ז'ילברטו ז'יל

ז'ילברטו ז'יל
**Gilberto Gil**
לידה	26 ביוני 1942 (בן 82); סלבדור, ברזיל
שם לידה	Gilberto Passos Gil Moreira
מוקד פעילות	ברזיל
תקופת הפעילות	מ-1965
מקום לימודים	האוניברסיטה הפדרלית של בהיה
סוגה	מוזיקה פופולרית ברזילאית, מוזיקה ברזילאית
שפה מועדפת	פורטוגזית, פורטוגזית ברזילאית
כלי נגינה	גיטרה, כלי הקשה
חברת תקליטים	ACT מיוזיק, RCA
בן או בת זוג	Flora Gil (10 ביוני 1988–?)
צאצאים	Nara Gil, Preta Gil, Bem Gil, Bela Gil
מספר צאצאים	8
	www.gilbertogil.com.br
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

ז'ילברטו פאסוס ז'יל מוריירה (בפורטוגזית: Gilberto Passos Gil Moreira, נולד ב-26 ביוני 1942), מוכר כז'ילברטו ז'יל הוא זמר, גיטריסט, מלחין ואיש ציבור ברזילאי. הוא נחשב אחד מגדולי המוזיקה הפופולרית הברזילאית. בשנים 2002–2008 כיהן כשר התרבות של ברזיל, במקביל לקריירה שלו כזמר.

מוזיקה

ז'יל החל את דרכו כזמר בוסה נובה. בשלהי שנות ה-60, יחד עם זמרים ברזילאים כקייטנו ולוזו, גל קוסטה, מריה בתניה ואחרים ובהשפעת יצירות מאוחרות של הביטלס, פיתח את סגנון הטרופיקליה: שילוב של פופ ברזילאי, רוק'נ'רול ומוזיקה אמנותית מתקדמת, שהביא לסגנון בינלאומי יותר בעל גוון פסיכדלי ומסרים חברתיים (ראו גם רוק ברזילאי). סגנון זה נתן את הטון באלבומיו הראשונים שהוציא במהלך שנות ה-60. באלבומים שהקליט במהלך שנות ה-70 הוסיף ז'יל אלמנטים אפריקניים וצפון-אמריקניים ליצירתו.

במקביל לקריירת הסולו שלו, ניגן ז'יל גם עם להקת יס ולהקת פינק פלויד. בשנות ה-70 סייר בארצות הברית והקליט אלבום דובר אנגלית. הוא שיתף פעולה גם עם ג'ימי קליף וב-1980 הקליט גרסת כיסוי לשירו של בוב מארלי "No Woman, No Cry" שהפך להיט והביא את סגנון הרגאיי לברזיל. בשנת 1983 יצא אלבום "Extra".

ז'יל שיתף פעולה עם זמרים ברזילאים רבים, ביניהם קייטנו ולוזו, אליס רז'ינה וז'ואאו ז'ילברטו. בתו, פְרֶטָה ז'יל, מוזיקאית גם היא.

ז'יל הופיע בישראל ב-1982, 1989, 2011 ו-2013. הוא צפוי היה לשוב להופעה בישראל ב-4 ביולי 2018 במסגרת סיבוב הופעותיו העולמי במלאת 40 שנה לאלבומו "ראפבלה"^[1], אולם הופעתו בוטלה. מנהלו של ז'יל מסר בתגובה: "התחושה הכללית של כולנו היא חשש בעוד ישראל עוברת תקופה רגישה כרגע. אנו מצפים שתבינו מאחר שהנושא הזה עדין עבורנו. אנחנו אוהבים את ישראל ותמיד הרגשנו בה קבלת פנים חמה. בוודאי יהיו הזדמנויות אחרות ונקווה לימים טובים יותר"^[2].

פעילות פוליטית

מאז ומתמיד היה ז'ילברטו ז'יל בעל מודעות חברתית גבוהה ופעיל פוליטי. רבים משיריו נושאים תוכני מחאה חברתית. בשנת 1969, נעצר יחד עם חברו הזמר קייטנו ולוזו על ידי השלטון הצבאי בברזיל בעוון פעילות נגד השלטון, ונכלא למספר חודשים. עם תום תקופת המאסר הוגלו השניים ללונדון.

