יוסף פטאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסף פטאי
Patai József
Joseph Patay.jpg
לידה 5 בינואר 1882
האימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בפברואר 1953 (בגיל 71)
גבעתיים, ישראל ישראלישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, מתרגם, היסטוריון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה הונגרית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוסף פָּטָאי (נכתב גם פאטאי; בהונגרית: József Patai;‏ 5 בינואר 188221 בפברואר 1953) היה משורר, ביוגרף, עורך, מתרגם ומנהיג ציוני הונגרי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטאי נולד בראשית שנת 1882 למשפחת קליין בכפר ג'נג'ש-פאטא (Gyöngyöspata) שבאזור הרי מאטרה שבצפון הונגריה (לימים שינה את שם משפחתו לפטאי, על שם מקום הולדתו). אביו, משה קליין, היה סוחר וחסיד אדוק של האדמו"ר מבעלז ולאחר מכן של האדמו"ר מסאטמר. פטאי למד תחילה עם אביו, לאחר מכן ב"חדר" בקישווארדה (Kisvárda) ובישיבות ר' משה יוסף טייטלבוים ור' משה בן עמרם גרינוואלד בחוּסְט. אצל האחרון התעניין בשירה עברית והשכלה כללית, ואף ביקש לצאת להשתלמות בגרמניה, אך בשל סירובו של אביו נשלח לניטרה שבמערב הונגריה (סלובקיה של ימינו), שם אורח החיים היה מודרני יותר, הרחק מהחבלים הנחשלים והמסורתיים במזרח שהייתה בהם גם השפעה חסידית חזקה. אך שאיפותיו לתרבות הגרמנית גברו, ואביו שלח אותו לישיבת ר' יהודה גרינוואלד בסאטמר, שהתנהלה בסגנון אשכנזי ובלתי-חסידי בהחלט; אולם אופיו ואי-הסכמתו של פטאי עם האדיקות האורתודוקסית בישיבה הובילה לכך שהרב ביקש להוציאו ממנה, והוא נסע למכינה של בית המדרש לרבנים בבודפשט.

בבית המדרש למדו רבנים לקהילות נאולוגיות, והכשירו את התלמידים לבחינת בגרות ולימוד במדעי היהדות, אולם כניסה לסמינר נחשבה כעוון חמור עבור האורתודוקסים בהונגריה (הגם שכמעט כל תלמידיו היו בוגרי ישיבות), ואמו הגיעה אליו והעבירה אותו לישיבת גאלגוץ שבמחוז ניטרה. לאחר מכן שימש מורה בביתו של בעל אחוזה יהודי בכפר, עבר את בחינות הבגרות בגימנסיה הקתולית שבניטרה, והמשיך ללימודי ספרות באוניברסיטת בודפשט. בשנת 1903 היה שותף לייסוד אגודת הסטודנטים הציונית "מכביאה" (Makabea).

במהלך לימודיו באוניברסיטה החל בכתיבת שירים עבריים והונגריים, וכן בתרגום מפיוטיו של ר' ישראל נג'ארה. היצירות פרי עטו, פורסמו בשבועון "שוויון" (Egyenlőség)[1] בהונגרית כיצירותיו של "כוכב עולה". בין השנים 19041911 היה העורך הספרותי של שבועון זה. כן פרסם קובץ שירים בעברית בשם "שעשועי עלומים" (תרס"ג 1903) ותרגומים מעברית ויידיש, ומאמרים בסמינר לרבנים.

בשנת 1907 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה עבור דיסרטציה על גוטהולד אפרים לסינג, ונתמנה למורה לספרות, הונגרית וגרמנית בבית-הספר הריאלי העליון העירוני – המורה היהודי הראשון במוסד. במוסד זה התחנך בנעוריו תיאודור הרצל (חלק מהמידע שמצא פטאי על הרצל בארכיון היווה בסיס לספרו עליו).

פטאי הצטיין בעבודתו החינוכית והמדעית, ובשל כך קיבל מממשלת הונגריה סטיפנדיה למחקר באוניברסיטת אוקספורד. שם גילה שירים עבריים בכתבי יד עתיקים והביאם לדפוס, וכן כתב מחקר על משולם בן שלמה דאפיירה, על שירת החול של שלמה בונפיד ומשוררי סלוניקי. חלק ממחקריו פרסם בהונגרית, ואת השאר מסר בהרצאות באוניברסיטה העברית לאחר שנים רבות, בעת שביקר בארץ ישראל.

