ל-251 מיליון שנים, היו כל הלוחות הטקטוניים מאוחדים ליבשת-העל פנגיאה. מרבית אזורי טקסס וניו מקסיקו של ימינו שכנו בחלק המערבי של גוש יבשה גדול זה בסמוך לקו המשווה. את פנגיאה הקיף אוקיינוס נרחב, אבל לשון ים צרה, תעלת הובי (Hovey Channel), קישרה בין האוקיינוס לאגן פרם (Permian Basin), ים פנים-יבשתי שכיסה חלקים מהאזורים שהם כיום צפון מקסיקו ודרום-מערב ארצות הברית. לים פנימי זה היו שלוש זרועות, כשהזרוע המרכזית, המכונה אגן דלאוור (Delaware Basin), הייתה ים פנימי באורך 240 קילומטרים ורוחב 120 קילומטרים, שהשתרע על אזור שהוא כיום מערב טקסס ודרום-מזרח ניו מקסיקו.

באמצע תור הפרם התפתחה שונית, המכונה שונית קפיטן (Capitán Reef), לאורך שולי ים דלאוור. השונית שגשגה והתרחבה במשך מיליוני שנים עד שלפני כ-260 מיליון שנים לערך הצטמצמה תעלת הובי שקישרה בין ים דלאוור לאוקיינוס. המים בים דלאוור התאדו מהר יותר מאשר המים שהתחדשו, ועקב כך החלו מינרלים לשקוע מתוך המים לקרקעית הים ויצרו רצועות מתחלפות של מלחים ובוץ. בהדרגה מילאו משקעים אלו את האגן וכיסו את השונית.

לפני כ-80 מיליון שנים גרם לחץ טקטוני על השוליים המערביים של אמריקה הצפונית להתרוממות איטית של האזור הכולל את טקסס וניו מקסיקו. שינוי בתנועה הטקטונית לפני 20–30 מיליון שנים גרמו ליצירת העתקים תלולים בצד המערבי של אגן דלאוור. לפני 20 מיליון שנים גרמה תנועה לאורך העתקים אלו להתרוממות שונית קפיטן, שהייתה קבורה מתחת למשקעים, אלפי מטרים ממקומה המקורי מתחת לפני הים. הגוש המורם נחשף לרוחות וגשמים והמשקעים הרכים שכיסו את השונית נסחפו, וחשפו את השונית המאובנת העמידה יותר לסחיפה תוך יצירת הרי גוואדלופה.[6]

החלקים בשונית קפיטן שנחשפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסלעים הנחשפים בפארק הלאומי הרי גוואדלופה בנויים ממשקעים של השונית, עורף השונית, קדמת השונית והאגן.[6]

החלקים השונים בשונית, עורף השונית (inner reef), שונית (reef crest) וקדמת שונית (outer reef)
  • השונית (Reef) – רכס תת-מימי שנוצר מהצטברות של שלדים של צמחים ובעלי חיים הבנוי מ"אבן גיר קפיטן" (Capitan limestone). זוהי אבן גיר מסיבית, דקת-גרגיר, המכילה מאובנים, שנוצרה מהצטברות של שלדים של חסרי חוליות: אצות, ספוגיים ובעלי חיים זעירים מושבתיים המכונים חיטחבים. שלדים אלו יוצבו על ידי אורגניזמים שגדלו עליהם ושיקעו סידן פחמתי ששימש כמלט ויצר סלע שונית מוצק. אבן גיר קפיטן היא המסלע של הצוק בגובה 1,000 מטרים של אל קפיטן, תוואי הנוף הבולט ביותר של הפארק הלאומי הרי גוואדלופה.
  • עורף השונית (back-reef או inner reef) – האזור שבין השונית לחוף הקדום. אזור זה היה יחסית שקט משום שהגלים נשברו על השונית. רק משקעים דקים נסחפו לאזור זה והמים היו בדרך כלל, מים עומדים, בוציים ובעלי מליחות גבוהה. המשקעים שהורבצו באזור זה כללו כמויות גדולות של מגנזיום, שיחד עם אבן הגיר יצרו סלע דולומיט. למרות המליחות הגבוהה, היו צורות חיים שהסתגלו לסביבה זו. ברכיופודים, חבצלות ים, וחוריריות הם מאובנים נפוצים במשקעים של עורף השונית.
  • קדמת השונית (fore-reef או outer reef) – זרמים ופעולת הגלים חבטו בשונית קפיטן, וגרמו לקטעים גדולים בשונית להישבר ולהחליק במורד. קדמת שונית זו היא מניפת דרדרת המתפשטת לתוך האגן. בנוסף לדרדרת מורכבת קדמת השונית מבוץ גירני ומאובנים דוגמת טרילוביטים, ברכיופודים, קיפודי ים, אצות וחיטחבים. עם זאת, קדמת השונית לא עברה מילוט באותה רמה כשל השונית.
  • האגן (basin) – האגן שלפני השונית נטה מטה עד לעומק של קרוב ל-800 מטרים. המשקעים שנסחפו לאגן בתקופה שבה נבנתה שונית קפיטן הפכו אחר-כך לשכבות של אבן גיר שחורה דקה המופרדות על ידי שכבות עבות של אבן חול דקת-גרגיר ולעיתים אבן טין. אבן הגיר השחורה כוללת שרידים אורגניים של צמחים ובעלי חיים מתים ששקעו לעומק האגן. ריקבון חלקי של החומר האורגני במים העומדים שבעומק האגן ניצל את כל החמצן הזמין, כך שמרבית החומר האורגני נשמר ונקבר. במשך מיליוני שנים גרמו החום והלחץ לחומר האורגני להפוך לנפט ולגז.

