אבו דיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבו דיס
أبو ديس
Abudis33.jpg
אבו דיס
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה נפת אל-קודס
שטח 28.30 קמ"ר
גובה 640 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 12,100 (2006)
קואורדינטות 31°45′40.57″N 35°15′38.66″E / 31.7612694°N 35.2607389°E / 31.7612694; 35.2607389קואורדינטות: 31°45′40.57″N 35°15′38.66″E / 31.7612694°N 35.2607389°E / 31.7612694; 35.2607389
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
אבו דיס
אבו דיס
Abudis22.jpg

אבו דיס ביחס לעיר העתיקה בירושלים
גדר עוטף ירושלים באבו דיס

אַבּוּ דִיסערבית: أبو ديس) היא עיירה פלסטינית ממזרח לירושלים בגבול מדבר יהודה הצפוני. העיירה שוכנת בתחום שטח B בגובה של כ-640 מטר, ונכון ל-2006, מתגוררים בה כ-12 אלף תושבים.

שם היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם אבו דיס משמר, כנראה, את שמו של הכפר "בית אבודיסון" שהיה במקום במאה ה-5. בית אבודיסון נזכר בכתביו של הנזיר קירילוס מסקיתופוליס כחלק מסיפור תולדות חייו של הנזיר סבאס שפעל באזור זה.

מקור אפשרי אחר לשם "אבו דיס" מציע זאב וילנאי בספרו על ירושלים. לדבריו יש בידי מי מתושבי אבו דיס מסורת שכפרם נקרא על שם הצמח "דיס". צמח זה הוא הסמר הגדל בערבות יריחו ובעבר קלעו סלים מצמח זה. הראשון להתיישב באבו דיס נהג לקלוע לפרנסתו סלים מצמח הדיס ומכאן שם הכפר.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעם הבאה שישנו אזכור היסטורי של אבו דיס הוא ברשימות מס עות'מאניות מסוף המאה ה-16, אז נמנו ביישוב כ-80 חייבי מס וכ-400 תושבים. בתקופת שלטונם של מוחמד עלי ובנו אבראהים פאשה בארץ ישראל בשנות השלושים של המאה ה-19 נחרב היישוב. כנראה בראשית שנות השישים של המאה ה-19 החלה התיישבות מחודשת במקום.

היישוב נפגע קשות ברעידת האדמה ביולי 1927, שבה נפגעו כ-90 בתים[2]. במפקד התושבים שערך המנדט הבריטי באבו דיס בשנת 1931 נמנו 1297 תושבים ו-272 בתים. ערב מלחמת העצמאות התגוררו בו כ-1,600 תושבים, וחלק משטח הכפר שימש לחקלאות.

בתקופת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים חלו באבו דיס שינויים מפליגים. חלק משטח היישוב (כ-10%) סופח לשטחה של ירושלים, ותושביו הפכו למחזיקי תעודת זהות ישראלית. כמו כן, אוכלוסיית אבו דיס גדלה בתקופה זאת כתוצאה ממעבר תושבים מחברון ליישוב ומהתיישבות בדואים שנדדו באזור במגורי קבע באבו דיס. נראה שהסיבה לכך היא אפשרויות הפרנסה שהיו באבו דיס כעיר שסמוכה לירושלים. בנוסף, עברו לאבו דיס תושבים ערבים שגרו ברובע היהודי וגורשו ממנו לאחר מלחמת ששת הימים.

לאחר חתימת הסכמי אוסלו גדלה חשיבותה הפוליטית של אבו דיס. אבו דיס אמנם הוגדרה כשטח B, אך הרשות הפלסטינית הקימה ביישוב מוסדות שלטון רבים ביחס לגודלו של היישוב. באבו דיס מוקמו משרדיו של מושל נפת אל-קודס מטעם הרשות הפלסטינית. כן הוקם במקום בניין גדול שהיה אמור לאכלס בתוכו את המועצה המחוקקת הפלסטינית. ממוסדות אלו קיוותה הרשות הפלסטינית להשפיע על הנעשה במזרח ירושלים, שבה נמנעה ממנה לפעול בגלוי. בנוסף למוסדות ממשל פלסטיניים, אוניברסיטת אל-קודס הבנויה על אדמות בבעלות יהודית[3] ממוקמת אף היא ביישוב.

במסגרת הקמת גדר ההפרדה נבנתה חומת בטון גבוהה שחוצצת בין אבו דיס לבין מזרח ירושלים. מאז הקמת החומה מתבצעת תנועת התושבים מאבו דיס לירושלים ומירושלים לאבו דיס דרך מספר מחסומים. הפרדה זאת מקשה מאוד על חיי התושבים, שהתרגלו לראות בשכונות הירושלמיות שגובלות באבו דיס ואבו דיס עצמה מרקם עירוני אחד. הגדר מפרידה בין 6,000 דונם של אדמה חקלאית, הנמצאים בשטח הישראלי, לבין שאר העיר, ששטחה הוא 28,332 דונם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב וילנאי, ירושלים - חלק ב, עמ' 403
  2. ^ Earthquake turns out a real catastrophe, פלסטיין בולטין, 13 ביולי 1927
  3. ^ אדמות בבעלות יהודית באבו דיס