ב-1990, כאות למעורבותו החברתית, נבחר לכהן בעיריית סלבדור עיר מגוריו. בשנת 2002 בחר בו הנשיא לואיז אינסיו דה סילבה (המכונה "לולה") לתפקיד שר התרבות של ברזיל^[3].

בשנת 2005 היה הראשון מאמריקה הלטינית שקיבל את פרס פולאר למוזיקה בסטוקהולם, על ידי מלך שוודיה. באותה שנה הוענק לו אות לגיון הכבוד מממשלת צרפת במסגרת ציון "שנת ברזיל" בצרפת. ב-2006 זכה בפרס גראמי בקטגוריית אלבום מוזיקת עולם.

ביולי 2008 הודיע ז'יל על פרישתו מתפקיד שר התרבות, עקב העומס הרב שבו היה נתון^[4].

במאי 2018 ביטל ז'יל את הופעתו בישראל בשל לחץ מצד תנועת ה-BDS. ז'יל טען שביטל את המופע בשל התקופה "הרגישה" שעוברת ישראל^[5].

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של ז'ילברטו ז'יל

ז'ילברטו ז'יל, ברשת החברתית פייסבוק
ז'ילברטו ז'יל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ז'ילברטו ז'יל, ברשת החברתית אינסטגרם
ז'ילברטו ז'יל, סרטונים בערוץ היוטיוב
ז'ילברטו ז'יל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ז'ילברטו ז'יל, באתר ספוטיפיי
ז'ילברטו ז'יל, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
ז'ילברטו ז'יל, באתר Last.fm (באנגלית)
ז'ילברטו ז'יל, באתר AllMusic (באנגלית)
ז'ילברטו ז'יל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ז'ילברטו ז'יל, באתר Discogs (באנגלית)
ז'ילברטו ז'יל, באתר Songkick (באנגלית)
ז'ילברטו ז'יל, באתר Genius
ז'ילברטו ז'יל, באתר SecondHandSongs
ז'ילברטו ז'יל, באתר DNCI
ז'ילברטו ז'יל, באתר בילבורד (באנגלית)
ז'ילברטו ז'יל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ שגיא בן נון‏, הזמר והמוזיקאי ז'ילברטו ז'יל ישוב להופעה בישראל: כל הפרטים, באתר וואלה, 26 במרץ 2018
^ וואלה! תרבות‏, הופעתו של ז'ילברטו ז'יל בישראל בוטלה, באתר וואלה, 22 במאי 2018
^ מערכת מיקסר, הזמר ז'ילברטו ז'יל מונה לשר התרבות של ברזיל, באתר nana10‏, 19 בדצמבר 2002
^ סוכנויות הידיעות, ז'ילברטו ז'יל פורש מהממשלה, באתר nrg‏, 31 ביולי 2008
^ Ami Friedman, Gilberto Gil calls off Israel concert, ynetnews, ‏22 May 2018

[1] שגיא בן נון‏, הזמר והמוזיקאי ז'ילברטו ז'יל ישוב להופעה בישראל: כל הפרטים, באתר וואלה, 26 במרץ 2018

[2] וואלה! תרבות‏, הופעתו של ז'ילברטו ז'יל בישראל בוטלה, באתר וואלה, 22 במאי 2018

[3] מערכת מיקסר, הזמר ז'ילברטו ז'יל מונה לשר התרבות של ברזיל, באתר nana10‏, 19 בדצמבר 2002

[4] סוכנויות הידיעות, ז'ילברטו ז'יל פורש מהממשלה, באתר nrg‏, 31 ביולי 2008

[5] Ami Friedman, Gilberto Gil calls off Israel concert, ynetnews, ‏22 May 2018

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90	פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים	בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010	ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020	אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) • כריס בלקוול / אנז'ליק קיג'ו / ארוו פרט (2023) • נייל רוג'רס / אסה-פקה סאלונן (2024)