נחום סטלמך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחום סטלמך
PikiWiki Israel 7321 football game.jpg
מידע אישי
לידה 19 ביולי 1936
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 במרץ 1999 (בגיל 62)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1951–1969
1969–1970
1970
הפועל פתח תקווה
בני יהודה תל אביב
הפועל הרצליה
349 (154)
18 (4)
נבחרת לאומית כשחקן
1956–1968 נבחרת ישראל בכדורגל ישראל 61 (22)
קבוצות כמאמן
1967–1969
1969–1970
1972–1973
1973–1974
1975–1977
1977–1978
1978–1979
1979–1980

1982–1983
1983–1984
1984
1985–1986
1987–1988
1999
הפועל פתח תקווה (שחקן-מאמן)
בני יהודה
הפועל כפר סבא
בית"ר ירושלים
הפועל חיפה
הפועל ירושלים
מכבי פתח תקווה
בית"ר תל אביב
שמשון תל אביב
הפועל בית שמש
הפועל חדרה
מכבי רמת עמידר
הפועל באר שבע
הפועל פתח תקווה (מנהל מקצועי)
ישראל (עוזר מאמן)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רגע לאחר שסטלמך הבקיע מול שוער ברית המועצות לב יאשין
סטלמך מבקיע מול יוגוסלביה
סטלמך, שלישי מימן, מתדרך את שחקני בני יהודה
סטלמך, שלישי מימן, מתדרך את שחקני בני יהודה במהלך אימון

נחום סטלמך (19 ביולי 193627 במרץ 1999) היה כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת החלוץ, ונחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים של ישראל ולשחקן הבולט ביותר של הפועל פתח תקווה. לזכותו 61 הופעות במדי נבחרת ישראל, בהן כבש 22 שערים, והוא מדורג במקום השישי בטבלת מלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטלמך החל לשחק בקבוצות הילדים של הפועל פתח תקווה בילדותו, כשהיה בבית הספר היסודי. עלה לראשונה להרכב הקבוצה הבוגרת כבר בגיל 16. המשחק הראשון בו השתתף היה בתחילת 1952 מול הפועל בלפוריה, כשבבוקר עוד שיחק במדי קבוצת הנוער. בעונת 1954/1955 הוא זכה עם הפועל פתח תקווה באליפות הראשונה בתולדותיה. באותה עונה הוא כבש 27 שערים וסיים במקום השני בטבלת מלך שערי הליגה, אחרי ניסים אלמליח מבית"ר תל אביב שכבש 30 שערים[1].

סטלמך החל לשחק בנבחרת ישראל כשחקן הפועל פתח תקווה בגיל 20, והחל לבלוט במשחקי הנבחרת כשחקן קישור כבר במשחקיו הראשונים. שיא הקריירה שלו בנבחרת הוא משחקה ההיסטורי של הנבחרת נגד נבחרת ברית המועצות, במשחק הגומלין שנערך בישראל במסגרת המשחקים הקדם-אולימפיים (ב-1956). רגע השיא במשחק, שהתקיים באצטדיון רמת גן לעיני כ-60,000 צופים, היה שער הנגיחה של סטלמך אל בין חיבורי הקורות של השוער הרוסי לב יאשין, שיצר שוויון זמני בתוצאה, 1–1. היה זה השער הראשון בתולדות הנבחרת שהובקע על ידה באצטדיון רמת גן.

אף על פי שישראל הפסידה באותו משחק 1–2, נחשבה התוצאה להישג מפתיע של הנבחרת, במיוחד לאור התוצאה בברית המועצות (תבוסה של 0–5). משחק זה היה מעין דו-קרב בין דוד וגוליית, מדינה קטנה מול מעצמה אדירה, וסטלמך הפך מאותו משחק לגיבור לאומי. סטלמך שיחק בנבחרת 60 משחקים (ברוב המשחקים שימש כקפטן הנבחרת) והבקיע בהם 22 שערים, רובם הובקעו בנגיחת ראש (רק חמישה שחקנים כבשו יותר שערים במדי הנבחרת). הודות למיומנותו זו זכה סטלמך לכינוי "ראש הזהב".

