מרדכי היהודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "מרדכי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו מרדכי (פירושונים).
מרדכי מסרב להשתחוות מול שיירתו של המן. פול לירוי, 1884
מרדכי ואסתר, ציור מאת ארט דה חלדר
אתר קבר מרדכי ואסתר באיראן, שבו קבורים, על פי המסורת, אסתר המלכה ומרדכי היהודי
ציון קברם של אסתר ומרדכי היהודי בנחל צבעון בגליל העליון

מָרְדֳּכַי[1] הַיְּהוּדִי הוא דמות מקראית ומגיבוריה הראשיים של מגילת אסתר; בן דודה של אסתר המלכה[2]. מרדכי שירת בחצר המלך הפרסי אחשוורוש, כנראה כשופט[3], והציל יחד עם אסתר את יהודי ממלכת פרס מרצח המוני שתכנן כנגדם המן[4]. לאחר תלייתו של המן תפס מרדכי את מקומו כמשנה למלך אחשוורוש והפך לבכיר שרי ממלכת פרס וגדול היהודים.

יחד עם אסתר תיקן מרדכי לדורות את חג הפורים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייחוסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסתר, ב', ה' מוזכר ייחוסו של מרדכי: "מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי"; כלומר, משבט בנימין (חז"ל דרשו דרשות נוספות במשמעות הייחוס לבנימין[5]). בילקוט שמעוני[6] מבואר שבין שמעי לקיש - שהוא, לפי ילקוט שמעוני, קיש אבי שאול המלך - היו דורות רבים, ואבותיו של מרדכי היו למעשה "יאיר בן שמעי בן בענא בן מוצא בן אלה בן מפיבשת בן יהונתן בן שאול בן קיש בן אביאל בן צרור בן בכורת בן אפיח בן שחריה בן עזריה בן שוקק בן מיכאל בן אלילאל בן עמיהוד בן שפטיה בן פתואל בן פיתן בן מלוך בן ירובעל בן חנניה בן זבדי בן שמריה בן זכריה בן מרימות בן חושם בן שחריה בן אצבעון בן עזריה בן גרא בן בלע בן בנימין בן יעקב".

התלמוד הבבלי מסביר שהכינוי "היהודי", הסותר לכאורה לייחוס לשבט בנימין כיוון שמשמעותו שמוצאו של מרדכי הוא משבט יהודה, מקורו בכך שאֵם מרדכי הייתה משבט יהודה ואילו אבותיו התייחסו לשבט בנימין[5]. שיטה נוספת מסבירה שמרדכי היה משבט בנימין, אך גלה עם שבט יהודה - ולכן מכונה מרדכי "היהודי"[7].

שבתו בשושן[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מגילת אסתר, שמרדכי הוא מגיבוריה הראשיים, הוגלה מרדכי מירושלים עם גלות יכניה מלך יהודה על ידי נבוכדנצר השני מלך בבל, בשנת 597 לפני הספירה. הגולים התיישבו בחלקיה השונים של בבל, שכללו גם את השטחים שלאחר זמן ייכללו בממלכות מדי ופרס. האימפריה הבבלית לא האריכה ימים, והתמוטטה לאחר כשישים שנה בידי כורש "הגדול" מלך פרס. בזמנו של אחד מיורשיו של כורש - קרוב לוודאי שהמדובר בחשיארש הראשון (כסרכסס), ואולי בארתחששתא הראשון - התגורר מרדכי בשושן הבירה, ושם כיהן כשופט יושב בשער[8] בחצר המלוכה.

המגילה מספרת כי למרדכי הייתה דודנית יתומה מאב ואם בשם אסתר, או בשמה העברי הדסה, ואותה הוא גידל ואימץ לו לבת. אסתר הייתה יפת תואר וטובת מראה, וכאשר חיפש אחשוורוש מלך פרס אישה יפה שתהיה למלכתו לאחר הוצאתה להורג של ושתי אשתו, לקחו פקידיו את אסתר והביאוה לפניו יחד עם נשים רבות אחרות. המלך אהב את אסתר מכל הנשים שהובאו לפניו, לקחה לו לאישה והמליכה תחת ושתי; ובכל אותה התקופה לא סיפרה אסתר לאיש את מוצאה ואת עמה, בפקודתו של מרדכי - "וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ"[9].

