הפרעת אכילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הפרעות אכילה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית המתבטאת באכילה בלתי-סדירה הגורמת לנזקים גופניים. להפרעות אכילה השפעה ניכרת על כל תחומי החיים - החל מבעיות פיזיות, רגשיות ועד בעיות רוחניות ונפשיות. הפרעות אכילה הן תוצאה של שילוב בין גורמים שונים - גנטיים, ביולוגיים, משפחתיים, פסיכולוגיים וחברתיים-תרבותיים. זה מכבר ידוע כי הפרעות אכילה הן בעיות מידרדרות ובמידה ואינן מטופלות, הן עלולות להפוך לכרוניות, לגרום לנזקים חמורים ואף למוות (שיעור התמותה נע בין 10% ל-17%) (וייסבלאי, 2010). הפרעות אכילה נפוצות בקרב נשים צעירות (90%-95% מהחולות הן נשים) (Hoek, 2006). הפרעות אכילה, נחשבות לאחת מן המחלות הלא - מובנות בעולם המערבי וכיום, קיימות סוגיות מהותיות, אשר נותרו ללא מענה- מדוע החולות אינן נענות לצורך הבסיסי של אכילה, מדוע הן מייחסות למשקל הגוף חשיבות כה רבה ומדוע הן נוטות להתנגד לטיפול יותר מחולים בעלי כל הפרעה נפשית אחרת (Stein, Latzer & Merrick, 2009)?

על פי נתונים של שרות הבריאות הציבורי בארצות הברית, למעלה מ-7 מיליון נשים ברחבי העולם סובלות מבעיות אכילה ומהפרעות אכילה. במהלך מחזור חיים של אדם, העריך השירות שכ-50 אלף ימותו כפועל יוצא של הפרעת אכילה. הפרעות אכילה תוקפות ללא הבחנה בין צבע או מעמד. הן נפוצות בכל שכבות הגיל, והטווח המוגדר כבעייתי נע בין 12 ל-41 שנים. לגבי שכיחות ההפרעות בישראל אין מידע מדויק וזאת משום שחלק ניכר מהלוקים בהפרעה אינו פונה לטיפול, או שפונה לטיפול פרטי. עם זאת, שיעור הלוקים בהפרעות הולך וגדל וכיום, התופעה קיימת אף בקרב קבוצות אוכלוסייה, שלא סבלו ממנה עד כה, כמו, גברים, ערבים, חרדים ונשים מבוגרות שלקו במחלה בצעירותן (רבינוביץ', 2012).

הפרעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים ספקטרום רחב של הפרעות אכילה העונות להגדרה לעיל, וביניהן אכילת חפצים ופריטים בלתי-מתעכלים, אכילת רעלים שונים, סינדרום האכילה הלילית (NES), אורתורקסיה ועוד.

מבין הפרעות האכילה הרבות הקיימות, בולטות ביותר שלוש המחלות הנחשבות גם כקשות ביותר:

אנורקסיה נרבוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנורקסיה נרבוזה

החולים בהפרעה זו מדחיקים את תחושת הרעב שלהם באופן אובססיבי, עד לכדי הרעבה עצמית. קיימת לעתים קרובות אי-התאמה קיצונית בין גופו של החולה במציאות לבין דימויו אותו, בדומה להפרעת גוף דיסמורפית. גם חולה שנמצא במצב קיצוני של תת-תזונה עלול לתפוס את עצמו כשמן.

בולימיה נרבוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בולימיה נרבוזה

הפרעה זו מאופיינת בהתקפים של זלילה חסרת מעצורים ואחריהם התרוקנות לא טבעית. חולה הבולימיה לא יפסיק לזלול עד שיגיע לתחושה של כאב או בחילה שלא מאפשרים הכנסת מזון נוסף לגוף. צורות ההתרקנות, או ה"היטהרות", הנפוצות ביותר הן: הקאה, שימוש בחומרים משלשלים ומשתנים, חוקן, ופעילות גופנית מרובה ביותר. יש מבין החולים בהפרעה זו גם כאלה שנוטים לצום, כמו בהפרעה אנורקסיה נרבוזה. החולים בבולימיה בדרך-כלל נמצאים בטווח המשקל התקין.

