שארל בואייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שארל בואייה
Charles Boyer
שארל בואייה
שארל בואייה
לידה 28 באוגוסט 1899
פיגאה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 26 באוגוסט 1978 (בגיל 78)
פיניקס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1920 - 26 באוגוסט 1978 (כ־58 שנים)
שפה מועדפת צרפתית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן קולנוע, מפיק טלוויזיה, תסריטאי, מפיק קולנוע, שחקן תיאטרון, שחקן, זמר, שחקן טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Pat Paterson עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שארל בואייה לצדן של הדי לאמאר וסיגריד גיורי בסרט "אלג'יריה", 1938

שארל בואייה (Charles Boyer; ‏28 באוגוסט 1899- 26 באוגוסט 1978), היה שחקן קולנוע צרפתי, מועמד ל-4 פרסי אוסקר בקטגוריית פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על הופעותיו בסרטים " כיבוש", "אלג'יריה", "אורות הגז" ו"פאני" .

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שארל בואייה נולד בקומונה פיז'אק שבחבל מידי-פירנה, צרפת, כבנם של אוגוסטין לואיז דוראן ומוריס בואייה. הוא נחשף לקולנוע ולתיאטרון בגיל אחת עשרה; הופיע בפני חיילים צרפתים שהיו מאושפזים בבית חולים מקומי בעת מלחמת העולם הראשונה במטרה לבדרם. את השכלתו רכש בפריז, שם גם הופיע לראשונה על במת התיאטרון, כמו גם במספר סרטי ראינוע. הוא עבר להתגורר בארצות הברית לאחר שחתם על חוזה עם חברת ההפקה המפורסמת מטרו גולדווין מאייר. בתחילת דרכו בהוליווד לא התבלט בואייה כששיחק בסרטי ראינוע (אילמים), אך עם כניסת הסאונד לקולנוע הפך לכוכב בזכות קולו העמוק והשפות הרבות שהיו שגורות בפיו: בנוסף לצרפתית ואנגלית דיבר גם ספרדית, איטלקית וגרמנית.

תחילת דרכו בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואייה התגלה לראשונה בקומדיה "אישה אדומת שיער" לצידה של כוכבת הקולנוע ג'ין הארלו. ב-1934 זכה להכרת הקהל בצרפת לאחר שכיכב בתפקיד הראשי בסרטו של הבמאי האוסטרי המוערך פריץ לאנג "ליליום". בהמשך דרכו בשנות ה-30 זכה להופיע בסרטים לצד כוכבות קולנוע מובילות: עם מרלן דיטריך בדרמה "הגן של אלה" בתפקיד הכומר בוריס אנדרובסקי; עם קתרין הפבורן בדרמה "שבר הלבבות"; עם קלודט קולבר בסרטים "עולמות פרטיים" ו" טוברייך"; ועם דניאל דארייה בדרמה היסטורית בשם "מאיירלינג", בתור רודולף נסיך אוסטריה.

ההצלחה בהוליווד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1938 בואייה היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על הופעתו כנפוליאון בונפרטה בדרמה ההיסטורית "כיבוש", כשהוא מככב לצידה של כוכבת הקולנוע השוודית הנערצת באותן שנים - גרטה גרבו. בשנה שלאחר מכן היה מועמד לפרס פעם נוספת על הופעתו בדרמת הפשע הרומנטית "אלג'יריה" בה שיחק בתור הגנב המפורסם פפה לה מוקו הבורח לצרפת לאחר שוד גדול שביצע באלג'יריה. ב-1939 הופיע לצידה של השחקנית המצליחה איירין דאן בדרמה הקומית הקלאסית של לאו מקארי "סיפור של אהבה" (בתפקיד הצייר הצרפתי מישל מרנט), וכן בדרמה "כשהמחר מגיע".

בתחילת שנות ה-40 הופיע בכמה סרטים דרמטיים: ב"עכבו בעד השחר" שיחק את הג'יגולו ג'ורג'ס לאסובסצ'ו (לצידה של כוכבת הקולנוע אוליביה דה הבילנד); בסרט "כל זה, וגם גן עדן" הופיע בתפקיד הפוליטיקאי הצרפתי צ'אלס דה פרסלין; כמו כן שיחק גם בסרטים "פגישה לאהבה", "רחוב לאחור" ו"מעשיות מנהטן".

