עמנואל שפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
עמנואל שפר, 1969

עמנואל ("מונדק") שפר (11 בפברואר 1924,[1] גרמניה28 בדצמבר 2012) היה מאמן כדורגל ישראלי. שפר היה המאמן ה-12 של נבחרת ישראל, משנת 1968 ועד 1970 ובקדנציה נוספת, בשנים 19781980. הוא הוביל את נבחרת ישראל להשתתפותה היחידה בגביע העולם במונדיאל 1970.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים בצל מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ברקלינגהאוזן (אנ'), [1][2]. האב, מוזס (יליד פורוהי שבמחוז איוונו-פרנקיבסק, באותה עת בפולין, כיום באוקראינה) והאם, הלה (ילידת דרוהוביץ', באותה עת בפולין, כיום באוקראינה) עברו לגרמניה בעקבות עבודת האב.[1] משפחתו עברה בילדותו למץ בצרפת. במקום הולדתו ובצרפת קיבל שפר חינוך יהודי. לאחר מכן, עברו לזארבריקן בגרמניה ושם למד בבית ספר כללי. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון חזרה המשפחה לצרפת וב-1936, עם כניסת הצבא הגרמני לחבל הריין חזרה המשפחה לעיירת הולדת האב בפולין.[1] שפר החל ללמוד בגימנסיה בדרוהוביץ', התגורר אצל דודתו לוסיה והחל לשחק כדורגל בקבוצת בית"ר דרוהוביץ'.[1] מפרוץ מלחמת העולם ב-1939 ועד הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-1941 היה אזור מגוריהם תחת שליטת ברית המועצות. כבר ב-1939, בגיל 16 עזב שפר את משפחתו ונמלט מזרחה. תחילה לאזור באקו שבאזרבייג'ן שם עבד שנתיים במפעל לנעליים ולאחר מכן באלמה אטה שבקזחסטן שם שיחק באופן מקצועי בקבוצת דינמו אלמה אטה. בהיותו שם קיבל ידיעות מדודתו לוסיה כי כל משפחתו נרצחה על ידי הנאצים.[1] מיד בתום מלחמת העולם השנייה שב לביילבה שבפולין, שם התגוררה דודתו ששרדה את השואה לאחר שמשפחתה הוסתרה על ידי משפחה פולנית.

עלייה לישראל וקריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בביילבה שבפולין הקים שפר, שיחק ואימן קבוצת כדורגל יהודית, ZKS Bielawa.[3] הקבוצה הגיעה עד לליגה השנייה בפולין, אך השלטון הקומוניסטי לא ראה בעין יפה קיום קבוצה על בסיס אתני ופרק את הקבוצה. כששפר זומן לצבא הפולני, הוא נמלט דרך צ'כוסלובקיה, אוסטריה ואיטליה ועלה לישראל בשנת 1950. הוא התקבל לעבודה בנמל חיפה כמכונאי ובמקביל, החל לשחק בהפועל חיפה באגף השמאלי ולאחר מכן בהפועל כפר סבא, ממנה אף הוזמן לנבחרת ישראל ב'. קריירת המשחק שלו נמשכה עד 1957 ואז פרש עקב פציעה.

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתלמות בגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפרש ממשחק פעיל בגיל 34, עבר שפר לאימון. כצעד ראשון עבר ב-1958 לגרמניה והשתלם בבית הספר למאמנים בקלן בהדרכת הנס וייסוויילר. צעד זה היה חריג בקרב המאמנים הישראלים. לטענת עוזרו בנבחרת ישראל בשנים מאוחרות יותר, אמציה לבקוביץ', שפר העריץ את הכדורגל הגרמני ושליטתו בשפה הגרמנית הקלה עליו את הבחירה.[4] בנו של שפר טען כי אביו היה פרפקציוניסט והפריד בין הכדורגל ובין התלאות שסבל במלחמת העולם השנייה והעובדה שמשפחתו הושמדה על ידי הגרמנים.[4] שפר הצטיין בקורס ונבחר על ידי שאר התלמידים כאחד משני הבוגרים המצטיינים (השני היה המאמן ההולנדי ריינוס מיכלס).[4] הוא אף קשר קשרים אישיים עם מנהל התוכנית, הנס וייסוויילר, שאימן את פ.צ. קלן ומאוחר יותר התפרסם כמאמנה של מנשנגלדבאך בשנות השיא שלה.[4] בזמן לימודיו אימן שפר קבוצה מקומית, רהנאניה וירסלן (גר'). [5] בזמן שהותו בגרמניה קשר שפר גם קשרים עסקיים ומאוחר יותר הפך ליבואן של אדידס בישראל ובשנים מאוחרות יותר היו לו קשרים עסקיים גם עם חברת פומה.[5]

