מרדכי היהודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "מרדכי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו מרדכי (פירושונים).
מרדכי
מרדכי היהודי
Restout - Le Triomphe de Mardochée.JPG
לידה ממלכת יהודה
פטירה פרס
אב יאיר בן שמעי
עיסוק יועץ למלך אחשוורוש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מרדכי רכוב על סוס בציור קיר בבית הכנסת בדורה אירופוס מהמאה ה-3
דימוי של המן מרכיב את מרדכי על סוס. מתוך מגילת אסתר מאויירת שנוצרה בעיר פרארה שבאיטליה בשנת 1617. מאוספי הספרייה הלאומית
דימוי של המן מרכיב את מרדכי על סוס. מתוך מגילת אסתר מאויירת שנוצרה בעיר פרארה שבאיטליה בשנת 1617. מאוספי הספרייה הלאומית
מרדכי מסרב להשתחוות מול שיירתו של המן. פול לירוי, 1884
מרדכי ואסתר, ציור מאת ארט דה חלדר
אתר קבר מרדכי ואסתר באיראן, שבו קבורים, על פי המסורת, אסתר המלכה ומרדכי היהודי
ציון קברם של אסתר ומרדכי היהודי בנחל צבעון בגליל העליון

מָרְדֳּכַי[1] הַיְּהוּדִי הוא דמות מקראית ומגיבוריה הראשיים של מגילת אסתר. לפי המגילה הוא היה בן דודה של אסתר המלכה, [2] ולפי המדרש גם בעלה[דרוש מקור]. המגילה מספרת שמרדכי שירת בחצר המלך הפרסי אחשוורוש, כנראה כשופט[3], הציל יחד עם אסתר את יהודי ממלכת פרס מרצח המוני שתכנן נגדם המן,[4] ולאחר תליית המן תפס את מקומו כמשנה למלך אחשוורוש והפך לבכיר שרי ממלכת פרס וגדול היהודים.

על פי המגילה, מרדכי תיקן לדורות את חג הפורים במכתבים אשר כתב ביחד עם אסתר, ואשר נשלחו אל היהודים בכל רחבי הממלכה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייחוסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסתר, ב', ה' מוזכר ייחוסו של מרדכי: ”מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי”; כלומר, משבט בנימין (חז"ל דרשו דרשות נוספות במשמעות הייחוס לבנימין[5]). בילקוט שמעוני[6] מבואר שבין שמעי לקיש - שהוא, לפי ילקוט שמעוני, קיש אבי שאול המלך - היו דורות רבים, ואבותיו של מרדכי היו למעשה ”יאיר בן שמעי בן בענא בן מוצא בן אלה בן מפיבשת בן יהונתן בן שאול בן קיש בן אביאל בן צרור בן בכורת בן אפיח בן שחריה בן עזריה בן שוקק בן מיכאל בן אלילאל בן עמיהוד בן שפטיה בן פתואל בן פיתן בן מלוך בן ירובעל בן חנניה בן זבדי בן שמריה בן זכריה בן מרימות בן חושם בן שחריה בן אצבעון בן עזריה בן גרא בן בלע בן בנימין בן יעקב.

התלמוד הבבלי מסביר שהכינוי "היהודי", הסותר לכאורה לייחוס לשבט בנימין כיוון שמשמעותו שמוצאו של מרדכי הוא משבט יהודה, מקורו בכך שאֵם מרדכי הייתה משבט יהודה ואילו אבותיו התייחסו לשבט בנימין[5]. שיטה נוספת מסבירה שמרדכי היה משבט בנימין, אך גלה עם שבט יהודה - ולכן מכונה מרדכי "היהודי"[7].

