מאק סנט
 | |
| לידה |
17 בינואר 1880 Melbourne, קנדה  |
|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 1960 (בגיל 80) וודלנד הילס, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות הולי קרוס |
| מדינה |
ארצות הברית, קנדה |
| סוגה מועדפת |
סרט אילם, סרט קומדיה |
| תקופת פעילות |
1902–1956 (כ־54 שנים) |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מאק סנט (באנגלית: Mack Sennett; 17 בינואר 1880 – 5 בנובמבר 1960) היה מפיק, במאי, ושחקן קנדי-אמריקאי. נחשב לאחד ממייסדי קומדיית הסלפסטיק וחלוץ הסרטים הקומיים בתחילת המאה ה-20.[1]
נודע במהלך הקריירה שלו בתור "מלך הקומדיה", מאק סנט החל לשחק בסרטים בחברת ביוגרף בשנת 1908, ובשנת 1912 פתח את אולפני קיסטון בקליפורניה. לאולפני קיסטון היה את במת הקולנוע הסגורה לחלוטין הראשונה, וסנט התפרסם כממציא של בדיחות סלפסטיק מוכרות כמו זריקת הפאי ומרדפי מכוניות, כפי שנראו ברבים מסרטיו.[2][3]
לאחר שנאבק בפשיטת רגל וההצלחה של סרטי הסאונד בתחילת שנות ה-30, הוענק לסנט פרס אוסקר של כבוד בשנת 1938 על תרומתו לתעשיית הקולנוע, והאקדמיה תיארה אותו כ"אמן הכיף, מגלה כוכבים, גאון קומי סימפתי, אדיב ומבין".[4]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיים מוקדמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאק סנט נולד בשם מייקל סינוט בדנוויל, קוויבק בשנת 1880 והיה בנם של ג'ון סינוט וקתרין פוי, שני מהגרים אירים. הוריו נישאו בשנת 1879 בטינגוויק, קוויבק ובאותה שנה עברו לריצ'מונד, קוויבק, שם סינוט עבד כפועל. כשסנט היה בן 17, הוא ומשפחתו עברו לקונטיקט, והוא הפך לפועל בחברת אמריקן איירון וורקס.[5]
הוא התגורר זמן מה בנורת'המפטון, מסצ'וסטס, שם, על פי האוטוביוגרפיה שלו, עלה בדעתו לראשונה להיות זמר אופרה לאחר שראה מופע וודוויל . הוא אמר שעורך הדין המכובד ביותר בעיר, ראש עיריית נורת'המפטון (והנשיא לעתיד של ארצות הברית) קלווין קולידג' וגם אמו של סנט, ניסו לשכנע אותו להפסיק לשאוף לקריירה במוזיקה.[6]
קריירה אומנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניו יורק, אימץ את שם הבמה מאק סנט והפך לשחקן, זמר, רקדן, ליצן, מעצב תפאורות ובמאי עבור חברת ביוגרף. סנט גילם את דמותו של שרלוק הולמס 11 פעמים בסרטי פרודיה, בין השנים 1911 ו-1913.[7]
אולפני קיסטון
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בשנת 1912 סנט ייסד את אולפני קיסטון באנדייל, קליפורניה (כיום חלק משכונת אקו פארק בלוס אנג'לס) עם גיבוי כספי מאדם קסל וצ'ארלס או. באומן מחברת הקולנוע של ניו יורק. הבניין הראשי המקורי עדיין קיים, נכון לשנת 2023.[1][8] שחקנים מצליחים רבים החלו את הקריירה הקולנועית שלהם עם סנט, ביניהם מארי דרסלר, מייבל נורמנד, צ'ארלי צ'פלין, הארי לנגדון, רוסקו ארבוקל, הרולד לויד, ריימונד גריפית', גלוריה סוונסון, צ'רלי צ'ייס, פורד סטרלינג, אנדי קלייד, צ'סטר קונלין, פולי מורן, סלים סאמרוויל, לואיז פאזנדה, קרול לומברד, בינג קרוסבי ו- וו. סי. פילדס וכמובן: "שוטרי קיסטון", שהיו קבוצת שוטרים בדיונית שהייתה ידועה בטיפשותם וחוסר הכשירות שלהם.[3]
האולפן, שכיום מכונה "מפעל הכיף של מאק סנט", הפיק קומדיות סלפסטיק. בעלים תאוותנים, נשים בוגדות, מאהבים מטורפים, נבלים מוקצנים ושוטרים חסרי יכולת היו טרופים שכיחים בקומדיות של סנט.[3][9]
הקומיקאית המפורסמת ביותר של סנט הייתה מייבל נורמנד, שהפכה לכוכבת גדולה תחת הדרכתו ואיתה הוא ניהל מערכת יחסים רומנטית.[3] בשנת 1915, סנט איחד כוחות עם ד.וו. גריפית' ותומאס אינס, שתי דמויות בולטות בתעשיית הקולנוע, והפך את אולפני קיסטון לחלק מ"תאגיד הסרטים המשולש".[10]