לפני הטיסה למשחק בברית המועצות הורה דוד בן-גוריון לשחקני הנבחרת לשנות את שם משפחתם לעברית. סטלמך שינה את שמו זמנית לפלד[2]. באותה תקופה עבד סטלמך כפקיד מודיעין בבית חולים בילינסון.

סטלמך הוביל את קבוצתו, הפועל פתח תקווה, להישג חסר תקדים שאף קבוצה עד היום לא הצליחה לשחזר, חמש אליפויות ישראל רצופות. בסך הכל זכה עם הקבוצה בשש אליפויות, בחמש סגנויות ובגביע מדינה אחד. הוא כבש במדי הפועל פתח תקווה 152 שערי ליגה, הישג מרשים לאור העובדה שבניגוד לכובשים מובילים אחרים בליגה, כמעט כל שעריו היו שערי שדה - הוא לא היה בועט הפנדלים הבכיר של הקבוצה.

משחקו האחרון היה במסגרת ליגה א' צפון (הליגה השנייה) ב-27 בדצמבר 1970 במדי קבוצת הפועל הרצליה במשחק דרבי כנגד מכבי הרצליה, ובו כבש את שער הניצחון (1–0)[3]. המשחק עורר מחלוקת מאחר שבאותה עת היה מאמן בני יהודה, והוזמן לשחק בהפועל הרצליה כשחקן אורח, תוך ניצול פרצה בתקנון ההתאחדות[4].

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא החל את קריירת האימון שלו בבני יהודה, בעונת 1969–1970, כמאמן שחקן[5], אחר כך אימן את מכבי פתח תקווה והפועל כפר סבא, ובעונת 1974–1973 עבר לאמן את בית"ר ירושלים[6].

בשנים 1975–1977 אימן את קבוצת הפועל חיפה, כאשר שיחקו בה הכוכבים יוחנן וולך ויצחק אנגלנדר.

במחצית הראשונה של שנות ה-80 אימן קבוצות בליגה הארצית את בית"ר רמלה, הפועל חדרה ומכבי רמת עמידר[7].

ב-25 בספטמבר 1984 הואשם סטלמך ביחד עם אברהם המאירי, בני נבנהויז ויצחק דרוקר בפרשת שוחד והטיית תוצאת משחק כדורגל, שבע שנים קודם לכן, שלושה מחזורים לסיום עונת 1976/1977, במשחק שנערך ב-14 במאי 1977, בין מכבי פתח תקווה להפועל חיפה אותה אימן, שהייתה בסכנת ירידה מהליגה הבכירה. חיפה ניצחה את פ"ת בחוץ 4–0 והבטיחה את הישארותה בליגה הלאומית. סטלמך הורשע בקשירת קשר לביצוע עוון וזוכה מאשמת השוחד[8]. סטלמך נידון לחודש מאסר בפועל וחמישה חודשים מאסר על תנאי[9], לאחר ערעור, עונשו הומר לעשרה חודשים מאסר על תנאי[10].

לקראת עונת 1985/1986 מונה לתפקיד המאמן הפועל באר שבע[7]. בעונה זו הגיעה הקבוצה לראשונה בתולדותיה למעמד גמר גביע הטוטו, לאחר שניצחה בחצי הגמר 2–1 את מכבי תל אביב[11]. בשנים 1986–1987 חזר לאמן את בית״ר רמלה[12].

בשנות ה-90 היה מאמן נבחרת נערים ב' של ישראל. כמו כן שימש ראש יחידת הספורט באוניברסיטת תל אביב.

לקראת משחקי מוקדמות יורו 2000 מינה אותו שלמה שרף לעוזרו בנבחרת ישראל. במסגרת תפקיד זה יצא ב-1999 לספרד עם נבחרת ישראל למשחק במוקדמות אליפות אירופה. הוא נפטר שם במפתיע מדום לב, לפני המשחק. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה, שיצאה מאצטדיון רמת גן[13].

