מיומנות מוטורית

מיומנות מוטורית (או מיומנות תנועתית) היא פונקציה הכוללת תנועות של שרירי הגוף כדי לבצע משימה מסוימת. משימות אלו כוללות הליכה, ריצה, תפיסת חפצים או כתיבה. על מנת לבצע מיומנויות אלו, מערכת העצבים, השרירים והמוח צריכים לעבוד יחד. מטרת המיומנות המוטורית היא לייעל את היכולת לבצע את המטלה בהצלחה, בדיוק ולהפחית את צריכת האנרגיה הנדרשת לביצוע. תרגול מתמשך של מיומנות מוטורית ספציפית יכול להוביל לשיפור בביצועים, מה שמוביל ללמידה מוטורית. למידה מוטורית היא שינוי קבוע יחסית ביכולת לבצע מיומנות כתוצאה מתרגול או ניסיון מתמשכים.

מיומנות תנועה בסיסית היא יכולת מפותחת להניע את הגוף בדרכים מתואמות כדי להשיג ביצועים עקביים במשימות פיזיות תובעניות, כגון אלו הנמצאות בספורט, לחימה או פעילויות כגון החלקה על הקרח, סקייטבורד, שייט קיאקים או רכיבה על סוסים. מיומנויות תנועה בדרך כלל מדגישות יציבוּת, איזון ותיאום בין השרירים. ברוב האימונים הגופניים, פיתוח שרירי הליבה הוא מוקד מרכזי. בהקשר הספורטיבי, מיומנויות תנועה בסיסיות נשענות על פיזיולוגיה אנושית ופסיכולוגיה של הספורט.

סיווּג

מיומנויות מוטוריות הן תנועות ופעולות של השרירים. ישנן שתי קבוצות עיקריות של מיומנויות מוטוריות:

• מוטוריקה גסה – דורשת שימוש בקבוצות שרירים גדולות ברגליים, בפלג הגוף העליון ובזרועות כדי לבצע משימות כגון הליכה, שיווי משקל וזחילה. המיומנות הנדרשת בדרך כלל קשורה למשימות רציפות. חלק ניכר מהתפתחותן של מיומנויות אלו מתרחש במהלך הילדות המוקדמת. אנו משתמשים במיומנויות המוטוריקה הגסה שלנו על בסיס יומיומי מבלי להשקיע בהן מחשבה או מאמץ רבים. רמת הביצועים של המוטוריקה הגסה נשארת ללא שינוי לאחר תקופות של חוסר שימוש. ניתן לחלק את המוטוריקה הגסה לשתי תת-קבוצות: מיומנויות תנועה, כגון ריצה, קפיצה, החלקה ושחייה; ומיומנויות שליטה בעצמים כגון זריקה, תפיסה, כדרור ובעיטות.
• מוטוריקה עדינה – דורשת שימוש בקבוצות שרירים קטנות יותר כדי לבצע תנועות יותר ממוקדות. שרירים אלה כוללים את אלה הנמצאים בפרקי הידיים, בידיים, באצבעות, בכפות הרגליים ובבהונות הרגליים. משימות אלה הן מדויקות באופיין, וכוללות נגינה בפסנתר, קשירת שרוכי נעליים, צחצוח שיניים, כתיבה ושימוש בחוט דנטלי. חלק ממיומנויות המוטוריקה העדינה עשויות להפגע אם לא נעשה בהן שימוש לאורך זמן. משימות נפרדות כמו החלפת הילוכים ברכב, אחיזת חפץ או הדלקת גפרור, דורשות בדרך כלל יותר מיומנות מוטורית עדינה מאשר מיומנויות מוטוריקה גסה.

שני סוגי המוטוריקה, גסה ועדינה, עלולות להיחלש או להיפגע כתוצאה מפציעה, מחלה, שבץ מוחי, עיוותים מולדים (שינוי חריג בגודל או בצורה של איבר גוף בלידה), שיתוק מוחין ולקויי התפתחות. בעיות במוח, בחוט השדרה, בעצבים היקפיים, בשרירים או במפרקים יכולות גם הן להשפיע על מיומנויות מוטוריות אלו ולהפחית את השליטה עליהן.

