מיקוד יתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מיקוד יתר, או היפר-פוקוס (באנגלית: Hyperfocus), הוא מצב של ריכוז אינטנסיבי, הממקד את התודעה בעיסוק או בקו המחשבה הנוכחי של האדם. במהלך מיקוד יתר מתרחשת שקיעה מוחלטת של האדם בפעילות הנוכחית, עד כדי התעלמות או ניתוק מכל דבר אחר[1].

מיקוד היתר יוצר בעיה הפוכה מזו של קשיי קשב. בעוד קשיי קשב יפגעו ביכולתו של האדם להתמקד בדבר אחד לאורך זמן, מיקוד היתר פוגע ביכולת להפסיק להתרכז בעיסוק הנוכחי[2]. כלומר, הקושי הוא יותר ברמת האינהיביציה, שהיא יכולת הדיכוי של תגובות או פעולות מסוימות, על ידי הפסקתן או מניעתן[3]. בעקבות זאת, מיקוד היתר לא מאפשר לאדם להסיט את הקשב שלו לדברים אחרים במקרה הצורך. כלומר, הוא גורם לכך שהאדם יישאר "תקוע" בפעילות הנוכחית בין אם הוא מעוניין בכך ובין אם לאו[2]. כתוצאה מכך, מיקוד יתר בפעולה מסוימת עלול לבוא על חשבון העיסוק בפעולות חשובות אחרות.

על פי רוב, מיקוד היתר מתרחש כאשר האדם שקוע בפעילות מהנה או מעניינת במיוחד[1]. בהתאם לכך, מיקוד יתר יכול להתעורר במצב של זרימה[4]. זוהי חוויה סובייקטיבית של קשב גבוה אך לא מאומץ, הנאה ומודעות עצמית נמוכה אשר יכולה להתרחש במשך ביצוע פעיל של משימה מאתגרת[5][6]. למעשה, הדמיון בין חווית הזרימה לבין החוויה של מיקוד יתר הוא כה גדול, עד שלא ניתן להתעלם מהאפשרות שמדובר בשמות שונים לאותה תופעה[1]. נראה שבחירת המונח תלויה בעיקר בהקשר שבו הוא מופיע. כך שבעוד שהפנומנולוגיה של שתי התופעות כמעט זהה, הספרות הפסיכיאטרית נוטה להשתמש במונח "מיקוד יתר" והספרות של הפסיכולוגיה החיובית נוטה להשתמש במונח "זרימה"[1].

בעוד שאנשים נוירוטיפיקלים יכולים לחוות מצב הדומה למיקוד יתר בשלב כלשהו בחייהם, התופעה נפוצה יותר בקרב אנשים עם מצבים נוירולוגיים שמשפיעים על תפקודי הקשב, כמו למשל: אוטיזם והפרעת קשב[7][1]. מצבים של מיקוד יתר מתוארים גם בהקשר של סכיזופרניה, עם כי הראיות לכך פחות ברורות[1].

קריטריונים והגדרות של מיקוד יתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "מיקוד יתר" לא מוגדר היטב בספרות המחקרית. ברוב המקרים הוא מוזכר ללא הסבר או הגדרה, מתוך הנחה שהקורא כבר יודע במה מדובר. כתוצאה מכך לא הצליח להתגבש קונצנזוס חד משמעי בנוגע לאופיו של מיקוד היתר ולעיתים קרובות מחקרים מתארים תופעות דומות מאוד בשמות אחרים[1]. כדי לפתור את הבעיה הזו, חוקרים שונים החלו להציע הגדרות וקריטריונים מסודרים למיקוד יתר. לפניכם שתי הגדרות לדוגמה, כדי שתוכלו להתרשם מהדמיון וההבדל סביב תיאור המונח. המשך המחקר בתחום יסייע לגבש הגדרה אחידה שתהיה מקובלת על העולם המקצועי.

הגדרה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לעודד את האחידות של המחקר בתחום, החוקרים Ashinoff & Abu-Akel הציעו ארבעה קריטריונים להגדרה כללית של מיקוד יתר[1]:

  1. כדי להיות במצב של מיקוד יתר, האדם צריך לעסוק במשימה המעוררת רמת מעורבות גבוהה (Engaging task). כלומר, הפעולה צריכה להיות מהנה, מעניינת, חשובה וכו.
  2. מיקוד יתר מאופיין במצב אינטנסיבי של קשב מושהה או סלקטיבי.
  3. במצב של מיקוד יתר, התפיסה של גירויים שאינם רלוונטיים למשימה מצטמצמת לחלוטין.
  4. מצב של מיקוד יתר משפר את רמת הביצוע של המשימה.