לאחר מותו נקרא תא הכבוד באצטדיון רמת גן על שמו של סטלמך. אוהדי הפועל פתח תקווה ניהלו קמפיין, במשך שנים רבות, לקרוא לאצטדיון המושבה "ראש הזהב" לזכרו של סטלמך[14].

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחום סטלמך - הראש, הכדור והרשת.תל אביב: דיוקני ספורט, 1961(הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אשר גולדברג, אליפות חולצות הדומינו של הפועל פתח-תקווה, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 16 באוגוסט 2011
  2. ^ איפה היינו ומה עשינו: אוצר שנות החמישים והשישים, עמ' 143
  3. ^ ליגה א' "ירשה" אתמול את הליגה הלאומית, למרחב, 27 בדצמבר 1970
  4. ^ מרדכי רינקובסקי, שחקן אורח במשחק ליגה - ניצול לרעה של החוקה, דבר, 29 בדצמבר 1970
  5. ^ נחום סטלמך הבקיע אבל בני־יהודה הפסידו בפ"ת, דבר, 22 בפברואר 1970
  6. ^ איומים על סטלמך בירושלים, על המשמר, 9 ביוני 1974
  7. ^ 1 2 אפרים גנור, באר שבע – האתגר הגדול שלי בחיים, חדשות, 20 ביוני 1985
  8. ^ ברוך נאה, נחום סטלמך והשחקן יצחק דרוקר הורשעו בקשירת קשר לשיחוד כדורגלן, מעריב, 21 בספטמבר 1984
  9. ^ יעל פישביין, אורי שרון, סטלמך ודרוקר למאסר, חדשות, 26 בספטמבר 1984
  10. ^ ראובן בן-צבי, גוראל בודק מה לעשות עם המאירי, מעריב, 15 בדצמבר 1986
  11. ^ אלכס פרלסמן, לבאר-שבע הספיקו לחימה ומרץ, מעריב, 22 בינואר 1986
  12. ^ אבי חזקיה, ביתי ר רמלה – מסתדרים בלי הנהלה, חדשות, 19 באוקטובר 1986
    אבי חזקיה, סטלמך התפטר, חדשות, 2 במרץ 1987
  13. ^ האיצטדיון החדש בפ"ת ייקרא כנראה ע"ש סטלמך, באתר גלובס, 4 באפריל 1999
  14. ^ אור בוקר, מיליון וחצי שקל לשנה: מה יהיה שמו החדש של איצטדיון המושבה?, מלאבס (מקומון), ‏4 ביוני 2019


‏נבחרת ישראל‏ - גביע אסיה בכדורגל 1956 (מקום שני)

 בלוט |  גלזר |  חלדי |  חודורוב |  ישראלי |  קופמן |  קרמר |  מתניה |  מרימוביץ' |  רבינוביץ' |  רוזנבוים |  שניאור |  סילברשטיין |  שפיגל |  סטלמך |  ויסוקר | מאמן: גיבונס

ישראלישראל
‏נבחרת ישראל‏ - גביע אסיה בכדורגל 1960 (מקום שני)

 אמר |  אהרונסקינד |  עצמון |  בנבנישתי |  גולדשטיין |  גלזר |  חודורוב |  קלמי |  ר. לוי |  ש. לוי |  לבקוביץ' |  מויססקו |  מנצ'ל |  נהרי |  סטלמך |  טיש |  ויסוקר | מאמן: מאנדי

ישראלישראל
‏נבחרת ישראל‏ - גביע אסיה בכדורגל 1964 (אלופת אסיה)

 לוין |  ויסוקר |  בכר |  קלמי |  ליאון |  מתניה |  פרימו |  קצב |  לבקוביץ' |  מהלל |  שפיגלר |  סטלמך |  טיש |  אהרוני |  קליש |  לוי |  טלבי |  יאנג | מאמן: מרימוביץ'

ישראלישראל