בטקס האוסקר של 1943 זכה בואייה בפרס הוקרה מיוחד על פועלו מהאקמיה. באותה שנה הופיע גם בדרמה "הנימפה הקבועה" בתפקיד המלחין לואיס דוד, לצידה של השחקנית זוכת האוסקר ג'ואן פונטיין. ב-1944 היה מועמד בפעם השלישית בחייו ל"פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר" על הופעתו במותחן של ג'ורג' קיוקור: "אורות הגז". בסרט זה שיחק בתפקיד ג'ורג'י אנטון, לצידה של הכוכבת השוודית אינגריד ברגמן, איתה שיחק גם ארבע שנים לאחר מכן בסרט "שער הניצחון".

השנים המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1952 היה מועמד לראשונה בקריירה הארוכה שלו לפרס גלובוס הזהב על תפקידו בדרמה "הזמן המאושר" בתור ג'קו, אביו של הילד רוברו "ביבי" בונרד; בנוסף, הוא זכה באותה שנה גם בפרס טוני מיוחד על תפקידו במחזה "דון ז'ואן בגיהנום" מאת ג'ורג' ברנר שו . ב-1953 הופיע בדרמה הצרפתית של מקס אופולס "העגילים של מאדאם דה..." בתפקיד הגנרל אנדרה. ב-1956 היה מועמד לפרס אמי על הופעתו בסדרה הקומית המצליחה "Four Star Playhouse". באותה שנה שיחק גם בסרט המפורסם "מסביב לעולם בשמונים יום", על פי ספרו של ז'ול ורן. ב-1958 הופיע בסרט המלחמה התקופתי של אנתוני קווין "הפיראט".

ב-1961 היה מועמד בפעם הרביעית בקריירה לפרס האוסקר על תפקידו בדרמה "פאני". ב-1962 שיחק בדרמת המלחמה של וינסנט מינלי "ארבעת פרשי האפוקליפסה". ב-1963 היה מועמד לפרס טוני על הופעתו במחזה הקומי "לורד פונגו". ב-1964 השתתף בשמונה פרקים של סדרת הפעולה המוערכת "הקשוחים". ב-1966 כיכב בדרמת המלחמה של רנה קלמנט ע"פ תסריטם של פרנסיס פורד קופולה וגור וידאל "האם פריז בוערת?", וכן לוהק בקומדיית הפשע של ויליאם ויילר "איך לגנוב מיליון".

ב-1967 שיחק בקומדיה "יחפים בפארק", לצידם של רוברט רדפורד וג'יין פונדה, ובסרט הלא רשמי מסדרת סרטי ג'יימס בונד "קאזינו רויאל". ב-1974 זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן על הופעתו בסרטו של אלן רנה "סטביסקי" בתפקיד הברון ראול, חברו האריסטוקרט של הפושע אלכסנדר סטביסקי (ז'אן-פול בלמונדו) . את הפרס חלק ביחד עם ג'ק ניקולסון שזכה בו על הופעתו בסרט "הפרט האחרון". ב-1976 הופיע בפעם האחרונה כשחקן בפנטזיה המוזיקלית של וינסנט מינלי - "עניין של זמן".

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1934 נישא לשחקנית האנגלייה פטרישיה פטרסון; הם היו נשואים במשך 44 שנה עד לפטירתה של פטרסון. ב-1942 הוא קיבל אזרחות אמריקאית. בנו, מייקל צ'ארלס בואייה, התאבד בגיל 21 בסגנון "רולטה רוסית", לאחר פרידה מחברתו. לבואייה שני כוכבים עם שמו בשדרת הכוכבים של הוליווד.

התאבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 באוגוסט 1978, יומיים לאחר פטירת אשתו ממחלת הסרטן - ויומיים לפני יום הולדתו ה-79 - התאבד בואייה בבית חברו בעיר סקוטסדייל, אריזונה. הוא הובהל במצב קריטי לבית חולים בפיניקס שם נקבע מותו. בואייה נקבר בבית הקברות הקתולי "הולי קרוס" שבקלובר סיטי, קליפורניה, לצד אשתו ובנו.

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שארל בואייה בוויקישיתוף