יין מחוזק
יין מחוזק הוא יין שנוסף לו אלכוהול מזוקק, לרוב ברנדי מכיוון שגם הוא עשוי מענבים. היין המחוזק לרוב מתוק יותר ובהכרח מכיל אחוז אלכוהול גבוה מזה של יין רגיל, לרוב בין 17–23 אחוז (לעומת 9–14 אחוז ביין רגיל).
שתיית יינות מחוזקים מקובלת הן כאפריטיף והן כקינוח.
ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]
תהליך ייצורו של יין מחוזק זהה בתחילתו לזה של יין רגיל – לאחר סחיטת הענבים מועבר המיץ לתסיסה בחביות, אולם שלא כביין רגיל תהליך התסיסה נפסק על ידי הוספת תזקיק אלכוהול ליין. ריכוז האלכוהול הגבוה הורג את השמרים ביין, ולכן תהליך עיבוד הסוכרים לאלכוהול נפסק. כתוצאה מכך, היין המחוזק מכיל אחוז סוכר גבוה המקנה לו את מתיקותו, ואחוז אלכוהול גבוה ביחס ליין רגיל.
היינות המחוזקים נבדלים מהמשקאות המזוקקים (כגון הברנדי) בכך שכמות האלכוהול הגבוהה שבהם אינה נוצרת מתהליך של זיקוק אלא כאמור בדרך של הוספה (חיזוק).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית ייצור היינות המחוזקים לפני למעלה מ-500 שנה. הסיבה המקורית לייצורם הייתה הגברת העמידות של יינות בפני קלקול. ככל שאחוז האלכוהול גבוה יותר, נשמר היין לזמן ארוך יותר כיוון שהאלכוהול הורג את הבקטריות והפטריות שעלולות לקלקל את היין. גם לאחוז הסוכר הגבוה ערך מוסף בשימור היין.
בצרפת מייחסים את התחלת ייצור היינות המחוזקים הקרויים "יינות מתוקים טבעיים" (vins doux naturels) לארנאלדו מוויאנובה שחי במאה ה-13 ולימד רפואה באוניברסיטת מונפלייה. יינות אלו שכיחים עד היום באזור לנגדוק-רוסיון בדרום צרפת.
על תפוצת היינות המחוזקים השפיע מאוד המאבק של האימפריה הבריטית בצרפת, במסגרתו עודדו הבריטים צריכה של יינות אלו כמתחרים בקוניאק הצרפתי.
כיום ייצור היין המחוזק הוא למען הטעם, שכן קיימות טכניקות אחרות וזולות יותר לשימור.
קטגוריות מרכזיות של יינות מחוזקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שרי – מיוצר בספרד
- פורט או פורטו – מיוצר בפורטוגל
- ורמוט – מיוצר בעיקר באיטליה וצרפת
- מרסלה – מיוצר בסיציליה
- מדירה – מיוצר באיי מדירה שבאוקיינוס האטלנטי
- טוקאי – מיוצר בהונגריה
- מלגה – מיוצר בספרד
- מוסקט (לבן) וגרנאש (אדום) – יינות מתוקים טבעיים בדרום צרפת
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יואל מרקוס, ספר היין, הוצאת "חיפה" 1972