באותה התקופה היה מעורב מרדכי במניעת קשר לרצח המלך אחשוורוש, כאשר שמע שני סריסים משומרי הסף של המלך, בגתן ותרש, הזוממים לרצוח את המלך. מרדכי, שישב סמוך למקום המזימה בשער המלך, סיפר בבהילות לאסתר על מזימתם של השומרים, ואסתר סיפרה למלך את הדברים בשם מרדכי, תוך שהיא מעלימה ממנו את טיב הקשר ביניהם. דברי מרדכי נמצאו נכונים, בגתן ותרש הוצאו להורג בתלייה, וסיפור הדברים נרשם לזיכרון ב"סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ"[10].

מרדכי והמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר מעשה בגתן ותרש עלה לגדולה בחצר המלך אחשוורוש אדם בשם המן האגגי, שמעמדו בחצר המלך היה כה רם עד שעל פי הוראה מהמלך אחשוורוש נצטוו הכול להשתחוות לו; לפי המדרש הצמיד המן צלם של עבודה זרה לגופו, וכך כל המשתחווה לו השתחווה גם לצלם. מרדכי, היושב כדיין בשער המלך, סירב להשתחוות להמן, ובכך עורר את חמתו של המן. חימה זו הפכה במהרה לתוכנית פעולה אכזרית נגד כלל בני עמו של מרדכי: "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי"[11].

המן משכנע בהצלחה את אחשוורוש לתת תוקף מלכותי להשמדת היהודים, ותאריך ההשמדה ההמונית נקבע לי"ג באדר. מרדכי מתוודע לגזירה היוצאת מבית המלך, "וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה; וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק. וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד, שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים."[12] מרדכי פועל במהירות ומיידע את אסתר על השמדת היהודים, ומשכנע אותה בעמל רב להיכנס אל המלך ולנסות להפר את הגזירה, על אף שכניסה אל המלך ללא הזמנה מראש עונשה מוות. בפקודת אסתר צמים מרדכי וכל יהודי שושן במשך שלושה ימים, והיא נכונה להיכנס אל המלך.

אסתר מזמינה את המלך ואת המן למשתה, ואחריו למשתה נוסף; בינתיים מכין המן בעצת זרש אשתו עץ שגבהו חמישים אמה במטרה לתלות עליו את מרדכי. אולם באותו הלילה מתקשה המלך להירדם ונעריו מקריאים לפניו את ספרי זכרונותיו, ובהם נמצא כתוב כי מרדכי היהודי הציל את המלך ממוות בפרשת בגתן ותרש והמלך לא גמל עמו טובה; המלך מצווה על המן, שבא אל בית המלך כדי ליטול רשות לתלות את מרדכי שונאו על העץ, שירכיב את מרדכי על סוס מלכותי ברחובה הראשי של שושן כשהוא לבוש בבגדי מלכות ויקרא לפניו: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ!"[13] - וכן נעשה. במהלך 'משתה אסתר' אליו מסובים אחשוורוש, אסתר והמן, מגלה לפתע אסתר לאחשוורוש כי מוצאה מהעם היהודי, ומתחננת אליו שיציל אותה ואת כל עמה מכליה ואבדון. זעמו של אחשוורוש מתפרץ על המן, והשר חרבונה מוסיף שמן למדורה בספרו למלך כי המן זמם לתלות על עץ את מרדכי היהודי, מצילו של המלך; זעמו של אחשוורוש מגיע לשיא והוא מצווה לתלות את המן על העץ שהכין למרדכי, וכך נעשה.

עלייתו לגדולה וחג הפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תליית המן מספרת אסתר לאחשוורוש שהיא בתו המאומצת של מרדכי היהודי, ואחשוורוש מזמין אותו לבוא לפניו; בפגישתם ממנה אחשוורוש את מרדכי למחליפו של המן כבכיר השרים בממלכת פרס, מפקיד בידו את טבעת המלוכה ומוסר לו את ארמונו של המן[14]. מרדכי יוצא מהפגישה עם המלך עטור כבוד ותהילה: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן, וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה."[15] מרדכי ואסתר משתמשים במעמדם הבכיר כדי להציל את היהודים מגזירת ההשמדה, והיום בו זמם המן להשמיד את היהודים הופך ליום נקמה יהודית בגויים; וכל היהודים זוכים לכבוד ויקר בזכות אחיהם מרדכי. "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר. ... וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים, כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם; כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת, כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל."[16]

חג הפורים נקבע לדורות על ידי אסתר ומרדכי, ושמו הטוב נזכר לדורות. המגילה מסתיימת בפסוק[17]: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו, דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ".

