לדלג לתוכן

דיר איסתיא

דיר איסתיא (כפר)
دير إستيا
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה סלפית
שטח 36 קמ"ר
גובה 444 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בכפר 3,599[1] (2017)
קואורדינטות 32°07′50″N 35°08′24″E / 32.130555555556°N 35.14°E / 32.130555555556; 35.14 
אזור זמן UTC +2

דֵיר אִיסְתְיַא (בערבית: دير إستيا, בתעתיק מדויק: דיר אסתיא) הוא כפר פלסטיני, הממוקם בנפת סלפית שבצפון יהודה ושומרון, 15 ק"מ דרומית־מערבית לשכם, וכ־7 ק"מ מזרחית לסלפית. השטח הבנוי של דיר איסתיא הוא 74 דונם, ובחלק העתיק שלו יש כ־30 משפחות. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית הכפר מנתה 3,817 תושבים בשנת 2016.[1]

תקופת בית שני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדות יישוב מן התקופה הרומית הקדומה היא קבר כוכים שנחשף בכפר בשנת 1987. על פי דוח בארכיון קמ"ט ארכאולוגיה, נמצאו בו ארבעה נרות, מטבע ושבר כלי זכוכית שתוארכו לתקופת בית שני.[2]

בגרעין העתיק של הכפר תועד גם מקווה טהרה חצוב בסלע, המתוארך לשלהי ימי הבית השני, שבהם שכן במקום יישוב יהודי או שומרוני. למקווה יורדות ארבע מדרגות, והוא סמוך למערכת חצובה לאגירת מים.[3] דיר איסתיא שוכנת בשוליו של אזור שבו התגלו שרידים רבים של בנייה מונומנטלית מן התקופות ההלניסטית והרומית הקדומה, ובהם דיר א־דרב, קלעת פרדוס וחורבת פרדוסי. זאב ח' ארליך קשר את המכלול לאחוזתו של תלמי איש רודוס, מבכירי חצרו של הורדוס, שאחוזתו שכנה לפי יוסף בן מתתיהו בכפר ארוס. ארוס זוהה על ידי פליקס-מארי אבל, מיכאל אבי יונה ובעיקר שמעון דר, עם חארס הסמוך לדיר אסתיא.[3] בהמשך לזיהוי זה, ומכיוון שהאתר נמצא מדרום לנחל קנה, קבע ארליך שהוא יהודי ולא שומרוני. דביר רביב טען שהמיקום אינו שולל את האפשרות של יישוב שומרוני, ועם זאת, הוא ציין שמקוואות שומרוניים מוכרים לנו בעיקר מתקופות מאוחרות יותר, מה שמחזק את הזיהוי היהודי.[4]

במסגד עתיק בחלקו הצפון־מערבי של הכפר משולבות בשימוש משני אבני גזית בעלות סיתות שוליים, וכן פריט אדריכלי מעוטר המשמש משקוף. יצחק מגן זיהה את הפריט כשבר סרקופג רומי ואת אחד מעיטוריו כצלב שהושחת, והציע לקשור אותו לכנסייה או למנזר ביזנטי. דביר רביב ואורית פלג־ברקת דחו זיהוי זה וזיהו את האבן כשבר של אפריז דורי, המעוטר בטריגליפים ובמטופות שבהן דגמים של ורדה (שושנה) וכן זר. לדבריהם, הפריט מתאים מבחינת סגנונו ומידותיו לאדריכלות המונומנטלית של שלהי ימי הבית השני.[2] הם הציעו שתי אפשרויות למקור האפריז. לפי האחת, הוא השתייך למבנה מפואר, מאוזוליאום או קבר מונומנטלי שעמד בדיר איסתיא עצמה בתקופה הרומית הקדומה. לפי האפשרות האחרת, האבן נלקחה בשימוש משני מן הקבר המונומנטלי דיר א-דרב, כ־3.5 ק"מ ממערב לכפר. האפריז בדיר א־דרב דומה מאוד לפריט מדיר איסתיא במאפיינים רבים, וחלקים ממנו אכן נעקרו מן הקבר בין שלהי המאה ה־19 לראשית המאה ה־20.

ימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר התגלו שרידים גם מהתקופה הצלבנית ומהתקופות האיובית והממלוכית.[5]

במאות האחרונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז הכפר ממוקם מבנה מקאם "נבי איסתיא", שמו בערבית של הנביא ישעיהו.[6]

במאה ה-18 הפך הכפר לאחד מ-24 כפרי הכס שבהם ישבו מוח'תארים בארמון או מצודה ושלטו על האזור. מוח'תאר דיר איסתיא בנה מצודה בלב הכפר.[7] כיום באזור זה, "העיר העתיקה", פועל בית מלון.