התפתחות

מיומנויות מוטוריות מתפתחות בחלקים שונים של הגוף על פי שלושה עקרונות:

• צפלוקאודלי (Cephalocaudal) – העיקרון לפיו התפתחות מתרחשת מהראש לזנב. לדוגמה, תינוקות לומדים תחילה להרים את ראשם בכוחות עצמם, לאחר מכן לשבת בעצמם, ואז לשבת לבד. לאחר מכן הם לומדים לגלוש, לזחול, להתרומם ואז ללכת.
• פרוקסימודיסטלי (Proximodistal) – העיקרון לפיו תנועת הגפיים הקרובות יותר לגוף מתפתחת לפני החלקים הרחוקים יותר. לדוגמה, תינוק לומד לשלוט בזרועו העליונה לפני ידיו ואצבעותיו. תנועות עדינות של האצבעות הן האחרונות שמתפתחות בגוף.
• מכוללים לספציפיים – דפוס שבו מתפתחות תנועות שרירים גדולות יותר לפני תנועות עדינות יותר. לדוגמה, ילד יעבור מיכולת להרים רק חפצים גדולים, ליכולת להרים חפץ קטן, בין האגודל לאצבעות. התנועות המוקדמות יותר כוללות קבוצות שרירים גדולות יותר, אך ככל שהילד גדל, תנועות עדינות יותר מתאפשרות וניתן לבצע משימות ספציפיות. דוגמה לכך תהיה ילד צעיר הלומד לאחוז בעיפרון.

אצל ילדים, תקופה קריטית להתפתחות מיומנויות מוטוריות היא שנות הגן (גילאי 3–5), שכן המבנה הנוירו-אנטומי הבסיסי מראה התפתחות, פירוט ומיאלינציה (עיבוי שכבות המיאלין) משמעותיים במהלך תקופה זו. גורמים רבים תורמים לקצב שבו ילדים מפתחים את מיומנויותיהם המוטוריות. אלא אם כן הם סובלים ממוגבלות חמורה, ילדים צפויים לפתח מגוון רחב של יכולות תנועה בסיסיות ומיומנויות מוטוריות בסביבות גיל מסוים. התפתחות מוטורית מתקדמת בשבעה שלבים לאורך חייו של אדם: רפלקסיבי, ראשוני, בסיסי, מיומנות ספורטיבית, צמיחה ועידון, ביצועי שיא ורגרסיה. ההתפתחות קשורה לגיל אך אינה תלויה בגיל. בנוגע לגיל, נראה כי התפתחויות אופייניות צפויות להשיג מיומנויות מוטוריות גסות המשמשות לשליטה יציבתית וניידות אנכית עד גיל 5.

ישנם שישה היבטים של התפתחות מוטורית:

• איכותיים – שינויים בתהליכי תנועה הגורמים לשינויים בתוצאות התנועה.
• סדרתיים – תבניות תנועתיות שמגיעות זו אחר זו.
• מצטברים – תבניות תנועתיות שמתבססות על קודמותיהן.
• כיווניים – צפלוקאודליים או פרוקסימודיסטליים (ר' מעלה)
• רב גורמיים – השפעה על מספר גורמים בו זמנית
• אינדיבידואלים – תהליכים המשתנים בין אדם לאדם

רכיבי ההתפתחות

• גדילה – גדילה בגודל הגוף או חלקיו ככל שהפרט מתקדם לעבר בגרות (שינויים מבניים כמותיים)
• התבגרות – מתייחסת לשינויים איכותיים המאפשרים לפרט להתקדם לרמות תפקוד גבוהות יותר; היא בעיקרה מולדת.
• ניסיון או למידה – מתייחס לגורמים בסביבה שיכולים לשנות או לתקן את מראהם של מאפיינים התפתחותיים שונים במהלך תהליך הלמידה.
• הסתגלות – מתייחסת ליחסי הגומלין המורכבים או האינטראקציה בין כוחות בתוך הפרט (טבע) לבין הסביבה (טיפוח)

