הפה והטלפיים (להקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפה והטלפיים
Hape VeHatlapaim5.jpg
הפה והטלפיים בהופעה בפברואר 2014. מימין לשמאל: רם אוריון, אהד פישוף ואסף גברון.
מוקד פעילות ירושלים, ישראל
שנות פעילות 1988 - היום
סוגה רוק, מוזיקה אלקטרונית
חברת תקליטים האוזן השלישית
קסבה
לבנטיני
התו השמיני
אוגנדה
www.mouthonline.net
חברים
רם אוריון
אסף גברון
אהד פישוף
סמל הלהקה

הפה והטלפיים היא להקת רוק ישראלית, מעין "פרויקט-צד" של נושאי המגבעת ששרד אחרי להקת האם וממשיך עד היום באופן קבוע (נכון ל-2015). המוזיקה של הלהקה משלבת בין כתיבת שירים רצינית ומורכבת לבין רוח הקלטה שטותית ושימוש בכלי נגינה זולים והומור ילדותי. שילוב מקורי זה והיצמדות למערכת חוקים ("הקוד"; ראו בהמשך) יצרו סביב הלהקה "פולחן" של מעריצים נאמנים.

הקוד של הפה והטלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות והאלבומים של הפה והטלפיים בנויים בעיקרם לפי "קוד". זוהי מערכת כללים שכל אחד מאלבומיה חייב לעמוד בהם. לדברי חברי הלהקה, הקוד נועד לעזור להישרדות הלהקה, ובכך לתת המשכיות ליצירה ולמלא מראש בתוכן את האלבום הבא עוד לפני שהוא יוצא[1]. להלן החוקים לפיהם פועלת הלהקה:

  • להוציא אלבום כל שש שנים - אלבום הבכורה "בין הים והביצות" יצא ב-1989 והבא אחריו, "הפה והטלפיים בחלל", יצא ב-1995, כלומר שש שנים לאחר מכן.
  • לכל אלבום יהיה שם גאוגרפי - "בין הים והביצות", "הפה והטלפיים בחלל", "ירושלים", "קליגרו" ו"תחת"[דרושה הבהרה].
  • בכל אלבום יהיה שיר ששמו כשם האלבום הקודם - "בין הים והביצות" באלבום השני; "הפה והטלפיים בחלל" באלבום השלישי; "חרוסלמה" (ירושלים) באלבום הרביעי ו"קליגרו" באלבום החמישי. קוד זה לא חל על האלבום "בין הים והביצות" היות שזהו אלבום הבכורה.
  • לכל האלבומים תהיה אותה עטיפה עם צבע רקע שונה - כל אחד מהאלבומים כולל את תמונתו של אסף גברון חובש כובע ומשקפיים. באלבום הראשון מופיעה התמונה על גבי העטיפה בצבע צהוב, בשני היא ורודה, בשלישי היא בצבע כסף, ברביעי מופיעה בירוק ובחמישי בשחור.
  • השיר הלפני האחרון יהיה שיר בעל משמעות סופנית - "שיר פרידה" באלבום הראשון, "שיר סיום" באלבום השני, "שיר סגירה/פיל" באלבום השלישי, "איננו" באלבום הרביעי ו"סוף סוף" באלבום החמישי.
  • השיר האחרון בכל אלבום יהיה גרסת כיסוי לשיר פטריוטי - כל אחד מהאלבומים נסגר בגרסת כיסוי ארוכה ומאולתרת לשיר ישראלי ידוע. באלבום הראשון הופיעה גרסת פאנק לשיר "גבעת התחמושת", באלבום הבא זכה השיר "הנה בא השלום" לגרסה אלקטרונית, "מוכרחים להמשיך לנגן" באלבום השלישי בגרסה קקופונית, "בלב אחד" הופיע באלבום הרביעי ו"חי" באלבום החמישי. אותו השיר אשר הלהקה מבצעת לו גרסת כיסוי חייב להיות מוקלט בטייק אחד ללא חזרות וללא דפי המילים לפניהם (דהינו שאת מילות השירים יש ללמוד מראש לפני ההקלטה המאולתרת).
  • מסר סמוי בגרסת הכיסוי הפטריוטית - על פי חוק זה, בתוך גרסאות הכיסוי של הפה והטלפיים חבויים מסרים סמויים לדמות מוכרת בחיים הציבוריים של ישראל אשר רלוונטיות לשיר, לאלבום או לתקופה בה בוצע השיר המקורי. המסרים והדמויות אליהן הם ממוענים יישארו חסויים מעצם הגדרתם, כך שעד היום לא פוענח אף אחד מאותם המסרים.
  • רוח הקלטה ראשונית - הלהקה ממעטת בחזרות ובעיקר מתכננת את השירים במפגשים שבין חברי הלהקה בין ההקלטות.
  • קסיו - אורגן ה"קסיו" הוא כלי הנגינה המרכזי של הלהקה ונעשה בו שימוש רב במהלך הקלטת השירים.
  • ההזמנה הפתוחה לאירוח חברים בהקלטות - פלוגה ח', רוגל אלפר, דייוויד קרוסני, אתגר קרת, הילה גברון, מקהלת העוגיות, אסף עדן.
  • בכל אלבום יש שיר קצר, שבו מעט מילים והרבה נגינה - ""בג'ונגל בבנגקוק", בשני "עם האקדח ביד", בשלישי "מנגל מוני", ברביעי "כלאחר יד" ובחמישי "תני לי לנגב אותך". יש לציין שהשיר הקצר אינו בהכרח השיר הקצר ביותר באלבום.
  • בכל אלבום יש שיר שמופנה לבת מין נשי יפה ומסתורית - "את רוצה אותי בפח", "ילד לא מתוכנן חלק II", "חיוך קטן" ו"אל תגידי לי מחר".
  • במרכזו של כל וידאו קליפ שנוצר לשירי הלהקה מופיע אסף גברון, חבוש בכובע והמשקפיים איתם הוא מופיע על עטיפות האלבומים.

