לייב מינצברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב ליב מינצברג
הרב ליב מינצברג
הרב ליב מינצברג
לידה 19 במרץ 1943
י"ב באדר ב' תש"ג
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 באוקטובר 2018 (בגיל 75)
ט"ז בחשוון תשע"ט
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ירושלים
תקופת הפעילות ? – 25 באוקטובר 2018 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות היישוב הישן, שלומי אמונים
תחומי עיסוק חינוך, פרשנות המקרא
תפקידים נוספים ראש ישיבת המתמידים.
רבותיו הרב ישראל יצחק רייזמן
תלמידיו הרב חיים מן ההר, הרב בן ציון גוטפרב, הרב יוסף הירשמן, הרב שמואל ברנד
חיבוריו בן מלך, תורה ודעת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב נתן יהודה לייב מינצברג, (כונה לייבל; י"ב באדר ב' ה'תש"ג, 19 במרץ 1943 - ט"ז בחשוון ה'תשע"ט, 25 באוקטובר 2018) היה ראש ישיבת המתמידים ומנהיגה הרוחני של קהילת קהל עדת ירושלים. סדרת ספריו, "בן מלך", עוסקת בפרשנות המקרא על דרך הפשט, בביאור דרשות חז"ל ובמחשבת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים, לאלימלך מינצברג. במלחמת העצמאות, כשהיה בן 5, נהרג אביו מפגז בשכונת בית ישראל, והוא גדל בבית הרב ישראל יצחק רייזמן, שכיהן כדיין ומו"צ בעדה החרדית. בגיל 16 התמנה למדריך ב"חבורות" של ישיבת המתמידים שהייתה אז תחת הנהגתו של הרב אברהם לייב קליין, והעביר שם שיחות מוסר ומחשבת ישראל[1].

בגיל 18 התחתן עם חנה, בתו של הרב אליעזר דוד ברנד, מראשי מערכת אוצר הפוסקים. למד בין השאר בכולל בישיבת קמניץ בירושלים בראשותו של הרב מרדכי אליפנט, ובכולל "מגלה עמוקות - לב יהודה", שם למד מקרא במשך כמה שעות ביום.

לאחר שהרב קליין הזדקן ופרש מראשות הישיבה, תלמידי הישיבה הפעילו לחצים על הרב מינצברג שיסכים להחליפו, והוא נעתר לבסוף, לאחר שהרגיש שדברים שאמר האדמו"ר מגור, הרב ישראל אלתר, בטיש שבו השתתף הם סימן משמים שעליו לעשות זאת[2].

הרב מינצברג מסר שיעורים בישיבה, בעיקר במקרא, מחשבת ישראל ומוסר, וכן בגמרא. השיעורים מוקלטים בכ-4,500 קלטות של 90 דקות, שחלקן שוכתבו ונערכו כספרים. שיעורים אלה, על תוכנם וסגנונם העצמאי, היו ברבות הימים הרקע למחלוקת נגדו.

בנו הבכור אלימלך הוא מנהל חינוכי בתלמוד התורה צאן קדשים בביתר. בנו השני, ברוך מרדכי, הוא רב קהילת המתמידים בשכונת התמר שבביתר ומנהיגה של קהילת "קהל עדת ירושלים". כמה מגיסיו הם הרב שלמה פישר, הרב שלום חיים פרוש והרב חיים ברנד (ר"מ בישיבת לוצרן ואביו של הרב שמואל ברנד).

במשך למעלה מ-20 שנה, נשא חתנו הרב הירשמן את הניהול הכלכלי של מוסדות המתמידים. בשנת 2013, אחרי פשיטה משטרתית, נחשפו ממדי זיוף עצומים ובעקבות זאת הפנה הרב מינצברג עורף לחתנו ופיטר אותו מההנהלה. בעקבות זאת, נוצר קרע ביניהם וכן עם ידידו הרב חיים מן ההר, ראש הישיבה גדולה של המתמידים.

בחודשים האחרונים לחייו סבל ממחלות ונותח כמה פעמים. בט"ז בחשוון תשע"ט (25 באוקטובר 2018) נפטר ונקבר בהר המנוחות בירושלים[3]. בהלווייתו מונה בנו, הרב ברוך מרדכי מינצברג, חתנו של הרב ברוך שפירא, לממשיך דרכו בהנהגת הקהילה ומוסדותיה.

שיטתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטתו של הרב מינצברג כהדוניסט מובהק התאפיינה בשאיפה להתחברות טבעית לתורה ולמצוות ובניסיון לבאר את טעמי המצוות בדרך המתיישבת על הלב. לדעתו, קיום המצוות ללא הבנתן גורם לעשייה ללא קשר נפשי ורגשי, המובילה לעיתים לאדישות רוחנית. בעקבות זאת בחר בגישת ההדוניזם בצורה מופלגת, הרבה לתאר את דרכי ההנאה מהעולם, הטבע, הגוף והנוף, לעיתים במשך שעות.

כמו כן, הוא הדגיש את הצורך בלימוד מעמיק של התורה שבכתב, משום שלדעתו ניתן להבין מסגנון הכתובים ומדרשות חז"ל עליהם את מגמתה של כל מצווה ואת הדרך הנכונה בעבודת ה'. לשיטתו, כל מצווה בתורה שבכתב מבטאת רעיון מוסרי-אלוהי, וכאשר נזכרת מצווה פעמיים או יותר בתורה הרי זה משום שיש לאותה מצווה כמה שורשים וכוונות שיש לשים לב אליהם. בדרכו הנועזת, יכול היה להשתמש במעשיות היתוליות ובדיחות כדי לבאר את כוונתו בצורה משעשעת ומכאן נולד הרושם כי הוא ותלמידיו הוגדרו כליצנים ומקררים את הלהט הרוחני החסידי.

במאמר מקיף תחת הכותרת האור הגנוז בחמשת הספרים[4], מוצגת שיטתו שכל חומש מציג פן ביחס בין הקב"ה לעם ישראל, ומכאן חילופי הסגנונות בין החומשים. לדבריו, תרי"ג המצוות וסיפורי המקרא חולקו לחומשים השונים לפי מגמת כל חומש. כך למשל הוא מפרט מדוע חולקו פרשיות המשכן לשלושה חומשים. עוד הוא מראה במקומות רבים שחזרה על מצווה נובעת מהבדל סגנון בטעם המצווה, ומכל שינוי ניתן ללמוד פן נוסף בעבודת ה'. למשל, בספרו 'בן מלך - שבת קודש', הוא מנתח שתים עשרה פרשיות בתורה העוסקות בעניין השבת והצורך בכל אחת מהן כדי להשלים את התמונה המלאה של המצווה בצורה מורכבת.

הרב מינצברג מדריך את תלמידיו לגעת במהות בדרך פשוטה, ללא פלפולים ורמאות עצמית. לדרך זו הוא קורא "עומק הפשט". גם שיטת הלימוד העיונית בגמרא ובפוסקים בישיבתו מתייחדת בחתירה להבנת מהות ושורשי הדברים ואינה מסתפקת בהגדרה משפטית הנהוגה בשיטת הלמדנות הקלאסית ברוב הישיבות הליטאיות.

הגותו הנועזת של הרב מינצברג עוסקת רבות ביסודות האמונה בה', לעיתים בתיאורי הגשמה שהרתיעו רבים מחוגי היהדות החרדית. בשונה מחוגים רבים ביהדות החרדית הוא מעודד חשיבה עצמאית, המולידה אמונה בלתי כפויה. בכך הוא התנער מהמושג החב"די 'אתכפיא'. בספריו, ובעיקר ב'בן מלך - חכמה ומוסר' ו'בן מלך - שיר השירים', הוא מדגיש שחובתו העיקרית של יהודי נובעת מהקשר המיוחד בין האלוהים לבין עם ישראל.

גישתו החינוכית גורסת הגות הקרובה להדוניזם ולפי נטיית הלב החופשי, כי בדורנו יש למעט בכל הקשור לענישה או ליראת העונש. על המחנכים להדגיש את היופי והחשיבות של התורה והמצוות, ואת האושר להיות יהודי הזוכה לקיים את התורה, מבלי לחשוש מלהתנער ממסורת אבות בנושא. שיטה זו שונה באופן ניכר מהדרך החינוכית המקובלת ביהדות החרדית, שהיא מסורתית יותר.

