מאיר דגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר דגן
Meir-Dagan.png
מאיר דגן, 10 בינואר 2011
נולד 30 בינואר 1945
מקום לידה ברית המועצות
עלה לישראל 1950
נפטר 17 במרץ 2016 (בגיל 71)
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
Mossad seal.png  המוסד
תקופת שירות 1963 - 1996 (צה"ל)
2002 -2011 (המוסד)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה

עיטורים

עיטור העוז  עיטור העוז

תפקידים אזרחיים

מאיר דגן (30 בינואר 1945 - 17 במרץ 2016) היה איש ביטחון ישראלי, שירת כאלוף בצה"ל וכיהן בין השנים 20022011 כראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגן נולד בשם מאיר הוברמן ברכבת בברית המועצות, להורים מפולין שנמלטו מספר שנים קודם לכן לברית המועצות מפני הנאצים. אבי אמו, בער ארליך (סלושני), נרצח בשואה. במהלך שנות כהונתו כראש המוסד החזיק דגן במשרדו תמונה מפורסמת שבה נראה סבו כורע ברך זמן קצר לפני שהוא נורה בידי חיילים נאצים.[1] משפחתו של דגן עלתה לישראל בשנת 1950, תחילה התגוררה במחנה ישראל, מחנה עולים בלוד, ואחר כך השתקעה בבת ים, בה ניהלו הוריו מכבסה.[2] דגן היה נשוי לבינה[3] ואב לשלושה ילדים.[4]

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1963 התגייס לצה"ל, החל מסלול בסיירת מטכ"ל אך נשר והתנדב לחטיבת הצנחנים בה שירת בסיירת החטיבתית. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם ומ"כ ובהמשך עבר קורס קציני חי"ר.[5] דגן השתתף בפעולות נגד מחבלים בדרום הר חברון והשתחרר מהשירות הסדיר בנובמבר 1966 בדרגת סגן.[6]

במלחמת ששת הימים גויס לשירות מילואים ופיקד על פלוגת צנחנים בקרבות בסיני. בהמשך המלחמה הוסק, יחד עם חייליו, ללחימה ברמת הגולן והשתתף בכיבושה.[7] לאחר המלחמה חזר לשירות קבע בצה"ל ושימש קצין מבצעים באזור אל עריש. בשנת 1970 הטיל עליו אלוף פיקוד הדרום, אריאל שרון, להקים את "יחידת רימון",[8] יחידה מיוחדת שתפקידה היה להילחם בטרור הפלסטיני ברצועת עזה.[9] יחידה זו הייתה מודל מוקדם ליחידות המסתערבים (יחידות שמשון, דובדבן וימ"ס) שבאו אחריה. על חיילי היחידה הוטל לפעול בשטח הרצועה, בדגש על המרחבים האורבניים, יחד עם אנשי שב"כ, במטרה לאתר, לעצור ולחסל מחבלים.[10] פעילות היחידה הייתה שנויה במחלוקת. בפברואר 1970 נפצע דגן בשתי רגליו לאחר שהג'יפ בו נע עלה על מוקש ברצועת עזה והוא אושפז במשך כחצי שנה. הוא חזר ליחידתו כשרגלו עדיין חבושה בגבס. בינואר 1971 הוביל סיור רכוב בין מחנה הפליטים ג'בליה לעיר עזה. כאשר זיהה שני מחבלים במונית. אחד המחבלים, הידוע בכינוי "אבו נימר", שלף רימון ועמד להשליכו על הכוח. דגן קפץ מן הרכב והסתער על המחבל, תוך שהוא מזהיר את פקודיו. לאחר מאבק קצר הצליח להשתלט על המחבל ולמנוע את פיצוץ הרימון. על מעשהו זה הוענק לו עיטור העוז.[11]