פטאי השפיע ולקח חלק בייסוד "אגודת יהודי הונגריה לספרות", שפרסמו ספרים בנושא חכמת ישראל ואת תרגומיו מהשירה העברית. עבור פרסום התרגומים ערך והוציא בחודש מאי 1911 את "שנתון יהודי הונגריה" (Magyar zsidó almanach), שזכה בפרס ראשון בתערוכת ספרים עולמית בלייפציג, בו איגד את היצירה הישראלית בעולמית, בספרות, אמנות, שירה וארץ ישראל ובניינה. ב-1912 החל לערוך ולהוציא את הירחון היהודי "עבר ועתיד" (Múlt és Jövő), שהוקדש לספרות, אמנות וחברה; הוא הוציא את הירחון בסיוע אשתו שולמית (אדית) בת משה אהרנפלד במשך 30 שנה, עד לשנת 1941.[דרושה הבהרה] פטאי ערך תערוכות של אמני ארץ ישראל (בהם אבל פן) ונשפים לכבוד יוצרים יהודים ארצישראלים כגון ביאליק וטשרניחובסקי, שאליהן הגיעו יהודים ונוצרים בני המעמד הגבוה.

מדי שנה ערך פטאי מסעי סיור לארץ ישראל שבהם השתתפו מספר בכירים, ונקשרו קשרים בין המדינות. וכן בשנת 1926 היה יוזם פעולות "הועד למען ארץ ישראל" ("פרו-פלשתינה"), שבהן לקחו חלק הסניף ההונגרי של הסוכנות היהודית, "ברית עברית", מוזיאון תל אביב. במאמריו החדיר לציבור ההונגרי הכרה יהודית.

עבור יובלו השישים פרסם ועד היובל ארבעה כרכים מכתביו, בהם: "חזיון הרצל" (1943), שזכה בפרס ירושלים לספרות יפה ע"ש דוד ילין;[2] "במערכות התחייה", "אשר סיפרה אמא", "שירי דוד עונקינירה" ו"שירי המראות" לסעדיה לונגו. בתש"ו יצא קובץ שיריו "מעל נהרות בבל לשערי ירושלים, שזכה בפרס נורדאו.[3]

בשנת 1938 עלה לארץ ישראל. הוא נתמנה למנהל הארצי של אגודת שוחרי האוניברסיטה וייסד סניפים במספר מקומות בארץ. בשנותיו האחרונות התגורר בגבעתיים ועסק בתחום הספרות.

פטאי היה בקשר והתכתבויות עם חיים נחמן ביאליק, שמואל יוסף עגנון, שאול טשרניחובסקי ואורי צבי גרינברג, והיה ידידו הקרוב של אביגדור המאירי ההונגרי.

