מישל ברנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מישל ברנייה
Michel Bernard Barnier
Barnier, Michel-9568.jpg
לידה 9 בינואר 1951 (בן 70)
צרפתצרפת לה טרונש, איזר, צרפת
מדינה צרפת צרפתצרפת
השכלה ESCP Europe
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הרפובליקנים (2015-הווה)
אספה למען הרפובליקה (לפני 2002)
מפלגת העם האירופית (הפרלמנט האירופי)
בת זוג איזבל אלטמייר (נישאו ב-1982)
האיחוד האירופיהאיחוד האירופי ראש צוות המשא ומתן של האיחוד האירופי בשיחות על ברקזיט
6 בדצמבר 201631 במרץ 2021
(4 שנים ו־16 שבועות)
תחת נשיא הנציבות האירופית ז'אן-קלוד יונקר
→ ראשון
האיחוד האירופיהאיחוד האירופי הנציב האירופי לענייני השוק הפנימי והשירותים
9 בפברואר 20101 בנובמבר 2014
(4 שנים ו־38 שבועות)
תחת נשיא הנציבות האירופית ז'אן-קלוד יונקר
האיחוד האירופיהאיחוד האירופי חבר הפרלמנט האירופי
14 ביולי 200910 בפברואר 2010
(30 שבועות ויומיים)
צרפתצרפת שר החקלאות והדיג
19 ביוני 200722 ביוני 2009
(שנתיים)
תחת ראש ממשלת צרפת פרנסואה פיון
צרפתצרפת שר החוץ
31 במרץ 200431 במרץ 2005
(שנה)
תחת ראש ממשלת צרפת ז'אן-פייר רפרן
האיחוד האירופיהאיחוד האירופי הנציב האירופי למדיניות אזורית
13 בספטמבר 199931 במרץ 2004
(4 שנים ו־28 שבועות)
תחת נשיא הנציבות האירופית רומנו פרודי
→ מוניקה וולף-מטיאס
צרפתצרפת מזכיר המדינה לעניינים אירופאיים
18 במאי 19953 ביוני 1997
(שנתיים)
תחת ראש ממשלת צרפת אלן ז'ופה
צרפתצרפת שר לאיכות הסביבה
29 במרץ 199318 במרץ 1995
(שנתיים)
תחת ראש ממשלת צרפת אדואר בלאדור
צרפתצרפת חבר האספה הלאומית מטעם מחוז סבואה
12 ביוני 19781 במאי 1993
(14 שנים)
→ מוריס בלאן
הרווה גיימאר ←
פרסים והוקרה
  • מדליית רובר שומאן (2005)
  • קצין בלגיון הכבוד
  • מפקד במסדר ההצטיינות החקלאית
  • הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מישל ברנאר ברנייהצרפתית: Michel Bernard Barnier; נולד ב-9 בינואר 1951) הוא פוליטיקאי ודיפלומט צרפתי, שכיהן כראש צוות המשא ומתן של האיחוד האירופי בדיונים על פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי.

בפוליטיקה הצרפתית הוא ייצג את מחוז סבואה כחבר פרלמנט באספה הלאומית הצרפתית מטעם המפלגה הנאו-גוליסטית "אספה למען הרפובליקה" של ז'אק שיראק בשנים 19781993. הוא כיהן מספר פעמים כשר בממשלות צרפת. היה שר לאיכות הסביבה בממשלה של אדואר בלאדור, מזכיר המדינה לעניינים אירופאיים בממשלה של אלן ז'ופה, שר החוץ בממשלה של ז'אן-פייר רפרן ושר החקלאות והדיג בממשלה של פרנסואה פיון.

בפוליטיקה האירופית היה נציג של מפלגת העם האירופית בפרלמנט האירופי בשנים 20092010. כיהן בנציבות האירופית כנציב למדיניות אזורית, בשנים 19992004 תחת נשיא הנציבות רומנו פרודי, וכנציב לענייני השוק הפנימי והשירותים, בשנים 2010–2014 תחת הנשיא ז'וזה מנואל ברוזו.

