ח'ליל אל-וזיר
 | |
| לידה |
10 באוקטובר 1935 רמלה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| נהרג |
16 באפריל 1988 (בגיל 52) תוניס, תוניסיה |
| שם לידה |
خليل إبراهيم محمود الوزير  |
| מדינה | פלשתינה (א"י) |
| כינוי | أبو جهاد |
| השכלה | אוניברסיטת אלכסנדריה |
| מפלגה |
פת"ח |
| השקפה דתית |
אסלאם |
| בת זוג | אינתיסאר (אום ג'יהאד) |
| ילדים | ג'יהאד אל-וזיר |
| מספר ילדים | 5 |
| פרסים והוקרה |
מסדר כוכב הכבוד (2013) |
| שירות | |
| השתייכות |
 פת"ח |
| תפקידים בשירות | |
| ראש הזרוע הצבאית של אש"ף | |
| פעולות ומבצעים | |
  | |
חַ'לִיל אל-וַזִיר (בערבית: خليل الوزير; 10 באוקטובר 1935 – 16 באפריל 1988), המוכר בכינוי אַבּוּ גִ'הַאד, היה ממנהיגי המחבלים וממייסדי תנועת פת"ח. שימש סגנו של יאסר ערפאת וראש הזרוע הצבאית של אש"ף. אחראי לרצח עשרות אזרחים ישראלים. חוסל על ידי סיירת מטכ"ל ושייטת 13 במבצע הצגת תכלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אל-וזיר נולד ברמלה, ממנה גורשה משפחתו במלחמת העצמאות, וגדל במחנות הפליטים בעזה,[1] שם סיים את לימודיו התיכוניים.[2] למד לימודים גבוהים באוניברסיטת אלכסנדריה שבמצרים, שם למד ספרות ערבית.[2] היה מקושר לאחים המוסלמים. כבר בשנות לימודיו נעצר ונשלח לכלא.
פעילותו בפת"ח
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבו ג'יהאד היה בין המצטרפים הראשונים לפת"ח, וארגן קבוצות התנגדות של צעירים פלסטינים עוד בטרם מלאו לו עשרים[1]. בשנת 1959 יסד יחד עם יאסר ערפאת את ביטאון הפת"ח, "פִלָסְטִינֻנָא",[3] והיה עורכו[4] והכותב העיקרי בו.[5]
אבו ג'יהאד השתלט על פעילותו הצבאית של הפת"ח, ופיקד על הפיגועים שביצע הארגון. בין השאר, נסע לסין ולווייטנאם כדי ללמוד טקטיקות גרילה. הוא היה האיש השני בחשיבותו בפת"ח, אחרי יאסר ערפאת, ושאף לפתח לארגון הטרור צבא מסודר. לאחר שניסיון זה כשל והצבא קרס, הוא נדרש לתת דין וחשבון לפני הארגון.
ב-1 בינואר 1965 השתתף בפעולה הראשונה של הפת"ח בישראל – הנחת מטען נפץ בקו המוביל הארצי,[1] אך המטען לא התפוצץ.
בשנות השבעים והשמונים תכנן בין השאר את הפיגועים הבאים:
- הפיגוע בנהריה בשנת 1974 – חוליית מחבלים חדרה דרך הים מלבנון לנהריה, רצחו ארבעה ופצעו שישה.[1]
- הפיגוע במלון סבוי בשנת 1975 – פשיטה מהים של שמונה מחבלים שהשתלטו על מלון סבוי בחוף תל אביב.
- פיגוע מקרר התופת בכיכר ציון ביולי 1975 – 15 בני אדם נהרגו וכשישים נפצעו.[1]
- פיגוע כביש החוף במרץ 1978 – מחבלים חדרו דרך הים לישראל ליד מעגן מיכאל, השתלטו על אוטובוס בכביש החוף, 35 מהנוסעים נרצחו.
- מעורבות בתכנון ניסיון פיגוע עם אוניית התופת אגיוס דמטריוס במפרץ אילת. במגמה לשבש את הסכם העקרונות שנחתם בספטמבר 1978 בקמפ דייוויד.
- הפיגוע בבית הדסה[6] – שישה נרצחו ו-20 נפצעו.
- מבצע דרך נץ בשנת 1985 – ניסיון לפיגוע השתלטות על אוטובוס וחדירה באמצעותו לבסיס הקריה בתל אביב, שסוכל על ידי חיל הים שהטביע את ספינת האם, עם המחבלים ששהו בה, במים בין-לאומיים בדרכה לישראל.
ב־1980 שימש כנציג אש"ף באיראן.[7]
לאחר מלחמת לבנון הראשונה הוא גורש מלבנון ועבר לגור בירדן, כעבור 4 שנים הוא גורש גם מירדן והתיישב בתוניס יחד עם שאר מנהיגי הארגון,[1] ומשם ניהל את מבצעי ארגונו. על פי אגף המודיעין של צה"ל, אבו ג'יהאד הוביל מאמץ הסתרה והונאה על מנת להקשות על צה"ל להשיג מידע על גורלו של זכריה באומל, אחד מנעדרי קרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון.[8]
בשנת 1985 סוכל ניסיון שיזם אבו ג'יהאד לבצע פיגוע גדול במחנה הקריה בתל אביב[9] באמצעות הספינה "אטבירוס". חיל הים הישראלי הטביע את הספינה מצפון לפורט סעיד ב-20 באפריל 1985, 20 מחבלים נהרגו ו-8 נשבו.
בשנת 1988 שימש אבו ג'יהאד בתפקיד מפתח בהתססת השטח בימי האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בשלהי 1987.
