זאהי ארמלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זאהי ארמלי
MHFC-Zahi-Armali.jpg
מידע אישי
תאריך לידה 25 באוקטובר 1957 (בן 59)
מקום לידה שפרעם שבישראל
גובה 1.83 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
הפועל שפרעם
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1973–1977
1977–1978
1978–1982
1982–1989
1989–1990
1990–1992
1992–1993
1993–1996
1996–1997
1997–1998
1998–1999
מכבי שפרעם
הפועל סכנין
מכבי שפרעם
מכבי חיפה
הפועל ירושלים
הפועל צפרירים חולון
הפועל חיפה
מכבי שפרעם
אחי נצרת
מכבי טמרה
מכבי שפרעם



179 (90)
32 (6)
46 (11)
43 (15)
78 (23)
24 (5)
28 (8)
16 (2)
נבחרת לאומית כשחקן
1983–1986 נבחרת ישראל בכדורגל ישראל 28 (10)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

זאהי ארמליערבית: زاهي أرملي; נולד ב-25 באוקטובר 1957) הוא כדורגלן עבר ערבי-ישראלי ששיחק בעמדת החלוץ. ארמלי הוא מלך השערים של קבוצת מכבי חיפה בכל הזמנים, שיחק בנבחרת ישראל ונכלל בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמלי נולד וגדל בשפרעם כרביעי משמונה ילדים לשאפיק ארמלי, נהג משאית, ולפדואה ארמלי. בגיל 16 החל את הקריירה ככדורגלן בוגר בקבוצת מכבי שפרעם, כשזו שיחקה בליגה ג'. לאחר ארבע עונות, בהן לא הצליחה הקבוצה לעלות ליגה, עבר לשחק למשך עונה אחת בהפועל סכנין, שלאחריה שב לשפרעם, ששיחקה עתה בליגה ב' צפון א'.

בפברואר 1979, קבלן ערבי מדיר אל אסד קנה ממכבי חיפה את הזכות לשחק נגד קורניבול הונדוארה מליגת המשנה הרומנית, במטרה לקיים משחק בין הקבוצה הרומנית לבין נבחרת של "כוכבי ערביי ישראל" במקומה של מכבי חיפה. לסגל הנבחרת הוזמנו, בין השאר, שחקני הליגה הראשונה, רפעת טורק מהפועל תל אביב, נביל מנסור ממכבי פתח תקווה ועלי עותמאן מהפועל ירושלים, כמו גם ארמלי.[1] במשחק עצמו, שנגמר בתוצאה 2-1 לטובת הרומנים, החמיץ ארמלי פנדל, אך הציג יכולת טובה.[2] יכולתו הגבוהה גרמה להנהלת מכבי חיפה, אז בליגת המשנה, להתעניין בשירותיו[3]. הפועל חיפה, הקבוצה הבכירה יותר בעיר באותה עת, התעניינה גם כן בארמלי, הזמינה אותו לאימוניה, והייתה קרובה לצרפו לסגל השחקנים שלה[4]. אולם מאמנה החדש של הקבוצה, שמואל פרלמן, החליט לנפות אותו מסגל הקבוצה, לצד מספר שחקני רכש פוטנציאליים נוספים.[5]

ארמלי חזר למכבי שפרעם, סיים את עונת 1979/1980 כמלך השערים של הקבוצה ושל ליגה ב' עם 37 שערים בליגה, ועזר לקבוצתו לעלות לליגה א' צפון[6] בסיום העונה, הפועל תל אביב, אז סגנית האלופה, סיכמה איתו ועם משפחתו כי ישחק בשורותיה בעונה הבאה[7], אך תושבי שפרעם ואוהדי מכבי שפרעם לא היו מוכנים לוותר עליו, והוא נותר בקבוצה.

בעונת 1980/1981 סיימה מכבי שפרעם במקום התשיעי בליגה א' צפון, אך בעונה שלאחר מכן הצליח ארמלי לסייע לה לעלות לליגה הארצית (ליגת המשנה דאז).

