זכויות האדם בסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך כתוב בצורה גרועה, והוא לא סוקר את מצב זכויות האדם ואת ההפרות שלהן בסין.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מצב זכויות האדם ברפובליקה העממית של סין, נחשב לבעייתי בעיני מספר גורמים, בהם מדינות דמוקרטיות מערביות וארגונים זרים לזכויות אדם. מקורות רבים, בהם: דו"ח מחלקת המדינה של ארצות הברית, אמנסטי אינטרנשיונל ו-משמר זכויות האדם, דו"ח קילגור-מטאס[1], הספר: "הטבח: הרג המוני, קציר איברים, הפתרון הסודי של סין לבעיית מתנגדי המשטר"[2] מאת איתן גוטמן, תיעדו הפרות בוטות של זכויות האדם בסין. אירועים שהבליטו מצב זה, היו מדיניות הקפיצה הגדולה קדימה, מדיניות שהואשמה באחריות למותם של 15 - 25 מיליון סינים ברעב, אירועי המחאות בכיכר טיין-אן-מן, בהם נהרגו בין 3500 ל-1500 מפגינים, ונפצעו אלפים, מהפכת התרבות בסין אשר במסגרתה נהרגו מיליוני אנשים והרדיפה האכזרית של מתרגלי השיטה הרוחנית פאלון גונג או פאלון דאפא שאיבריהם נקצרים בכפייה ונמכרים להשתלה. כחלק מרצח העם האויגורי, האויגורים במחוז שינג'יאנג מכונסים במחנות ריכוז, וכן נמנע מהם לראות את משפחתם, לצאת מהארץ וללמוד בשפתם.

הענישה בסין היא חמורה ולפי ארגון "אמנסטי" סין ניצבת בראש המדינות המובילות בעולם בהוצאות להורג. סין הוציאה להורג לפחות 20,000 איש בין 1990 ל-2001. ניתן להוציא להורג במדינה זו על כ-60 פשעים שונים, בהם גם עבירות סמים, שוחד, מעילה והונאת מס. על פי נתוני אמנסטי בשנת 2007 הוצאו להורג בסין לפחות 470 איש.

בזמן שחוקרים זרים מגדירים את מצב זכויות האדם בסין כמחפיר, גורסת ממשלת סין העממית כי מצב זכויות האדם בסין השתפר וכי הוא טוב מתמיד. בנוסף, טוען המשטר הסיני כי זכויות האדם צריכות גם לכלול סטנדרטים כלכליים למחיה ולבריאות, ואם כן, הרי שבתחום זה נחלה הצלחה מרובה.

סוגי הפרות זכויות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הפרות זכויות האדם שהמערב מאשים בהן את סין ניתן למנות:

המערכת המשפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה הסינית מכירה בבעייתיות של מערכת המשפטית הנוכחית, הנובעת משתי סיבות עיקריות:

  • העדר חוקים להגנה על זכויות האזרח.
  • העדר הליך הוגן.

השופטים בסין ממונים ישירות על ידי הממשלה (המפלגה) ולמערכת המשפט אין תקציב משלה. עובדה זו הובילה לשחיתות ולניצול הכוח הניהולי.[דרוש מקור]

הפרת חירויות האזרח וחופש הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסין קיימת צנזורה כבדה המשמשת את הממשל לשליטה על אמצעי תקשורת ההמונים. לפי הנתונים, 171 מתוך 1000 אתרי האינטרנט המובילים בעולם, נחסמו בידי ממשלת סין, ובהם ויקיפדיה הסינית שנחסמה לגישה מספר פעמים, לתקופות זמן שונות. זאת כחלק מצנזור רחב של אמצעי התקשורת שמפעילה ממשלת סין בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת.