בעלי החיים שבים דלאוור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלעים ומאובנים ב"אולם השטן" בקניון פיין ספרינג בפארק

ים דלאוור שימש משכן למגוון נרחב של בעלי חיים מתור הפרם. על קרקעית הים הסלעית חיו קיפודי ים, צדפות דוּ-קְשָׂווֹתִיות וחבצלות ים. היו גם "אלמוגי הקרן" וטרילוביטים, אך הם היו נדירים יותר. אמוניטים ונאוטילוסאים, קבוצה מגוונת גדולה של סילוניות, קרובה לתמנונים ולדיונונים, נעו במים בחיפוש אחר טרף. עמוק על השונית התקבצו יחדיו ברכיופודים דמויי הצדפות, כשהם מעוגנים לקרקעית הים באמצעות האיבר השרירי המכונה רגלית. חיטחבים זעירים התקבצו למושבות שדמו למניפות תחרה עדינות. מרבית צורות החיים לא היו מסוגלות לחיות במים המלוחים מאוד של עורף השונית, אבל כפי שניתן ללמוד ממאובנים שנחשפו, היו כאלו שהסתגלו היטב. אלו כללו כחוליות, מקבצים של חוריריות מסדרת Fusulinida, דמויי הסיגר וצדפונאים.

בסוף תור הפרם היא אירוע ההכחדה ההמונית המכונה הכחדת פרם-טריאס, ההכחדה הנרחבת ביותר שהתרחשה אי-פעם על פני כדור הארץ. אלמוגי הקרן והטרילוביטים נכחדו כליל, יחד עם משפחות שלמות של ברכיופודים, חבצלות ים, חיטחבים, אמוניטים, נאוטילוסים, ספוגים ואצות. בעלי החיים המגוונים שחיו בשונית קפיטן נותרו ייחודיים בהיסטוריה של כדור הארץ.[6]

המסלע של הרי גוואדלופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוק אל קפיטן

המסלע במתלול של השלוחה הצפון-מערבית של הרי גוואדלופה המכונה "המתלול המערבי" (Western Escarpment) מייצג מעברים בין סלעים שנוצרו בים רדוד לסלעים שנוצרו בעומק הים של תקופת הפרם. המתלול המערבי משתרע מפסגת ברטלט (Bartlett Peak) עד אל קפיטן, כשביניהם מתנשאים פסגת שומרד (Shumard Peak) ופסגת גוואדלופה, הפסגה הגבוהה ביותר בטקסס. פני הצוק בנויים ממכלול השונית (reef complex) הבנוי בחלקו העליון מ"אבן גיר קפיטן" (Capitan limestone), ובחלקו התחתון מ"אבן גיר גואוט סיפ" (Goat Seep limestone). המדרונות מתחת לצוקים של פסגת ברטלט ופסגת שומרד בנויים מאבן גיר פסגת ויקטוריו (Victorio Peak Limestone), תצורת קטאוף (Cuttoff Formation) ואבן גיר בון ספרינג (Bone Spring Limestone) הקרויים יחד "מכלול חוף-כבש" (bank-ramp complex), שנוצרו ממשקעים קרבונטיים שלא עברו מילוט על החופים. חופים אלו השתרעו לאורך שבין 15 ל-30 קילומטרים ויצרו כבש המשתפל רק מעלה או שתיים כלפי האגן. במים רדודים אלו לא חיו האורגניזמים שאיגדו את המשקעים במכלול השונית.