ראשית חייו והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנייה נולד בלה טרונש במחוז איזר באלפים הצרפתיים. משפחתו תמכה בגישה הפוליטית של שארל דה גול. הוא סיים לימודי מנהל עסקים ב-ESCP Europe ב-1972.[1]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 עבד ברנייה כיועץ פוליטי של מספר שרים גוליסטים בממשלת צרפת. בגיל 27 הוא נבחר כנציג של מחוז סבואה מטעם מפלגת "אספה למען הרפובליקה" (Rassemblement pour la République) שהקים ז'אק שיראק ב-1976. המפלגה הציגה את עצמה כיורשת של הפוליטיקה הגוליסטית לאחר שואלרי ז'יסקר ד'אסטן המתון נבחר לנשיא צרפת.

ברנייה זכה להכרה בציבור הצרפתי כשהיה יושב ראש הוועד המארגן של אולימפיאדת החורף באלברוויל ב-1992, יחד עם ז'אן-קלוד קילי.[2][3]

לאחר הבחירות לפרלמנט הצרפתי ב-1993, בהן הברית של האספה למען הרפובליקה הצרפתית והאיחוד למען הדמוקרטיה הצרפתית זכו בניצחון סוחף, הנשיא פרנסואה מיטראן מינה את ברנייה לשר לאיכות הסביבה בממשלה של אדואר בלאדור. לאחר שניצח ז'אק שיראק בבחירות לנשיאות ב-1995, מונה ברנייה למזכיר המדינה לעניינים אירופאיים בממשלה של אלן ז'ופה, תפקיד בו החזיק עד ההפסד של קואליציית הימין ב-1997.

בשנים 1999–2004 היה ברנייה הנציב למדיניות אזורית בנציבות האירופית. במסגרת תפקיד זה היה אחראי על מענקים וסובסידיות שהיוו כשליש מתקציב האיחוד האירופי.[4]

אחרי שסיים את כהונתו הראשונה כנציב מונה שוב לשר בממשלת צרפת, הפעם כשר החוץ בממשלה של ז'אן-פייר רפרן. בתקופת כהונתו התנגדה צרפת לפעולות של ארצות הברית ובריטניה במסגרת מלחמת עיראק[4] ותמכה בתוכנית של אריאל שרון לנסיגת ישראל מרצועת עזה.[5][6]

אירוע חשוב בתקופת כהונתו כשר חוץ היה ניצחון המתנגדים במשאל העם על האמנה לכינון חוקה לאירופה בפברואר 2005. לאחר ההפסד אמר ברנייה ש"זוהי אכזבה גדולה מאד" וש"יהיה קשה הרבה יותר לצרפת לייצג את האינטרסים שלה [באיחוד]".[7] בעקבות ההפסד, ברנייה סיים את תפקידו ב-5 ביוני 2005 כשראש הממשלה הנכנס דומיניק דה וילפן החליף אותו בפיליפ דוסט-בלאזי.

ב-2006 שימש יועץ עבור נשיא הנציבות האירופית ז'וזה מנואל ברוזו והציג למועצת אירופה דוח התומך בהקמה של כוח הגנה אזרחי אירופאי.[8] בנוסף הוא הצטרף ל-Action Committee for European Democracy, שנודעה כ"קבוצת אמאטו" על שם ג'וליאנו אמאטו (אנ'). הקבוצה כללה דיפלומטים ופוליטיקאים אירופים בדרגים גבוהים, שנפגשו באופן לא רשמי כדי לכתוב מחדש את האמנה לכינון חוקה לאירופה לאחר כישלונה במשאל העם בצרפת ובהולנד. הטקסט שחיברה הקבוצה הפך בהמשך לאמנת ליסבון.