הליגה הראשונה וזכייה באליפויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1982 הוחתם במכבי חיפה מהליגה הלאומית (הליגה הראשונה דאז), אך קשיים שהערימה שפרעם הניבו עסקה מוזרה, במסגרתה ישחק ארמלי רק עשרה משחקי ליגה במדי מכבי חיפה, כשלאחריהם ישוב לשחק בשורותיה של מכבי שפרעם מהארצית עד סוף העונה.[8] את הופעת הבכורה במדי מכבי חיפה ערך במסגרת המחזור הרביעי של הליגה הלאומית, במשחק מול הפועל לוד שנגמר בתיקו 1-1, כשארמלי מבשל למשה סלקטר את שער השוויון של חיפה.[9] בעשרת המשחקים ששיחק במכבי חיפה בעונה זו כבש שני שערים והוסיף גם שלושה בישולים. כשחזר לשפרעם כבש מספר רב של שערים, אך ירד עם הקבוצה חזרה לליגה א'.[10]

לקראת עונת 1983/1984 התחולל מאבק על שירותיו של ארמלי בין מכבי חיפה למכבי תל אביב, במסגרתו אף התבטא ארמלי בדבר העדפתו לשחק במכבי תל אביב[11], אך את העונה החל ארמלי דווקא בשפרעם. בדצמבר, במסגרת המחזור העשירי של עונת 1983/1984 כבר שב לשחק במכבי חיפה.
על אף הצטרפותו המאוחרת, היה ארמלי למלך שערי הקבוצה בעונה זו עם 13 שערים בליגה, והוסיף גם שני בישולים (לחבריו להתקפה, משה סלקטר ורוני רוזנטל). בין שעריו בעונה זו היו צמד בניצחון 3-2 על מכבי תל אביב[12], ושלושער בניצחון 4-1 על מכבי פתח תקווה.[13] חיפה, שפיגרה לאורך כל העונה אחרי מוליכות הטבלה, עלתה למקום השני רק במחזור ה-19 לאחר ניצחון 2-0 על הפועל באר שבע, בו הבקיע ארמלי שער[14], ניצחון שקירב אותה עד למרחק של שלוש נקודות מהמוליכה דאז בית"ר ירושלים. במחזור ה-26 הגיעה חיפה למשחק רדיוס ללא קהל באצטדיון הקופסה מול המוליכה בית"ר ירושלים, כשניצחון של בית"ר היה מעניק לבית"ר את האליפות. ארמלי הבקיע גם במשחק קריטי זה, וקבוצתו ניצחה 2-1[15], מה צמצם את הפער מהמוליכה לשתי נקודות בלבד. בסיום העונה זכתה מכבי חיפה באליפות הראשונה בתולדותיה, כשארמלי מהווה בורג מרכזי ומלך השערים בזכייה זו.

בעונת 1984/1985 היה סגן מלך השערים של הקבוצה עם 15 שערים בליגה (שני למשה סלקטר שהבקיע 16)[16], ולהם הוסיף שני בישולים (לחברו להתקפה משה סלקטר, ולקשר שלום לוי). בין שעריו בעונה זו היו צמד בניצחון 4-0 על מכבי נתניה[17], וצמד נוסף בניצחון 3-1 על אותה קבוצה[18]. בכך היה שותף לזכייה באליפות השנייה של מכבי חיפה ברציפות ובתולדותיה. באותה עונה העפילה הקבוצה גם לגמר גביע המדינה בפעם החמישית בתולדותיה, אך הפסידה בו לבית"ר ירושלים בתוצאה 1-0 משער של אלי אוחנה בדקה ה-85.[19] במשחק בין השתיים במסגרת "אלוף האלופים", זכתה חיפה בגביע אחרי ניצחון 5-2, כשארמלי כובש צמד.[20]