מתחת לצוקים של פסגת גוואדלופה ואל קפיטן שוכנות שכבות אבן החול דקת-הגרגיר ואבן הטין של תצורות קניון צ'רי (Cherry Canyon Formation) וקניון בראשי (Brushy Canyon Formation). שכבות אלו נוצרו כשמשקעים של חול וטין מילאו ערוצים תת-ימיים באגן.[6][7]

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבעי הסתיו בקניון פיין ספרינג בפארק

הפארק הלאומי הרי גוואדלופה כולל שלוש מערכות אקולוגיות עיקריות:[8]

  • מדבר צ'יוואווה – במזרח גובה פני השטח בין 1,500 מטרים והוא מכוסה ערבות עשב, וכמה מינים של אורנים וערערים. במערב הצחיח יותר גובה פני השטח הוא 1,200 מטרים המכוסים בחלקם בדיונות של גבס ומלח וצומחים בו קקטוסים וסוקולנטים אחרים.
  • קניונים ועמקים – אזור קריר יותר בגלל צל הרים ורוחות הנושבות מהם. באזור הזה צומחים עצי אלון, אדר ומילה, השורדים במדבר בשל מי המעיינות שמקורם בהרים שבהם יורדים יותר משקעים.
  • הרמות – על פסגות ההרים ובייחוד ברמה המכונה "הקערה" (The Bowl) בגובה 2,100 מטרים מעל פני הים צומחים אורנים, אשוחים וצפצפות.

בסך הכול יש בפארק מעל ל-1,000 מינים של צמחים.[9] הפארק הוא גם משכן לקרוב ל-400 מינים של דו-חיים, זוחלים ויונקים.[10]

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפי של מסקלרו
חיילי הביזון מרגימנט הפרשים התשיעי
בית חוות הר גוואדלופה
הבקתה של וולאס פראט

במשך אלפי שנים הייתה להרי גוואדלופה היסטוריה סוערת. עדויות ארכאולוגיות הראו כי אנשים חיו במקום לפני למעלה מ-10,000 שנה בתוך המערות הרבות, מחסות הסלעים וסביבותיהן. האוכלוסייה של ציידים-לקטים המכונה פלאו-אינדיאנים עקבו אחר חיות הציד הגדולות ואספו צמחים ופירות בר למאכל. מסקנה זו נתמכת על ידי גילוי של ראשי חניתות, סלים, קדרות, ואמנות סלע.[18]

אפאצ'י מסקלרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרדים הגיעו לאזור החל מאמצע המאה ה-16, אבל לא ניסו להתיישב באזור. הספרדים הביאו איתם סוסים. שבטי אינדיאנים נוודים כדוגמת האפאצ'ים גילו במהרה את ערכם בזמן ציד או בזמן נדידה. האפאצ'ים בני שבט המסקלרו הגיעו לאזור זמן קצר אחרי הספרדים ונהגו לנוע באזור בחיפוש אחר חיות ציד הגדולות כדוגמת אייל פרדי שחור-זנב, אייל קנדי וכבש גדול-קרניים ולקצור את צמח האגבה (מסקל בספרדית) שנתן לבני השבט את כינויים, כמו גם צמחי מאכל אחרים. בנוסף לאספקת סיבים לחבלים, שמיכות וסנדלים, נהגו המסקלרו לצלות לבבות אגבה בבורות בישול גדולים ואכלו אותם או הכינו אותם לצריכה מאוחרת יותר. בשטח הפארק אותרו בורות צליית אגבה וחפצים אחרים של תרבות המסקלרו.[19]

אף על פי שהמסקלרו למדו להסתגל לסביבה קשה זו, הם לא יכלו להתמודד עם התקדמותם המהירה והבלתי רצויה של המתיישבים ממוצא אירופי לאזור. במהלך שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-19 חצו מהגרים רבים את האזור בדרכם מערבה. ב-1858 הוקמה תחנת פיינרי (Pinery Station) בסמוך למעיינות פיין (Pine Springs), תחנת דיליז'נסים שנועדה לשרת את שירות הדואר הפרטי דואר בטרפילד אוורלנד (Butterfield Overland Mail). הדיליז'נסים של השירות חצו את ההרים במעבר גוואדלופה בגובה 1,687 מטרים. המתיישבים החדשים השתלטו על שטחים שלמים ועל מקורות המים היקרים. המסקלרו הגיבו באמצעות פשיטות על חוות וכרכרות. בתגובה שלח צבא ארצות הברית אלפי חיילים ופרשים שהקימו מצודות שנועדו להגן על נוסעים ומתיישבים מתקיפות האינדיאנים.

