ירוחם ליבוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי ירוחם ליבוביץ

רבי ירוחם הלוי ליבוביץ (מכונה רֶבּ ירוחם ממיר), (תרל"ה-י"ח בסיוון תרצ"ו, 1873-1936) היה המשגיח של ישיבת מיר. בשנות כהונתו עיצב את שיטתה המוסרית של הישיבה. בחלק משנות כהונתו השתתף בנשיאת העול הכלכלי של קיום הישיבה.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה ליובאן הסמוכה לסלוצק, במחוז מינסק, בלארוס. התחנך בישיבת סלבודקה ובישיבת קלם. רבותיו היו הסבא מסלבודקה (הרב נתן צבי פינקל), הרב שמחה זיסל זיו, חתנו הרב צבי הירש ברוידא והרב ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים).

כבן שש עשרה החל ללמוד בישיבת סלבודקה ובגיל עשרים ושתיים בשנת תרנ"ז נשלח על ידי הרב נתן צבי פינקל, ללמוד אצל הרב שמחה זיסל זיו בישיבת קלם. ממנו הספיק ללמוד רק מעט יותר ממחצית השנה[1]. ועם פטירתו בכה במשך לילה שלם, בעיקר על עצמו שרק כעת התחיל ללמוד ממנו כיצד לחיות כ"אדם". ר' ירוחם העיד על עצמו שהרגיש כל ימיו שהבנתו נבעה ממעמד אותו יום[2].

החל משנות הארבעים שלו שימש בתפקידים רוחניים בישיבות רבות בליטא, בלארוס ופולין, אך עיקר פרסומו בא לו עקב תקופת כהונתו הארוכה בישיבת מיר בפולין.

כהונתו בישיבת מיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב ליבוביץ החל משנת ה'תרע"א[3] ועד תקופת מה שימש כמשגיח בישיבת מיר, ועבר אחר כך לישיבת סלבודקה ולישיבות אחרות. בשנת ה'תרפ"ג[4] הוא חזר למיר, ועמו קבוצת בחורים מובחרת מישיבת פוניבז', שבה כיהן קודם לכן. קבוצה זו תרמה תרומה מכרעת להתפתחות צביונה המוסרי של הישיבה.

בשנות ה-30 הגיעו לישיבת מיר תלמידים רבים מארצות הברית. צעירים אלו, שהורגלו במידת-מה לקלות הדעת האמריקנית, היוו אתגר חינוכי משמעותי עבור הרב ליבוביץ. במקביל הופיעו גם תלמידים חדשים מקהילותיה החרדיות של גרמניה ואף כלפיהם נצרך היה יחס מיוחד. הרב ליבוביץ, שידע לשוחח עם כל תלמיד בהתאם לאישיותו ונפשו, הצליח להשיג הצלחות חינוכיות משמעותיות גם בקרב קבוצות תלמידים אלו.

עבור תלמידים אלו בשנתיים האחרונות לחייו ייסד 'ועד' מיוחד. בו מסר שיעורים בחומש עם פירוש רש"י. בשונה משיחותיו הכלליות לשאר בחורי הישיבה שעסקו ביסודות חכמת המוסר, שיעורי החומש עסקו בעיקר בהקניית יסודות היהדות והאמונה. (לימים היוו ועדים אלו את הבסיס לסדרת הספרים דעת תורה)[5].

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרצ"ו לקה בדלקת קרום המוח, ומחולי זה נפטר ביח' סיוון באותה השנה והוא כבן שישים ואחת. שיחתו האחרונה של המשגיח, נאמרה בכד' באייר תרצ"ו ועסקה בנושא "בעל הבית דוחק" - על ניצול הזמן[6].

לאחר פטירתו נקרא הרב יחזקאל לוינשטיין, כדי למלא את מקומו כמשגיח בישיבת מיר[7].