בעונת 1985/1986 שב להיות מלך השערים של הקבוצה (וסגן למלכי השערים המשותפים של הליגה, אורי מלמיליאן מבית"ר ודורון רובינזון ממכבי פתח תקווה) עם 13 שערים בליגה, להם הוסיף שוב שני בישולים (לקשר ברוך ממן, ולחברו להתקפה משה סלקטר). בין שעריו באותה עונה היו שלושער בניצחון 4-0 בדרבי החיפאי[21], צמד בניצחון 4-1 על שמשון תל אביב[22], צמד בהפסד 3-2 להפועל ירושלים[23], וצמד בניצחון 5-1 על הפועל באר שבע.[24]. הפעם הפסידה מכבי חיפה את האליפות במחזור האחרון, כאשר במשחק נגד סגניתה באותה העת, הפועל תל אביב, משחק בו תיקו היה מספיק לחיפה כדי לזכות באליפות, היא הפסידה 1-0 משער שנוי במחלוקת (בשל טענת נבדל) בדקה ה-86 מרגלי גילי לנדאו.[25]

בעונת 1986/1987 המשיך להיות מלך שערי הקבוצה עם 10 שערים בליגה בלבד, להם הוסיף בישול (לניר קלינגר). בין יתר שעריו הבקיע צמד בניצחון 5-2 על בני יהודה[26]. ארמלי היה שותף לעונה החלשה והמאכזבת של מכבי חיפה, שסיימה במקום התשיעי בטבלה. הקבוצה העפילה בפעם השישית בתולדותיה לגמר גביע המדינה בכדורגל, אך גם הפעם לא הצליחה לזכות בתואר, כאשר בתום 120 דקות סיימה חיפה בתיקו 3-3 עם מכבי תל אביב (כשארמלי כובש צמד), אך הפסידה 4-3 בדו-קרב בעיטות עונשין, כשארמלי (לצד ציון מרילי) הוא אחד המחמיצים מהנקודה הלבנה.[27]

בעונת 1987/1988 זכה בפעם הראשונה והיחידה בתואר מלך השערים של הליגה הלאומית עם 25 שערים, להם הוסיף בישול (לעופר מזרחי). בין שעריו ניתן למנות שלישייה בניצחון 5-1 על הפועל תל אביב[28], צמד בניצחון 3-0 על הפועל לוד[29], צמד בניצחון 3-2 על בית"ר ירושלים[30], צמד בתיקו 2-2 מול הפועל כפר סבא[31], שלישייה בניצחון 4-1 על בני יהודה[32], צמד בניצחון 4-2 על בית"ר ירושלים[33], ומעל הכל, רביעייה גדולה בניצחון 10-0 על מכבי תל אביב, שהיה הניצחון הגדול ביותר בתולדותיה של מכבי חיפה, והפסדה הגדול ביותר בתולדותיה של למכבי תל אביב.[34]

בעונת 1988/1989 סיים זאהי עם 12 שערים, להם הוסיף שני בישולים (לעופר מזרחי וירון גבעול). ארמלי סייע למכבי חיפה לזכות באליפות השלישית בתולדותיה, תוך שהוא גם מבשל את השער במשחק האליפות במחזור ה-30, שנגמר בתיקו 1-1 מול הפועל פתח תקווה.[35] באותה עונה העפילה הקבוצה לגמר הגביע בפעם השביעית בתולדותיה, שם פגשה שוב את בית"ר ירושלים, בשחזור הגמר מ-1985. משחק זה זכור כאחד ממשחקי הגמר המרתקים בתולדות גמר הגביע. בתום הזמן החוקי של המשחק הייתה התוצאה 2-2, בהארכה נכבשו שני שערים נוספים, אחד לכל קבוצה, ולבסוף, בתום דו-קרב בעיטות עונשין, כשארמלי (לצד ניר קלינגר) הוא אחד המחמיצים מהנקודה הלבנה, ניצחה בית"ר בתוצאה 4-3.[36]

במהלך הקריירה שלו בחיפה, שנמשכה שבע עונות, היה ארמלי שותף לזכייה של הקבוצה בשלוש אליפויות, ושימש ציר מרכזי וחשוב במערך ההתקפה של הירוקים. ארמלי היה ידוע בטכניקה אישית גבוהה, במהירות, בכוח מתפרץ, וביכולת בעיטה בשתי רגליו. הוא מלך שערי מכבי חיפה בכל הזמנים, כשלזכותו 90 שערי ליגה ב-179 משחקים.