במלחמת יום הכיפורים לחם בחזית הדרום בכוח סיור מיוחד באוגדת שרון תחת פיקודו של ידידו, אל"מ דני רהב וולף, מפקד סיירת שקד לשעבר שעימו לחם ברצועת עזה כנגד הטרור הפלסטיני.[12] הכוח כלל קצינים ולוחמים במילואים ובקבע, רובם יוצאי סיירת שקד והצנחנים, שלא היו בתפקיד מוגדר ערב המלחמה, ונתקבצו לאוגדה. בין אנשי הכוח היה גם אמציה חן (פצי), שפיקד על כוח בשם "כוח פצי". לתקופה קצרה פעל איתם גם כוח צנחנים בפיקוד שמואל ארד שכונה "כוח שמוליק" וכוח מסיירת מטכ"ל בפיקודו של עוזי דיין.[13] בשנת 1980 החליף את יורם המזרחי בפיקוד על אד"ל - אזור דרום לבנון ובנובמבר 1981 הוחלף על ידי אפרים סנה.

במלחמת שלום הגליל פיקד על חטיבה 188 "ברק", ואחר כך מונה למפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל). כמפקד היק"ל הקים את צבא דרום לבנון (צד"ל) על בסיס צבא לבנון החופשית בפיקודו של רס"ן סעד חדאד, וזאת בהסכם עם ממשלת לבנון. באחריותו היו כל מערכות היחסים והעיסוק בנושאי לבנון, החל מהעדות השונות, וכלה קישור ותאום מול הגורמים השונים. דגן למד גם על פעילות יחידה 504 של אגף המודיעין העוסקת בין השאר בהפעלת סוכנים, והקים ענף דומה לאיסוף מודיעין והפעלת סוכנים במסגרת יק"ל. בהמשך מונה למפקד עוצבת געש (אוגדה 36). בשנת 1991 מונה ליועץ הרמטכ"ל לענייני טרור. בשנת 1992 מונה לראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, בדרגת תת-אלוף. ב-1993 מונה לעוזר ראש אג"ם בדרגת אלוף.[14] במהלך שירותו הצבאי נפצע פעמיים. בשנת 1995 פרש מצה"ל ויצא למסע ג'יפים במרכז אסיה עם חברו האלוף יוסי בן-חנן.

בשנת 1996 נקרא דגן לשוב לשירות הציבורי כאשר ראש הממשלה שמעון פרס צירף אותו למטה ללוחמה בטרור כסגנו של עמי אילון אשר מילא את התפקיד במקביל לכהונתו כראש השב"כ. עם היבחרו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה (באמצע 1996) - קודם דגן לתפקיד ראש המטה. הוא כיהן בתפקיד עד אמצע 1999, עת אהוד ברק נבחר לראשות הממשלה והגיע למסקנה שהמטה הנו מיותר. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 צורף דגן למטה הכללי, בתפקיד ראש חטיבת המבצעים ויועץ מיוחד לרמטכ"ל.

לדגן תואר ראשון במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה.

בשנת 2000 צירף דגן את שמו למתנגדים לנסיגה מרמת הגולן והתפקד לליכוד. בבחירות 2001 היה דגן, יחד עם חבר הכנסת עוזי לנדאו, ראש מטה יום הבחירות של אריאל שרון. שרון מינה אותו לעמוד בראש אגף במשרד ראש הממשלה שהוקם במטרה לפעול נגד מקורות כספיים של ארגוני הטרור.

ראש המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמטכ"ל גבי אשכנזי מוקיר את ראש המוסד מאיר דגן, בעת פרישתו בינואר 2011

ב-10 בספטמבר 2002 הכריז ראש הממשלה אריאל שרון על מינויו של דגן לתפקיד ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.[15] במקום אפרים הלוי[16] הוא כיהן עד סוף שנת 2010, לאחר שכהונתו הוארכה פעמיים.[17] כהונתו של דגן נחשבה למוצלחת במיוחד, וכישוריו, יצירתיותו ופועלו הוערכו לטובה הן על ידי גורמים ישראלים[18] והן על ידי גורמים בינלאומיים, בהם גורמים ערביים.[19] בתקופת כהונתו יוחסו למוסד מספר חיסולים של פעילי טרור בכירים, בהם עז א-דין שייח' ח'ליל,[20] עימאד מוע'ניה, המפקד הצבאי של חזבאללה,[21] ובכיר החמאס מחמוד אל-מבחוח.[22] לזכות דגן גם נזקפו השגת המודיעין להשמדת הכור הגרעיני הסורי[23] בשנת 2007 ועיכוב של תוכנית הגרעין האיראנית.

