יעקב אביטל
 | |
| לידה |
1898 ה'תר"ס ריגה |
|---|---|
| פטירה |
7 ביוני 1937 (בגיל 39 בערך) כ"ח בסיוון ה'תרצ"ז[1] טבריה |
| מקום קבורה | בית הקברות טרומפלדור |
| תאריך עלייה | 1920 |
| שם לידה | יאשה ארש |
| סוגה מועדפת | תיאטרון |
| מדינה | ישראל |
| תקופת הפעילות | 1925–1937 (כ־12 שנים) |
| מעסיק | האהל, הבימה |
| בת זוג | הדסה ינובסקי |
יעקב (יאשה) אביטל (ארש) (נולד ב-1898 בריגה, נהרג ב-7 ביוני 1937) היה שחקן תיאטרון האהל ותיאטרון הבימה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיירה שטוקמנסהוף בעיר ריגה. אביו הוא הסופר והמורה אבא ארש. קיבל חינוך עברי אצל אביו[2]. למד גם בגינסיה קגן בוילנה[3].
בעקבות מלחמת האזרחים ברוסיה פגש בחצי האי קרים את ראשוני החלוץ. הוא הצטרף אליהם ועלה לארץ ישראל יחד עם אברהם שלונסקי בשנת 1920. הוא השתייך לגדוד העבודה במסגרתו עבד בסלילת כביש טבריה-צמח ובמחצבה בירושלים. ב-1925 ייסדה מניה ארנון את "מסדה" - הסטודיה הדרמטית של גדוד העבודה, ואביטל היה בין ראשוני חניכיה. הוא השתתף בהצגה "משיח בן יוסף" שעלתה בירושלים ובעין חרוד[4]. באותה שנה יסד משה הלוי את תיאטרון האהל והוא צירף את אביטל לתיאטרון שלו.
בשנת 1926 נישא להדסה ינובסקי, אותה הכיר לאחר שצפתה בו משחק במחזה "ירמיהו" בתיאטרון "האוהל". השניים התגוררו בדירה ברחוב בן יהודה. לאחר כארבע שנים התגרשו, וב-1934 התחתנה הדסה עם רפאל קלצ'קין, חברו הטוב של אביטל.
בתחילת 1930 עזב אביטל את האהל, ונסע לברלין כדי לצפות בהצגות של תיאטרון אירופאי ברמה אמנותית גבוהה. בברלין פגש את שחקני הבימה, שעמדו לחזור לארץ ישראל[5]. כששבו בשנת 1931, התקבל להבימה.
בשנת 1936 נהרג אביטל בתאונת דרכים בכביש טבריה-צמח, אחרי שהופיע בשתי הצגות רצופות של ההצגה "מרד המתים" של תיאטרון הבימה.[6] הוא נקבר בבית הקברות טרומפלדור.[7] בין מספידיו: ברוך צ'מרינסקי, קדיש סילמן, ואלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'.[8]
משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהאהל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1926 שיחק בהצגה "נשפי י"ל פרץ" שכתב וביים משה הלוי.
ב-1927 גילם את בארנט בהצגה "דייגים" מאת הרמן היירמנס(אנ') שביים משה הלוי.
ב-1929 גילם את צדקיהו בהצגה "ירמיהו" מאת שטפן צווייג שביים משה הלוי.
בהבימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1931 גילם את ראובן, אחיו של אוריאל אקוסטה בהצגה "אוריאל ד'אקוסטה" מאת קארל גוצקוב שביים אלכסיי גרנובסקי - שהגיע במיוחד לברלין כדי לביים את שחקני הבימה ששהו בעיר מספר חודשים.[9] באותה שנה גילם את דוד ויליאם דדז'ן בהצגה "בכור השטן" מאת ג'ורג' ברנרד שו שביים צבי פרידלנד, גילם את מוזר בהצגה "הלהבה הקדושה"[10] מאת סומרסט מוהם שביים אליהו ויניאר, וגילם את דניאל בהצגה "כבלים" מאת ה. לייוויק שביים ברוך צ'מרינסקי. גילם גם חסיד בהצגה הדיבוק מאת ש. אנ-סקי שביים יבגני וכטנגוב.
ב-1932 גילם את וליר בהצגה "טרטיף" מאת מולייר שביימו יהושע ברטונוב ואברהם ברץ.