למרות שמ-1982 מבטיחה החוקה את חופש הביטוי, קיימת מעורבות חזקה מאוד של הממשלה בתקשורת, החוזים עם רוב ארגוני התקשורת הגדולים, בעיקר Xinhua News Agency, מנוהלים ישירות על ידי הממשלה. החוק הסיני אוסר על ייצוג של עצמאות או הגדרה עצמית עבור השטחים שבייג'ינג רואה תחת שיפוטה, כמו טיבט, וכן התקוממות של הציבור כנגד המונופול של המפלגה הקומוניסטית של סין השלטת בסין. לכן, התייחסויות לאירועים מסוימים השנויים במחלוקת ולתנועות דתיות נאסרות על ידי הצנזורה. העיתונאית הסינית Qinglian בספרה Media Control בחנה את שליטת הממשלה באינטרנט בסין על כל אמצעי התקשורת. ספרה מראה כיצד סין שולטת בתקשורת בהסתמך על חומר הדרכה חסוי ממחלקת התעמולה הקומוניסטית.

חברי כנסיית האל הכל-יכול נרדפים על ידי השלטונות.

לאחר שבסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 בוצעה סדרה של מעשי טרור שיוחסו לבני המיעוט האויגורי בשינג'יאנג, החלה ממשלת סין להפעיל סדרה של מהלכים שפוגעים בזכויות האדם שלהם. הממשלה כלאה ללא משפט מיליוני אויגורים במחנות חינוך מחדש. דיווחים שונים מעידים על מעשי עינויים כחלק מניסיון להרחיק את האסירים מזהותם האתנית ומאמונתם המוסלמית. בעקבות דיווחים אלו ואחרים הטילה ממשלת ארצות הברית סנקציות כלכליות על סין, כחלק ממלחמת הסחר בין המדינות. סין מבצעת מהלכים נוספים במטרה להחליש את הזהות האתנית הלא-סינית של האויגורים, כאשר בין היתר הראו צילומי לוויין שהממשל הרס בתי קברות מקומיים[5]. עם התפתחות הטכנולוגיה של העשור השני של המאה ה-21, הקימה ממשלת סין מערך ריגול המוני בשינג'יאנג, הכולל פריסה רחבה במיוחד של מצלמות עם טכנולוגיית זיהוי פנים וזיהוי תנועה, תחנות משטרה וציוד האזנה, לצד רישום מפורט של התושבים מבחינת מידע ביומטרי, תמונות, במקרים מסוימים גם רישום ביולוגי המבוסס על איברים פנימיים וכן מעקב כללי אחר התנהגויות הנחשבות "חשודות" דוגמת כניסת לבית דרך דלת אחורית או יצירת קשר עם קרובי משפחה מחוץ לסין[6].

על פי תחקיר של הניו יורק טיימס, החל משנת 2017 יחידות משטרה מקומיות קיבלו היתר וגישה ממשלת סין לפריסה של מערכות ריגול מקומיות גם בערים רבות שמחוץ למחוז שינג'יאנג. מערכות הריגול כוללות שילוב של מצלמות זיהוי פנים לצד סורקי טלפונים סלולריים שעוקבים אחר תנועתם של מכשירי הסלולר האישיים, במטרה להצליב את מיקום הטלפון הסלולרי מול מיקומו של בעליו. כדי להקל על הצלבה זו העבירה ממשלת סין בשנת 2019 חוק שמחייב סריקת פנים לכל רוכש כרטיס סים. על פי התחקיר, המידע של התושבים הכולל מידע אישי רגיש לצד היסטוריית מיקומים, נשמר בתחנות המשטרה המקומיות באופן לא מאובטח, וחשוף עקב כך לפרצות אבטחה פוטנציאליות[7].

בשנת 2019 נאסר על כלי תקשורת בבעלות זרה לפרסם תוכן ללא אישור ממשלתי מראש ובעיתונות מפורסמת דרך קבע אזהרה מטעם הנשיא שי ג'ינפינג שלא להביע עמדות שונות מהעמדה הרשמית של מפלגת השלטון[8].