שבתו בשושן[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מגילת אסתר הוגלה מרדכי מירושלים עם גלות יכניה מלך יהודה על ידי נבוכדנצר השני מלך בבל. לפי המחקר ההיסטורי הדבר אירע בשנת 597 לפנה"ס. הגולים התיישבו בחלקיה השונים של האימפריה הבבלית, אשר נכבשה שישים שנה מאוחר יותר בידי כורש "הגדול" מלך פרס. עלילת המגילה מתרחשת בזמנו של אחשורוש - מלך אשר לא מוזכר בדברי ימי האימפריה הפרסית אך יש המזהים אותו עם אחד מיורשיו של כורש: חשיארש הראשון (אשר מלך בשנת 485 לפנה"ס, 112 שנה לאחר גלות יכניה) או ארתחששתא הראשון (אשר מלך בשנת 465 לפנה"ס, 132 שנה לאחר הגלות) - והיא מציגה את מרדכי כתושב של שושן הבירה, אשר "יושב בשער המלך".[א]

תרגום השבעים מקדים לסיפור מגילת אסתר את חלום מרדכי, אשר בו נאספים כל העמים להילחם ב"גוי קטן", שמאוחר יותר ניצל בזכות מעיין מים שנהפך לנהר גדול. בסוף גרסת השבעים למגילה מופיע פשר החלום. מגילת אסתר מספרת כי למרדכי הייתה דודנית יתומה מאב ואם בשם אסתר, או בשמה העברי הדסה, ואותה הוא גידל ואימץ לו לבת. במדרש רבה, מסופר על מסירותו אליה: פעם אחת חיפש לאסתר מיניקת שתניק אותה, ולא מצא אף אחת שתוכל לעשות זאת. משראה כך התפלל ונעשה לו נס, והניק את אסתר בעצמו.[8] במגילה מסופר שאסתר הייתה יפת תואר וטובת מראה, וכאשר חיפש אחשוורוש מלך פרס אישה יפה שתהיה למלכתו לאחר הוצאתה להורג של ושתי אשתו, לקחו פקידיו את אסתר והביאוה לפניו יחד עם נשים רבות אחרות. המלך אהב את אסתר מכל הנשים שהובאו לפניו, לקחה לו לאישה והמליכה תחת ושתי; ובכל אותה התקופה לא סיפרה אסתר לאיש את מוצאה ואת עמה, בפקודתו של מרדכי - ”וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ”[9].

באותה התקופה היה מרדכי מעורב במניעת קשר לרצח המלך אחשורוש. בעודו יושב בשער שמע שני סריסים משומרי הסף, בגתן ותרש, כאשר הם זוממים לרצוח את המלך. מרדכי סיפר בבהילות לאסתר על מזימתם של השומרים, ואסתר סיפרה למלך את הדברים בשם מרדכי, תוך שהיא מעלימה ממנו את טיב הקשר ביניהם. דברי מרדכי נמצאו נכונים, בגתן ותרש הוצאו להורג בתלייה, וסיפור הדברים נרשם לזיכרון ב”סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ”[10].

מרדכי והמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר מעשה בגתן ותרש עלה לגדולה בחצר המלך אחשוורוש אדם בשם המן האגגי, שמעמדו בחצר המלך היה כה רם עד שעל פי הוראה מהמלך אחשוורוש נצטוו הכול להשתחוות לו; לפי המדרש הצמיד המן צלם של עבודה זרה לגופו, וכך כל המשתחווה לו השתחווה גם לצלם. מרדכי, אשר ישב כדיין בשער המלך, סירב להשתחוות להמן, ובכך עורר את חמתו של המן. חימה זו הפכה במהרה לתוכנית פעולה אכזרית נגד כלל בני עמו של מרדכי: ”וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי”[11].

המן שיכנע את אחשוורוש לתת תוקף מלכותי להשמדת היהודים, ותאריך ההשמדה ההמונית נקבע לי"ג באדר. מרדכי התוודע לגזירה היוצאת מבית המלך, ”וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה; וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק. וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד, שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים.”[12] מרדכי מיהר ליידע את אסתר על השמדת היהודים, ושיכנע אותה בעמל רב להיכנס אל המלך ולנסות להפר את הגזירה, על אף שכניסה אל המלך ללא הזמנה מראש עונשה מוות. בפקודת אסתר צמו מרדכי וכל יהודי שושן במשך שלושה ימים לפני כניסתה אל המלך.

