זאוויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
א-זאוויה (מועצה מקומית)
الزاويه
ZawiyaWestBank.JPG
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה סלפית
שטח 2.7 קילומטר רבוע
גובה 500 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ במועצה המקומית 6,033 (נכון ל־2017)
קואורדינטות 32°05′45″N 35°02′24″E / 32.095833333333°N 35.04°E / 32.095833333333; 35.04 
אזור זמן UTC +2

זאוויה (גם א-זאוויה, בערבית: الزاويه) היא עיירה פלסטינית בנפת סלפית בצפון הגדה המערבית, הממוקמת 15 ק"מ מערבית לסלפית, ו-24 ק"מ דרומית-מזרחית לקלקיליה. אוכלוסיית העיירה מורכבת מ -3 משפחות מרכזיות: "שוקר" (45%), "מוקדי" (30%) ו"רדאד" (20%). 5% הנותרים הם משפחות של פליטים פלסטיניים כמו "שמלאווי", "רבי", ו"יוסיף".

זאוויה מנוהלת על ידי מועצה מקומית שחבריה נבחרים כל ארבע שנים. העיירה קיבלה את הגדרתה העירונית הנוכחית בשנת 1996, על ידי הרשות הפלסטינית. ראש העיר הוא טאלב רדאד. בזאוויה קיימות שתי מרפאות, שני בתי ספר לבנים ושני בתי ספר לבנות. העיירה סגורה מארבעת צדדיה עם השלמת גדר ההפרדה במובלעת זאוויה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפקד 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בזאוויה הייתה אוכלוסייה של 396 נפש, 394 מוסלמים, ו -2 נוצרים אורתודוקסים. במפקד 1931 היו 513 תושבים מוסלמים אשר גרו ב-122 בתים.

בשנת 1945 האוכלוסייה הייתה 720, כולה מוסלמית, ושטח הקרקע הכולל היה 11,516 דונם, כשמתוכו הוקצו 964 דונמים למטעים ואדמות השקיה, 2,055 לגידולי דגנים, ואילו 41 דונם סווגו כשטח בנוי.

בעקבות מלחמת 1948, ולאחר הסכמי שביתת-הנשק של 1949, עברה זאוויה משליטה בריטית לירדנית.

לאחר 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית.

בתחילת שנות השמונים הוכרזו מאות דונמים מאדמות בסביבת הכפר האדמות מדינה והוקם היישובאלקנה ומחצבת נחל רבה.[1] ובשנות ה-90 של המאה ה-20 הכריזה מדינת ישראל קרקעות נוספות בסביבת הכפר לצורך הקמת כביש 5. בסך הכל הופקעו 885 דונם מסביבת אדמות הכפר.[2] בשנת 2000 חסמה מדינת ישראל בפני תושבי הכפר, במסגרת ההגבלות על התנועה בגדה, את הכניסה הצפונית לעיירה סלפית, כביש המסתעף מכביש 5 והמשמש גם ככביש הגישה המרכזי לאריאל, וכפתה על כפרי נפת סלפית נתיב נסיעה ממושך אל העיירה, העובר דרך צומת תפוח ודרך הכפרים יאסוף ואיסכאכא, עד לכניסה המזרחית לסלפית. נסיעה שארכה קודם לכן כחמש דקות ארכה במסלול זה כשעה.[3]

לאחר הסכם אוסלו, השטח הבנוי של הכפר סווג כשטח B אך 70% מהקרקעות החקלאיות של הכפר סווגו כשטח C.

בזמן האינתיפדה השנייה בשנת 2003, החלה מדינת ישראל בהקמתה של גדר ההפרדה. ב-2004, עשרות תושבים נפצעו בעימותים עם כוחות צה"ל והמשטרה, בעת הפגנות נגד הקמת גדר ההפרדה באזור.[4][5] א-זאוויה (יחד עם הכפרים דיר בלוט וראפאת) כותרה מכל צדדיה על ידי הגדר בתוך "מובלעת א-זאוויה", שהביאה להפרדת שליש מן האדמות השייכות לכפר, ניתק את היישובים א-זאוויה, דיר בלוט וראפאת מעיר המחוז והמרכז השלטוני שלהם, בעיירה סלפית, המהווה עורק חיים לאותם כפרים בתחום הבריאות, החינוך, התעסוקה וקבלת שירותים ממשלתיים. המובלעת מנותקת מכביש 5, ללא מתן פתרון תחבורה הולם. כן הביא תוואי הגדר לתפיסת עשרות דונמים של חלקות פרטיות ולעקירת מאות עצי זית, שמהווים מקור פרנסה למשפחות רבות בכפר. התושבים עתרו לבג"ץ נגד תוואי הגדר, ב-2006 נדחו העתירות על ידי בית המשפט העליון.[6]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החקלאות היא התעסוקה הכלכלית העיקרית של העיירה, והיא כוללת זיתים, תאנים, שקדים, עדשים, וחיטה. יש למעלה מ-2,700 דונם של קרקעות המרכיבות את שטח השיפוט של זאוויה, מתוכם 900 דונם של שטח בנוי. הכבשים הם בעלי החיים העיקריים המגודלים בזאוויה. בנוסף יש תעשיות קטנות בעיירה, כגון תפירה, נגרות, ועבודות מתכת. בעיירה יש מעל 120 חנויות. האינתיפאדה השנייה צמצמה באופן דרמטי את ההכנסות מיצוא חקלאי לישראל ולירדן, והורידה את המחירים במחצית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]