נחום סטלמך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחום סטלמך
PikiWiki Israel 7321 football game.jpg
מידע אישי
לידה 19 ביולי 1936
פתח תקווה שבארץ ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 במרץ 1999 (בגיל 62)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1951–1969
1969–1970
1970 		הפועל פתח תקווה
בני יהודה תל אביב
הפועל הרצליה 		349 (154)
18 (4)
נבחרת לאומית כשחקן
1956–1968 נבחרת ישראל בכדורגל ישראל 61 (22)
קבוצות כמאמן
1967–1969








1987–1988
1999 		הפועל פתח תקווה (שחקן-מאמן)
הפועל חיפה
מכבי פתח תקווה
בני יהודה תל אביב
הפועל כפר סבא
שמשון תל אביב
בית"ר תל אביב
הפועל ירושלים
בית"ר ירושלים
הפועל פתח תקווה (מנהל מקצועי)
ישראל (עוזר מאמן)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רגע לאחר שסטלמך הבקיע מול שוער ברית המועצות לב יאשין
סטלמך מבקיע מול יוגוסלביה

נחום סטלמך (19 ביולי 1936 - 27 במרץ 1999) היה כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדת החלוץ, ונחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים של ישראל ולשחקן הבולט ביותר של הפועל פתח תקווה. לזכותו 61 הופעות במדי נבחרת ישראל, בהן כבש 22 שערים, והוא מדורג במקום החמישי בטבלת מלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטלמך החל לשחק בקבוצות הילדים של הפועל פתח תקווה בילדותו, כשהיה בבית הספר היסודי. עלה לראשונה להרכב הקבוצה הבוגרת כבר בגיל 16. המשחק הראשון בו השתתף היה בתחילת 1952 מול הפועל בלפוריה, כשבבוקר עוד שיחק במדי קבוצת הנוער. בעונת 1954/1955 הוא זכה עם הפועל פתח תקווה באליפות הראשונה בתולדותיה. באותה עונה הוא כבש 27 שערים וסיים במקום השני בטבלת מלך שערי הליגה, אחרי ניסים אלמליח מבית"ר תל אביב שכבש 30 שערים[1].

סטלמך החל לשחק בנבחרת ישראל כשחקן הפועל פתח תקווה בגיל 20, והחל לבלוט במשחקי הנבחרת כשחקן קישור כבר במשחקיו הראשונים. שיא הקריירה שלו בנבחרת הוא משחקה ההיסטורי של הנבחרת נגד נבחרת ברית המועצות, במשחק הגומלין שנערך בישראל במסגרת המשחקים הקדם-אולימפיים (ב-1956). רגע השיא במשחק, שהתקיים באצטדיון רמת גן לעיני כ-60,000 צופים, היה שער הנגיחה של סטלמך אל בין חיבורי הקורות של השוער הרוסי לב יאשין, שיצר שוויון זמני בתוצאה, 1–1. היה זה השער הראשון בתולדות הנבחרת שהובקע על ידה באצטדיון רמת גן.

אף על פי שישראל הפסידה באותו משחק 1–2, נחשבה התוצאה להישג מפתיע של הנבחרת, במיוחד לאור התוצאה בברית המועצות (תבוסה של 0–5). משחק זה היה מעין דו-קרב בין דוד וגלית, מדינה קטנה מול מעצמה אדירה, וסטלמך הפך מאותו משחק לגיבור לאומי. סטלמך שיחק בנבחרת 60 משחקים (ברוב המשחקים שימש כקפטן הנבחרת) והבקיע בהם 22 שערים, רובם הובקעו בנגיחת ראש (רק ארבעה שחקנים כבשו יותר שערים במדי הנבחרת). הודות למיומנותו זו זכה סטלמך לכינוי "ראש הזהב".

לפני הטיסה למשחק בברית המועצות הורה דוד בן-גוריון לשחקני הנבחרת לשנות את שם משפחתם לעברית. סטלמך שינה את שמו זמנית לפלד[2]. באותה תקופה עבד סטלמך כפקיד מודיעין בבית חולים בילינסון.