הגדרה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקרים Hupfeld, Abagis & Shah הציעו הגדרה נוספת, אשר פותחה במסגרת המחקר שלהם על מיקוד יתר בקרב אנשים עם הפרעת קשב[8]:

להגדרתם, מיקוד יתר הוא מצב של קשב גבוהה ואינטנסיבי שיכול להימשך לאורך כל פרק זמן, אשר על פי רוב מתרחש במהלך פעילויות הקשורות ללמידה, תחביבים או "זמן מסך" (טלוויזיה, מחשב וכו).

כמו כן, מצב זה יכול לכלול את התכונות הבאות:

  • חוסר תחושת זמן.
  • חוסר יכולת להפנות תשומת לב לעולם.
  • התעלמות מצרכים אישיים.
  • קושי להפסיק את העיסוק בפעולה וקושי להחליף בין פעולות.
  • תחושה של שקיעה מוחלטת בפעילות.
  • תחושת "היתקעות" על פרטים קטנים.

מיקוד יתר והפרעת קשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (או בקיצור הפרעת קשב), היא הפרעה נוירו-התפתחותית[9] שתסמיני הליבה שלה הם: קשיי קשב וקשיי ריכוז, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) ואימפולסיביות[10][11][1].

עם זאת, הסימפטומים של הפרעת קשב מושפעים מההקשר[9]. על כן, הם יכולים להופיע רק בעצמה מזערית או אף להיעלם כליל, כאשר האדם מקבל חיזוקים דחופים עבור התנהגות נאותה, נמצא תחת פיקוח צמוד, נמצא במקום או מצב חדש, עסוק בפעילויות מעניינות במיוחד, מקבל גירוי חיצוני עקבי (כמו ממסך טלוויזיה) או נמצא באינטראקציה של אחד על אחד[9].

בהתאם לכך, רוב האנשים הסובלים מקשיי ריכוז כרוניים מסוגלים להתרכז היטב בפעילויות שמעניינות אותם[2]. לכן, לצד קשיי הקשב, אנשים עם הפרעת קשב יכולים גם להיכנס למצב של מיקוד יתר[7][1][8]. למעשה, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, לאנשים עם הפרעת קשב יש נטייה מוגברת להיכנס למצב של מיקוד יתר[8].

על פי רוב, תופעה זו מתרחשת כאשר האדם עוסק בפעילות שמעניית אותו מאוד או מספקת סיפוקים מיידיים[7]. למשל, כאשר אנשים עם הפרעת קשב עוסקים בדבר בו יש להם עניין רב, הגירויים החיצוניים כמעט ולא מסיחים אותם. לכן הם יכולים להגיע בקלות לרמת ריכוז גבוהה במיוחד ולהתמקד בצורה יוצאת דופן בדבר בו הם עוסקים למשך זמן רב. לא רק זאת, אלא שההשתקעות המוחלטת בפעילות מסוימת מביאה לתחושת סיפוק גדולה ומאפשרת להם להצטיין בה. כך ניתן לראות אדם בעל קושי אמיתי להתרכז לאורך זמן, אשר מסוגל להתרכז במטלה שהוא אוהב מאוד למשך שעות על גבי שעות. דוגמאות נפוצות לכן הן לגו, טלוויזיה, מחשב או רשתות חברתיות. פעילויות אלו מאפשרות לאנשים עם הפרעת קשב להתרכז בהן, משום שהן מכילות גירויים משתנים שיוצרים רמת עניין גבוהה[12][13][7].

ההשלכות של מיקוד היתר על רמת התפקוד ואיכות החיים של אנשים עם הפרעת קשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתייחסות של אנשים עם הפרעת קשב למצב של מיקוד היתר, נוטה להיות מעורבת ואמביוולנטית. זאת משום שיכולות להיות לה השלכות מרחיקות לכת, הן בפן החיובי והן בפן השלילי. בפן החיובי, אנשים עם הפרעת קשב מדווחים שמיקוד הייתר מסייע להם לסיים משימות ופרויקטים גדולים[8]. זהו היבט מאוד משמעותי עבור אוכלוסייה זו, משום שבמקרים רבים הפרעת קשב פוגעת ביכולת הארגון[14], כחלק מהפגיעה הרחבה יותר בתפקודים הניהוליים[15][10][16][17]. כלומר, מיקוד הייתר יכול לפצות על קשיי ההתארגנות ולסייע בהתמודדות מול הנטייה לדחיינות והקושי לסיים משימות, שמאפיינים אנשים רבים עם הפרעת קשב. עם זאת, אנשים עם הפרעת קשב מדווחים גם על לא מעט השלכות שליליות, שיכולות לנוע מפגיעה פיזולוגית (כמו למשל - כאבי צוואר בעקבות ישיבה ממושכת על המחשב) ועד בזבוז אדיר של זמן על עיסוק בפעולות שוליות על חשבון פעולות חשובות שלא מגיעות לכדי ביצוע[8].