במקביל להיבטים השכלתניים בשיטתו, הרב מינצברג החשיב גם את פיתוח הרגשות והכמיהה בעבודת ה', כגון תפילה בהתלהבות. הדרכתו המעשית נוטה לאופטימיות ולראיית התורה והמצוות כחובה נעימה. התורה והמצוות אינן שוללות את העולם הזה, בראייתו ההדוניסטית וקידוש ההנרה, אלא מדריכות את האדם לחיות בו בצדק, ביושר ובקדושה. הוא רואה בדרך עבודת ה' בתנועת החסידות בראייה ביקרותית ובמקביל בעיון הישיבתי, שהתפתחו במאתיים השנים האחרונות, הארה מחודשת, המלמדת שישנן תובנות שהדורות האחרונים זוכים להן יותר מהדורות הקודמים, ויש בכך לבשר את הפצעת אורו של משיח.

בספר 'בן מלך - גלות וגאולה', אומר הרב מינצברג שהשואה היא תהליך אלוהי שנעשה בסיום הגלות, ומאז מתחיל תהליך של הכנה לגאולה שמתבטא בחזרת עם ישראל לארצו, הביטחון השורר בארץ, והתפתחות המואצת של הקהילות החרדיות בארץ ישראל (אמנם הוא מתנגד למדינת ישראל, משום שלדעתו היא מייצגת אידאולוגיה חילונית כפרנית). תומך באגודת קדושת ציון המציגה גישה חרדית הרואה במציאות כיום אתחלתא דגאולה[5].

במשך שנים היה קרע בינו וקהילתו לבין חסידות חב"ד, בעקבות התבטאויותיו נגד הרבי מלובביץ', בעקבות הרב שך. מספר שנים לפני מותו חזר בו מכל דבריו ונערך פיוס בין הקהילות[6].

הפולמוס על דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות התש"מ, רשם לייב מינצברג מהפך בדרך הנהגתו בקהילה, כאשר בחר להפנות עורף לדרכה של העדה החרדית, עליה רוב בני קהילתו כבני ירושלים, והחל לעודדם להשתתף בבחירות לעירייה ולכנסת. בעקבות זאת התנתקה קהילתו מהעדה החרדית ורבים פרשו ממנה והקימו את קהילות 'תפארת ירושלים' ולאחר מכן 'אנשי ירושלים' ובהמשך קהילת 'פרושים' שגם הם בחרו להתאגד לקהילה כדי למשוך בחזרה את הנוער שלהם ממתמידים.

דרכו הלימודי של לייב מינצברג נחשבת נועזת וחדשנית.[דרוש מקור] סגנון שיעוריו בתנ"ך אינו נפוץ בציבור החרדי ולעיתים הוא מבקר אישים רבניים, כגון הרמח"ל. בהקשר זה, יזמה קבוצה ממתנגדיו, בחודש כסלו ה'תשס"ב, ליקוט של קטעים מדבריו המוקלטים אשר עשויים להיחשב בעייתיים בעיני חרדים. קטעים אלו הועלו על הכתב ואף קובצו לקלטת דוגמה. עם חומר זה פנו מתנגדיו לרבנים בכירים בציבור החרדי והחתימו אותם על כרוז חריף נגד הרב מינצברג וקהילתו. דבר היוזמה הודלף לתלמידיו של הרב מינצברג והללו הצליחו למנוע את פרסום הכרוז, ואף להשפיע על חלק מהרבנים החתומים לחזור בהם מחתימתם. למרות כך, החליטו יוזמי ההחתמה לפרסם את החומר. הללו כינסו את הקטעים האמורים לחוברת בשם "כאבה של ירושלים", אשר יצאה לאור על ידי נטורי קרתא בחורף 2002 במאות עותקים.

פרסום החוברת גרם לסערת רוחות בציבור החרדי.[דרוש מקור] קהילתו פרסמה כרוז תחת הכותרת "זיוף מזעזע כל לב", ולפיו מדובר בזיוף ובהוצאת דברים מהקשרם. בתגובה פרסמו מתנגדיו כרוז נגדי תחת הכותרת "היאך יכחיש חי את החי", שבו נטען כי העתקי הקלטות המקוריות בשלמותן יסופקו על-ידם לכל דורש.