השפעות על ההתפתחות

• לחץ ועוררות – לחץ וחרדה הם תוצאה של חוסר איזון בין דרישת המשימה ליכולת של הפרט. בהקשר זה, עוררות מגדירה את כמות העניין במיומנות. רמת הביצוע האופטימלית היא לחץ או עוררות מתונים.
• עייפות – הידרדרות בביצועים כאשר משימה מלחיצה נמשכת זמן רב, בדומה לעייפות השרירית שחווים בעת פעילות גופנית מהירה או לאורך תקופה ארוכה. עייפות נגרמת מעוררות יתר. עייפות משפיעה על אדם בדרכים רבות, בהם שינויים תפיסתיים, כמו ירידה בחדות הראייה או בעוררות, האטה בביצועים (עלייה בזמני תגובה או או ירידה במהירות תנועה, ריבוי טעויות) וחוסר ארגון או סדר בביצועים. מחקרים מראים כי עייפות מפריעה ללמידה של מיומנויות מוטוריות חדשות.
• ערנות – היכולת לשמור על קשב לאורך זמן ולהגיב כראוי לגירויים רלוונטיים. כאשר הערנות יורדת או אובדת, ישנה עלייה בזמן התגובה לגירויים ובכמות ההצלחות בתגובה לגירוי.
• מגדר – מגדר משחק תפקיד חשוב בהתפתחות הילד. בנות נוטות יותר לבצע מיומנויות מוטוריות חזותיות עדינות במצב נייח, בעוד שבנים מתאמנים בעיקר במיומנויות של מניפולציה של חפצים. במחקר על התפתחות מוטורית בילדים בגיל הגן, בנות נטו יותר לבצע מיומנויות כגון דילוג, קפיצה או מיומנויות תוך שימוש בידיים בלבד. בנים נצפו מבצעים מיומנויות גסה כגון בעיטה או זריקת כדור או הנפת מחבט.

שלבי הלמידה המוטורית

למידה מוטורית היא שינוי, הנובע מתרגול. לעיתים קרובות היא כרוכה בשיפור הדיוק של תנועות פשוטות ומורכבות כאחד, ככל שהסביבה משתנה. למידה מוטורית היא מיומנות קבועה יחסית, שכן היכולת להגיב כראוי נרכשת ונשמרת.

שלבי הלמידה המוטורית הם השלב הקוגניטיבי, השלב האסוציאטיבי והשלב האוטונומי.

• שלב קוגניטיבי: כאשר הפרט מתחיל במשימה חדשה, תהליך החשיבה הראשוני מתחיל בשאלה "מה צריך לעשות?" – נדרשת פעילות קוגניטיבית ניכרת כדי שהלומד יוכל לקבוע אסטרטגיות מתאימות שישקפו כראוי את המטרה הרצויה. אסטרטגיות טובות נשמרות ואסטרטגיות לא יעילות ננטשות. הביצועים משתפרים משמעותית תוך זמן קצר.
• שלב אסוציאטיבי: כאשר הלומד קבע את הדרך היעילה ביותר לבצע את המשימה ומתחיל לבצע התאמות עדינות בביצועים. השיפורים הם הדרגתיים יותר והתנועות הופכות עקביות יותר. שלב זה יכול להימשך זמן רב. המיומנויות בשלב זה הן שוטפות, יעילות ונעימות מבחינה אסתטית.
• שלב אוטונומי או אוטומטי: שלב זה עשוי להימשך מספר חודשים עד שנים עד להגעה. השלב מכונה "אוטונומי" מכיוון שהמבצע יכול כעת להשלים את המשימה "באופן אוטומטי" מבלי שיצטרך לשים לב לביצועה. דוגמאות לכך כוללות הליכה ודיבור או קריאת תווים תוך כדי ביצוע חשבון פשוט.