מכאן ניתן להסיק שההשלכות של מצב מיקוד היתר על אנשים עם הפרעת קשב תלויות בסיטואציה, או ליתר דיוק - בערכה הסובייקטיבי של הפעילות הנוכחית בעיני האדם ובנזקים הפוטנציאליים של ההימנעות מפעולות אחרות. כתוצאה מכך, למיקוד היתר יכולה להיות תרומה חיובית כאשר הוא מתרחש בזמן פעילות חשובה, אך רק במקרים שבהם הוא לא גורם להזנחה של פעולות חשובות אחרות (כמו תחזוקה עצמית ומחויבויות אישיות). זאת משום, שבמקרים שבהם מיקוד היתר מונע מהאדם לעסוק בפעולות חשובות, עלולות להיווצר השלכות שליליות שיכולות לנוע בין תחושת פספוס קלה ועד לפגיעה משמעותית.

אנשים עם הפרעת קשב היו יכולים לנצל את הייתרונות של מיקוד הייתר ולהימנע מהחסרונות שלו, אם הייתה להם אפשרות לבחירה מודעת ומכוונת של הפעילויות שבה הם יכנסו למצב של מיקוד יתר. אך הדבר בלתי אפשרי משום שבעוד שהפרעת קשב יוצרת נטייה מוגברת למיקוד יתר, היא גם מנטרלת את יכולת השליטה עליו. זאת משום שהתסמינים של הפרעת קשב כוללים פגיעה ביכולת הוויסות מלמעלה-למטה של המערכת הפרונטלית על הקשב וההתנהגות[18]. כתוצאה מכך, המצב של מיקוד היתר יכול להתעורר בצורה אקראית בעקבות פעילויות מכל רמות החשיבות האפשריות - מהפעילות הזניחה ביותר ועד לפעילות בעלת משמעות קריטית לאותו האדם. לאור הדברים האלו, ייתכן שיש להתייחס למיקוד היתר כתכונה בלתי תלויה (independent feature) של הפרעת קשב[8].

מיקוד יתר בעבודה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים עם הפרעת קשב בגילאי הבגרות יכולים להיכנס למצב של מיקוד יתר גם במסגרת עולם העבודה, אך קבלת תמריצים על התוצרים המוגברים שניתן להפיק במצב זה עלולים להוביל להתמכרות לעבודה[19]. על המעסיקים לשים לב לנטייה זו ולסייע לעובדים עם הפרעת קשב לנצל את היתרונות של מיקוד היתר בצורה מאוזנת שלא תוביל לשחיקה[19].

ההשפעה של מיקוד היתר על ההתייחסות של החברה לאנשים עם הפרעת קשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים רבות נראה קושי של החברה להבין ולקבל את התנהלותם הייחודית של אנשים עם הפרעת קשב. דבר זה נובע לא רק מהמורכבות הרבה של ההפרעה, אלא גם משילוב של מספר מאפיינים אשר יכולים לעורר אי-הבנה ובלבול. למשל, מכיוון שאין כל "סימן חיצוני" שמעיד על קיומה של הפרעת קשב, ניתן להתייחס אליה כנכות לא נראית[20]. בנוסף, הקשיים העיקריים של הפרעת קשב אינם שונים במהותם מדפוסי התנהגות יום־יומיים מוכרים, אלא רק בעצמתם[21]. כתוצאה מכך, הפרעת קשב קרובה לנורמה ונטולת מאפיין מזהה ברור[12]. כלומר, הסימפטומים של ההפרעה משקפים התנהגויות הקיימות גם בקרב אנשים נורמאליים, אך בתדירות או בעצמה פחותות.

