פטי סמית'

פטי סמית'
Patti Smith
לידה	30 בדצמבר 1946 (בת 76); שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
שם לידה	Patricia Lee
מוקד פעילות	שיקגו
תקופת הפעילות	1974–2013 (כ־39 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת רואן, Deptford Township High School
סוגה	רוק; פאנק רוק
סוג קול	קונטרה אלט
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה, קלרינט
חברת תקליטים	אריסטה רקורדס (1975-2002); קולומביה רקורדס (2002-היום)
בן או בת זוג	Fred Smith
צאצאים	Jackson Smith, Jesse Smith
פרסים והוקרה	מפקד מסדר האמנויות והספרות (2005); מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (2019); honorary doctorate from the University of Parma (3 במאי 2017); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פדובה (28 בנובמבר 2019); פרס הספר הלאומי לספרות לא בדיונית (2010); פרס הספר הלאומי (2010); פרס פולר למוזיקה (2011); אבירה בלגיון הצרפתי (22 במאי 2022) ;
	www.pattismith.net
חתימה

פטרישיה לי "פטי" סמית' (באנגלית: Patti Smith; נולדה ב-30 בדצמבר 1946) היא מוזיקאית, זמרת-יוצרת, משוררת, עיתונאית וסופרת אמריקאית. זכתה לכינוי "המשוררת הרשמית של הפאנק" בעקבות אלבום הבכורה פורץ הדרך שלה מ-1975, Horses. להיטה המפורסם ביותר הוא "Because the Night", שנכתב במשותף עם ברוס ספרינגסטין והגיע למקום 13 ברשימת 100 להיטים בשנת 1978.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמית' נולדה בשיקגו, אילינוי וגדלה בניו ג'רזי. משפחתה הייתה דלת אמצעים והיא נשלחה לעבוד במפעל בגיל 16. במהלך לימודיה בקולג' היא נכנסה להריון ונאלצה לעזוב את הלימודים ולמסור את ילדה לאימוץ. ב-1967 עברה לניו יורק ובמהלך שנות השבעים המוקדמות פעלה כציירת, כותבת שירים (ללהקת בלו אויסטר קאלט) ועיתונאית רוקנרול (במיוחד במגזין "קרים") וכמקריאת שירה. היא ניהלה רומנים עם הצלם ההומוסקסואל רוברט מייפלת'ורפ, המשורר ג'ים קרול והמוזיקאי טום ורליין מלהקת טלוויז'ן, ומאוחר יותר נישאה לפרד "סוניק" סמית' מלהקת MC5.

ב-1974 החלה להופיע כזמרת רוק, בתחילה עם הגיטריסט לני קיי בלבד ולאחר מכן עם להקה שלמה שכללה את קיי, איבן קראל (גיטרה), ג'יי לי דוגרטי (תופים) וריצ'רד סול (פסנתר). במימונו של מאפלת'ורפ הם הוציאו סינגל ראשון בשם "Piss Factory/Hey Joe", כשצד א' ("בית חרושת לשתן") עוסק בזעם הנואש שחשה סמית' בתקופה בה עבדה במפעל, ובגאולה בדמות ספר שירים של ארתור רמבו אותו גנבה מחנות ספרים. הלהקה שנקראה הפטי סמית' גרופ הוציאה את אלבומה הראשון "Horses" ב-1975 בהפקתו של ג'ון קייל, לשעבר בוולווט אנדרגראונד. האלבום נחשב כיום כאחד מאלבומי הבכורה החשובים של הרוק, משלב רוק אנד רול, פאנק רוק ושירה מדוברת ונפתח בגרסת כיסוי משוחררת ל-"Gloria" של ואן מוריסון ובמילים המפורסמות: "ישו מת למען חטאיו של מישהו, אך לא שלי".

הפופולריות של תנועת הפאנק גברה תוך כדי הופעותיה הראשונות של הלהקה ואלבומה השני "Radio Ethiopia" ניצל זאת והתנהל בסגנון רוק כבד יותר מזה של האלבום הראשון. הוא לא התקבל היטב ולמעשה אלבומה המצליח היחיד משנות השבעים היה "Easter" מ-1978, בזכות הלהיט "Because the Night" (במקור שיר של ברוס ספרינגסטין) שהגיע למקום ה-13 במצעד המכירות. במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום השני נפלה סמית' מהבמה ומספר חוליות בצווארה נשברו. האלבום הבא "Wave" ניסה להמשיך את הכיוון הפופי של קודמו אך נכשל והפך לאלבומה האחרון של סמית' שיצא כאלבום של הפטי סמית' גרופ.

במהלך רוב שנות השמונים לא הייתה סמית' פעילה מוזיקלית וחיה בפרבר של דטרויט עם משפחתה. ב-1988 הוציאה את האלבום "Dream of Life" שזכה לביקורות טובות והתרחק עוד יותר מצליל הפאנק של עבודותיה המוקדמות. לאחר מותם של בעלה ואחיה בפרק זמן של פחות משנה, ובעידודם של חבריה מייקל סטייפ ואלן גינסברג, פנתה סמית' לטיפול פסיכיאטרי, שלאחריו היא הפכה לתומכת פעילה בטיפול פסיכיאטרי במחלות נפש, וכן מימנה את הקמתם של קווי טלפון לתמיכה נפשית באנשים על סף התאבדות. בדצמבר 1995 הופיעה עם בוב דילן ולאחר מכן חזרה לניו יורק והוציאה את אלבומה השישי "Gone Again", עם חברי הפטי סמית' גרופ, הכולל את השיר "About a Boy" שעוסק בקורט קוביין ("רק ילד קטן, שלא יגדל לעולם"). קוביין וסמית' היו מעריצים אחד של השני, אך סמית' הביעה את אכזבתה מקוביין על רקע התאבדותו.^[1] באותה השנה היא שרה ב-"E-Bow the Letter" של אר.אי.אם. מאז הוציאה עם להקתה שלושה אלבומים נוספים: "Peace and Noise" מ-1997 שכלל את השיר "1959" על פלישת סין לטיבט, "Gung Ho" מ-2000 שכלל שירים על הו צ'י מין, ו"'Trampin" מ-2004 שזכה לביקורות משבחות והפך לאלבומה המצליח ביותר מזה שנים רבות. במרץ 2007 נכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