פטאי נפטר בשנת 1953 בגבעתיים, בגיל 71. נקבר בחלקת הסופרים שבית הקברות נחלת יצחק. לאחר מותו נקראו על שמו רחובות בשכונת בורוכוב בגבעתיים וברמת אביב בתל אביב יפו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו שולמית (אדית) פטאי לבית אהרנפלד (1889–1976) הייתה משוררת וסופרת.
בנו רפאל פטאי (1910–1996), הראשון שקיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית, היה חוקר פולקלור, אנתרופולוג, מזרחן והיסטוריון יהודי הונגרי-ישראלי-אמריקאי, מחלוצי המחקר האתנוגרפי בארץ ישראל. היה נשוי ללנעמי טולקובסקי, לזוג שתי בנות: ג'ניפר שניידר (1942) היא רופאה מומחית לכאב, ודפנה פטאי(אנ') (1943) היא פרופסור במחלקה לשפות, ספרויות ותרבויות באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט.
בנו שאול פטאי (1918–1998) היה פרופסור לכימיה אורגנית באוניברסיטה העברית בירושלים.
בתו חוה (אווה) קויגן-פטאי (1913–1987)[4] הייתה משוררת וסופרת.[5] נישאה לאדריכל ג'ורג' (גיאורג) קויגן ולהם שתי בנות. בתה הצעירה הייתה זמרת האלט מירה זכאי. שתי בנותיה של חוה מתגוררות ברחוב על שם סבן, יוסף פטאי, בגבעתיים.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שעשועי עלומים: שירים, בודפשט: י’ שלעזינגער, תרס"ג 1903.
  • הרצל : 110 תמונות; תורגם מכתב היד הגרמני על ידי י"ל ברוך, תל אביב: אמנות, תרצ"ו.
  • שירי דוד עונקינירה; יוצאים לאור בצרוף מבוא והערות על ידי יוסף פטאי, (ירושלים : דפוס ארץ ישראל, תרצ"ח). (נדפס במקור ב"קבץ על יד" לחברת מקיצי נרדמים, כרך ב (יב)).
  • משפני השירה: הרצאות באוניברסיטה העברית בירושלים; עם מבוא מאת יוסף קלוזנר, ירושלים: ר’ מס, 1939.[6]
  • 'שירי חשק של שלמה בונפיד', הצופה לחכמת ישראל י (תרפ"ו), 220–223.
  • הוצאת היובל של מבחר כתבי יוסף פטאי, תל אביב: יבנה, 1943:
  • כרך א: אשר ספרה אמי: ספורים;
  • כרך ב: חזיון הרצל; (על ספר זה זכה בפרס נורדאו של התאחדות עולי הונגריה בארץ ישראל.[3])
  • כרך ג: במערכות תחיה.
  • שירים: מעל נהרות בבל לשערי ירושלים, תל אביב: הוועד להוצאת כתבי יוסף פטאי על ידי יבנה, תש"ו 1946.[7]
  • השער התיכון: (בבא מציעא): חיי ילד קטון וספר גדול; ציורים: חוה קויגן, תל אביב: סיני, 1949.
  • Sáásué álumim, Budapest: Schlesinger, 1903. (A szerző saját versein kívül 4 fordítás is van a kötetben)
  • Héber költők: szemelvények az új-héber költészetből, Budapest: Schlesinger J., 1905; Budapest: Márkus Ny. (Magyar zsidó könyvtár), 1906. (2. kiad.: Budapest: Múlt és Jövő, 1921.) (מבחר תרגומים מהשירה העברית החדשה)
  • Babylon vizein: versek, muveszi rajzokkal; a rajzokat Lakos Alfréd et al. készítették, Budapest: Jókai Ny., 1906. (2. kiad.: Budapest: Jókai Műint., 1908; 3. kiad.: Budapest: Múlt és Jövő, 1921.) (נהרות בבל: שירים וציורים)
  • Bajza és Lessing, Budapest: Franklin Ny. (Klny. az Egyetemes Philologiai Közlönyből), 1907. (באיזה ולסינג)
  • Kabala: lelkek és titkok, Budapest: Múlt és jövő, 1919. (Lelkek és titkok; illusztrálta Szines-Sternberg Miklós, Budapest: Múlt és jövő, 1937.) (סיפורים) (תורגם לגרמנית ולאיטלקית)
  • Sulamit, látod a lángot?: versek, Budapest: Múlt és Jövő, 1919. (שירים)
  • A föltámadó Szentföld, Wien: Jüdischer Kunst-Verlag; A kötéstáblán a könyv kiadója: Múlt és Jövő, 1923. (על ארץ ישראל)
  • Politika nélkül, Budapest: Múlt és Jövő, 1923.
  • A Biblia képekben: klasszikus és modern mesterek remekművei; összeáll. és bev. Patai József, Budapest: Múlt és Jövő, 1924.
  • A középső kapu: egy kis gyermek és egy nagy könyv élete: visszaemlékezések, 3. kiad., Budapest: Múlt és Jövő, 1927. (תורגם לאנגלית)
  • Az ősi vér: történet Lengyelország felosztása korából, Budapest: Remény, 1928.
  • Herzl, Budapest: Wodianer Ny., 1932. (תורגם לאנגלית)
  • Harc a zsidó kultúráért, Budapest: Múlt és jövő, 1937.
  • Az új Palesztina útjain, Budapest: Múlt és Jövő, 1938.
תרגומי כתביו
  • Kabala: Seelen und Welten; übers. Leo Singer, Berlin: Jüdischer Verlag, 1919. (בגרמנית)
  • Joseph Patai’s selected poems; translated by William N. Loew, New York: Hebrew Standard, 1921. (באנגלית)
  • Star over Jordan: the life of Theodore Herzl; translated by Francis Magyar, New York: Philosophical Library, 1946. (באנגלית)
  • Albert Neumann, József Patai, Lajos Szabolcsi, Rabbi Eizik: hasidic stories about the zaddik of Kálló; transl. from the Hungarian, introd., notes by Andrew Handler, Rutherford, N. J. [etc.]: Fairleigh Dickinson Univ. Press, 1978. (באנגלית)
  • The middle gate: a Hungarian Jewish boyhood; introduction, translation and notes by Raphael Patai, Philadelphia; Jerusalem: Jewish Publication Society, 5755 1994. (באנגלית)
  • I misteri dello tzadiq: racconti di un mondo scomparso; introduzione di Raphael Patai; traduzione a cura di Andrea Levi, Genova: ECIG (Collana Judaica), 2002. (באיטלקית) ("Lelkek és titkok")

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Frisch Ármin, Szemelvények a Biblia utáni zsidó irodalomból; Patai József versfordításaival, Budapest: Pallas, 1906.
  • Bialik, Versek, legendák; ford., bev. és jegyz. ell. Patai József, Budapest: Múlt és Jövő, 1938.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]