חוק התוצאה

רכישת מיומנויות מוטוריות הוגדרה זה מכבר בקהילה המדעית כצורה עתירת אנרגיה של למידה מבוססת גירוי-תגובה (SR) שמובילה לשינויים עצביים חזקים. בשנת 1898, אדוארד ת'ורנדייק הציע את חוק התוצאה, הקובע כי הקשר בין פעולה מסוימת לבין תנאי הסביבה מתחזק כאשר הפעולה מלווה בתוצאה מספקת. לדוגמה, אם תינוק מזיז את ידו הימנית ורגלו השמאלית בדיוק בצורה הנכונה, הוא יכול לבצע תנועת זחילה, ובכך לייצר את התוצאה המספקת של הגברת הניידות שלו. בגלל התוצאה המספקת, הקשר בין עמידה על ארבע לבין תנועות זרועות ורגליים ספציפיות אלו מתחזק. יתר על כן, תוצאה לא מספקת מחלישה את הקשר בין הגירוי לתגובה. לדוגמה, כאשר פעוט מכווץ שרירים מסוימים, וכתוצאה מכך נפילתו כואבת, הילד יפחית את הקשר בין התכווצויות שרירים אלו לבין התנאי הסביבתי של עמידה על שתי רגליים.

משוב

במהלך תהליך הלמידה של מיומנות מוטורית (כמו בשאר תהליכי הלמידה הטבעיים), משוב הוא התגובה החיובית או השלילית שאומרת ללומד עד כמה המשימה הושלמה. משוב אינהרנטי: לאחר השלמת המיומנות, משוב אינהרנטי הוא המידע החושי שאומר ללומד עד כמה המשימה הושלמה. שחקן כדורסל יציין שהוא עשה טעות כאשר הכדור מחטיא את החישוק, או רוכב אופניים שאופניו נפלו.

משוב רבוד: בניגוד למשוב מובנה, משוב רבוד הוא מידע שמשלים או "משפר" את המשוב המובנה. לדוגמה, כאשר אדם נוהג במהירות גבוהה ממהירות מותרת ונעצר על ידי המשטרה. אף על פי שהמכונית לא גרמה נזק, השוטרת נותנת משוב רבוד לנהג על מנת שיוכל לנהוג בצורה בטוחה יותר. דוגמה נוספת היא ציון במבחן. משוב רבוד מקטין את משך הזמן הנדרש לשליטה במיומנות המוטורית ומגביר את רמת הביצועים של התלמיד הפוטנציאלי.

העברת מיומנויות מוטוריות: הרווח או האובדן ביכולת לבצע משימה אחת כתוצאה מתרגול וניסיון במשימה אחרת. דוגמה לכך היא השוואה בין מיומנות ראשונית של שחקן טניס לבין מי שאינו שחקן טניס בעת משחק טניס שולחן בפעם הראשונה. דוגמה להעברה שלילית היא אם לוקח זמן רב יותר לקלדן להסתגל לאות אקראית במקלדת בהשוואה לקלדן חדש. שימור: רמת הביצועים של מיומנות מסוימת לאחר תקופה של חוסר שימוש.

סוג המשימה יכול להשפיע על מידת שמירה על המיומנות המוטורית לאחר תקופה של חוסר שימוש:

• משימות רציפות – פעילויות כמו שחייה, רכיבה על אופניים או ריצה; רמת הביצועים נשמרת גם לאחר שנים של חוסר שימוש.
• משימות נפרדות – כלי נגינה, משחק וידאו או ספורט; רמת הביצועים יורדת משמעותית אך תהיה טובה יותר מאשר אצל לומד חדש. הקשר בין שתי המשימות הוא שמשימות רציפות בדרך כלל משתמשות במוטוריקה גסה ומשימות נפרדות משתמשות במוטוריקה עדינה.