חיילי הביזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית הקים צבא האיחוד (צבא הצפון) יחידות על טהרת חיילים אפרו-אמריקאים. יחידות אלו, בפיקודם של קצינים לבנים, קיבלו בעקביות חלק מן החובות הגרועות ביותר שהיו בידי הצבא להציע. בתום המלחמה נשלחו כמה מיחידות אלה, כולל רגימנט הפרשים התשיעי ורגימנט הפרשים העשירי למישורים הגדולים במרכז אמריקה על מנת להתמודד עם מעשי האיבה מצד האינדיאנים.

בני שבט השאיין כינו את החיילים השחורים "חיילי הביזון" (Buffalo Soldiers) בשל עורם הכהה, השיער המתולתל ורוח הלחימה העזה. תנאי החיים של חיילים אלה היו קשים והם סבלו מדעות קדומות. במשך עשרים שנה בערך, הם ניהלו מלחמה נגד האינדיאנים במערב. חיילי הביזון יצאו למסעות רבים בהרי גוואדלופה. הסיורים הצבאיים בהרים תלולים וטרשיים אלו היו ארוכים ומתישים כשהחיילים נושאים עמם כמות מוגבלת של מזון ומים. מלבד העימותים הצבאיים עם לוחמי המסקלרו היו חיילי הביזון אחראים לחקור ולמפות את מרבית האזור שהידע עליו היה מועט.[20] בחורף 1869 נשלח רגימנט הפרשים התשיעי בפיקודו של לוטננט קושינג להרי גוואדלופה על מנת לעצור את פשיטות האינדיאנים על מרכבות הדואר והיישובים. הרגימנט איתר והרס שני מחנות של המסקלרו. בשלהי המאה ה-19 גורשו כמעט כל המסקלרו מהרי גוואדלופה והועברו לשמורות.[18]

המתיישבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם לאחר גירוש המסקלרו מהאזור לא קמו בו חוות קבועות. עבור מרבית המתיישבים היה האזור טרשי וצחיח מדי. פליקס מקקיטריק (Felix McKittrick) היה אחד מהמתיישבים האירופיים הראשונים בהרי גוואדלופה. הוא גידל בקר במהלך שנות ה-70 של המאה ה-19. קניון מקקיטריק קרוי ככל הנראה על שמו. חוות פריחולה (Frijole Ranch) היה בית החווה הקבוע הראשון באזור. הוא נבנה בשנת 1876 על ידי האחים ריידר (Rader), והיה הבניין הגדול היחיד באזור. הוא שימש כמרכז קהילתי ומשרד דואר אזורי משנת 1916 עד 1942. בית חוות פריחולה שוחזר ומשמש מוזיאון תרבותי. בשנת 1908 נבנה בית חוות ויליאמס (Williams Ranch House), והוא נקרא על שמו של אחד ממקימיה, ג 'יימס אדולפוס ויליאמס. השופט ג'יי. סי. האנטר (J.C. Hunter) מוואן הורן בטקסס איחד את רוב החוות הקטנות באזור לתוך חוות הר גוואדלופה (Guadalupe Mountain Ranch). ב-1921 התרשם וולאס פראט (Wallace Pratt), גאולוג של חברת הנפט "Humble Oil and Refining Company", מיופיו של קניון מקקיטריק ולכן הוא רכש את הקרקע כדי לבנות שם שני בתים. שניהם שימשו כבתי קיץ עבור פראט ומשפחתו עד 1960. וולאס פראט תרם כ-24 קילומטרים רבועים מקניון מקקיטריק למדינה, שרכשה ממנו אחר-כך 323 קילומטרים רבועים נוספים. רכישות אלו היוו את הבסיס לפארק הלאומי הרי גוואדלופה שנפתח באופן רשמי לציבור בספטמבר 1972.[18]

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוב ל-200,000 תיירים מבקרים בממוצע בפארק מדי שנה. עיקר הפעילות היא סיור בשבילים. הפארק מציע 120 קילומטרים של שבילים ברמות קושי שונות. פעילויות נוספות הן צפרות, רכיבה על סוסים וצפייה בכוכבים באזור שבו יש מעט מאוד זיהום אור. למבקרים מוצעים כ-20 אתרי מחנאות לרכבי נופש ואוהלים.