קבוצה מתלמידיו עזבה את הקהילה בטענה שהשקפתו אינה מתנגדת דייה לציונות. הם פתחו קהילה בשם "תפארת ירושלים" המזוהה עם העדה החרדית[7].

הרב לייב מינצברג להחליט להתנער מגינוני אנשי היישוב הישן ותמורת זאת להתיידד עם חוגי המזרחי, כאשר תלמידיו יצאו בעידודו לערוך שיעורים בפני תלמידי ההסדר והרב עצמו נפגש עם הרב אריה שטרן לאות ידידות רשמית ומחיקת העוינות של אנשי היישוב הישן שדבקו בו עד אז[8].

במשך שנים רבות, נהג הרב לתקוף את רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר מחב"ד, והתבטא נגד הנהגתו בחריפות בספרו 'על העבודה ועל התמורה'. בשנותיו האחרונות הציג עמדה שונה ובראיון עם עיתון כפר חב"ד הוא חתם על הרבי את המילים 'חד בדרא'[9].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים תלמידי הרב מינצברג ערכו את חידושיו והוציאו עלון בשם תורה ודעת[10] (עד עתה יצאו חמישה כרכים של אוגדנים של גיליונות העלון), וכן קבצים נוספים עם חידושיו. לאחר פטירתו מוציאים תלמידיו עלון שבועי בשם אוצרות בן מלך שמתפרסמים בו חידושי תורה שלו על פרשת השבוע ועוד.

תורתו יצאה גם בסדרת הספרים "בן מלך" (על שם אביו הרב אלימלך מינצברג). עד כה יצאו לאור כרכים על: המצוות התמידיות במקדש, שומע כעונה, עניינים בש"ס ובהלכה, שיעורי בן מלך על מסכת בבא קמא, חכמה ומוסר, מידת הביטחון, שבת קודש, חג המצות, סוכות, ימים נוראים, ספירת העומר וחג השבועות, בין המצרים - גלות וגאולה, חנוכה וט"ו בשבט, שיר השירים, ימי הפורים, הגדה של פסח. בסדרת בן מלך על התורה יצאו לאור שלושה כרכים על חומש בראשית, שלושה כרכים על חומש שמות, כרך על חומש ויקרא וכרך על חומש במדבר. בתחילת הכרך הראשון, צורפו מאמרים המציגים את השקפתו בעניין חשיבות לימוד התנ"ך והעיון בדרשות חז"ל על המקרא, וכן מאמרי יסוד בשיטתו הפרשנית.

על הספרים הסכימו הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שמואל וואזנר, הרב שמואל אוירבך ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: מסיבת מלוה מלכא למלאות שבע עשרה שנה להתיסדות ישיבת המתמידים בירושלים, הצופה, 7 באפריל 1966, עמ' 4
  2. ^ קהל עדת ירושלים, ‏תורה ודעת Vol. 57705771 No. 116 - 147 5771 -, באתר HebrewBooks
  3. ^ קובי רוזן, ‏מנהיג 'המתמידים': הגאון רבי לייבל מינצברג זצ"ל, באתר כיכר השבת, 25 באוקטובר 2018
  4. ^ בראש הספר 'בן מלך על התורה - בראשית נח'
  5. ^ קריאת כיוון, באתר ערוץ 7, 16 בנובמבר 2017
  6. ^ מנחם הירשמן, כך נעלמה המתיחות ההיסטורית עם חב"ד, באתר בחדרי חרדים, 29 בספטמבר 2018
  7. ^ "ועל ירושלים • הקצאת המגרש שסיכסכה ולובשי הקפוטות שאינם חסידים • פרויקט - רדיו קול חי". רדיו קול חי (בעברית). 4 באוקטובר 2015. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2018. 
  8. ^ אברימ פרלשטיין, מה עשה רבה של ירושלים אמש במתמידים?, באתר בחדרי חרדים, 6 באוקטובר 2015
  9. ^ אלי כהן, המהפך של מנהיג 'המתמידים': חרטה או טקטיקה?, באתר בחדרי חרדים, 15 באוגוסט 2013.
  10. ^ העלונים באתר שטייגן