יפהפיות הים של סנט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1915, סנט אסף קבוצת נשים שכונו "יפהפיות הים של סנט" שהופיעו בבגדי ים פרובוקטיביים בקומדיות קצרות ובחומרי שיווק ובאירועים פרסומיים כמו בתחרויות היופי של וניס ביץ'.[11] יפהפיות הים של סנט המשיכו להופיע עד שנת 1928.[12]
הפקה עצמאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1917, סנט ויתר על הסימן המסחרי קיסטון וייסד את החברה "תאגיד הקומדיה של מאק סנט". הבוסים של סנט שמרו על הסימן המסחרי קיסטון והפיקו בזול מספר סרטי קומדיה קצרים שנכשלו. סנט המשיך להפיק סרטי קומדיה קצרים שאפתניים יותר וכמה סרטים באורך מלא.[6]
האחים וורנר ירשו רבים מסרטיו של סנט מתחילת שנות ה-20 לאחר שהתמזגו עם המפיץ המקורי, "First National". וורנר הוסיפו מוזיקה ופרשנות לכמה מהסרטים הקצרים הללו, והגרסאות החדשות שוחררו לבתי הקולנוע בין השנים 1939 ו-1945. רבים מהסרטים הראשונים של סנט נהרסו בשל אחסון לקוי ולכן, רבים מסרטיו הראשונים נאבדו להיסטוריה.[7]
המעבר לאולפני פתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, עבר סנט לאולפני פתה הפצות. בשנת 1927, שני האולפנים המצליחים ביותר של הוליווד, מטרו גולדווין מאייר ופרמאונט, שמו לב לרווחים שהרוויחו חברות קטנות יותר כמו פתה אקסצ'יינג' וחברת ההפקה החינוכית של ארל האמונס.[6] מטרו רכשו את סרטי הקומדיה הקצרים של האל רואץ' מפתה, ופרמאונט החזירו את סרטי הקומדיה הקצרים שלהם. מאות מציגים עצמאיים ובתי קולנוע אחרים עברו מפתה לסרטים הקצרים החדשים של מטרו או פרמאונט. סנט מילא את חוזהו לספק קומדיות אילמות לפתה עד 1929 (אלה, כמו הקומדיות של משפחת סמית', כבר הושלמו לפני שסנט סגר זמנית את אולפנו), והחל ליצור סרטי קולנוע בסוף 1928.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאק סנט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מאק סנט, באתר AllMovie (באנגלית)
מאק סנט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- מאק סנט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מאק סנט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 "Comic greats: The man who founded fun". The Hindu (בIndian English). 2014-09-06. ISSN 0971-751X.
- ↑ Anne Ewbank, How Pie-Throwing Became a Comedy Standard, Atlas Obscura, 2018-07-10 (באנגלית)
- 1 2 3 4 5 Simon Louvish, Keystone: The Life and Clowns of Mack Sennett, Faber & Faber, Incorporated, 2005, ISBN 978-0-571-21100-5
- ↑ The 10th Academy Awards Memorable Moments | Oscars.org | Academy of Motion Picture Arts and Sciences, www.oscars.org, 2014-09-19 (באנגלית)
- ↑ Mack Sennett - Biography, IMDb (באנגלית אמריקאית)
- 1 2 3 Mack Sennett, King of Comedy, 1954
- 1 2 "The Survival of Mack Sennett's Comedies – Flicker Alley". אורכב מ-המקור ב-18 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Barry Lank, The real Mack Sennett studio in Echo Park - the one you never see, The Eastsider LA, 2023-01-27 (באנגלית)
- ↑ Brent Walker, Mack Sennett's fun factory : a history and filmography of his studio and his Keystone and Mack Sennett comedies, with biographies of players and personnel, Jefferson, North Carolina : McFarland & Company, Inc., Publishers, 2010, ISBN 978-0-7864-7711-1
- ↑ Keith M. Booker, Historical Dictionary of American Cinema, Bloomsbury Publishing PLC, 2011-03-17, ISBN 978-0-8108-7459-6. (באנגלית)
- ↑ Slapstick comedy, New York: Routledge, 2010, AFI film readers, ISBN 978-0-415-80178-2
- ↑ Jeanine Basinger, Silent Stars, Westminster: Knopf Doubleday Publishing Group, 2012, ISBN 978-0-307-82918-4
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| אנציקלופדיות | |
| בקרת זהויות |
|