כשהייתי בצבא, קיבלתי מדליה על שהרגתי שני גברים. והודחתי, משום שאהבתי אחד.
— כיתוב על גבי מצבת קברו של החייל לאונרד מטלוביץ', שנלחם בווייטנאם וזכה בעיטורים, ולבסוף הודח מהצבא האמריקאי ב-1975 אחרי שיצא מהארון. ההדחה היתה בהתאם למדיניות שהתקיימה לפני החלת המדיניות מ-1993 "אל תשאל, אל תספר". מטלוביץ' נפטר מסיבוכים של מחלת האיידס ב-22 ביוני 1988.
הרעיון הלאומי, מתוך שבא לידי הפרזות, הושחת ונסתלף בצורות שונות. הוא טעה והגיע לשוביניזם, ירד למדרגה של שנאת זרים אווילית, טומטם עד לידי הערצה עצמית מגוחכת. [...] היהודי הלאומי אינו לקוי ביהירות, אדרבה, הוא מרגיש עליו להתאמץ בלא הפסק לעשות את השם היהודי לשם-כבוד. הוא מכיר בענוונותו את מעלותיהם הטובות של אומות אחרות ושוקד לסגלן לו עד כמה שהן מתאימות אל הכשרותיו הטבעיות. הוא יודע כמה הרבו מאות שנות עבדות וחוסר זכויות לחבל באופי הגאה והישר שהיה לו בימי קדם והוא מתאמץ לרפא את החבלות האלו על ידי חינוך עצמי אינטנסיבי
מכיוון שהודיעו לנו שבמלכויותינו היו כמה נוצרים רעים שהתייהדו ובגדו באמונתנו הקתולית הקדושה, והסיבה הגדולה לכך הייתה – הקשר בין היהודים והנוצרים לכן, אנו בעצתם ועל פי ראייתם של כמה מן הכמורה, האצולה הגבוהה והנמוכה של מלכותנו, ואנשי מדע ומצפון אחרים מן המועצה שלנו, בהיותנו חושבים על כך רבות, הסכמנו לצוות לגרש את כל היהודים והיהודיות ממלכויותינו.
— צו גרנדה - גירוש היהודים מספרד של ימי הביניים. 31 במרץ 1492.
