מבחן TOVA

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבחן TOVA (ראשי תיבות באנגלית: Test of Variables of Attention) הוא מבדק ממוחשב המיועד להערכה נוירולוגית של מאפייני התנהגות של הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. המבחן מודד יכולת משתנה של תשומת לב, בצורה של משחק מחשב פשוט, המודד תגובות לגירויים חזותיים. זהו אחד המבחנים הנפוצים ביותר לשימוש בקרב נוירולוגים לאבחון הפרעת קשב וריכוז.

המבחן נחשב אמין דיו כדי להיות אינדיקציה נוספת לקיום לקות קשב וריכוז רק אם הצטברו סימנים מעידים נוספים ללקות כזו בשיטות אבחון אחרות ולכן המבחן משמש רק כחלק מתהליך האבחון להפרעת קשב וריכוז ולא כאבחון בפני עצמו. חסרונו של המבחן הוא בעודף יחסי של שגיאות מסוג II - דהיינו המבחן אינו מגלה לקות ריכוז אצל אחוז רב מדי של אנשים שדווקא יש להם לקות כזו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחן TOVA פותח על ידי ד"ר לורנס מ. גרינברג, פרופסור אמריטוס, לשעבר ראש החוג לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר באוניברסיטת מינסוטה. פיתוח המבחן החל בשנת 1964. המבחן הפך לזמין מסחרית בשנת 1990.

תהליך הבדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדיקה אורכת 21.6 דקות (לאחר מתן הסברים לנבדק ותרגול של 3 דקות), בהן על הנבדק ללחוץ על כפתור בכל פעם שהוא רואה אובייקט מסוג א' על מסך המחשב, ולא ללחוץ כאשר הוא רואה אובייקט מסוג ב'.

הבדיקה מתחלקת לשתיים: בחלק הראשון של הבדיקה, האורך 10.8 דקות, המטרה היא למדוד את תשומת הלב במהלך פעילות משעממת. היעד מופיע ביחס של 1 ל-3.5. בחלק השני של הבדיקה, שאורכו זהה, המטרה היא לבדוק את תשומת הלב במהלך פעילות מגרה, בה היעד מופיע ביחס הפוך, של 3.5 ל-1. לאחר מכן, בהתאם לצורך, נוטל הנבדק חד פעמית תרופה לקשיי קשב וריכוז (בדרך כלל ריטלין), ממתין כשעה, ומבצע את הבדיקה שנית, כדי לבדוק האם נוצר שיפור בתפקודו בעקבות נטילתה.

הנתונים שמתקבלים נועדו לבחון שלושה מדדים: חוסר קשב של הנבדק במהלך המשימה הממוחשבת, אימפולסיביות בלחיצה על הכפתור, והתמדה של הנבדק במשימה.

הנתונים מתבטאים בארבעה סוגי ציונים:

  • השמטות (לא הייתה לחיצה על הכפתור כשהופיע הגירוי במחשב) - מהווה מדד למוסחות
  • לחיצות סתמיות (לחיצה כשהגירוי לא הופיע) - מדד לאימפולסיביות
  • זמן תגובה (הזמן שנדרש מרגע הופעת הגירוי עד ללחיצה) - מדד לריכוז
  • יציבות זמן התגובה (מידת היציבות באופן ההתייחסות של הנבדק לגירוי) - מדד למאמץ

תוצאות אלו מושוות לנורמה באוכלוסיית בני גילו של הנבדק. לנבדק ניתן ציון תקן, בין 2- ל-2+, כאשר ציון 0 מבטא את הנורמה. בנוסף נערכת השוואה בין התפקוד במבחן לפני ואחרי נטילת התרופה לקשיי קשב וריכוז, כדי לבדוק האם נוצר שיפור בתוצאות בעקבות נטילתה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים המתנגדים ל-TOVA במסגרת אבחון קשיי קשב וריכוז, טוענים כי ניתן לו משקל רב באבחון, למרות שהוא מדייק רק בכ-85%-80 מהמקרים של ילדים הלוקים בקשיי קשב וריכוז, וקיימת אצלו נטייה לטעויות מסוג II - לא מצביע על הפרעת קשב כשלמעשה היא קיימת. על כך נטען כי המבחן לא מתיימר לאבחן באופן בלעדי, אלא רק לשמש כלי עזר לנוירולוג באבחנה, וכי ההפרעה נקבעת רק בשילוב של תוצאות המבחן לצד גורמים נוספים, כמו שאלונים ובדיקה נוירולוגית גופנית.

מבחן BRC‏ (Brain Resource Cognition), המשמש גם הוא ככלי עזר ממוחשב לאבחון הפרעת קשב, מנסה לגבור על חלק מהחסרונות של מבחן TOVA, ולתת תמונה מקיפה יותר של מכלול תפקודי הקשב של הנבדק ורמת החומרה של הקשיים אם קיימים, באמצעות מספר משימות ממוחשבות מגוונות.

גם מבדק ה-MOXO, המשמש כלי עזר מדעי בתהליך אבחון הפרעת קשב, מציג יתרונות, שאינם קיימים במבחן TOVA, ביניהם: חלוקה לשתי גרסאות- לילדים ולמבוגרים, כאשר מבדק הילדים נמשך רק 15 דקות והמבוגרים 18 דקות; שילוב מסיחים חזותיים ושמיעתיים, המדמים את סביבתו הטבעית של הנבדק; מבדק ידידותי ונעים לביצוע; תוצאות פשוטות להבנה; נורמה ישראלית עדכנית ורחבה ועוד[דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]