אימון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שובו לישראל החל שפר לאמן את נבחרת חיל האוויר.[6] ב-1964 הפסידה נבחרת חיל האוויר במשחק הגמר ב"גביע הרמטכ"ל" 1:0 לנבחרת גייסות השריון.[7]

ב-1968 החליף שפר את מילובן צ'יריץ' בתפקיד מאמן הנבחרת הישראלית.[8] משחקה הראשון של ישראל בהדרכתו היה באצטדיון בלומפילד, בספטמבר 1968, כנגד נבחרת צפון אירלנד (המשחק נסתיים בניצחון האורחים 3:2). בהדרכת שפר, הופיעה נבחרת ישראל בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת מקסיקו בשנת 1968. נבחרת ישראל הצליחה להעפיל לשלב רבע הגמר, שם התמודדה מול נבחרתה החזקה של בולגריה. המשחק לא הוכרע גם לאחר הארכה ובהטלת מטבע שנערכה זכתה בולגריה והעפילה לשלב חצי הגמר.

לאחר שגברה במוקדמות על נבחרות ניו זילנד ואוסטרליה הצליחה נבחרת ישראל להעפיל בפעם היחידה בתולדותיה לטורניר הגמר של גביע העולם בכדורגל, מונדיאל 1970 שנערך במקסיקו. אף על פי שנבחרת ישראל נשרה כבר בשלב הבתים ולא העפילה לרבע הגמר, נחשב הטורניר הצלחה מבחינתה לאחר שסיימה בתיקו עם שוודיה ועם איטליה, שסיימה את הטורניר במקום השני לאחר שנוצחה במשחק הגמר. משחקו האחרון עם הנבחרת בקדנציה הראשונה שלו כמאמנה היה המשחק מול איטליה בגביע העולם ב-1970 (המשחק נסתיים בתיקו 0:0). לאחר הטורניר הוא הוחלף על ידי המאמן אדמונד שמילוביץ'. בסך הכול הדריך את הנבחרת ב-24 משחקים בין-ארציים.

שפר היה ידוע בדרישתו הקפדנית למשמעת מחניכיו, דבר אשר הביא לא פעם להתמרמרות מצד השחקנים והיה אחת מהסיבות לסיום תפקידו כמאמן הנבחרת למרות ההישגים, שהיו חסרי תקדים בכדורגל הישראלי. כמו כן, הוא דרש משחקניו רמה גבוהה של כושר גופני. לשם כך מינה את סא"ל עמוס בר חמא, קצין הכושר הקרבי של צה"ל, כמאמן מיוחד לכושר גופני, דבר אשר היווה חידוש בכדורגל הישראלי באותה עת. שפר היה הראשון בישראל שערך האימונים עם שעון עצר, מדידת יכולת ההתאוששות השחקנים וכוח מתפרץ. שפר דרש כי לקראת הגביע העולמי, יערכו השחקנים שנה שלמה מחנות אימונים. את האימונים ערכו במכון וינגייט ובשפיים. שפר הבין, כי עליו לקחת את השחקנים למקומות הגבוהים בעולם כדי שאלו יתרגלו לנשום אוויר דליל, כדי שבזמן האמת יוכלו לתפקד במונדיאל 1970. תחילה נסעו לקלן אשר בגרמניה, לאחר מכן לאדיס אבבה באתיופיה בגובה של 2,600 מטר, המשיכו לאלאמוסה במדינת קולורדו בארצות הברית בגובה של 2,500 מטרים, ובטולוקה שבמקסיקו. כמו כן, עברו השחקנים בדרך את: סטוקהולם, מנשנגלדבך, סידני, הונג קונג, ניו יורק ודנבר ושיחקו משחקים רבים, רובם לא רשמיים. שפר היה נוהג לבדוק את דופק השחקנים ומדרג אותם, כאשר שיאן הכושר היה מרדכי שפיגלר, עם 39 פעימות לדקה ואחריו יוחנן וולך, עם 42 פעימות לדקה. כמו כן, הייתה הקפדה מסיבית על תזונה, ושפר, אשר הביא מאזניים לכל מקום אשר הלך, היה בודק מדי מספר ימים את משקלם של השחקנים.