אתרים בפארק[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבעי הסתיו בקניון מקקיטריק
  • תחנת פיינרי (Pinery) – חורבות התחנה ששימשה תקופה קצרה את שירות הדואר הפרטי דואר בטרפילד אוורלנד שקישר בין מזרח ארצות הברית למערבה, לפני שהוחלף על ידי הרכבת. בתחנה זו נחו הנוסעים והוחלפו הסוסים לפני המשך הדרך. החורבות שוכנות סמוך למרכז המבקרים פיין ספרינג.[21]
  • חוות פריחולה (Frijole Ranch House) – בית חווה שנבנה במקור ב-1876 ועבר ידיים כמה פעמים. בית החווה שופץ ומשמש כמוזיאון קטן של ההיסטוריה של החוואות באזור ותחילת השביל למעיין סמית (Smith Spring).[22]
  • פסגת גוואדלופה (Guadalupe Peak) – המקום הגבוה ביותר בהרי גוואדלופה וגם הנקודה הגבוהה ביותר בטקסס. אל הפסגה מוביל שביל פסגת גוואדלופה (Guadalupe Peak Trail) שהפרש הגבהים מתחילתו הוא 910 מטרים. השביל מתפתל דרך יערות אורן הפיניון ואשוח דאגלס וממנו נשקפים נופי מדבר צ'יוואווה ופסגת אל קפיטן.
  • קניון מקקיטריק (McKittrick Canyon) – אחד אתרים המרכזיים בפארק. ההגעה אליו מומלצת באוקטובר ותחילת נובמבר שאז העצים רחבי העלים משנים את צבעם לאדום, כתום וצהוב. שביל בקניון מוביל לבקתת אבן שנבנתה בתחילת שנות ה-30 כבית קיץ עבור הגאולוג וולאס פראט. בקניון עצמו ניתן לצפות בחיות הבר ובמאובנים שבסלעי השונית.[23]
  • קניון הכלב (Dog Canyon) – אל הקניון השוכן בגבול הצפוני של הפארק על הגבול בין טקסס לניו מקסיקו אפשר להגיע ברכב מקרלסבד בניו מקסיקו. במקום יש אתר מחנאות לרכבים ואוהלים, ומכלאת סוסים שבה אפשר לשכור סוסי רכיבה לסייר בשבילי ההליכה היוצאים ממנו.[24]
  • דיונות אגן המלח (Salt Basin Dunes) – שוכנות בחלק המערבי של הפארק בקרבה לעיירה דלי סיטי (Dell City) בטקסס. שטח של 8 קילומטרים רבועים של דיונות לבנות המכונה גם "דיונות חול הגבס" (Gypsum sand dunes). דיונות של מלח וגבס לבנות שגובהן נע בין מטר בדרום ל-20 מטרים בצפון.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ Guadalupe Mountains NP
  3. ^ "Elevations and Distances in the United States". United States Geological Survey. 29 באפריל 2005. אורכב מ-המקור ב-16 בינואר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Robert Julyan ,The Mountains of New Mexico
  5. ^ 1 2 Salt Basin Dunes
  6. ^ 1 2 3 4 Geologic Formations
  7. ^ The Geology of the Western Escarpment
  8. ^ Powell, A. Michael, Trees and Shrubs of the Trans-Pecos and Adjacent Areas. University of Texas Press. p. 91; ISBN 978-0-292-76573-3
  9. ^ Plants
  10. ^ 1 2 3 4 5 Animals
  11. ^ Cacti / Desert Succulents
  12. ^ Shrubs
  13. ^ Trees
  14. ^ Amphibians
  15. ^ Park Reptiles and Amphibians
  16. ^ Birds
  17. ^ Mammals
  18. ^ 1 2 3 National Park Service: Pepole
  19. ^ Mescalero Apaches
  20. ^ Buffalo Soldiers
  21. ^ Guadalupe Mountains National Park - The Pinery
  22. ^ Guadalupe Mountains National Park - Frijole Ranch - Historic Overview
  23. ^ Guadalupe Mountains National Park - McKittrick Canyon
  24. ^ Guadalupe Mountains National Park - Dog Canyon


מבט על השונית מתור הפרם שיצרה את הרי גוואדלופה
מבט על השונית מתור הפרם שיצרה את הרי גוואדלופה