כמו כן, יש בקוד חוקים שאינם מכוונים על ידי הלהקה ואינם נמצאים כלל בשליטתה, אלא מגשימים את עצמם:

  • חברות התקליטים שמוציאות תקליטים של הלהקה פושטות את הרגל.
  • כמות העותקים הנמכרים מכפילה את עצמה בכל אלבום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוצר העיקרי בלהקה הוא אסף גברון, שלימים התפרסם בעיקר כמתרגם וסופר ("מובינג", "תנין פיגוע"). ידידיו רם אוריון ואהד פישוף היו חברי להקת נושאי המגבעת. אוריון היה גם חבר בלהקת הדה בושס יחד עם רוגל אלפר (שלימים הפך למבקר טלוויזיה בעיתון הארץ, כמו הדה בושס, שעל שמה נקראה הלהקה).

1989 - בין הים והביצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת האלבום

האלבום הראשון של הפה והטלפיים, "בין הים והביצות", הוקלט ברובו ביום אחד, 29 ביוני 1989 באולפן הפרטי של הלהקה בירושלים, ויצא על קלטת באורך של כ-23 דקות בלבד. גברון עוד היה אז חייל צה"ל. האופי של האלבום היה שטותי ומגוחך והצליל היה משופע בגיטרות רועשות, לעתים לא מכוונות, ושימוש במכונות תופים וקלידים פשוטים וזולים. אחד מהשירים, "דוד אשכנזי" נכתב והוקלט יחד עם חברי "פלוגה ח'", הפלוגה שגברון היה בה בשירותו הצבאי. השיר הסוגר את האלבום היה ביצוע פאנקיסטי כאוטי לשיר "גבעת התחמושת" של להקת פיקוד מרכז (מילים: יורם טהר-לב, לחן: יאיר רוזנבלום; ר' גבעת התחמושת). הקלטת הופצה על ידי האוזן השלישית ונמכרה בכ-300 עותקים.

לאחר הוצאת האלבום אוריון ופישוף התרכזו בפעילות של נושאי המגבעת ובשנת 1991 הוציאו את האלבום המצליח מי רצח את אגנתה פאלסקוג. למרות ההצלחה נושאי המגבעת התפרקו בשנת 1992. אוריון גם ניגן באלבום "עיוור בלב ים" של ערן צור-כרמלה גרוס וגנר. פישוף עבר להתגורר בלונדון ופנה לעיסוק במחול מודרני. גם גברון עזב ללונדון לטובת לימודים לתואר בתקשורת.

1995 - הפה והטלפיים בחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת האלבום "הפה והטלפיים בחלל"

