כלכלת נורווגיה
 | |
| גרף המתאר את צמיחת התל"ג והתמ"ג. | |
| דירוג עולמי | תמ"ג: 31; תמ"ג לנפש: 9 |
|---|---|
| מטבע |
כתר נורווגי  |
| סטטיסטיקה | |
| תמ"ג | 485,513 |
| תמ"ג לנפש | 86,819 |
| צמיחה כלכלית | 1.60% (דירוג: 149; הערכה לשנת 2015) |
| מדד ג'יני | 26.8 (דירוג: 134; 2010) |
| כוח עבודה | 2,777,000 (הערכה לשנת 2015) |
| אבטלה |
3 אחוז (נכון ל־2014) |
|
הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת | |
  | |
הכלכלה הנורווגית מתבססת על שילוב בין פעילות שוק חופשי והתערבות ממשלתית. נורווגיה עשירה במשאבים טבעיים כגון נפט, כוח הידרואלקטרי, דגה, עץ ומינרלים.
נורווגיה היא מדינת רווחה מפותחת ובה מיסים גבוהים. נטל המס הכולל עומד על קרוב ל-50% מהתל"ג. בכל חברה עם יותר מ-50 עובדים, 1/3 ממועצת המנהלים הם נציגי האיגוד המקצועי. שוויוניות התחלקות ההכנסות בנורווגיה מהגבוהות בעולם, 0.25 על פי מדד גיני. כלכלת נורווגיה מבוססת בעיקר על הפקת נפט ויצור אנרגיה הידרואלקטרית. השכר הממוצע לעובד יצור בנורווגיה APW עמד בשנת 2004 על 300,000 קרונות נורווגיות לשנה (36,000 אירו). כ-50% מכוח העבודה הנורווגי חבר באיגודים המקצועיים אך כלל כוח העבודה נהנה מהסדרים קיבוציים. הממשלה היא בעלת רובו של סקטור האנרגיה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית המאה ה-20 נחשבה נורווגיה לארץ דייגים ענייה. התיעוש הגיע באיחור לנורווגיה, אך במהלך המאה ה-20 התקדמה נורווגיה והגיעה לרמת תוצר של מערב אירופה. עם זאת, עד שנות ה-60 של המאה ה-20 נודעה נורווגיה כשכנתה הענייה של שוודיה. קרקעותיה של נורווגיה הרריות ברובן, ורק מעט מהן מתאימות לחקלאות, בעיקר מרעה. המבנה ההררי הקשה על התחבורה בנורווגיה. בנורווגיה היו מעט מכרות ברזל ומרבצי פחם גדולים באי שפיצברגן[1].
הנפט בנורווגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 החלו מתגלים מאגרי נפט בים הצפוני בשטחים הנמצאים תחת ריבונות נורווגית. הכלכלה הנורווגית מסתמכת במידה רבה על משק הנפט כמקור הכנסה מרכזי (35% מכלל היצוא הכלכלי בשנת 1999 היו נפט וגז). משום כך תלוי המשק הנורווגי במידה רבה בתנודות שוק הנפט העולמי, בביקוש, בהיצע ובעיקר במחירו. רק רוסיה וערב הסעודית מייצאות יותר נפט מנורווגיה, אשר אינה חברה באופ"ק.
בשל הסתמכות זאת על ענף הנפט כמקור הכנסה לא התפתחה התעשייה הנורווגית והיא בעיקר מסתמכת על יבוא מוצרי תעשייה.
מדיניות הממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממשלה שולטת בשווקים מרכזיים כגון שוק הנפט והאנרגיה החיוני למדינה וזאת באמצעות שלושה תאגידים ממשלתיים. על אף רמת החיים הגבוהה בנורווגיה החלה הממשלה בנקיטת צעדים על מנת לדאוג לעתיד בו ידלדל מלאי הנפט הנורווגי ועל כן שומרת הממשלה רזרבות נפט המוערכות ב-114 מיליארד דולר וכן הוקמה קרן העושר של נורווגיה, אליה מופרשים חלקים מהכנסות המדינה מנפט.
נורווגיה ואירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נורווגיה בחרה להישאר מחוץ לאיחוד האירופי בשני משאלי עם שנערכו במדינה, ב-1972 וב-1994. בשנת 2008 סגנית שר החוץ אליזבת ואלאס ציינה שהנושא לא נמצא על סדר היום של הממשלה.
יחד עם ליכטנשטיין ואיסלנד נורווגיה חברה בשוק האירופי המשותף.
עיקר סחר החוץ של נורווגיה מתבצע עם מדינות האיחוד האירופי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ורג' לייקי, כלכלה ויקינגית, הקיבוץ המאוחד (2021).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבי בר-אלי, קניית עיתונאים, מונופול שפורק והצנרת הארוכה בעולם: הקרב שהפך את הנורווגים למעצמת גז, באתר TheMarker, 11 ביוני 2015- אבי קליין, המודל הנורבגי בתעשיות הגז והנפט, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 21 ביוני 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ארנון מגן, שבדיה העשירה ונורבגיה הענייה, למרחב, 20 בדצמבר 1961