שלהי הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1989/1990 עזב ארמלי את מכבי חיפה, ועבר לשחק בהפועל ירושלים למשך עונה אחת, בה סיימה הקבוצה במקום השמיני בליגה, וארמלי (בצוותא עם מישל דיין) היה מלך שערי הקבוצה בליגה עם שישה שערים.

בעונת 1990/1991 עבר להפועל צפרירים חולון. אותה סיימה הקבוצה במקום התשיעי בליגה, כשארמלי הוא מלך שערי הקבוצה בליגה עם שמונה שערים. בעונה שלאחר מכן, עונת 1991/1992 כבש ארמלי שלושה שערים במדי הקבוצה, ובמהלך העונה עבר להפועל חיפה מהליגה הארצית, לה סייע להעפיל לליגה הבכירה. ארמלי המשיך בקבוצה עונה נוספת, שהייתה האחרונה שלו בליגה הבכירה. בתום העונה סיימה הפועל חיפה במקום השביעי בטבלה, כשארמלי מבקיע שבעה שערים.

לאחר מכן חזר למכבי שפרעם, בה סיים את הקריירה המקצוענית שלו כשחקן פעיל בגיל 47.

נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכותו של ארמלי 28 הופעות ועשרה שערים במדי נבחרת ישראל. בהופעת הבכורה שלו, בפברואר 1983, כבש שלושער בניצחון 3-2 במשחק ידידות מול נבחרת בלגיה. ארמלי שיחק במדי הנבחרת גם במוקדמות מונדיאל 1986, ובאוקטובר 1986 ערך את הופעתו האחרונה במדיה, בהפסד 4-2 במשחק ידידות מול נבחרת רומניה. בנובמבר אותה שנה החליט לפרוש מהנבחרת, מכיוון שלדבריו, היעדים הקרובים ביותר של הנבחרת, מוקדמות מונדיאל 1990, ימצאו אותו בגיל מתקדם מדי.[37]

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו ממשחק, אימן ארמלי מספר קבוצות מהליגות הנמוכות, בהן מכבי שפרעם, הפועל שפרעם, מכבי דליית אל כרמל, הפועל כפר קרע, מכבי עירוני יפיע, כמו גם את שבאב יאטה מהליגה הפלסטינית. ארמלי משמש כמאמן חלוצי קבוצת הנוער של בני סכנין, כמו כן שימש זמן קצר כמגלה כשרונות של מכבי חיפה במגזר הערבי.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמלי מתגורר בשפרעם, נשוי לעליה, אב לארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים, וסב לשני נכדים.

ב-2006 קיבל ארמלי את תואר "יקיר אגודת מכבי חיפה" בטקס מרוץ הלפיד על תרומתו כשחקן למחלקת הכדורגל.