בהקשר זה, מיקוד יתר הוא אחד הגורמים המרכזיים שמקשים על ההבנה והקבלה החברתית של אנשים עם הפרעת קשב. העובדה שאדם מסוים יכול להיות מרוכז ומעורב בפעילות מסוימת לאורך זמן ובאחרת לא, היא אחד הגורמים המקשים על החברה להבין את הביטויים של הפרעת הקשב ולייחס אותם באופן שגוי לבחירה רצונית של האדם[2]. שילוב זה אינו נפוץ באוכלוסייה ועל כן אנשים רבים חווים דיסוננס קוגניטיבי כשהם נחשפים לשני דפוסי ההתנהגות הקיצוניים של הפרעת קשב ומתקשים לייחס אותם לגורם יחיד. בעקבות זאת, היכולת הנמוכה או המשתנה של אנשים עם הפרעת קשב לגייס את עצמם למשימות הדורשות מאמץ מתמשך, לרוב מפורשת על ידי הסביבה באופן שגוי כעצלנות, חוסר אחריות או אי יכולת לשתף פעולה[9].

אחד ההסברים לתופעה זו היא טעות הייחוס הבסיסית של אנשים בעת שיפוט התנהגותם של בני אדם אחרים. טעות הייחוס הבסיסית משקפת את הנטייה לתת משקל יתר לגורמים פנימיים שהביאו לביצוע המעשה, כגון תכונות ומנטליות של המבצע, ולתת משקל חסר להשפעת הסיטואציה וגורמים נוספים שאינם תלויים באדם. לפירושים אלו ישנה השפעה רבה על מהלך ההפרעה שכן תחושות מתמשכות של כישלון וחוסר מימוש הפוטנציאל האישי של אדם בעל הפרעת קשב הניצב באופן מתמיד מול האשמות כוזבות מסוג זה יוצרות עול רגשי-חברתי כבד, במיוחד עבור אנשים שאובחנו בגילאים מבוגרים יותר[22].

עם זאת, בעוד שההשפעה הקיצונית של רמת העניין על יכולת הריכוז וההתמדה של אנשים עם הפרעת קשב היא אחד הגורמים המקשים על ההבנה של הסביבה, היא יכולה לשמש כגורם מבחין המסייע לאבחון הפרעת קשב. למעשה, אנשי המקצוע מודעים למאפיין זה של הפרעת הקשב ועל כן חלק מכלי האבחון בוחנים את יכולתו של האדם להתמיד במשימה משעממת לאורך זמן. דוגמה לכן היא מבחן TOVA.

מיקוד יתר בספקטרום האוטיסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הספקטרום האוטיסטי

הספקטרום האוטיסטי המוכר גם כקשת האוטיסטית, הוא רצף תסמונות שיש להן מכנה משותף ברור עם האוטיזם הקלאסי. לקויות הרצף האוטיסטי הן לקויות נוירולוגיות (לקויות בהליכי חשיבה מורכבים ומודעים) ותפישתיות (הליכי עיבוד מידע חושי ראשוניים)[23], המשלבות עיכוב התפתחותי לעיתים עם נסיגה התפתחותית (בסוג מסוים של אוטיזם).