ב-1933 גילם את מוזר בהצגה "היהודי זיס" מאת ליון פויכטוונגר שביים צבי פרידלנד, שיחק בהצגה "רחב" מאת הארי סקלר שביים ברוך צ'מרינסקי, וגילם סניגור ומפקח בית הסוהר בהצגה "שלושה גנבים" מאת אומברטו נוטארי(אנ')(איט') שביים צבי פרידלנד.
ב-1934 גילם פורע בהצגה "אותו ואת בנו" מאת י"ד ברקוביץ שביים ברוך צ'מרינסקי, גילם את ווידאלו בהצגה "זאבים" מאת רומן רולן שביים צבי פרידלנד וגילם את ארנסט בהצגה "פרופסור מנהיים" מאת הנס שיר שביים ליאופולד לינדברג.
ב-1935 גילם את יואכים, ארנולד וזיידל בהצגה "ארבעה דורות" מאת שביים צבי פרידלנד; שיחק בהצגה "חלום הגולם" מאת ה. לייוויק שביים ליאופולד לינדברג, גילם את ארתמי פילופוביץ זמליניקא בהצגה "רביזור" מאת ניקולאי גוגול שביים צבי פרידלנד וגילם את אברהם-יעקב בהצגה "ילדי השדה" מאת פרץ הירשביין שביים ליאופולד לינדברג.
ב-1936 גילם את קזימרז' בהצגה "החשבון האחרון" מאת נחום סוקולוב שביים ברוך צ'מרינסקי; גילם את נאסניו בהצגה "הסוחר מוונציה" מאת ויליאם שייקספיר שביים ליאופולד יסנר; גילם את ארנולד פון מלצ'טל בהצגה "וילהלם טל" מאת פרידריך שילר שביים ליאופולד יסנר; גילם את שניאורסון בהצגה "קשה להיות יהודי" שעיבד שלום עליכם (על פי יצחק דב ברקוביץ) וביים צבי פרידלנד וגילם את הארי בהצגה אהבה שבקצבה (אנ') מאת רונלד גאו (אנ') ווולטר גרינווד (אנ') שביים ברוך צ'מרינסקי.
ב-1937 גילם את ר' זאנוויל ועיוור בהצגה "מסעות בנימין" מאת מנדלי מוכר ספרים שביימו אברהם ברץ וברוך צ'מרינסקי וגילם קברן בהצגה "מרד המתים" מאת אירווין שו שביים צבי פרידלנד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל אוהד, רפאל קלצ'קין, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ט 1989, פרק שני: איך אביטל? איך קלצ'קין? (עמ' 34-53)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב אביטל, באתר הבימה
- יעקב אביטל, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- רפאל קלצ'קין, במלאות שנתים למות יעקב אביטל, הארץ, 16 ביוני 1939
- אודי אדרי, כמעט ונשכח: שחקן התיאטרון יעקב אביטל והלילה המקולל, באתר הספרנים, 23 ביולי 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הבימה מבכה את חברה היקר יעקב אביטל, דבר, 8 ביוני 1937
- ^ יעקב אביטל ז"ל, הארץ, 28 ביוני 1938
- ^ יעקב אביטל, דבר, 8 ביוני 1937
- ^ יעקב אביטל, דבר, 8 ביוני 1937
- ^ רעי אביטל, שלושים למות אביטל, דבר, 7 ביולי 1937
- ^ דבורה שפירא, תעלומת התמונה האבודה, מעריב, 21 בפברואר 1990; דבורה שפירא, תעלומת התמונה האבודה (המשך), מעריב, 21 בפברואר 1990
- ^ ארונו של יעקב אביטל - בבית הזמני של "הבימה", דבר, 8 ביוני 1937
- ^ י. אביטל הובל לבית עולמו, דבר, 9 ביוני 1937
- ^ בעמוד ההצגה באתר ארכיון הבימה מופיע כי: בשנת 1938, עת שהתה "הבימה" בלונדון במסגרת מסע הופעות, צילם ה-BBC, מערכה אחת מתוך "הדיבוק" ומערכה אחת מתוך "אוריאל ד'אקוסטא" במסגרת שידורי הנסיון. שתי המערכות ששודרו בטלוויזיה היו לתיעוד הראשון של הצגת תיאטרון אי פעם. במהלך השנים נעשה הנסיון לאתר את הצילומים, אך עד כה חיפושים אלו העלו חרס.
- ^ הלהבה הקדושה, דואר היום, 26 ביולי 1931