איתן בן-אליהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איתן בן-אליהו
Eitan Ben Eliahu.jpg
לידה 10 בספטמבר 1944 (בן 75)
ירושלים, ארץ ישראל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות אוקטובר 1962 - אפריל 2000
דרגה אלוף (אוויר) אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
מבצעי צה"ל בלבנון – "ליטני", "חוק וסדר", "דין וחשבון", "ענבי זעם"
האינתיפאדה הראשונה
תפקידים אזרחיים
מייסד ומנכ"ל איסט ווסט וונצ'רס, מרצה, יועץ, דירקטור
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איתן בן-אליהו (נולד ב-10 בספטמבר 1944) היה המפקד ה-13 של חיל האוויר הישראלי מיולי 1996 ועד אפריל 2000.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איתן בן-אליהו נולד וגדל בירושלים, בן לאב עולה מאיראן ואם ילידת מקדוניה. למד בבית ספר דתי.

בעל תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת בר-אילן, למד לתואר שני באסטרטגיה ויחסים בינלאומיים וסיים את הלימודים, אך בשל פרוץ מלחמת המפרץ לא השלים את התואר. בוגר קורס מתקדם למינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד.

טייס קרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1962 התגייס לקורס טיס, וסיים אותו בנובמבר 1964 במגמת קרב. את קורס האימון המבצעי (קא"מ) עבר בטייסת 113 ("טייסת הצרעה") ובסיומו עבר לשרת כטייס אוראגן, ובאוגוסט 1965 החל קורס מדריכי טיסה בבית הספר לטיסה (ביס"ט) שבסיומו מונה למדריך בביס"ט. במהלך שירותו בביס"ט, שנמשך עד אפריל 1967, השתתף בהקמת הצוות האווירובטי של חיל האוויר הישראלי והיה טייס בצוות.

במלחמת ששת הימים שירת כטייס אוראגן בטייסת 113. בדצמבר 1967 עבר לטייסת 101 ("טייסת הקרב הראשונה") שהפעילה מטוסי מיראז' 3, ובספטמבר 1969 עבר בעת הקמתה לטייסת 201 ("טייסת האחת") שהפעילה מטוסי F-4 פנטום. בהמשך התמנה גם לסמ"ט ב' ולסמ"ט א' בטייסת 201. ביוני 1972 סיים קורס מערכות נשק לטייסי קרב בבסיס חיל האוויר האמריקני "נליס" במדינת נבדה בארצות הברית.

בספטמבר 1973 מונה לראש מדור תכנון מבצעים במטה החיל. ימים ספורים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, מפקד טייסת 201 דאז נפצע בנטישה ולא יכול היה להמשיך בתפקידו. באותם ימים, בתחילת המלחמה, ספגה הטייסת אבידות כבדות, כאשר שבעה אנשי צוות נהרגו. בן-אליהו הוזעק לטייסת כדי לפקד עליה כממלא מקום. הוא נטל את הפיקוד על הטייסת והוביל אותה במלחמה. תחת פיקודו התאוששה הטייסת. בתום המלחמה המשיך לפקד עליה, ומינויו הפך לקבוע ונמשך שלוש שנים.[1]

בינואר 1976 מונה לראש צוות הקליטה של מטוסי ה-F-15 איגל, וביוני אותה שנה מונה למפקד טייסת ה-F-15 איגל ("בז") הראשונה של החיל: טייסת 133 ("טייסת אבירי הזנב הכפול").

ביוני 1979 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה לראש מחלקת אמצעי לחימה במטה החיל. ב-1982 החל לימודי תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן. עם סיום לימודיו ביולי 1984 מונה למפקד בסיס רמת דוד.

ב-1986 סיים קורס מתקדם למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד שבבוסטון, ובפברואר 1987 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה לראש להק אוויר (רל"א). ב-1989 החל בלימודי תואר שני באסטרטגיה ויחסים בינלאומיים וב-1990 סיים אותם, אך לא השלים את ההסמכה לתואר בשל פרוץ מלחמת המפרץ.
ב-1991 מונה לראש מטה החיל.

בן-אליהו צבר במהלך שירותו ארבע הפלות של מטוסי אויב.

מפקד חיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1995 קודם לדרגת אלוף ומונה לעוזר ראש אג"ם במטכ"ל. ביולי 1996 מונה למפקד חיל האוויר, והחליף את הרצל בודינגר בתפקיד.

בתקופת כהונתו התרחש אסון המסוקים בו נהרגו 73 חיילים בהתנגשות מסוקי צה"ל. כמו כן נקלטו מטוסי ה-F-15I ("רעם"), נקלטה מערכת טילי "חץ 2", התקבלה ההחלטה על רכישת מטוסי ה-F-16I ("סופה").
ביוזמתו ובהמלצתו נבחר האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון.
באפריל 2000 העביר את הפיקוד על החיל לדן חלוץ.

לאחר פרישתו מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2001-2000 ניהל את קרן ההון סיכון איסט ווסט ונצ'רס בישראל.[2] בשנת 2002 היה בן-אליהו שותף, מייסד ונשיא קבוצת "סנטרי טכנולוגיות" בארצות הברית ובישראל, המתמחה בתעשייה ביטחונית. בשנת 2016 מכר את חלקו בחברה.
בשנת 2012 מונה ליו"ר חברת אירונאוטיקס לפיתוח וייצור מטוסים ללא טייס, ובהובלתו הונפקה החברה בשנת 2017 בבורסת תל אביב לניירות ערך בשווי מיליארד ש"ח.
משנת 2008 בן-אליהו עורך, מרצה ומנחה סדרת לימוד בתוכנית "אסכולות" של האוניברסיטה הפתוחה. הוא יו"ר מכללת "המרכז האקדמי למשפט ועסקים" ברמת גן וחבר במספר דירקטוריונים, ובהם דירקטוריון חברת שלמה נדל"ן וחברת "קנביט" לגידול, ייצור ושיווק קנאביס רפואי.[3][4]

בן-אליהו מתנדב, בין השאר, כיו"ר משותף של "מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות"; חבר בוועד המנהל של עמותת "חינוך לפסגות" במוזיאון בית ראובן ובמועצה הציבורית של מכון יד בן צבי.

במרץ 2003, במהלך מלחמת עיראק השנייה, וביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן, שימש בן-אליהו פרשן לענייני המבצע והמלחמה במהלך כל יום מימי הלחימה בחדשות ערוץ 2. ב-2010 הנחה את תוכנית הטלוויזיה "עבודה עברית".

ב-2018 השתתף בתוכנית הדוקו-ריאליטי "אף פעם לא מאוחר" בערוץ רשת 13, לצד שלמה בראבא, פיני גרשון ורפי קרסו.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-אליהו גרוש ואב לשניים. מתגורר עם בת זוגו בתל אביב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יפתח ספקטור, רם וברור, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 259: "למזלם הופיע איתן בן אליהו - סבג' שני בתוך שלוש שנים - ומשך אותם החוצה מהבוץ ששקעו בו."
  2. ^ מאת עודד חרמוני, קרן ההון סיכון איסט ווסט ונצ'רס עוצרת השקעותיה, באתר הארץ, 27 ביולי 2001
  3. ^ חזי שטרנליכט, הג'וב החדש של איתן בן אליהו: דח"צ בשלמה נדל"ן, באתר כלכליסט, 20 ביוני 2018
  4. ^ גלי וינרב, ‏מינויים חדשים בקנביט: איתן בן אליהו מצטרף לדירקטוריון החברה, באתר גלובס, 13 במרץ 2019