בבחינת שכיחות שתי ההפרעות הללו, אנורקסיה נרבוזה נוטה להופיע לראשונה בגיל ההתבגרות, בעוד שבולימיה נרבוזה מופיעה לרוב אצל נשים צעירות. השכיחות של אנורקסיה ובולימיה בקרב חתך אוכלוסייה זה הינה 1% ו-3% בהתאמה (Hoek, 2006). יחד עם זאת, יש להדגיש, כי קיים קושי מהותי בסיווג ההפרעות הנ"ל, הנובע מהיעדר גבולות ברורים בין תתי-הסוגים וכן, במעבר ביניהם, בעיקר בין אנורקסיה להתפתחות של בולימיה, בקרב יותר מחצי מהחולות (Eddy, Dorer, Franko, Tahilani, Thompson-Brenner & Herzog, 2008).

אכילה כפייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אכילה כפייתית היא הפרעה שמאופיינת בזלילה בלתי פוסקת ובהתקפים של זלילה חסרת מעצורים. בדומה לחולי בולימיה נרבוזה, התקפי הזלילה לרוב לא ייפסקו עד שהחולה ירגיש שאינו מסוגל להכניס עוד אוכל לגוף, אך חולי הפרעת אכילה כפייתית לא יביאו להתרוקנות. החולים באכילה כפייתית כמעט תמיד נמצאים מעל טווח המשקל התקין, ורובם לוקים בהשמנת יתר חולנית.

במקרי השמנה הנובעים מהפרעות אכילה נוקטים לעתים באחת משיטות הניתוחים הבריאטרים כמו ניתוח הצרת קיבה, ניתוח מעקף קיבה, ניתוח שרוול קיבה.

אורתורקסיה נברוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורתורקסיה נברוזה היא הפרעה המאופיינת בצריכת מזון באופן כפייתי תחת קריטריונים בריאותיים נוקשים. בדומה להפרעות האכילה האחרות היא שכיחה יותר בקרב נשים. מעבר לצמצום מגוון המאכלים הנאכלים, יש להפרעה זו השפעה על מצבו הנפשי של האדם, דבר המתבטא לרוב בדיכאון.

הסובלים מאורתורקסיה סובלים לרוב מצורך לשליטה מוגברת פרפקציוניזם וכוח רצון.

כבכל הפרעה אחרת, ההבדל בין שמירה בריאה על איכות המזון לבין מצב של חולי מתבטא בהשפעת התנהלות האדם על איכות חייו, כמו למשל פגיעה בקשרים החברתיים.

התמודדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור הקושי בסיווג ובאבחון הפרעות האכילה, כמו גם המורכבות באטיולוגיה של הפרעות אלו, הן נחשבות לקשות מאוד לטיפול- הן ממושכות (מהלכן נע חמש עד עשר שנים), רק כחצי מבין החולות מחלימות וכחמישית מפתחות מהלך כרוני. כמו כן, שיעור הנסיגה (Relapse) גבוה (Steinhausen, 2002). הטיפול בהפרעות הללו, מצריך התערבות אינטגרטיבית של צוות רב-תחומי, הכולל טיפול רפואי, במטרה לשפר את המצב הגופני הירוד של החולה; טיפול פסיכולוגי, המשלב טיפול פרטני ומשפחתי; טיפול דיאטני, שעיקרו פיקוח על מצבה הגופני של החולה והקניית הרגלי אכילה (רבינוביץ', 2012). עם זאת, חוקרים מציינים, כי לא קיים טיפול אשר נמצא יעיל באופן מובהק(Herpertz-Dahlmann & Salbach-Andrae, 2009).

גיל ההתבגרות והפרעות אכילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיל ההתבגרות מוגדר כשלב התפתחותי מרכזי, המהווה תקופת מעבר מילדות לבגרות. תקופה זו, מאופיינת בתהליכי שינוי התפתחותיים: גופניים, רגשיים, קוגניטיביים וחברתיים. ראשיתה של ההתבגרות חל עם הופעת סימני הבגירה המינית והשלכותיהם הפסיכולוגיות על המתבגר וסביבתו. בסופו של התהליך, המתבגר מגיע לעיצוב זהות עצמית מגובשת ומופרדת, תוך קבלת אחריות כאדם בוגר (Steinberg, 2002).