ב-2009 נבחר להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכבי חיפה
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה גורן, נבחרת ערביי ישראל נגד קבוצה רומנית, מעריב, 6 בפברואר 1979.
  2. ^ יהודה גורן, עותמאן כבש שער עצמי וטורק צימק בכדור 11 מ', מעריב, 13 בפברואר 1979.
  3. ^ מכבי חיפה רוצה את ה"סקורר" של שפרעם, מעריב, 18 בפברואר 1979.
  4. ^ הפועל חיפה בוחנת כדורגלן מכבי שפרעם, מעריב, 28 בפברואר 1979.
  5. ^ יהודה גורן, הפועל חיפה ניפתה חמישה שחקני רכש, מעריב, 10 באוגוסט 1979.
  6. ^ יהודה גורן, זאהי – המוכתר משפרעם, מעריב, 6 ביולי 1980.
  7. ^ לריפעת טורק מצפה "חיזוק" ממכבי שפרעם, מעריב, 15 ביוני 1980.
  8. ^ א. טבק, הושגה פשרה בפרשת ארמלי, מעריב, 5 באוקטובר 1982; פשרה תמוהה, מעריב, 10 באוקטובר 1982.
  9. ^ ישראל פרץ, 9 לודאים בריאים חילצו תיקו, מעריב, 17 באוקטובר 1982.
  10. ^ שמואל טל, מאבק הצמרת המרתק – הביטוי לעונה המעניינת בליגה הארצית, דבר, 29 במאי 1983.
  11. ^ אבי רצוןמכבי תל-אביב וחיפה נאבקות על ארמלי, מעריב, 19 במאי 1983; אבי רצוןבמכבי ת"א הופסקו הויכוחים על המענקים, מעריב, 22 במאי 1983.
  12. ^ צבי קופמן, מהצפון עלולה להפתח הרעה על 2 המובילות, מעריב, 19 בפברואר 1984.
  13. ^ יצחק הברמן, מכבי חיפה מול מכבי פתח תקווה, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  14. ^ יונתן הלליחיפה לאליפות! - שאג הקהל, מעריב, 26 בפברואר 1984.
  15. ^ יצחק הברמן, מכבי חיפה מול ביתר ירושלים, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  16. ^ דוד (שוב) מלך ישראל, מעריב, 2 ביוני 1985.
  17. ^ יצחק הברמן, מכבי יפו מול מכבי חיפה, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  18. ^ יצחק הברמן, מכבי נתניה מול מכבי חיפה, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  19. ^ ישראל רוזנבלט, אוחנה החליט: הגביע הוא צהוב, מעריב, 5 ביוני 1985.
  20. ^ יונתן הלליה"שור" החיפני ראה צהוב ונעץ חמישיה, מעריב, 9 ביוני 1985.
  21. ^ יונתן הלליארמלי הגן על ההגמוניה, מעריב, 22 בספטמבר 1985; יונתן הללישלישייה נולדה, מעריב, 22 בספטמבר 1985.
  22. ^ א. טבק, זאהי היה הגיבור מול שמשון, מעריב, 8 בדצמבר 1985.
  23. ^ דב בראל, ירושלים של פסטיבל, מעריב, 12 בינואר 1986.
  24. ^ יונתן הלליהכרמל פלט לבה ירוקה, מעריב, 13 באפריל 1986
  25. ^ צבי קופמן, חמש דקות לתהילה ולאכזבה, מעריב, 24 ביולי 2017.
  26. ^ יצחק הברמן, מכבי חיפה מול בני יהודה, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  27. ^ יצחק הברמן, גמר גביע המדינה: מכבי תל אביב מול מכבי חיפה, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  28. ^ יצחק הברמן, הפועל תל אביב מול מכבי חיפה, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  29. ^ יצחק הברמן, מכבי חיפה מול הפועל לוד, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  30. ^ יצחק הברמן, בית"ר ירושלים מול מכבי חיפה, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  31. ^ יצחק הברמן, מכבי חיפה מול הפועל כפר סבא, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  32. ^ יצחק הברמן, מכבי חיפה מול בני יהודה, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  33. ^ יצחק הברמן, בית"ר ירושלים מול מכבי חיפה, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  34. ^ יצחק הברמן, מכבי חיפה מול מכבי תל אביב, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  35. ^ יצחק הברמן, מחזור 30: מכבי חיפה מול הפועל פתח תקווה, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  36. ^ יצחק הברמן, גמר גביע המדינה: בית"ר ירושלים מול מכבי חיפה, באתר הרשמי של מכבי חיפה
  37. ^ יונתן הלליזאהי למיחיץ': אני פורש, מעריב, 19 בנובמבר 1986; יונתן הלליזאהי ארמלי מתעקש לעזוב את הנבחרת, מעריב, 25 בנובמבר 1986.