עיקרי משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לייחד את שיטתו באינדיבידואליות המאפיינת אותה, טענתו הייתה כי כל לימוד התורה וקיום המצוות, הן רק אופנים לבוא אל האדם עצמו, לדעתו, אף שיש לקבל ולשמוע מרב, את עיקר הצמיחה יכול האדם רק להעלות מעצמו. [בכמה מקומות מכתביו, הוא קורא לנקודת העצמו של האדם, בשמות קבליים למחצה, 'שורש הנשמה המגיע לכיסא הכבוד ועוד'.]

לגישה זו היו השלכות רבות לתחום העבודה המוסרית, לדוגמה, מבחינתו אין מקום לקנאה, מכיוון שכל אדם הוא במהותו יחידי, [דעת חכמה ומוסר ח"א סי' צ"ו והלאה] ומעלתו של אדם באה לידי ביטוי, רק ברגע בו הוא מעלה את דרגת היחידות שלו, ומגיע למקום בו הוא לבדו. (הוא אף מדמה בעקבות המדרש את יחידות האדם ליחידות האל) לדעתו, דרגה זו היא המאפין המרכזי למהותו של 'בן ישיבה' או בן תורה.

כך גם ניתן לראותו מסביר את עניין התשובה, "היא המדרגה היותר גבוהה ורמה, מפני שהיא מעלת האדם עצמו, היינו ששב אל עצמו, והעצמו הוא המעלה היותר גבוהה ורמה מכל המעלות באדם" (דעת חכמה ומוסר חלק ג' סי' קסא).

לגישה זו ישנן גם השלכות תאולוגיות, האמונה, אינה זקוקה להוכחה, אלא היא חויה שחש אותה הקרוב לאל. [או בלשונו, 'סוד הכל הוא בקירוב ובריחוק, כי בהיותו קרוב אשר לו אלוהים קרובים אליו בקרב הארץ, השוכן איתו בתוכו, יראהו עין בעין', ו'לא כמו שסוברים וכאשר מוסכם הוא בעולם שמתוך ההבנה על ידי חקירות אמיתיות מזה נובעת האמונה'. (מאמרי המשגיח ח"א סי' קנו, עמ' רעט)] (יש בטענות מעין אלו קירבה לא מובטלת לאקזיסטנציאליזם הדתי.)

נקודה חשובה נוספת במשנתו, היא הדרך לבוא לידי גילוי העצמו של האדם, הוא שם דגש, על שבירת הרצון, ועשיית מעשים בפועל.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דעת חכמה ומוסר שלשה חלקים שיצאו בין השנים תרצ"ט עד תשל"ב, המלקטים את שיחותיו מכתבי תלמידים, למעט החלק השלישי ששם נמצאים כתביו שלו. (חלקו הראשון נקרא 'חבר מאמרים').
  • דעת תורה - לימוד מוסרי התורה, ששה כרכים.
  • מאמרי המשגיח - אלול תשרי ח"א, שיחות על הימים הנוראים שיצאו לאור לזכר בנו, נכתבו מפי השמועה.
  • מאמרי המשגיח - אלול תשרי ח"ב, שיחות על הימים הנוראים שיצאו לאור לזכר בנו, נכתבו מפי השמועה[8].
  • שפתי דעת - על אבות, בתוך מאורי אורות המוסר על אבות כרך א' [תשס"ט]. בכרך ב' הובאו בפירוש דעת זקנים מאות משמועותיו [תשע"א].
  • שביבי דעת - מאמרים על מועדים זמנים וימים נוראים, ונוסף לזה עניינים שונים, [תשע"ד].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו רבקה, קרובת משפחת הסבא מקלם הרב שמחה זיסל זיו. בשידוכין נקבע שבעלה הרב ירוחם ילמד שמונה שנים בפרישות ולאחר מכן יסייע בפרנסה, בשנים אלו ניהלה מסעדה בעירה אוזבנט שבליטא לכלכלת המשפחה, כששב לביתו תכנן לסייע בידה בניהול אך כבר עמדה על גדולתו ומנעה ממנו כל עבודה[9]. בשנותיו האחרונות של בעלה הסכימה לקבל משכורת מקופת ישיבת מיר, וכאשר חלה את מחלתו האחרונה ראתה בכך אצבע אלוקים וקיבלה על עצמה לכשיקום ממיטתו לוותר על המשכורת ולשוב לפרנס את המשפחה בכוחות עצמה[10]. נפטרה בב' דר"ח אדר ב' תש"ח[11].