סטלמך הוביל את קבוצתו, הפועל פתח תקווה, להישג חסר תקדים שאף קבוצה עד היום לא הצליחה לשחזר, חמש אליפויות ישראל רצופות. בסך הכל זכה עם הקבוצה בשש אליפויות, בחמש סגנויות ובגביע מדינה אחד. הוא כבש במדי הפועל פתח תקווה 152 שערי ליגה, הישג מרשים לאור העובדה שבניגוד לכובשים מובילים אחרים בליגה, כמעט כל שעריו היו שערי שדה - הוא לא היה בועט הפנדלים הבכיר של הקבוצה.

משחקו האחרון היה במסגרת ליגה א' צפון (הליגה השנייה דאז) ב-27 בדצמבר 1970 במדי קבוצת הפועל הרצליה במשחק דרבי כנגד מכבי הרצליה, ובו כבש את שער הניצחון (1–0).

לאחר פרישתו מהמשחק ככדורגלן פעיל, עבר סטלמך לתחום האימון והיה ראש יחידת הספורט באוניברסיטת תל אביב. בשיאו אימן את קבוצת הפועל חיפה, כאשר שיחקו בה הכוכבים יוחנן וולך ויצחק אנגלנדר. בנוסף אימן את הפועל פתח תקווה, מכבי פתח תקווה, בני יהודה, הפועל כפר סבא, שמשון תל אביב, בית"ר תל אביב, הפועל ירושלים ובית"ר ירושלים.

ב-25 בספטמבר 1984 הואשם סטלמך ביחד עם אברהם המאירי, בני נבנהויז ויצחק דרוקר בפרשת שוחד והטיית תוצאת משחק כדורגל, שבע שנים קודם לכן, שלושה מחזורים לסיום עונת 1976/1977, במשחק שנערך ב-14 במאי 1977, בין מכבי פתח תקווה להפועל חיפה אותה אימן, שהייתה בסכנת ירידה מהליגה הבכירה. חיפה ניצחה את פ"ת בחוץ 4–0 והבטיחה את הישארותה בליגה הלאומית. סטלמך הורשע בקשירת קשר לביצוע עוון וזוכה מאשמת השוחד.[3] סטלמך נידון לחודש מאסר בפועל וחמישה חודשים מאסר על תנאי, לאחר ערעור, עונשו הומר לעשרה חודשים מאסר על תנאי[4][5]. פרשה זו איכזבה קשות את מעריציו של סטלמך שראו בו סמל לטוהר המידות ודמות לחיקוי.

בשנות ה-90 היה מאמן נבחרת נערים ב' של ישראל. כמו כן שימש מאמן באוניברסיטת תל אביב.

לקראת משחקי מוקדמות יורו 2000 מינה אותו שלמה שרף לעוזרו בנבחרת ישראל. במסגרת תפקיד זה יצא ב-1999 לספרד עם נבחרת ישראל למשחק במוקדמות אליפות אירופה. הוא נפטר שם במפתיע מדום לב, לפני המשחק. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה, שיצאה מאצטדיון רמת גן.

לאחר מותו נקרא תא הכבוד באצטדיון רמת גן על שמו של סטלמך. בזמן הקמת אצטדיון המושבה ניהלו אוהדי הפועל פתח תקווה קמפיין שמטרתו לקרוא לאצטדיון החדש "ראש הזהב" לזכרו של סטלמך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: נחום סטלמך
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נחום סטלמך