בעקבות מלחמת העצמאות, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות של 1949, סיפחה ירדן את שטח הכפר והוא עבר לשליטה ירדנית.

בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, עבר דיר איסתיא משליטה ירדנית לשליטה ישראלית.

ב-1982, החלה הקמתו של היישוב נופים מצפון מערב לכפר, כמה עשרות דונמים של מטעי זיתים הופקעו לצורך הקמת כביש הגישה ליישוב.[8] נופים הוקמה על ידי יזמים פרטיים, ללא אישור ממשלתי, על קרקע פרטית. ב-1984 יזם היישוב, דני וינמן, נקלע לקשיים כלכליים, חברתו "נופים מפעלים כלכליים בע"מ" התפרקה ובניית היישוב נפסקה.[9] הקמת היישוב חודשה ב-1988 בחסות משרד השיכון.[10]

לאחר הסכמי אוסלו, 17% מאדמות הכפר מוגדרות כשטח B‏ ו-83% הם שטח C.

בשנת 2003, הופקעו כמה מאות דונמים של אדמה חקלאית ששימשה את הכפר לצורך הקמת גדר וכבישי ביטחון באזור בין היישובים עמנואל, מעלה שומרון וקרני שומרון. תושבי הכפר עתרו לבג"ץ נגד ההפקעה אך עתירתם נדחתה.[11][12] בתחילת 2016, נחסמו חמש דרכים חקלאיות המובילות מהכפר למאות דונמים של מטעי זיתים של תושבי הכפר, לאחר שהמינהל האזרחי הקים מעקה לאורך שני קילומטר, בהם עובר כביש 5066 המשרת את תושבי כלל הכפרים והיישובים באזור. לאורך שתושבי הכפר קיימו מחאה לא אלימה, שבעקבותיה הסכים צה"ל לפתוח את אחת מהדרכים שנחסמו.[13]

במרץ 2017, הוצתה דלת מסגד בכפר ועל קירותיו רוססו "ד"ש קוצרא" ו"ערבים החוצה".[14]

במרץ 2019 מחבלים מהכפר ביצעו ירי לעבר אוטובוס ישראלי שעבר בסמוך לכניסה לכפר. לא היו נפגעים אך נוסעת אחת קיבלה התקף חרדה.[15]

ביוני 2019 פורעים נכנסו לכפר והשחיתו 23 מכוניות בכתובות גרפיטי נאצה וניקוב צמיגים.[16]

ביולי 2020, בזמן סגר הקורונה, פלשו מתנחלים לשטח פרטי של תושב הכפר ובנו עליו בריכה.[17] בעקבות פנייה של ארגון יש דין, הרס המנהל האזרחי את הבריכה.[18]

הצתת המסגד בדיר איסתיא, נובמבר 2025

בנובמבר 2025 הוצת מסגד בכפר ורוססו על קירותיו כתובות נאצה ובגנות אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט.[19]

באפריל 2026 דווח כי פורעים מהכפר יצאו וידו אבנים לעבר קבוצת מטיילים בנחל קנה.[דרוש מקור]

על פי ויקטור גרן, ביוני 1870, בעיירה היו בערך 400 תושבים. במפקד 1922 של ארץ ישראל היו בה 674 תושבים, כולם מוסלמים, ובמפקד 1931 עלה מספרם ל-886 איש, שאכלסו 206 בתים. בסטטיסטיקה של העיירה משנת 1945, רשומה אוכלוסייה של 1,190 איש, מוסלמים.

ב-1961, כאשר הייתה העיירה חלק מירדן, היו בה 1,641 תושבים, ומספר זה הצטמצם בצורה דרסטית לאחר כיבוש העיירה במלחמת ששת הימים על ידי ישראל, כאשר כמעט מחצית מהתושבים היגרו בהדרגה לכווית. ב-1982 התגוררו במקום 1,500 בני אדם, והמספר עלהו ל-2,100 בשנת 1987.