הסיבה לשיחררו הייתה יחסיו הגרועים עם חלק ממנהלי ההתאחדות לכדורגל ויחסו אל שחקני הנבחרת שכלל גערות קשות ועלבונות.[9] בהקשר זה, סיפר שפר למקורביו, כי הכדורגל השתנה עד היסוד, ו"השחקן נהיה יותר מפונק, וכבר לא מוכן לעבוד כל כך קשה". אותה נבחרת ייחודית שעמדה לרשותו ב-1970, שהיו מוכנים לערוך שלושה אימונים ביום בכל מזג אוויר, וערכה את מחנה האימונים שלה קרוב לשנה במקביל למשחקי הליגה, כדי לייצג את המדינה בכבוד, היא לא הנבחרת שעומדת לרשותו היום, וכך לא ניתן להגיע לגביע העולמי.

שפר היה ידוע בקשריו הטובים עם מאמנים אירופאים ובמיוחד היה מקורב להנס וייסווילר, מאמנה של קבוצת הפאר הגרמנית בורוסיה מנשנגלדבך. קשרים אלו סייעו גם למעבר כדורגלן הנבחרת, שמואל רוזנטל, לקבוצה הגרמנית.

ב-2010 זכה לתואר יקיר העיר רמת השרון, בה התגורר למעלה מ-30 שנה.

שפר נפטר ב-28 בדצמבר 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 EMANUEL SCHAFFER, באתר "שטעטל וירטואלי" (באנגלית)
  2. ^ על פי מקור אחר, נולד שפר בפולין ובגיל חודש עבר עם משפחתו לרקלינגהאוזן בגרמניה.שאול אדר, עמנואל שפר חזר לחיים דרך הכדורגל, באתר הארץ, 27 באפריל 2014
  3. ^ ששם=שטעטל
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 שאול אדר, עמנואל שפר חזר לחיים דרך הכדורגל, באתר הארץ, 27 באפריל 2014
  5. ^ 5.0 5.1 Ralf Piorr, Abschied eines Überlebenden, באתר ballesterer.at‏ 12 בפברואר 2013 (בגרמנית)
  6. ^ בשנות ה-60 שיחקו טובי השחקנים הצעירים בנבחרות החייליות ו"גביע הרמטכ"ל" נחשב כמפעל יוקרתי.
  7. ^ הדרך למגרש מתחילה בחיל-האוויר, באתר חיל-האוויר, 12 ביוני 2014
  8. ^ עמנואל שפר נתמנה אתמול מאמן הנבחרת במקום צ'יריץ', דבר, 25 באפריל 1968
  9. ^ א. טבק, העימות תבע קרבן, מעריב, 22 במרץ 1971


נבחרת ישראל - מונדיאל 1970

1 ויסוקר | 2 בר | 3 בלו | 4 פרימו | 5 רוזן | 6 רוזנטל | 7 שום | 8 שפיגל | 9 פייגנבוים | 10 שפיגלר | 11 בורבה | 12 שווגר | 13 חזום | 14 רום | 15 טלבי | 16 וולך | 17 בן רימוז' | 18 רומנו | 19 שורוק | 20 קרקו | 21 המאירי | 22 נוסובסקי | מאמן: שפר

ישראלישראל