בשנת 2007 מינה ניקולא סרקוזי את ברנייה לשר החקלאות והדיג בממשלה של פרנסואה פיון. במסגרת תפקיד זה הוא הוביל רפורמות באופן התמיכה של הממשלה בחקלאים.[4]

בבחירות לפרלמנט האירופי בשנת 2009 ברנייה הוביל את הרשימה של מפלגת העם האירופית בצרפת. לאחר הבחירות הוא כיהן כחבר בפרלמנט האירופי עד שמונה להציב לענייני השוק הפנימי והשירותים, תפקיד בו החזיק עד 2014. הרפורמות שקידם בעקבות משבר החוב האירופי כללו יותר מ-40 חוקי רגולציה על מוסדות פיננסיים אירופאיים וכינון "איחוד הבנקים" במדינות האירו, שהעביר אל הבנק המרכזי האירופי חלק מסמכויות הבנקים המרכזיים הלאומיים. הרפורמות עוררו ביקורת בסיטי של לונדון ובגרמניה.[9] בדיילי טלגרף הבריטי פורסם ב-2010 מאמר שתהה אם ברנייה הוא "האיש המסוכן ביותר באירופה".[10][2] עם זאת, הוא הצליח לשכנע את הממשלה הבריטית לקבל את רוב חוקי הרגולציה החדשים,[11] כולל החלטה על קביעת תקרה לבונוסים של בנקאים, שעוררה ביקורת במוסדות פיננסיים בלונדון.[12]

מאז 2015 משמש ברנייה כיועץ ללא תשלום לענייני ביטחון והגנה עבור נשיא הנציבות האירופית ז'אן-קלוד יונקר.[8] במאי 2019 הוא פרסם מאמר שמסכם את דעותיו בנושא מדיניות ביטחון והגנה אירופאיים. במאמר הוא קרא שבמצב הגאופוליטי החדש, שכולל איומים על הסדר הבינלאומי הליברלי, תחרות בין מעצמות-על ופנייה של ארצות הברית בעידן דונלד טראמפ להגנה חד-צדדית על האינטרסים שלה, אירופה צריכה לפתח יכולת עצמאית להגן עצמה. הוא קרא להקמת מנגנונים משותפים ותקציבים משותפים להגנה וביטחון הממוסדים ברמת האיחוד ולהגדיל את היכולות הצבאיות שאירופה מסוגלת להפעיל במסגרת מדיניות הביטחון וההגנה המשותפת (אנ').[13]

משא ומתן לפרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 ביולי 2016 הוכרז שברנייה יהיה ראש צוות המשא ומתן של האיחוד האירופי במשא ומתן על פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי (ברקזיט). יונקר אמר שהוא "רצה פוליטיקאי מיומן עבור המשימה הקשה הזו". בהודעה של מועצת אירופה נמסר שברנייה יהיה ממונה על המשא ומתן עם בריטניה לגבי התנאים העתידיים של היחסים בין בריטניה לבין האיחוד ועל "תאום כל הנושאים האסטרטגיים, האופרטיביים, המשפטיים והפיננסים שקשורים למשא ומתן".[14]

הפייננשל טיימס דיווח שהמינוי התקבל בקרירות בבריטניה[15] ואחרים כינו את המינוי "אקט של מלחמה".[4][16] עיתונים בבריטניה ציינו במיוחד את המשא ומתן של ברנייה כנציב אל מול הסיטי של לונדון.[17] עם זאת, התגובות לברנייה לא נותרו שליליות לאורך רוב המשא ומתן.[18] " צוות המשא ומתן שהוביל ברנייה הצליח להגיע לשני הסכמים עם הממשלה הבריטית. הראשון היה ההסכם עם הממשלה של תרזה מיי שנדחה בפרלמנט הבריטי. השני הוא ההסכם עם הממשלה של בוריס ג'ונסון.