בנו הרב אברהם, נפטר בט' אייר תשנ"ב[12].

בנו הרב שמחה זיסל, יסד ישיבה בארצות הברית[13]. נשא לאישה את שולמית בת הרב ד"ר הרטוויג נפתלי קרליבך[14]. ואחות הרב שלמה קרליבך, נפטרה בי"א אייר תשס"ג[15]. עסק בעריכת והדפסת כתבי אביו וכן השלים את מלאכתו של אביו בהוצאה לאור של הספר חכמה ומוסר לרב שמחה זיסל זיו[16]. כתב אזהרה שלא להדפיס דברים בשם אביו בלי רשות, שכן הרבה לא ירדו לעומק כוונתו ועלול לצאת מכך מכשול[17]. את העיסוק בכתבי אביו הוריש לבנו ר' ישראל[18]. נפטר בב' מנחם אב תשס"א[19].

בנו הרב ישראל היה נשוי לחוה, בת הרב יצחק קוסובסקי[20]. בני הזוג נספו בשואה.

בנו הרב משה ליב, היה רב בקהילה קטנה בפנסילבניה שבארצות הברית וגם שימש כשו"ב במחרשת 'אמפיאר' בעיר בטלהם בפנסילבניה[21].

חתנו היה הרב ישראל חיים קפלן, ראש ישיבת תורת חסד בבריסק, ראש ישיבה ומשגיח בישיבת בית מדרש עליון במונסי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האדם ביקר, עמ' ח
  2. ^ דעת חכמה ומוסר ח"א, בשער הדעת עמ' 6; השמש בגבורתו, עמ' 78
  3. ^ האדם ביקר, עמ' 40
  4. ^ האדם ביקר, עמ' טו
  5. ^ האדם ביקר, עמ' יז-יט; השמש בגבורתו, עמ' 34-35
  6. ^ האדם ביקר, עמ' יט; השמש בגבורתו, עמ' 78
  7. ^ שם, עמ' 79
  8. ^ מאמרי בין יום הכיפורים לסוכות ומאמרי סוכות שבספר הודפסו גם בחלק א
  9. ^ מפי בניהם, הובא בהאדם ביקר, עמ' י-יא
  10. ^ האדם ביקר, עמ' כו
  11. ^ מזכרת נצח בהקדמת הספר דעת חכמה ומוסר, עמ' 22
  12. ^ דעת תורה דברים חלק ה-א, דברי הספד (מאת אחיו ר' שמחה זיסל), עמ' סב
  13. ^ דעת תורה בראשית חלק א, בפתח השער, עמ' 21
  14. ^ בהקדמה לספר אור ישראל שבמהדורת מאורי אורות המוסר, שבהוצאת בנה ר' ישראל
  15. ^ בהקדמה לספר אור ישראל שבמהדורת מאורי אורות המוסר, שבהוצאת בנה ר' ישראל
  16. ^ כנכתב בשער הספר חכמה ומוסר
  17. ^ דעת תורה דברים חלק ה-א, קונטרס סוף דבר עמ' ס
  18. ^ מכתב שכתב לבנו והודפס בראש הספר שביבי דעת
  19. ^ דעת תורה בראשית חלק א, בפתח השער עמ' 21
  20. ^ בירחון כנסת ישראל חוברת ט' כסלו תרצ"ב מובאת ברכת מזל טוב לרגל נישואיהם
  21. ^ ר' מאיר ברינבאום בספרו (באנגלית) לוטננט בירנבאום -Lieutenant Birnbaum: A Soldier's Story