בבחינת הקשר בין הפרעות אכילה וגיל ההתבגרות, ראשית, השכיחות הגבוהה ביותר של ההפרעות קיימת בקרב נערות בגיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת (בכר, 2001). כמו כן, בספרות המקצועית קיימות עדויות רבות, הקושרות בין הפרעות אלו וגיל ההתבגרות, בהתייחס למגוון גורמים וסיבות (בוניאל-נסים ועזי ברק, 2009): (1968) Erikson כינה את מאבק המתבגרים בביסוס זהותם האישית "משבר זהות". בהתאם לכך, הראו הלוי והלוי (2000), כי בשל תופעת הדיכאון, האופיינית לתקופה זו, עלולות מתבגרות לחפש אחר ייחודיות ואטרקטיביות, באמצעות שליטה על משקל גופן; גורם נוסף, המקשה על ביסוס זהות המתבגרות, הוא האידאל החברתי של דמות האישה, שבבסיסו קונפליקטואלי ומבלבל- המודל האסתטי המיוחל הינו מראה כחוש, כמראה נערה טרם התבגרותה. בניסיון להשיג מראה זה, יש השולטות על משקל גופן עד לכדי התפתחותה של הפרעת אכילה. מחקר, המדגים תופעה זו, מצא, כי קיים קשר בין משטר ההרעבה, שנוקטות חולות אנורקסיה, לבין נטייתן לחשיפת רגשות כעס כלפי תהליך ההתבגרות (Fassino, Piero, Gramaglia, Daga, Gandione, Rovera & Bartocci, 2006).

בהתמקד באידאל החברתי, מודל מרכזי להסבר התופעה של הפרעות אכילה, והעלייה בשכיחותה, הוא המודל החברתי-תרבותי. לפי מודל זה, למסרים ולנורמות החברתיים ובהם, המעמד המהותי של משקל והופעה חיצונית, כמדד להצלחה ולהערכה עצמית, יש חשיבות בהתפתחות הפרעות אכילה (וייסבלאי, 2010): נשים ובפרט, מתבגרות, מפתחות מנהגי אכילה לא בריאים, בהתאם לנורמות אלו. הנורמות באות לידי ביטוי במסגרת המשפחתית, חברתית, לימודית ותעסוקתית (בוניאל-נסים ועזי ברק, 2009). יתר על כן, הפחד ממבנה גוף שמן, עלול להתבטא ברגשות ובהתנהגויות קיצוניות עד כדי אכילה פתולוגיות (Orzolek-Kronner, 2001) . מחקר אורך, שנערך בארצות הברית, מדגים את המודל הנ"ל בקרב אלף מתבגרות, בנות 12-15. ממצאי המחקר, מוכיחים, כי עיסוק במראה חיצוני ובמשקל גוף, בלוויית לחץ חברתי לעמידה באידאל של דמות האישה, קשורים בתסמינים של הפרעות אכילה (McKnight Investigators, 2003).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורתורקסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בוניאל-נסים, מ' ועזי ב' (2009). "פרו-אנה": נערות עלומות באינטרנט. מפגש לעבודה חינוכית-

סוציאלית, 29, 171-190.

  • בכר, א' (2001). הפחד לתפוס מקום: אנורקסיה ובולימיה- טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של

העצמי. ירושלים: מאגנס.

  • הלוי, נ' והלוי, א' (2000). הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות המוקדם- מחקר חתך על אוכלוסיית מתבגרים

צעירים בירושלים. הרפואה, 138, 523-531.

  • וייסבלאי, א' (2010). הפרעות אכילה בקרב ילדים ובני נוער: תיאור התופעה, מניעתה ואיתורה.

ירושלים: הכנסת, מרכז המחקר והמידע.

  • רבינוביץ', מ' (2012). טיפול בהפרעות אכילה. ירושלים: הכנסת, מרכז המחקר והמידע.

Eddy, K.T., Dorer, D.J., Franko, D.L., Tahilani, K., Thompson-Brenner, H. & Herzog, D.B. (2008). Diagnostic Crossover in Anorexia Nervosa and Bulimia Nervosa: Implications for DSM-V. American Journal of Psychiatry, 165(2), 245-250

Erikson, E. (1968). Identity:Youth and Crisis. New York: International University.

Fassino, S., Piero, A., Gramaglia, C., Daga, G. A., Gandione, M., Rovera, G.G., & Bartocci, G. (2006). Clinical, Psychological, and personality Correlatesof Asceticism in Anorexia Nervosa: From Saint Anorexia to Pathologic perfectionism. Transcultural Psychiatry, 43, 600-614.

Herpertz-Dahlmann, B & Salbach-Andrae, H. (2009). Overview of Treatment Modalities in Adolescent Anorexia Nervosa. Child and Adolescent Psychiatric Clinics of North America 18(1), 131-145.

Hoek, H.W. (2006). Incidence, Prevalence and Mortality of Anorexia Nervosa and Other Eating Disorders. Current Opinion in Psychiatry, 19(4), 389-394.

Stein, D., Latzer, Y & Merrick, J. (2009). Eating Disorders in Adolescence. N.Y: Nova Science Publishers.

Steinhausen, H. C. (2002). The Outcome of Anorexia Nervosa in the 20th Century. The American Journal of Psychiatry. 159(8), 1284-1293.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.