ביום 16 באפריל 1988 נורה אבו ג'יהאד ונהרג בביתו אשר בפרברי תוניס על ידי כוח של סיירת מטכ"ל בפיקוד משה יעלון,[10] ב"מבצע הצגת תכלית". בשנת 2012 הותר לפרסום כי סיירת מטכ"ל ביצעה את ההתנקשות.[11] בראיון בתוכנית זמן אמת שאל אסף ליברמן את בוגי יעלון "הייתה עדות כי לאחר שירו באבו ג'יאהד עלה בכיר ישראלי וירה כדור בראש באיש לוודא שהוא מת האם אתה האיש?" יעלון השיב בחיוך "הוא מת".
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבו ג'יהאד נישא ב-1962 לבת-דודו, אנתסאר אל-וזיר (אום ג'יהאד). לזוג נולדו שלושה בנים ובת.[1] לאחר הסכם אוסלו א' עברה אלמנתו להתגורר בעזה, שם כיהנה בשנים 1995–2005 כשרה לעניינים חברתיים בממשלה הפלסטינית. בנו, ג'יהאד אל-ווזיר, מונה בתחילת 2008 ליו"ר הרשות המוניטרית הפלסטינית, תפקיד המקביל בקירוב לזה של נגיד בנק מרכזי.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1990 הוקם מוזיאון האסיר הפלסטיני, על שמו של אבו ג'יהאד ברמאללה, ובשנת 2007 הועבר ונפתח לציבור, בקמפוס אוניברסיטת אל-קודס באבו דיס. הבניין מאכלס שלוש קומות של היסטוריית האסירים הפלסטינים מאז פרסומה של הצהרת בלפור בשנת 1917. מלבד ספרייה גדולה קיימים במקום עשרות אלפי מסמכים, שירים, מכתבים, ציורים ותיעודים של מאות אלפי הפלסטינים שאכלסו את בתי הכלא בארץ ישראל.[12]
בשנת 2014 קראה הרשות הפלסטינית יער על שמו של אבו ג'יהאד.[13]
כמו כן נבנו בתי חולים על שמו. בשנת 2010 נסלל ברמאללה רחוב על שמו. בתי ספר בעראבה ובא-סמוע ומרכז מחקר בעיר ביתוניא, קריית נוער לספורט בקבטיה נקראו על שמו.[14]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל בר-זוהר וניסים משעל, צה"ל המבצעים הגדולים, ידיעות אחרונות, 2013, עמ' 212–219
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'לאל בנא, ילד המהפכה, באתר הארץ, 18 באפריל 2001
- רונן ברגמן, 52 קליעים בלב טוניס, באתר ynet, 23 במרץ 2012
- חדשות 2, לוחם סיירת מטכ"ל הודה: "אני יריתי באבו ג'יהאד", באתר מאקו, 1 בנובמבר 2012
- עמיר רפפורט, אבו ג'יהאד, הסיפור שלא סופר, באתר הגבורה, "ישראל דיפנס", 01.11.2012, כפי שהועלה ב"אתר הגבורה"
- עמיר רפפורט ומוריה בן יוסף, 25 שנה לחיסול בכיר אש"ף: הסיפור המלא, באתר nrg, 6 באפריל 2013
- ח'ליל אל-וזיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 5 6 7 מיכאל בר-זוהר - וניסים משעל, צה"ל המבצעים הגדולים, ידיעות אחרונות, 2013, עמ' 214
- 1 2 מצטפא כבהא, המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 198, איור 73.
- ↑ "Khalil Al-Wazir (Abu Jihad) (1935-1988)". Yasser Arafat Foundation. 11 August 2022
- ↑ Said K. Aburish (1998). Arafat: From Defender to Dictator. New York; London: Bloomsbury Publishing. p. 41
- ↑ משה שמש, התחייה הלאומית הפלסטינית: בצל משבר מנהיגות – מהמופתי עד שֻקירי, 1937–1967, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, קריית שדה בוקר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ב 2012, עמ' 242.
- ↑ יונה שמשי, רוצחי מתפללי הדסה והזוג ברק נלכדו בדרכם לירדן, דבר, 17 בספטמבר 1980
- ↑ י. פינקלסטון, נסיון לרצוח את אבו ג'יהאד בטהראן, מעריב, 11 בינואר 1980
- ↑ אלי פייבלזון, הפרטים מאחורי המבצע להשבת גופתו של באומל, באתר הידברות, 3 באפריל 2019
- ↑ מיכל יעקב יצחקי, כך סיכל חיל הים פיגוע גדול בלב הקריה, באתר ישראל היום, 12 באפריל 2013
- ↑ יואב לימור ואלון בן–דוד, מקום ראשון: סיירת מטכ"ל, באתר ynet, 18 בפברואר 2008
- ↑ חדשות 2, לוחם סיירת מטכ"ל הודה: "אני יריתי באבו ג'יהאד", באתר מאקו, 1 בנובמבר 2012
- ↑ יוני מנדל, אבו דיס, ברוכים הבאים למוזיאון אבו-ג'יהאד, באתר וואלה, 17 באוגוסט 2007
- ↑ Itamar Marcus and Nan Jacques Zilberdik, PA names forest after arch-terrorist Abu Jihad, PMW, April 13, 2014.
- ↑ ממחבלים לדמויות נערצות, מיסוד ההסתה ברשות הפלסטינית. איתמר מרכוס, נאן ז'אק זילברדיק, ברברה קרוק, וצוות "מבט לתקשורת פלסטינית".
| בקרת זהויות |
|
|---|