לורן באקול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לורן באקול
Lauren Bacall
"המבט"
"המבט"
לידה 16 בספטמבר 1924
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 באוגוסט 2014 (בגיל 89)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Betty Joan Perske עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס אוסקר לשם כבוד (2009)
פרס דונוסטיה (1992)
פרס הספר הלאומי
פרס טוני לשחקנית הטובה ביותר במחזמר (1970)
פרס טוני לשחקנית הטובה ביותר במחזמר (1981)
גלובוס הזהב על שם ססיל ב. דה-מיל (1992)
זוכי פרס סזאר (1996)
פרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע (1996)
פרס גילדת שחקני המסך לשחקנית המשנה הטובה ביותר (1997)
פרס מרכז קנדי (1997) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוקים שחקנית קולנוע, סופרת, דוגמנית, דוברת, שחקנית תיאטרון, מדבבת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג המפרי בוגרט, ג'ייסון רוברדס עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.laurenbacall.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מרילין מונרו, בטי גרייבל ולורן באקול בסרט "איך להנשא למיליונר?" מ-1953
על כריכת גיליון של עיתון החיילים האמריקאי משנות ה-40

לורן באקולאנגלית: Lauren Bacall (לעיתים נכתב שמה "Lauren Baccal", ובהתאמה: "לורן באקאל"); נולדה כבטי ג'ואן פרסקה (Betty Joan Perske);‏ 16 בספטמבר 1924 - 12 באוגוסט 2014) הייתה שחקנית קולנוע יהודייה אמריקאית, כונתה "הפנים של הקולנוע האפל". ב-2009 זכתה בפרס אוסקר לשם כבוד על מפעל חיים של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטי ג'ואן פרסקה נולדה בניו יורק למשפחה יהודית שמוצאה בפולין וברומניה (היא בת דודתו של שמעון פרס[1]). הוריה התגרשו כשהייתה בת חמש, ואמה גידלה אותה. היא למדה באופן בלתי סדיר בבית הספר לדרמה ועבדה כדוגמנית ובתפקידים קטנים בברודוויי. במרץ 1943 הופיעה על שער העיתון "הארפר'ס בזאר" (Harper's Bazaar); אשת הבמאי הווארד הוקס, שראתה את תמונתה זו, הציעה לו לבחון את באקול לתפקיד בסרטו "להחזיק ולאבד" (To Have and Have Not). באקול קיבלה בסרט את התפקיד הראשי, שהיה לתפקיד הבכורה שלה, ובו שיחקה לצד המפרי בוגרט. הוקס היה זה שהעניק לה את שם הבמה "לורן באקול". לקראת הצילומים קיבלה אימון אישי מאת אשתו של הוקס, שכלל גם שיעורי פיתוח קול, שהקנו לקולה את הגוון העמוק הייחודי. בסרט היא נועצת מבט אופייני, כאשר סנטרה צמוד לחזה ועיניה מביטות למעלה, מבט שהפך לסמל המקצועי שלה ולכינוי "המבט". על סט הצילומים התאהבו היא ובוגרט, שהיה נשוי באותה עת. הם התחתנו במאי 1945, כשנה לאחר תחילת הצילומים.

יחסיהם של בוגרט ובאקול עמדו במרכז סרטם המשותף הבא, יצירת המופת של סגנון הפילם נואר משנת 1946, "התרדמה הגדולה". העלילה, פרי עטו של ריימונד צ'אנדלר, היא מפותלת ומסובכת. הבמאי הווארד הוקס (אשר ביים גם את "להחזיק ולאבד") הודה כי לא ידע כיצד לביים את הסרט, פרט לעובדה שראה כי יש בו פוטנציאל לסצינות יפות.

באקול ובוגרט הופיעו יחדיו בשני סרטים נוספים: "מעבר אפל" (1947) ו"קי לארגו" (1948) של ג'ון יוסטון. השניים גרו בבית מגורים מרווח בלוס אנג'לס בשכונה שבין בוורלי הילס ובל אייר. כאשר מלאו לבוגרט 49 שנים, הפך לאב לבן, סטפן בוגרט. בשנת 1952 נולדה בתם לזלי. השניים לא נפרדו עד מותו של בוגרט ב-1957.

באקול הופיעה גם בסרטים "איש צעיר עם חצוצרה" (1950), על אודות חייו של ביקס ביידרבק, לצד דוריס דיי וקירק דגלס; ו"איך להינשא למיליונר" (1953) בו שיחקה בהצלחה בתפקיד קומי לצד מרילין מונרו ובטי גרייבל.

בנוסף לקריירה בהוליווד הופיעה באקול במספר מחזות בברודוויי, בהם "שלום, צ'רלי" (1959), "פרח הקקטוס" (1965), "תשואות" (1970) ו"אשת השנה" (1981). על הופעותיה בשני האחרונים זכתה בפרסי טוני.

ב-1974 שיחקה בסרטו של סידני לומט "רצח באוריינט אקספרס" לצידם של אינגריד ברגמן, אלברט פיני ושון קונרי. היא השתתפה בשני סרטים של רוברט אלטמן (H.E.A.L.T.H ב-1979 ו-Prêt-à-porter ("משהו ללבוש") ב-1994). ב-1997 זכתה בפרס גלובוס הזהב ובפרס גילדת שחקני המסך על תפקידה בסרט "שתי פנים למראה". ב-2003 שיחקה בסרטו של לארס פון טרייר, "דוגוויל". בתחילת 2014 העניקה באקול את קולה בסדרת האנימציה איש משפחה כאוולין, חברה של אמו של פיטר גריפין המתאהבת בו.

באקול נפטרה באוגוסט 2014, בגיל 89, לאחר שלקתה בשבץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אונדה הרנר, לורן באקול והאמפרי בוגרט: בוגי ונערת הגנגסטר, ספריית פועלים 2000

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]