הגבלות על חופש התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה הקומוניסטית עלתה לשלטון בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 וקבעה בסין מדיניות של כלכלה מתוכננת. מאוחר יותר, ב-1958, הקים מאו מערכת ממשלתית שתפקידה לשלוט בהגירה בתוך המדינה. לאזרחים הונפקו אישורי שהייה לפי אזורים ובהם כל עובד סווג כ"כפרי" או כ"עירוני". אדם שחפץ לעבור מאזור כפרי לאזור עירוני ולהפסיק לעבוד בחקלאות נדרש לפתוח בהליך ביורוקרטי רלוונטי כאשר מספר העובדים שהורשו לבצע מהלכים שכאלה היה מוגבל. אנשים שעבדו מחוץ לתחום או לאזור גאוגרפי המאושר עבורם לא היו זכאים לקבל הקצבת מזון, דיור מהמעסיק, או טיפולי בריאות. כמו כן מערכות החינוך, התעסוקה ורישום הנישואים נשלטו ווסתו לפי מדיניות זו. מערכת שליטה זו הוסברה בצורך למנוע את הכאוס הנגרם על ידי תהליכי עיור בלתי מתוכננים. כחלק ממדיניות מדינה אחת, שתי שיטות, שהוצעה על ידי דנג שיאופינג והתקבלה על ידי ממשלות בריטניה ופורטוגל, האזורים המנהליים המיוחדים שהוקמו בהונג קונג ובמקאו שמרו על גבולות נפרדים ביניהם לבין שאר אזורי הרפובליקה העממית. אזרחי סין היו אמורים לקבל אישור מהממשלה לפני נסיעה להונג קונג או מקאו, אך בפועל דרישה זו בוטלה לאחר העברת השלטון. מאז, ההגבלות שהוטלו על ידי ממשלות ה-SAR הן הקובעות ומגבילות את חופש התנועה.

החופש הפוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה הסינית פועלת נגד התנגדות מאורגנת לממשלה. מתנגדי משטר נעצרים ונכלאים באופן שגרתי, בדרך כלל לתקופות ארוכות וללא משפט. ישנם אף מקרים של עינויים, עבודות כפייה וחקירות לשם השגת הודאות שווא בהאשמות שונות. כאמור, חופש ההתאספות וההתאגדות מוגבל מאוד. הפעולה ההמונית האחרונה בעניין החופש הפוליטי דוכאה בטבח בכיכר טיין-אן-מן בשנת 1989, באשר מספר ההרוגים המשוער נע בין 200 ל-10,000.

אחד ממתנגדי המשטר הידועים הוא ג'אנג ג'ישין, שפעל נגד השמאל הקיצוני הקומוניסטי. באוקטובר 2008, הממשלה הסינית גינתה את החלטת הפרלמנט האירופי להעניק את "פרס סחרוב לחופש המחשבה" להו ג'יה, בטענה כי הייתה זו "התערבות בענייניה הפנימיים של סין" לתת פרס ל"פושע כלוא". לאחר הענקת פרס נובל לשלום לאסיר הפוליטי ליוּ שְׁיָאוֹבּוֹ בשנת 2010, סין החלה להחרים סחורות שיובאו מנורווגיה[8].

ב-8 בדצמבר 2008, יומיים לפני פרסום צ'רטר 08, נעצר הפעיל הפוליטי ליו שיאובו. הוא חתם על הצ'רטר יחד עם 302 אזרחים סינים אחרים. הצ'רטר הוא מעין מניפסט שפורסם ביום השנה ה-60 להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם (10 בדצמבר 2009), שנכתב ברוח המניפסט הצ'כוסלובקי (צ'רטר 77), ובו קראו להרחבת חופש הביטוי, זכויות האדם, וכן לבחירות חופשיות.

למרות שהממשלה הסינית פוגעת כיום פחות בפרטיות האזרחים מאשר בעבר, היא עדיין רואה צורך לעקוב אחר מה שאנשים אומרים בפומבי. פורומים באינטרנט נמצאים תחת פיקוח קפדני, וכך גם הדואר היוצא מחוץ לסין והדואר האלקטרוני.

במאה ה-21 נסגרו בסין כנסיות רבות בטענות של "פיתוח סביבתי". פעילים פוליטיים, עו"ד שעסקו בתחומים ציבוריים ואפילו בני משפחה של מתנגדי-משטר נכלאו[8].