במקרים רבים, הספקטרום האוטיסטי יכול להופיע גם כתחלואה נלווית להפרעת קשב[24]. בדומה להפרעת קשב, מיקוד יתר הוא תופעה נפוצה גם בספקטרום האוטיסטי[1]. עם זאת, בהקשר של הספקטרום האוטיסטי, לעיתים נעשה שימוש שגוי במונח "מיקוד יתר" לתיאור התנהגות סטראוטיפית או התנהגות של גירוי עצמי (self-stimulatory behavior)[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 Ashinoff, B. K., & Abu-Akel, A. (2019). Hyperfocus: the forgotten frontier of attention. Psychological research, 1-19.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Brown, T. E. (2005). Attention deficit disorder: The unfocused mind in children and adults. Yale University Press.
  3. ^ Johnston, C., Mash, E. J., Miller, N., & Ninowski, J. E. (2012). Parenting in adults with attention-deficit/hyperactivity disorder (ADHD). Clinical Psychology Review, 32, 215–228.
  4. ^ Webb, James T.; Amend, Edward R.; Webb, Nadia E.; Goerss, Jean; Beljan, Paul; Olenchak, F. Richard (2005), Misdiagnosis and Dual Diagnoses of Gifted Children and Adults: ADHD, Bipolar, OCD, Asperger's, Depression, and Other Disorders, Scottsdale, AZ: Great Potential Press, Inc., עמ' 50–51, ISBN 9780910707640, …there are no empirical data that support hyperfocus as an aspect of ADD/ADHD. In gifted children without ADD/ADHD, this rapt and productive attention state is described by Csikszentmihalyi (1990) as ‘flow.’ … What has been coined ‘hyperfocus’ in persons with ADD/ADHD seems to be a less medical-sounding description of perseveration. Thus the apparent ability to concentrate in certain limited situations does not exclude the diagnosis of ADD/ADHD. 
  5. ^ Mosing, M. A., Magnusson, P. K., Pedersen, N. L., Nakamura, J., Madison, G., & Ullén, F. (2012). Heritability of proneness for psychological flow experiences. Personality and individual differences, 53(5), 699-704.
  6. ^ de Manzano, Ö., Cervenka, S., Jucaite, A., Hellenäs, O., Farde, L., & Ullén, F. (2012). Individual differences in the proneness to have flow experiences are linked to dopamine D2-receptor availability in the dorsal striatum. NeuroImage 67, 1-6.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Kooij, J. J. S., Bijlenga, D., Salerno, L., Jaeschke, R., Bitter, I., Balázs, J., ... & Stes, S. (2019). Updated European Consensus Statement on diagnosis and treatment of adult ADHD. European Psychiatry, 56, 14-34
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 Hupfeld, K. E., Abagis, T. R., & Shah, P. (2019). Living “in the zone”: hyperfocus in adult ADHD. ADHD Attention Deficit and Hyperactivity Disorders, 11(2), 191-208.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 American Psychiatric Association - APA, (2013). DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS, FIFTH EDITION - DSM 5.
  10. ^ 10.0 10.1 Tripp, G., & Wickens, J. R. (2009). Neurobiology of ADHD. Neuropharmacology, 57(7), 579-589
  11. ^ Ramsay, J. R. (2010). CBT for adult ADHD: Adaptations and hypothesized mechanisms of change. Journal of Cognitive Psychotherapy, 24(1), 37-45.
  12. ^ 12.0 12.1 שפירא, אבי (2004). הפרעת קשב וריכוז (ADHD). באתר פסיכולוגיה עברית
  13. ^ נופר ישי-קרין ועדי פרי (2002). אבחון של הפרעת קשב וריכוז (ADHD). באתר פסיכולוגיה עברית
  14. ^ ד"ר איריס מנור (2008). הילד הרע שבי. The Medical
  15. ^ Field, S., Parker, D. R., Sawilowsky, S., & Rolands, L. (2013). Assessing the Impact of ADHD Coaching Services on University Students’ Learning Skills, Self-Regulation, and Well-Being. AHEADAssociation on, 26(1), 67-81.
  16. ^ Barkley, R. A., & Murphy, K. R. (2010). Impairment in occupational functioning and adult ADHD: the predictive utility of executive function (EF) ratings versus EF tests. Archives of Clinical Neuropsychology, 25(3), 157-173.
  17. ^ Hammerness, P., Fried, R., Petty, C., Meller, B., & Biederman, J. (2014). Assessment of cognitive domains during treatment with OROS methylphenidate in adolescents with ADHD. Child Neuropsychology, 20(3), 319-327.
  18. ^ Arnsten, A. F. (2011). Catecholamine influences on dorsolateral prefrontal cortical networks. Biological psychiatry, 69(12), e89-e99.
  19. ^ 19.0 19.1 Adamou, M., Arif, M., Asherson, P., Aw, T., Bolea, B., Coghill, D., . . . Young, S. (2013). Occupational issues of adults with ADHD.BMC Psychiatry, 13, 59.
  20. ^ News1 | מהי הלקות השקופה, www.news1.co.il
  21. ^ ATTENTION-DEFICIT/HYPERACTIVITY DISORDER. By Whalen, Carol K. Kazdin, Alan E. (Ed), (2000). Encyclopedia of psychology, Vol. 1., (pp. 299-303). Washington, DC, US: American Psychological Association; New York, NY, US: Oxford University Press, xiv, 495 pp.
  22. ^ Matheson, L., Asherson, P., Wong, I. C. K., Hodgkins, P., Setyawan, J., Sasane, R., & Clifford, S. (2013). Adult ADHD patient experiences of impairment, service provision and clinical management in england: A qualitative study. BMC Health Services Research, 13, 184
  23. ^ Cereb Cortex. 2012 May 24. The Development of Multisensory Integration in High-Functioning Autism: High-Density Electrical Mapping and Psychophysical Measures Reveal Impairments in the Processing of Audiovisual Inputs. Brandwein AB, Foxe JJ, Butler JS, Russo NN, Altschuler TS, Gomes H, Molholm S.
  24. ^ Lau-Zhu, A., Fritz, A., & McLoughlin, G. (2018). Overlaps and distinctions between attention deficit/hyperactivity disorder and autism spectrum disorder in young adulthood: Systematic review and guiding framework for EEG research. Neuroscience & Biobehavioral Reviews.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.