מבני המוח

האזור באונה המצחית האחראי בעיקר על מיומנויות מוטוריות ידוע כקליפת המוח המוטורית. אזור זה כולל את קליפת המוח המוטורית הראשונית, את האזור המוטורי המשלים ואת קליפת המוח הקדם-מוטורית.

קליפת המוח המוטורית הראשונית ממוקמת בגירוס הקדם-מרכזי ולעיתים קרובות מתוארת כהומונקולוס מוטורי. על ידי גירוי אזורים מסוימים ברצועה המוטורית ותצפית היכן הייתה לכך השפעה, פנפילד ורסמוסן הצליחו למפות את ההומונקולוס המוטורי. אזורים בגוף שיש להם תנועות מורכבות, כמו הידיים, מקבלים ייצוג גדול יותר בהומונקולוס המוטורי.

האזור המוטורי המשלים, הנמצא ממש לפני קליפת המוח המוטורית הראשונית, מעורב ביציבות והתאמה יציבתית וכן בתיאום רצפי תנועה. קליפת המוח הקדם-מוטורית, הנמצאת ממש מתחת לאזור המוטורי המשלים, משלבת מידע חושי מהקליפת המוח הקודקודית האחורית, מעורבת בתכנון תנועה מונחה חושי ומתחילה בתכנות התנועה.

הבדלים מגדריים

הגרעינים הבסיסיים הם אזור במוח שבו ניכרים הבדלים מגדריים בפיזיולוגיה של המוח. הגרעינים הבסיסיים הם קבוצת גרעינים במוח האחראים על מגוון תפקודים, חלקם כוללים תנועה. הגלובוס פלידוס והפוטמן הם שני גרעינים של הגרעינים הבסיסיים, שניהם מעורבים במיומנויות מוטוריות. הגלובוס פלידוס מעורב בתנועה מוטורית רצונית, בעוד שהפוטמן מעורב בלמידה מוטורית. גם לאחר התחשבות בנפח הטבעי הגדול יותר של המוח הגברי, נמצא כי לגברים יש נפח גדול יותר של הגלובוס פלידוס והפוטמן בהשוואה לנשים.

המוח הקטן הוא אזור נוסף במוח החשוב למיומנויות מוטוריות. המוח הקטן שולט על מוטוריקה עדינה וכן על שיווי משקל וקואורדינציה. אף על פי שנשים נוטות להיות בעלות מוטוריקה עדינה טובה יותר, למוח הקטן יש נפח גדול יותר אצל גברים מאשר אצל נשים, גם לאחר תיקון לעובדה שלגברים יש באופן טבעי נפח מוח גדול יותר.

הורמונים הם גורם נוסף התורם להבדלים בין המינים במיומנות מוטורית. לדוגמה, נשים מצליחות טוב יותר במשימות מיומנות ידנית בתקופות של רמות גבוהות של אסטרדיול ופרוגסטרון, בניגוד לזמנים של רמות נמוכות של הורמונים אלה, למשל במהלך הווסת.

יש המשתמשים בנקודת מבט אבולוציונית כדי להסביר כיצד ייתכן שהתפתחו הבדלים מגדריים במיומנויות מוטוריות, אם כי גישה זו שנויה במחלוקת. לדוגמה, הוצע שגברים היו הציידים וסיפקו מזון למשפחה, בעוד שנשים נשארו בבית וטיפלו בילדים ועשו עבודות בית. חלק מהתיאוריות על התפתחות האדם מצביעות על כך שמשימותיהם של גברים כללו מיומנויות מוטוריות גסה כמו מרדף אחר טרף, זריקת חניתות ולחימה. נשים, לעומת זאת, השתמשו ביותר במוטוריקה העדינה שלהן כדי לטפל בכלים ביתיים ולבצע משימות אחרות שדרשו שליטה מוטורית עדינה.

ראו גם

• המערכת המוטורית
• התקופה הסנסורית מוטורית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיומנות מוטורית בוויקישיתוף