דעת העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מקורות, בהם סקירת מצב זכויות האדם בסין בידי משרד החוץ האמריקני, דוחות אמנסטי אינטרנשיונל[9] ודוחות ארגון Human Rights Watch, ציינו כי סין מתעלמת באופן מופגן מכללי החוק הבינלאומי בנוגע לזכויות האדם בשטחה. במרץ 2004, נוספה לחוקת סין העממית פסקה אשר מחייבת את המדינה "לכבד ולשמור את זכויות האדם" בשטחה, על אף שדעת השלטון הרשמית בסין הייתה כי זכויות אלו כבר ממומשות כהלכה במדינה. במערב היו שקיוו שעם שינוי החוקה יורגש גם שינוי ביחס המפלגה הקומוניסטית השולטת בסין כלפי זכויות האדם, אך תקוות אלו התבדו, שכן מדיניות השלטון בסין המשיכה להתעלם באופן מופגן מזכויות אדם בסיסיות כגון חופש הביטוי וחופש האמונה.

תשומת הלב העולמית הופנתה לסוגית זכויות האדם בסין כאשר נתפרסמה ההודעה כי פרס נובל לשלום לשנת 2010 יוענק לליו שיאובו, בעודו כלוא, כאמור. מקרה נוסף שהביא להעלאת הנושא היה מעצרו של האמן איי וייויי.

נקודת המבט של השלטון בסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז המאה ה-19 שאפה הפוליטיקה הסינית למדינה חזקה בעלת חברה החיה בהרמוניה סוציאלית וללא פערים אקונומיים. ההוגה ליינק קויצ'הו קבע כי חובתם האזרחים היא בניית מדינה חזקה על חשבון גחמותיהם האישיות וזאת מבלי להתלונן בפני הממשל על ערכי חופש ירודים - בניגוד לעמדות פילוסופים אירופים באותה עת.

בהתייחס למסורת הסינית, השלטונות דאגו ועודדו את ה"זכויות הטובות" (מזון וביגוד) ולא עודדו "זכויות שליליות" (כגון חופש הביטוי והמחאה). אלו היו הזכויות הבסיסיות שסיפקו השלטונות בסין. כשהוקמה הרפובליקה העממית של סין היא דאגה לשמר את אחריות המדינה למצבם האקונומי של אזרחיה ולבריאותם.

שלטונות סין מכחישים את קצירת האיברים ממתרגלי הפאלון גונג, אך לא הרשו לחוקרים להיכנס לסין ולא נתנו שום הסבר מהו מקור האיברים לניתוחי ההשתלות המרובים.

המשטר הסיני מכיר בהפרות זכויות אדם, בחוסר חופש השיפוט של בתי המשפט בסין ובשימוש בעינויים להוצאת הודאות מנאשמים, אך טוענת כי על השינוי לבוא מתוך המפלגה החוקית היחידה בסין, המפלגה הקומוניסטית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זכויות האדם בסין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David Kilgour; David Matas (2009). "Bloody Harvest, The killing of Falun Gong for their organs"., seraphimeditions.com, 2007
  2. ^ Ethan Gutman, The Slaughter: Mass Killings, Organ Harvesting, and China's Secret Solution to Its Dissident Problem, Prometheus Books, 2014
  3. ^ הגרדיאןבלי גוגל, פייסבוק או טוויטר: סין מהדקת את הצנזורה על האינטרנט, באתר TheMarker‏, 24 בינואר 2017
  4. ^ סוכנויות הידיעות, דו"ח הפרת זכויות אדם: סין הוצבה בראש ונמחקה, באתר ynet, 12 במרץ 2008
  5. ^ ynet והסוכנויות, מחנות המוסלמים בסין: סנקציות חדשות מארה"ב, באתר ynet, 10 באוקטובר 2019
  6. ^ עומר כביר, טביעות אצבע? בסין דורשים מאנשים גם צילומי איברים פנימיים, באתר כלכליסט, 10 ביולי 2019
  7. ^ עומר כביר, סין כבר הפכה למדינת המשטרה שכולם הזהירו מפניה, באתר כלכליסט, 19 בדצמבר 2019
  8. ^ 1 2 3 ג'יימס פאלווס, ‏סיכום ותרגום (מאת דוד וינברג) של מאמר מאת ג'יימס פאלווס בThe Atlantic דצמבר-2018, השילוח 3, פברואר 2017
  9. ^ אמנסטי אינטרנשיונל: סין עדיין מפרה זכויות אדם, אתר ynet
  10. ^ סין זה כאן (31 ביולי 2018), מה מסתתר מאחורי תעשיית השתלות האיברים בסין?, בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2019