ב-6 בינואר 2011 סיים דגן את תפקידו וזכה לשבחים רבים על פעילות המוסד בכהונתו.[24] במקומו מונה תמיר פרדו. לאחר פרישתו העריך שאיראן לא תשיג יכולת גרעינית לפני שנת 2015,[25] ושלל בתוקף את האפשרות שישראל תתקוף את איראן לשם מניעת השגתה של יכולת גרעינית.[26]

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו היה מועמד על ידי שר התחבורה ליו"ר חברת נמלי ישראל, מינוי שלא יצא לפועל בסופו של דבר.[27] ב-25 במאי 2011 מונה ליושב ראש חברת גוליבר אנרג'י העוסקת בחיפושי גז ונפט בים התיכון.[28] היה נשיא כבוד של חברת המודיעין העסקי בי.סי. אסטרטגיה (בלאק קיוב).

בשנת 2012 אובחן כלוקה בסרטן הכבד, ובסיוע של נשיא מדינת ישראל, ראשי ממשלת ישראל ואח"מים נוספים החל דגן במסע חיפוש אחר מדינה שבה יוכל לעבור השתלת כבד. באוקטובר אותה שנה, לאחר ששירותי רפואה במדינות רבות ובהן ישראל, ארצות הברית, הודו וסין סירבו, עבר לבסוף השתלת כבד בבלארוס בזכות התערבותו של נשיא המדינה אלכסנדר לוקשנקו.[29][30]

פעמים אחדות מתח ביקורת חריפה על תפקודו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ב-28 בינואר 2015, באירוע שנערך ביום עיון של עמותת אריאל שרון למנהיגות במוזיאון תל אביב, אמר: "ראש הממשלה ונפתלי בנט מובילים את ישראל למדינה דו-לאומית שהיא אסון וסכנה לציונות", וכן, "אחרי יום כיפור עבר לי הפחד על קיומה של מדינת ישראל. הייתי בטוח שנוכל לעמוד בכל דבר, אבל היום אני מודה שיש לי סימני שאלה קשים על הכיוונים של ההנהגה הנוכחית".[31][32] ב-7 במרץ 2015 נשא נאום בהפגנה שנערכה בכיכר רבין במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים ואמר: "שש שנים ברציפות מכהן בנימין נתניהו כראש הממשלה. שש שנים שבהן ישראל לא הייתה תקועה יותר מאשר הפעם הזו. שש שנים שבהם הוא לא הוביל מהלך אמיתי אחד לשינוי פני האזור או ליצירתו של עתיד טוב יותר".[33][34]

הלוויתו של מאיר דגן

ב-17 במרץ 2016 נפטר דגן בבית החולים איכילוב בתל אביב, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, בגיל 71. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בראש פינה. משפחתו הסכימה לתרום את איבריו להשתלה, ושתי קרניות מגופו הושתלו בשני ישראלים שחזרו לראות בזכות זאת.[35]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2011 זכה בפרס חיים הרצוג לתרומה ייחודית למדינת ישראל.[36]

