ישיבת באר יעקב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישיבת באר יעקב
ישיבה
תאריך ייסוד ה'תש"ט
השתייכות ישיבה ליטאית
מייסדים הרב שלמה וולבה והרב משה שמואל שפירא
ראש הישיבה הרב דוד יצחק שפירא
מיקום באר יעקב

ישיבת באר יעקב היא ישיבה בבאר יעקב שהונהגה במשך שנים רבות על ידי הרב משה שמואל שפירא, שכיהן כראש הישיבה, והרב שלמה וולבה שכיהן כמשגיח רוחני. אין קשר בין ישיבת באר יעקב לבין ישיבה בעלת שם זהה המשתייכת לרשת של ישיבת פוניבז'.

הרב משה שמואל שפירא - ראש הישיבה בשנים תש"ט-תשס"ו

כיום, ראש הישיבה הוא הרב דוד יצחק שפירא, בנו של ראש הישיבה הראשון, הרב משה שמואל שפירא, והמשגיח הוא הרב משה דוד ליפקוביץ, בנו של הרב מיכל יהודה ליפקוביץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת עזרא ביקשה להקים ישיבה לבוגרי התנועה מחוץ לירושלים ולצורך כך קיבלה תרומה של בית אריזה ישן בבאר יעקב ששימש כפנימייה. בהמלצת החזון איש מונה לראשות הישיבה הרב אפרים בורודיאנסקי, ולמשגיח מונה הרב שלמה וולבה. לאחר כחודש ביקש הרב בורודיאנסקי להשתחרר מתפקיד ראש הישיבה, ובמקומו המליץ החזון איש על מינוי הרב משה שמואל שפירא. לאחר כשנה נפרדה הישיבה מתנועת עזרא בהסכמת שני הצדדים. הלימודים בישיבה התקיימו בבית הכנסת של באר יעקב. באותה עת היו בישיבה כעשרה תלמידים. בשנת 1953 הוקמו מספר מבנים טרומיים עבור פנימיה וחדר אוכל. המבנים הוקמו על קרקע שחלקה נתרם לישיבה וחלק אחר הוקצה לישיבה על ידי המועצה המקומית. בשנת 1955 הוקם עבור הישיבה בית מדרש עצמאי, ולאחר מכן הוקמו שני בתים עבור ראש הישיבה והמשגיח. בליל יום כיפור תשי"ט אחד ממבני הפנימיה עלה באש. במהלך עשר השנים הראשונות של הישיבה שימש הרב שפירא גם כרב המקומי של באר יעקב, אולם עם גידול הישיבה ביקש להקדיש את כל זמנו לישיבה ופרש מתפקיד הרבנות המקומית.

בי"ב כסלו תשכ"ה (17 בנובמבר 1964) חנכה הישיבה את המבנה החדש שלה בנוכחות הרב מפוניבז' הרב יוסף שלמה כהנמן, הרב הראשי לישראל הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב יחזקאל אברמסקי, שר הדתות זרח ורהפטיג, השופט יצחק קיסטר ואייזיק וולפסון נציג התורמים. בעת חנוכת המבנה החדש למדו בישיבה כתשעים תלמידים, כשני שליש ישראלים ושליש תלמידים שבאו מחוץ לארץ ללמוד בישיבה. תלמידי הישיבה הישראלים הגיעו ללימודים בישיבה לאחר סיום שלוש שנות לימודים בישיבה קטנה, ותלמידי חוץ לארץ נדרשו להגיע לאחר פרק זמן מינימלי בישיבה בארצות מוצאם.

על פי פרסום של הישיבה משנת 1965, במהלך ארבע השנים הראשונות בישיבה השתתפו התלמידים בשיעור יומי בהתאם לוותק שלהם בישיבה. בהמשך, התלמידים למדו באופן עצמאי. על פי הפרסום, הישיבה נוהגת על פי מסורת הלימודים בישיבות ליטא ולומדים בה תלמוד ובנוסף גם הלכה ותנ"ך. הישיבה מתייחדת בהשתייכותה לתנועת המוסר ובכל שבת התקיימה שיחה על ידי המשגיח הרב וולבה. ייחוד נוסף של הישיבה היה קיום הלימודים בעברית ולא ביידיש, וזאת על מנת לאפשר לבני עדות המזרח ללמוד בישיבה.

בשנה שלאחר ההתרחבות למבנה החדש פתחה הישיבה ישיבה קטנה לצדה.

בין השנים תש"י לתש"מ הוציאה הישיבה ביטאון תורני בשם "הבאר" אשר הכיל דברי תורה של רבני הישיבה ותלמידיה ושימש גם לגיוס תרומות.

בתחילת שנות התשעים עברה הישיבה לירושלים, עקב גורל הגר"א שערך הרב שפירא. כעבור עשר שנים שבה הישיבה למבניה המקוריים בבאר יעקב.

אריה דרעי עבר את תהליך השיקום שלו בישיבה בשנת 2001.‏[1]

מבוגרי הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]