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אשר גולדברג, אליפות חולצות הדומינו של הפועל פתח-תקווה, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 16 באוגוסט 2011
  2. ^ איפה היינו ומה עשינו: אוצר שנות החמישים והשישים, עמ' 143
  3. ^ "נחום סטלמך והשחקן יצחק דרוקר הורשעו בקשירת קשר לשיחוד כדורגלן". מעריב. 21 בספטמבר 1984.  באתר עיתונות יהודית היסטורית
  4. ^ אביעד פוהורילס, על ראש הזהב: איך ייקרא האצטדיון בפ"ת?, באתר nrg‏, 15 בנובמבר 2011
  5. ^ ראובן בן-צבי, גוראל בודק מה לעשות עם המאירי, מעריב, 15 בדצמבר 1986
מאמני בית"ר ירושלים
צוובנר (1948) • אלפסי (ש) (1953-55) • דבורין (ז) (1954) • פולק (1955-56) • א. וינברגר (ש) (1956-58) • פישר (1958-59) • שניאור (1959-60) • אלמליח (1960-61) • אלפסי (1961) • ברטפלד (1961-63) • רזניק (ש)(1963-64) • וארון (1964-66) • רזניק (1966-69) • חליבנר (1969-70) • רדלר (1970-72) • שפר (1972-73) • רזניק (ז) (1973) • סטלמך (1973-74) • פורטל (1974-75) • חליבנר (1975) • בכר (1975-76) • מור (1976-77) • שוויצר (1977-78) • פוקס (1978) • שנהר (1978-79) • בכר (1979-80) • רדלר (1980-81) • עופר (1981-82) • בן יהונתן (1982) • דוידוף (1982) • עופר (1982-83) • שוויצר (1983-85) • קשטן (1985-87) • שפיגלר (1987-88) • עופר (1988) • קשטן (1988-89) • זלצר (1989-91) • ל. קדוש (1991-92) • קשטן (1992-94) • לבקוביץ' (1994) • מזרחי (1994-95) • השריף (1995-97) • קשטן (1997-99) • אוחנה (1999-00) • גוטמן (2000-01) • בכר (2001) • מזרחי (2001-02) • השריף (2002-03) • ח. אזולאי (ז) (2003) • אוחנה (2003-05) • עזורי (ז) (2005) • קאנן (2005) • פרננדס (2005-06) • ארדילס (2006) • מזרחי (2006-07) • שום (2007-08) • עטר (2008-09) • שום (2009-10) • אמסלם (ז) (2010) • מלמיליאן (2010-11) • ר. לוי (2011) • נעים (2011-12) • ח. אזולאי (2012) • השריף (2012-13) • א. כהן (2013) • ר. לוי (2013-14) • קורצקי (2014-15) • ג. לוי (2015) • דראפיץ' (2015-16) • בן שמעון (2016-17) • מימר (2017) • לבנדה (2017) (ז) (2017) • בן זקן (2017-18) • לוזון (2018) • קלינגר (2018-19) • ר. לוי (2019-)

(ש) = מאמן-שחקן ; (ז) = מאמן זמני

מאמני הפועל באר שבע
עזרן (1955–1957) • דבורין (1957–1958) • דבורין, גיבונס (1958–1959) • מור (1959–1961) • ר. שרף, מור (1961–1962) • מור (1962–1964) • מילושביץ' (1964–1965) • סטנקוביץ' (1965–1966) • מור (1966–1968) • סטפנוביץ', ליטבק (1968–1969) • מנצ'ל (1969–1970) • ליטבק (1970–1972) • פוקס (1972–1974) • לבקוביץ' (1974–1976) • פוקס, עופר (1976–1977) • עופר (1977–1979) • לבקוביץ' (1979–1980) • עופר (1980–1981) • שנהר (1981–1983) • עופר (1983–1984) • רוזן, דקל (1984–1985) • סטלמך (1985–1986) • ברגיג, בר-נור (1986–1987) • נ. בכר (1987–1988) • נ. בכר, שנהר (1988–1989) • שנהר, ח. כהן, בן דור, עופר (1989–1990) • עופר (1990–1992) • חדד (1992–1994) • שבצ'נקו (1994–1995) • שבצ'נקו, חדד, גוטמן (1995–1996) • גוטמן (1996–1997) • עופר, טבק, דקל (1997–1998) • פייגנבוים, לנדאו (1998–1999) • עופר, איוניר, לחמן (1999–2000) • לחמן, ש. שרף, דקל (2000–2001) • קדוש (2001–2003) • גוטמן (2003–2004) • גוטמן, א. כהן, קדוש (2004–2005) • לוין, בן שאנן, בלבול (2005–2006) • לנדאו (2006–2007) • בלבול, לנדאו (2007–2008) • ג. לוי (2008–2009) • עזורי, חדד (2009–2010) • קלינגר (2010–2011) • קלינגר, ג. לוי (2011–2012) • א. לוי (2012–2015) • ב. בכר (2015–2020) • אבוקסיס (2020–היום)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נחום_סטלמך&oldid=27049564"