שיבת ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר עזרא[18] נזכר אדם בשם מרדכי בין שבי הגולה: "וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל - וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ - אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרֻבָּבֶל: יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה, מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל." חז"ל קראו את המילים "מרדכי בִּלשן" כמתייחסות לאדם אחד ולא לשניים, וזיהו אותו עם מרדכי היהודי[19]. את המילה בלשן דרשו, בין השאר, ככינוי שניתן למרדכי על שם שהיה יודע שבעים לשון (בנוטריקון: בשבעים לשון) או על שם שהיה בולל לשונות ודורשם (שהיה דורש את משמעות המילים)[20].

על פי התלמוד, לאחר עלייתו לארץ ישראל נמנה מרדכי בין אנשי הכנסת הגדולה שישבה בירושלים[21], ואף לאחר ששב לגולה המשיך להיות בקשר עימם וקבע בעזרתם את ימי הפורים לימי חג לדורות[22].

שמו של מרדכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר במשנה[23], מרדכי היה נקרא גם פתחיה, על שם בקיאותו בשבעים לשון, והוא פתחיה שהיה ממונה על קרבנות העוף בבית המקדש.

בתלמוד הבבלי[24] ביארו שזאת היא גם הסיבה שבשלה הוא מכונה בספר עזרא[25] "מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן", מפני שהוא היה "בייל לישני".

השם "מרדכי" הוא כנראה שם בבלי, ויש המשערים שמקורו הוא בשם האל הבבלי הראשי מרדוך[26]. בתעודה פרסית מימי חשיארש הראשון, שיש חוקרים מסוימים המזהים אותו עם אחשוורוש, מוזכר גזבר הממלכה בשם מרדוכּה - שם המזכיר את שמו של מרדכי.

התלמוד[27] מצא רמז לשם "מרדכי" בפסוק "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר"[28], המתורגם לארמית כ"מרי דכי"[29].

קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר מרדכי ואסתר נמצא, על פי המסורת היהודית והמוסלמית, בעיר המדאן שבאיראן; ואולם גם בגליל, סמוך לקיבוץ ברעם, נמצא קבר המזוהה כקבר מרדכי היהודי ואסתר המלכה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי המסורה הניקוד על האות ד הוא חטף קמץ, אך מקובל בלשון המדוברת לבטא מָרְדְּכַי עם שווא נע. פירוט נוסף בנושא מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.
  2. ^ ההנחה הרווחת לפי אסתר הייתה אחייניתו, מקורה בתרגום שני על הפסוק מגילת אסתר, פרק ב', פסוק ז'.
  3. ^ הפסוק באסתר ב' אומר "מרדכי יושב בשער המלך", כשבמקרא יושב בשער הכוונה לדיין־שופט, כמובא בקישורים החיצוניים.
  4. ^ שהתלמוד במסכת מגילה (ט"ו, ע"א) מתאר אותו כעבדו של מרדכי לפני התקופה המדוברת במגילה.
  5. ^ 5.0 5.1 מסכת מגילה, דף י"ב, עמוד ב'
  6. ^ ילקוט שמעוני, רמז תתרנ"ג.
  7. ^ רש"י ואבן עזרא על אסתר ב', ה'.
  8. ^ הפסוק באסתר ב' אומר "מרדכי יושב בשער המלך", כשבמקרא יושב בשער הכוונה לדיין־שופט, כמובא בקישורים החיצוניים.
  9. ^ אסתר, ב', כ'.
  10. ^ אסתר, ב', כ"ג.
  11. ^ אסתר, ג', ו'.
  12. ^ אסתר, ד', א'-ג'.
  13. ^ אסתר, ו', י"א.
  14. ^ אסתר, ח', ב'.
  15. ^ אסתר, ח', ט"ו.
  16. ^ אסתר, ח', ט"ז - אסתר, ט', ג'-ד'.
  17. ^ אסתר, י', ג'.
  18. ^ עזרא, ב', א'-ב'
  19. ^ תלמוד בבלי, מגילה ט"ז, ע"ב
  20. ^ ממדרש שם זה התגלגלו המונחים בַּלשן ובלשנות בלשון ימינו.
  21. ^ בבלי מגילה י"ג, ע"ב; ט"ז, ע"ב
  22. ^ בבלי מגילה ב', ע"א; ז', ע"א
  23. ^ מסכת שקלים, פרק ה', משנה א'.
  24. ^ מסכת מנחות, דף ס"ה, עמוד א'.
  25. ^ עזרא, ב', ב'.
  26. ^ מקור: http://hebrew-academy.org.il/2012/03/05/מרדכי-על-ניקוד-השם-במגילה/
  27. ^ מגילה י', ע"ב
  28. ^ שמות, ל', כ"ג
  29. ^ בתרגום אונקלוס הגרסה היא "מריא דכיא"