אסתר הזמינה את המלך ואת המן למשתה, ואחריו למשתה נוסף; בינתיים הכין המן בעצת זרש אשתו עץ שגבהו חמישים אמה במטרה לתלות עליו את מרדכי. באותו הלילה התקשה המלך להירדם ונעריו הקריאו לפניו את ספרי זכרונותיו, ובהם נמצא כתוב כי מרדכי היהודי הציל את המלך ממוות בפרשת בגתן ותרש והמלך לא גמל עמו טובה; המלך ציווה על המן, שבא אל בית המלך כדי ליטול רשות לתלות את מרדכי שונאו על העץ, שירכיב את מרדכי על סוס מלכותי ברחובה הראשי של שושן כשהוא לבוש בבגדי מלכות ויקרא לפניו: ”כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ!”[13] - וכך נעשה. במהלך 'משתה אסתר' אליו מסובים אחשוורוש, אסתר והמן, גילתה לפתע אסתר לאחשוורוש כי מוצאה מהעם היהודי, והתחנה אליו שיציל אותה ואת כל עמה מכליה ואבדון. זעמו של אחשוורוש התפרץ על המן, והשר חרבונה הוסיף שמן למדורה בספרו למלך כי המן זמם לתלות על עץ את מרדכי היהודי, מצילו של המלך; זעמו של אחשוורוש הגיע לשיא והוא ציווה לתלות את המן על העץ שהכין למרדכי.

עלייתו לגדולה וחג הפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תליית המן סיפרה אסתר לאחשוורוש שהיא בתו המאומצת של מרדכי היהודי, ואחשוורוש הזמין אותו לבוא לפניו; בפגישתם מינה אחשוורוש את מרדכי למחליפו של המן כבכיר השרים בממלכת פרס, הפקיד בידו את טבעת המלוכה ומסר לו את ארמונו של המן[14]. מרדכי יצא מהפגישה עם המלך עטור כבוד ותהילה: ”וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן, וְהָעִיר שׁוּשָן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה.”[15] מרדכי ואסתר השתמשו במעמדם הבכיר כדי להציל את היהודים מגזירת ההשמדה, והיום בו זמם המן להשמיד את היהודים הופך ליום נקמה יהודית בגויים, בו הרגו היהודים 75,000 מתושבי הממלכה. היהודים זכו לכבוד ויקר בגלל פחדם של הגויים ממרדכי, ורבים מעמי הארץ התיהדו מרוב פחד. ”לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר... וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם... וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים, כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם; כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת, כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל.”[16]

המגילה מספרת כי חג הפורים נקבע לדורות על ידי אסתר ומרדכי, ושמו הטוב נזכר לדורות. המגילה מסתיימת בפסוק[17]: ”כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו, דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ”. עם זאת, על פי המחקר ההיסטורי מקורו של החג קדום יותר מסיפור המגילה, והוא אינו מבוסס על אירועים היסטוריים.

שיבת ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר עזרא[18] נזכר אדם בשם מרדכי בין שבי הגולה: ”וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל - וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ - אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרֻבָּבֶל: יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה, מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל.” חז"ל קראו את המילים "מרדכי בִּלשן" כמתייחסות לאדם אחד ולא לשניים, וזיהו אותו עם מרדכי היהודי[19]. את המילה בלשן דרשו, בין השאר, ככינוי שניתן למרדכי על שם שהיה יודע שבעים לשון (בנוטריקון: בשבעים לשון) או על שם שהיה בולל לשונות ודורשם (שהיה דורש את משמעות המילים)[20].

על פי התלמוד, לאחר עלייתו לארץ ישראל נמנה מרדכי בין אנשי הכנסת הגדולה שישבה בירושלים[21], ואף לאחר ששב לגולה המשיך להיות בקשר עימם וקבע בעזרתם את ימי הפורים לימי חג לדורות[22].

שמו של מרדכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "מרדכי" הוא כנראה שם בבלי, ויש המשערים שמקורו הוא בשם האל הבבלי הראשי מרדוך[23]. בתעודה פרסית מימי חשיארש הראשון, שיש חוקרים מסוימים המזהים אותו עם אחשוורוש, מוזכר גזבר הממלכה בשם מרדוכּה - שם המזכיר את שמו של מרדכי.

על פי המסופר במשנה[24], מרדכי היה נקרא גם פתחיה, על שם בקיאותו בשבעים לשון, והוא פתחיה שהיה ממונה על קרבנות העוף בבית המקדש.

בתלמוד הבבלי[25] ביארו שזאת היא גם הסיבה שבשלה הוא מכונה בספר עזרא[26] מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן, מפני שהוא היה "בייל לישני".