במאי 2011 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות.[37]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‫‫נדב מאיוסט, הסבא שלי ושל מאיר דגן, באתר mynet‏, 6 במאי 2010‬
  2. ^ דייויד רמניק, THE VEGETARIAN, ניו יורקר, ספטמבר 2012
  3. ^ יעל ברנובסקי, ‏אשתו של מאיר דגן: "הטיפול בו מקצועי", באתר ישראל היום, 23 באוקטובר 2012
  4. ^ דבורה פישמן, מבחן דגן, באתר "נט"ל"
  5. ^ ‫עפר שלח, מבט מבעד לקשית, באתר nrg‏, 16 בפברואר 2008‬
  6. ^ שמשון עופר, איך נלכד אבו-נימר, דבר, 23 במרץ 1973
  7. ^ יוסי מלמןהקשר עם שרון התחיל בימי הקמת סיירת רימון, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2002
  8. ^ גור סלומון, ה-ע´ של המדינה, מקור ראשון, ‏ 25.05.2007, כפי שהועלה באתר פרש.
  9. ^ אנשיל פפרערב ראש השנה, צה"ל פותח את סיירת רימון, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2011.
  10. ^ אביעד גליקמן, מאיר דגן נזכר בסיירת רימון: "הרגנו עשרות רבות", באתר ynet, 08 בנובמבר 2011.
  11. ^ עיטור העוז שהוענק למאיר דגן, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  12. ^ אמיר אורןבסוף ימיו, אחרי נתק של 20 שנה, דני וולף שוב דיבר עם אריאל שרון, באתר הארץ.
  13. ^ אמיר אורןצוות לוחמני בצמרת הביטחונית, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2002.
  14. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 452-453.
  15. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 432.
  16. ^ Sharon names new Mossad head, UPI 10/9/2002
  17. ^ ברק רבידכהונתו של ראש המוסד, מאיר דגן, הוארכה בשנה - עד סוף 2010, באתר הארץ, 21/06/09
  18. ^ וידאו: מאיר דגן נבחר לאיש השנה על ידי מערכת חדשות ערוץ 2
  19. ^ ג'קי חוגימאמר בעיתון מצרי: ראש המוסד, מאיר דגן - סופרמן, באתר הארץ, 16.1.2010
  20. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 439.
  21. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 438-441.
  22. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 441-450.
  23. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 451-473.
  24. ^ אלי ברדנשטיין, נתניהו לדגן: בשם העם היהודי – אני מודה לך, באתר nrg‏, 2 בינואר 2010
  25. ^ יוסי מלמןראש המוסד היוצא, מאיר דגן: איראן לא תשיג יכולת גרעינית לפני אמצע העשור, באתר הארץ, 7.1.2011
  26. ^ יוסי מלמןראש המוסד לשעבר, מאיר דגן: תקיפה באיראן - הדבר הכי מטופש ששמעתי, באתר הארץ, 7.5.2011
    עמוס הראלדגן במאמץ לבלום את נתניהו וברק: "איראן רחוקה מפצצה", באתר הארץ, 4 באוקטובר 2011
  27. ^ אביאל מגנזי, הג'וב החדש של מאיר דגן: יו"ר נמלי ישראל, באתר ynet, 14 בפברואר 2011
  28. ^ מישל אודי, מהמוסד לחיפושי נפט: מאיר דגן מונה רשמית ליו"ר גוליבר אנרג'י, באתר כלכליסט, 25 במאי 2011
  29. ^ ynet, נאבק על חייו: מאיר דגן עבר השתלת כבד בחו"ל, באתר ynet, 16 באוקטובר 2012
  30. ^ מאיר דגן סיפר לחבריו על מצבו החמור: "הסתבכתי"
  31. ^ אמיר תיבון‏, דגן על נסיעת נתניהו לארה"ב: "מסכנת את ביטחון ישראל", באתר וואלה! NEWS‏, 28 בינואר 2015
  32. ^ גלעד מורג, דגן: לא סומך על נתניהו, נשלם ביוקר על מעשיו, באתר ynet, 28 בינואר 2015
  33. ^ איתי בלומנטל, שחר חי, מאיר דגן בדמעות בנאום חייו: "מגיע לנו משהו טוב יותר. חייבים לבחור בהנהגה אחרת", באתר ynet, 7 במרץ 2015
  34. ^ דנה ירקצי‏, רבבות בכיכר רבין; דגן: "משבר המנהיגות החמור מקום המדינה", באתר וואלה! NEWS‏, 7 במרץ 2015
  35. ^ איתי גל ורותם אליזרע, בת 70 ובן 81 שבו לראות בזכות הקרניות של מאיר דגן, באתר ynet, 5 באפריל 2016
  36. ^ פרס חיים הרצוג לתרומה ייחודית למדינת ישראל יוענק לראש המוסד היוצא מאיר דגן, אתר האוניברסיטה העברית בירושלים, 13 באפריל 2011
  37. ^ פרס מוסקוביץ' למאיר דגן