במפקד שנערך בשנת 1997 על ידי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית דיר איסתיא מנתה 2,802 תושבים, מהם 2.1% בלבד היו פליטים פלסטינים. למעלה ממחצית האוכלוסייה הייתה מתחת לגיל 20 (51.8%). אנשים בין הגילאים 20 ו-44 היוו 33.3% מהאוכלוסייה, 14.8% היו בין הגילאים 45 ל-64 ו-6% היו מעל גיל 65.[20] לפי מפקד שנערך בשנת 2007, אוכלוסיית העיירה גדלה ל-3,106 נפש.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיר איסתיא בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
  2. 1 2 דביר רביב ואורית פלג־ברקת, שלושה פריטים ארכיטקטוניים מן התקופה הרומית הקדומה מאזור הכפר קרוות בני חסן, במעבה ההר ט (2019), עמ' 43–58, ובייחוד עמ' 48.
  3. 1 2 זאב ח' ארליך, "מקווה טהרה בדיר איסתיא – ממצא יהודי נוסף סמוך לאחוזתו של תלמי איש רודוס", מחקרי יהודה ושומרון, כג (תשע"ד), עמ' 131–142. המאמר כולל תמונות שצולמו על ידי ארליך בביקורו במקום בשנת תשע"א (2011).
  4. ↑ דביר רביב, היישוב היהודי בפלך תמנה משלהי ימי הבית השני ועד מרד בר־כוכבא (בסוף הקובץ שבקישור), מחקרי יהודה ושומרון, כג (תשע"ד), עמ' 167.
  5. ↑ בסאם אלמוהור, דיר איסתיא: היסטוריה חקוקה באבן הסמטאות הישנות, באתר "שיחה מקומית", 21 בנובמבר 2014
  6. ↑ Canaan, 1927, pp. 284-285; cited in Sharon, 2004, p. 64
  7. ↑ Macalister, R. A. Stewart; Masterman, E. W. G., "Occasional Papers on the Modern inhabitants of Palestine, part I & part II"., Quarterly Statement - Palestine Exploration Fund, 1905, עמ' 355
  8. ↑ יוסי לוי, התכנית לבניית "נופים" תשונה בשל פגיעה בנוף, מעריב, 27 בדצמבר 1982
    אנשי של"י הפגינו ליד משרד "נופים", דבר, 20 במרץ 1983
  9. ↑ איה אורנשטיין אהרן פריאל, קוני בתים בנופים תובעים פירוק החברה, מעריב, 27 בפברואר 1984
    יוסף וקסמן, דוד לוי: אין לממשלה התחיבות ל"נופים", מעריב, 28 בפברואר 1984
  10. ↑ איה אורן, הסכם: נופים ייבנה בשיטת בנה ביתך בעזרת משרד השיכון, מעריב, 7 ביולי 1988
    ברוך מאירי, בית המשפט העליון ביטל משכנתאות של משתכני נופים לטובת בנק טפחות, מעריב, 22 בספטמבר 1989
  11. ↑ בג"ץ 05/2942 - בג"ץ 05/4050 - בג"ץ 06/3877
  12. ↑ יובל יועז, בג"ץ דחה עתירה נגד תוואי גדר ההפרדה בשומרון, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2006
  13. ↑ אביב טטרסקי, צפו בסרטון: תושבי הכפר הפגינו במחאה לא אלימה - והצבא התקפל, באתר "שיחה מקומית", 5 ביוני 2017
    חסימת הכניסה לכפר דיר איסתיא בידי צה"ל, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 5:50)
  14. ↑ חיים לוינסון, ג'קי חורי, גילי כהן, פשע שנאה נוסף בגדה: דלת מסגד הוצתה וקירותיו רוססו , באתר הארץ, 30 במרץ 2017
  15. ↑ דיווח ראשוני: ירי לעבר אוטובוס בכניסה לדיר אסתיא, באתר "סרוגים", 20 במרץ 2019
  16. ↑ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי ויהושע בריינר, 23 מכוניות הושחתו בכפר פלסטיני ליד אריאל ורוססו עליהן כתובות נאצה, באתר הארץ, 18 ביוני 2019
  17. ↑ אחמד אלבאז/ אקטיבסטילס, מתנחלים פלשו לאדמת כפר פלסטיני: "בנינו בריכה לילדים", באתר "שיחה מקומית", 5 ביולי 2020
  18. ↑ אחמד אל באז, פעילים פלסטינים וישראלים ציינו ניצחון קטן על פלישת מתנחלים, באתר "שיחה מקומית", 25 באוגוסט 2020
  19. ↑ עינב חלבי, מסגד הוצת באזור שכם, רוססה כתובת גם נגד אלוף הפיקוד: "לא מפחדים ממך", באתר ynet, 13 בנובמבר 2025
  20. ↑ Palestinian Population by Locality and Refugee Status, Palestinian Central Bureau of Statistics