התלמוד[27] מצא רמז לשם "מרדכי" בפסוק ”וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר”[28], המתורגם לארמית כ"מרי דכי"[29].

במסכת מגילה חלוקים האמוראים באשר לזיהוי של הנביא מלאכי, ואחת הדעות מקשרת אותו למרדכי:

אמר רב נחמן: 'מלאכי זה מרדכי, ולמה נקרא שמו מלאכי? שהיה משנה למלך'. מיתיבי (ציטוט מברייתא): "ברוך בן נריה... ומרדכי... וחגי זכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש?!"... אמר רבי יהושע בן קרחה: 'מלאכי זה עזרא'. וחכמים אומרים: 'מלאכי שמו'.

הגיית שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שתי מסורות איך מנקדים והוגים את השם "מרדכי". הנפוצה יותר בימינו היא "מרדְכי" בשווא נע, כמו שמקובל אצל עדות המזרח. המסורת השנייה מנקדת בחטף-קמץ "מרדֳכי"[30], וכך מקפידים לקרוא התימנים וחלק מהאשכנזים.

קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר מרדכי ואסתר נמצא, על פי המסורת היהודית והמוסלמית, בעיר המדאן שבאיראן; ואולם גם בגליל, סמוך לקיבוץ ברעם, נמצא קבר המזוהה כקבר מרדכי היהודי ואסתר המלכה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקרא הביטוי "יושב בשער" מכוון לרוב לדיין או לשופט.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי המסורה הניקוד על האות ד הוא חטף קמץ, אך מקובל בלשון המדוברת לבטא מָרְדְּכַי עם שווא נע. פירוט נוסף בנושא מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.
  2. ^ ההנחה הרווחת לפיה אסתר הייתה אחייניתו, מקורה בטעות סופר בתרגום שני על הפסוק מגילת אסתר, פרק ב', פסוק ח' במהדורת "ברלין 1898" נפלה טעות סופר ונכתב "אחוי דאחוי" במקום "אחוי דאבוי", הנוסח הנכון שמופיע במהדורת "שקלאב תקצג".
  3. ^ הפסוק באסתר ב' אומר "מרדכי יושב בשער המלך", כשבמקרא יושב בשער הכוונה לדיין־שופט, כמובא בקישורים החיצוניים.
  4. ^ שהתלמוד במסכת מגילה (ט"ו, ע"א) מתאר אותו כעבדו של מרדכי לפני התקופה המדוברת במגילה.
  5. ^ 1 2 מסכת מגילה, דף י"ב, עמוד ב'
  6. ^ ילקוט שמעוני, רמז תתרנ"ג.
  7. ^ רש"י ואבן עזרא על אסתר ב', ה'.
  8. ^ בראשית רבה, פרשה ל', פסקה ח'
  9. ^ אסתר, ב', כ'.
  10. ^ אסתר, ב', כ"ג.
  11. ^ אסתר, ג', ו'.
  12. ^ אסתר, ד', א'ג'.
  13. ^ אסתר, ו', י"א.
  14. ^ אסתר, ח', ב'.
  15. ^ אסתר, ח', ט"ו.
  16. ^ אסתר, ח', ט"זי"ז - אסתר, ט', ג'ד'.
  17. ^ אסתר, י', ג'.
  18. ^ עזרא, ב', א'ב'
  19. ^ תלמוד בבלי, מגילה ט"ז, ע"ב
  20. ^ ממדרש שם זה התגלגלו המונחים בַּלשן ובלשנות בלשון ימינו.
  21. ^ בבלי מגילה י"ג, ע"ב; ט"ז, ע"ב
  22. ^ בבלי מגילה ב', ע"א; ז', ע"א
  23. ^ מקור: http://hebrew-academy.org.il/2012/03/05/מרדכי-על-ניקוד-השם-במגילה/
  24. ^ מסכת שקלים, פרק ה', משנה א'.
  25. ^ מסכת מנחות, דף ס"ה, עמוד א'.
  26. ^ עזרא, ב', ב'.
  27. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י', עמוד ב'
  28. ^ שמות, ל', כ"ג
  29. ^ בתרגום אונקלוס הגרסה היא "מריא דכיא"
  30. ^ כנמצא במסורת הכתר.