במשך שנות האלפיים תמכה סמית' באופן פעיל בקמפיינים של רלף ניידר לנשיאות ולהדחתו של ג'ורג' ווקר בוש. במרץ 2003, זמן קצר לאחר מותה של פעילת זכויות האדם רייצ'ל קורי ברצועת עזה, כתבה לזכרה סמית את השיר "Peaceable Kingdom".^[2] ב-2006 הופיעה בלונדון עם שני שירים חדשים, "Qana" העוסק בתקיפת חיל האוויר הישראלי בכפר קאנא ו-"Without Chains" העוסק באזרח הטורקי מוראט קורנאז שהוחזק בגואנטנמו במשך ארבע שנים ללא סיבה. ב-10 בדצמבר 2016 ייצגה את בוב דילן בטקס קבלת פרס נובל לספרות וביצעה את שירו גשם כבד עומד ליפול. בטקס התקשתה סמית' לשיר את השיר ברצף מרוב התרגשות.^[3]

ספרה האוטוביוגרפי "רק ילדים" תורגם מאנגלית בידי אורטל אריכה וראה אור בהוצאת הוצאת כנרת, זמורה-ביתן בשנת 2012^[4].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1975 Horses
1976 Radio Ethiopia
1978 Easter
1979 Wave
1988 Dream of Life
1996 Gone Again
1997 Peace and Noise
2000 Gung Ho
2004 'Trampin
2005 Horses/Horses (הוצאה מחודשת של Horses)
2007 Twelve
2012 Banga

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2002 (Land (1975-2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של פטי סמית' (באנגלית)

פטי סמית', ברשת החברתית פייסבוק
פטי סמית', ברשת החברתית אינסטגרם
פטי סמית', סרטונים בערוץ היוטיוב
פטי סמית', ברשת החברתית Goodreads
פטי סמית', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פטי סמית', באתר AllMovie (באנגלית)
פטי סמית', באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
פטי סמית', באתר Metacritic (באנגלית)
פטי סמית', במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פטי סמית', באתר iTunes (באנגלית)
פטי סמית', באתר ספוטיפיי
פטי סמית', באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
פטי סמית', באתר Last.fm (באנגלית)
פטי סמית', באתר AllMusic (באנגלית)
פטי סמית', באתר MusicBrainz (באנגלית)
פטי סמית', באתר Deezer
פטי סמית', באתר Yandex.Music (ברוסית)
פטי סמית', באתר Discogs (באנגלית)
פטי סמית', באתר Songkick (באנגלית)
פטי סמית', באתר Genius
פטי סמית', באתר SecondHandSongs
פטי סמית', באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
פטי סמית', באתר בילבורד (באנגלית)
פטי סמית', באתר טיידל (באנגלית)
מנולה דארגיס, ניו יורק טיימס, 11 שנים עם פטי סמית, הארץ
ונסה גריגוריאדיס, ניו יורק מגזין, פטי בום: ריאיון עם פטי סמית, פורסם ב-nrg‏, 29 בינואר 2010
רות לה פרלה, הניו יורק טיימס, פטי סמית, אייקון אופנה על־זמני, פורסם בעברית בהארץ, 24.3.2010
עינב שיף‏, פטי סמית' באלבום החדש: הכל במקום הנכון, באתר וואלה!‏, 6 ביוני 2012
רז ישראלי, כל האמצעים כשרים: הכל מתחבר באלבום החדש של פאטי סמית, באתר nrg‏, 21 ביוני 2012
איל רוב‏, "רק ילדים" של פטי סמית': זכרונות על מה שנפלא ומתסכל בניו יורק, באתר וואלה!‏, 30 באוגוסט 2012
ארז שוייצר, "רק ילדים": חייתי למען האהבה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
נטע קובלנץ, "רק ילדים": אגדה אורבנית, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
שירה נאות, "הייתי מאוהבת בה, נמשכתי למוזיקה ולאנרגיה שלה. ראיתי אותה ארבע פעמים בחיי", באתר הארץ, 7 במרץ 2023
פטי סמית', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ הרולינג סטון, 1996
^ ניר שחק, להלן עשרה מוזיקאים שלא ישתתפו בפסטיבל ההופעות שייפתח מחר, וסיבותיהם איתם, באתר הארץ, 20 במרץ 2010
^ https://www.youtube.com/watch?v=_2SPNT1lwBg/ פטי סמית בטקס פרסי נובל
^ רק ילדים - פטי סמית

[1] הרולינג סטון, 1996

[2] ניר שחק, להלן עשרה מוזיקאים שלא ישתתפו בפסטיבל ההופעות שייפתח מחר, וסיבותיהם איתם, באתר הארץ, 20 במרץ 2010

[3] ttps://www.youtube.com/watch?v=_2SPNT1lwBg/ פטי סמית בטקס פרסי נובל

[4] רק ילדים - פטי סמית

[1]

[2]

[3]

[4]

זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90	פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים	בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010	ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020	אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022)