מיכל קוטלר-וונש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכל קוטלר-וונש
מיכל קוטלר-וונש
מיכל קוטלר-וונש
לידה 18 בדצמבר 1970 (בת 49)
כ' בכסלו ה'תשל"א
ירושלים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה

האוניברסיטה העברית

אוניברסיטת מקגיל
עיסוק משפטנית, מגשרת, פובליציסטית, חוקרת, פעילה חברתית
מפלגה תל"ם, חוסן לישראל
סיעה כחול לבן
בן זוג רפי וונש
חברת הכנסת
19 ביוני 2020–מכהנת
(23 שבועות ו־4 ימים)
כנסות ה־23
תפקידים בולטים

מיכל קוטלר-וונש (נולדה ב-18 בדצמבר 1970) היא חברת כנסת ועורכת דין ישראלית, יושבת ראש הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול. מומחית למשפט בין-לאומי, פובליציסטית וחוקרת במכון למדיניות נגד טרור, שהייתה חברת הוועד המנהל בעמותת "צו פיוס". נבחרה לכנסת ברשימת כחול לבן ועם כניסתה לכנסת עברה ממפלגת תל"ם לסיעת חוסן לישראל של "כחול לבן".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם מיכל קוטלר בירושלים. אמה, אריאלה, שימשה כמזכירת סיעת גח"ל ובהמשך מפלגת הליכוד, בימי הנהגתו של מנחם בגין. היא איננה זוכרת את אביה הביולוגי. אמה נישאה בסוף שנות השבעים לארוין קוטלר, פרופסור למשפטים שכיהן כשר המשפטים של קנדה, ומיכל רואה בו כאביה. בגיל שמונה עברה עם משפחתה למונטריאול שבקנדה.[1] בגיל 17 הגיעה לשנת מכינה באוניברסיטה העברית. עם סיום השנה התגייסה לצה"ל כחיילת בודדה ושירתה כקצינה בתפקידי פיקוד והדרכה.

השלימה את לימודי התואר הראשון בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בשנת 1996, ועבדה במקביל ללימודיה כעוזרת של שופטת בית המשפט המחוזי מרים נאור. כמו כן עבדה במשרד המשפטים בתחומי ייעוץ וחקיקה וריכזה מטעם המשרד את ועדת הקודיפיקציה האזרחית בראשות השופט אהרן ברק, וכן עבדה כעורכת דין במגזר הפרטי.

בין השנים 2002–2006 למדה לתואר שני במשפטים באוניברסיטת מקגיל במונטריאול קנדה. עבודת התזה שלה עסקה בנושא "חוסר האיזון ביחסי הכוחות בתהליכי גישור בגירושין". במהלך השנים שבהן חייתה בקנדה שימשה כמרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה, עבדה במרכז הבין-לאומי ליישוב סכסוכים וגישור ועסקה בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי.

בשנת 2010 חזרה עם משפחתה לישראל והחלה לעבוד בתוכנית "משפט בשירות הקהילה" באוניברסיטת תל אביב. במסגרת עבודתה חקרה את נושא השירותים המשפטיים לארגונים ללא מטרות רווח.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2013–2016 ניהלה את קשרי החוץ הבין-לאומיים במרכז הבינתחומי הרצליה. במהלך עבודתה פעלה לפיתוח והעמקת קשרי ישראל עם התפוצות. כמו כן יזמה והובילה הכנת תלמידים ובוגרים לנסיעות לקמפוסים שונים ברחבי העולם לקראת התמודדות עם אתגרי ה-BDS, והרצתה בנושא בכנסים בישראל ומחוצה לה.

שימשה כחברת ועד מנהל בעמותת "צו פיוס" שפעלה ליצירת חיבור בין ישראלים בעלי תפיסות עולם שונות על הרצף הדתי-חילוני.

עמיתת מחקר בתוכנית דוקטורט "זכויות אדם תחת לחץ", תוכנית בין-תחומית באוניברסיטה העברית, שבה היא חוקרת את הנושא: "חופש הביטוי בקמפוסים אוניברסיטאיים: 'מקרה מבחן' לתרגום תיאורית זכויות אדם למציאות", בהנחיית פרופ' ברק מדינה.[2]

חברה בצוות המשפטי המייעץ למשפחתו של סגן הדר גולדין בהליכים המשפטיים להשבתו מידי חמאס.[3]

במקביל לחייה המקצועיים, כותבת ומפרסמת באופן סדיר מאמרי דעה בנושאי זכויות האדם ובתפר שבין משפט, פוליטיקה ומוסר. בין העיתונים שבהם פרסמה: Jerusalem Post, Times of Israel, Canadian Jewish News, מעריב וידיעות אחרונות.[4]

בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטלר-וונש הייתה פעילה בעמותת "מנהיגות אחרת" שבראשה עמד משה יעלון. בינואר 2019, עם הקמת מפלגת "תל"ם – תנועה לאומית ממלכתית" בראשות יעלון, הצטרפה גם למפלגה, שחברה בפברואר לרשימת כחול לבן. בעקבות מעבר גדי יברקן לליכוד, מוקמה קוטלר-וונש במקום ה־36 ברשימה לכנסת ה-23. ב-19 ביוני 2020 נכנסה לכנסת, בעקבות התפטרות אלון שוסטר במסגרת החוק הנורווגי. במסגרת "חלון המעברים" שהחוק מאפשר, בחרה לעזוב את תל"ם והצטרפה לסיעת כחול לבן. משתייכת לזרם הציונות הדתית.[5]

ב-29 ביוני 2020 נבחרה לעמוד בראשות הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול.[6]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לרואה החשבון ואיש העסקים, רפי וונש, בעבר סגן נשיא "אלעד גרופ" (חברת מקרקעין באמריקה הצפונית) באזור קוויבק שבקנדה, וכיום מנהל פיתוח עסקי בקבוצת עזריאלי.[7]

לזוג ארבעה ילדים והם מתגוררים ברעננה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]