בהתאם לקוד של הלהקה, אחרי שש שנים יצא האלבום השני, "הפה והטלפיים בחלל". כמו קודמו, האלבום הוקלט ברובו ביום אחד, 3 בדצמבר 1994, בלונדון. האלבום היה רציני יחסית לקודמו וכלל בין היתר את השיר נגד האלימות של כיבוש השטחים שנקרא "בין הים והביצות" (שנכלל באלבום בהתאם לקוד הלהקה שעל-פיו בכל אלבום יהיה שיר ששמו כשם האלבום הקודם). גם שני השירים האחרונים היו בהתאם לקוד הלהקה: ה"שיר הסופני" היה "שיר סיום", שנכתב על ידי רוגל אלפר ובוצע לפני זה על ידי להקת "הדה בושס". השיר האחרון וה"פטריוטי" היה "הנה בא השלום" (מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש) בעיבוד אלקטרוני ארוך (9 דקות) עם רעשים אוונגרדיים. האלבום הניב שני להיטים קטנים שגם בוימו להם קליפים: "שיר סיום" ו"קנדה". "קנדה", ומספר שירים נוספים באלבום, התאפיינו בקצב דאנס אלקטרוני עדכני, אך הסגנון המילים והשירה הכאילו-אינפנטילית היו חורגות מאוד בנוף המוזיקה האלקטרונית הפופולרית. האלבום הופץ על ידי חברת קסבה רקורדס. הודפסו 1,000 עותקים של האלבום, ורובם נמכרו.

לאחר הוצאת האלבום גברון פנה לקריירה בתקשורת וספרות ויצא ללימודים בוונקובר בקנדה. אוריון חזר לנגן גיטרה בהופעות של ערן צור והוציא אלבום עם להקה חדשה, בתרי זוזי, בה היה הגיטריסט והסולן. כמו כן, גברון ואוריון ניגנו באלבום של רוגל אלפר שיצא תחת השם "פסיכופט צעיר".

2001 - ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת האלבום "ירושלים"

אחרי עוד שש שנים, בשנת 2001, הלהקה הקליטה והוציאה את האלבום "ירושלים". האלבום יצא בחברת התקליטים של קובי אוז "לבנטיני". הדיסק יצא מלווה בדיסק בונוס שעליו שני האלבומים הראשונים שאזלו מחנויות.

גם באלבום הזה חלה התקדמות באיכות הצליל וההקלטה, אך עדיין נשמר האופי הפשטני-שטותי. זהו האלבום הבוגר ביותר של הלהקה מבחינת הטקסטים - השיר "יהלום" עסק בצורה רצינית בהתמכרות לסמים: "באוטובוס בלילה בכיוון הלא נכון / קניתי לי כרטיס ישיר אקספרס לגיהנום / יורד בסוף הקו הוא מחכה לי עם שקית / אני לא רוצה להיות פה אני הגעתי לתחתית". בשיר "סטארט-אפ" הייתה ביקורת נוקבת על חיי עובדי ההיי-טק: "יומי צפוף / כמו זנב הסוס / ורק נוזלים מחממים ... / במהירות חיי עוברים ... / יומי מתיש / כמו גוש קטיף / ורק מטוס מנהלים" (בתקופת ההקלטה גברון עבד בעצמו כמנהל תוכן בחברת תקשורת סלולרית). מילות השיר "הד" תורגמו משיר של אלכסנדר פושקין ואילו "אנונימי" חובר על ידי אתגר קרת. למרות הרצינות היחסית של האלבום הפה והטלפיים הפגינו את רוח השטות שלהם בשיר הפטריוטי הסוגר - "מוכרחים להמשיך לנגן" (מילים: עודד פלדמן, לחן: יאיר רוזנבלום) שאורכו באלבום - 12 דקות והוא נשמע קקופוני; גם המילים שונו: "מוכרחים להפסיק לנגן / כי את המנגינה הזאת אי-אפשר להמשיך."

לאחר הוצאת האלבום חברי הלהקה שוב חזרו לקריירות נפרדות. גברון המשיך לכתוב, פישוף עוסק באמנויות במה ואילו אוריון הוציא אריך נגן בשם "גיבור גיטרה" שבו הופיעה גרסה חדשה לשיר "חיוך קטן" מתוך "ירושלים".

2007 - קליגרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת האלבום "קליגרו"

ב-31 בדצמבר 2007 הוציאה הלהקה את אלבומה הרביעי "קליגרו", הקרוי על שם כפר בדרום אפריקה שבו התגוררו בני משפחתו של אסף גברון. האלבום זכה לביקורות חיוביות.

2013 - תחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת האלבום "תחת"

ב-31 בדצמבר 2013 יצא אלבומה החמישי של הלהקה, "תחת", בלייבל אוגנדה. האלבום כולל את הסינגל בשפה הגרמנית "שלוק בטון", ואת הסינגל "חנות הממתקים" אשר כתב אסף עדן.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם צאת "קליגרו":

עם צאת "תחת":

שירים מהופעות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהד פישוף, אסף גברון, רם אוריון, הקוד של הפה והטלפיים: חשיפה, באתר ynet, 19 בדצמבר 2001.
  2. ^ סרטונים הפה והטלפיים, סרטון, באתר YouTube.