באוקטובר 2019 החליטה הנציבות האירופית שברנייה יעמוד גם בראש צוות המשא ומתן לגבי יחסי האיחוד האירופי והממלכה המאוחדת. "כוח המשימה ליחסים עם הממלכה המאוחדת" (UKTF) החל לפעול ב-16 בנובמבר 2019.[19] בראיון שהעניק ברנייה לעיתונים בריטיים לאחר שהוכרז על התפקיד, הוא אמר שהאיחוד האירופי לא יתפשר על רגולציה בנושאי סביבה וזכויות עובדים ושמידת הגישה של השוק הבריטי לשוק האירופי המשותף תהיה תלויה במידת הנכונות של הבריטים לאמץ את הרגולציה האירופית.[20] ברנייה ניהל את המגעים עם הממלכה המאוחדת לגבי הסכם הקבע שנחתם ב-21 בדצמבר 2020 ונכנס לתוקף עם סיום תקופת המעבר, ב-31 בדצמבר 2020.

ב-19 בינואר 2021 הוכרז שהצוות שהוביל ברנייה במשא ומתן עם הממלכה המאוחדת סיים את תפקידו ויתפזר ב-1 במרץ 2021. ברנייה יתמנה ליועץ מיוחד לנשיאת מועצת האיחוד האירופי אורסולה פון דר ליין, החל מ-1 בפברואר 2021. בתפקיד זה ייעץ ברנייה לגבי יישום הסכם הפרישה של הממלכה המאוחדת ולגבי תהליך האשרור של הסכם שיתוף הפעולה המסחרי בין האיחוד לממלכה.[21][22]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישל ברנייה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קורות חיים של מישל ברנייה באתר האיחוד האירופי
  2. ^ 1 2 Michal Matlak, ‘Nostalgia Serves No Purpose’: An Interview with Michel Barnier, New York Review of Books, May 29, 2019
  3. ^ Christine Ockrent, Who is Michel Barnier? Meet the EU’s chief Brexit negotiator, Prospect Magazine, January 22, 2018
  4. ^ 1 2 3 4 Reuters, Factbox: EU Brexit negotiator Michel Barnier, February 12 2017
  5. ^ Prime Minister's Office, State of Israel, PM Sharon Met with French Foreign Minister Michel Barnier, February 7 2005
  6. ^ The Irish Times, EU condemns demolition of Palestinian homes, May 18 2004
  7. ^ Jon Henley, Patrick Wintour and Nicholas Watt, ‏France delivers its judgment, and Europe is plunged into crisis, באתר הגרדיאן, May 30 2005
  8. ^ 1 2 Europe Voice, Barnier as special adviser, Politico, February 2, 2015
  9. ^ Stephen Castle, ‏European Union Offers Berlin Compromise on Bank Proposal, ניו יורק טיימס, July 12 2013
  10. ^ Bruno Waterfield, Michel Barnier: the most dangerous man in Europe?, February 27 2010
  11. ^ Eszter Zalan, Michel Barnier: The UK's best friend in Brussels, EU Observer, December 29, 2017
  12. ^ Ben Moshinsky, Here's what you need to know about Michel Barnier, the EU's Brexit negotiator, Business Insider, July 28, 2016
  13. ^ Michel Barnier, In Defence of Europe, New Europe, May 23, 2019
  14. ^ The European Commission, European Commission sets up Task Force led by Michel Barnier as Chief Negotiator for the Preparation and Conduct of the Negotiations with the United Kingdom, Press Release, September 14, 2016
  15. ^ Alex Barker, Patrick Jenkins and George Parker, UK reacts coolly to Michel Barnier’s Brexit appointment, The Financial Times, July 28, 2016
  16. ^ BBC News, Brexit: France's Michel Barnier made European negotiator with UK, July 27 2016
  17. ^ Joseph Watts, 'Scourge of the City' appointed for Brexit talks, The Evening Standard, July 27, 2016
  18. ^ Katya Adler, Michel Barnier: The EU's point man on Brexit negotiations, BBC News, July 20 2017
  19. ^ Reuters, EU team to start work on post-Brexit ties with UK on Nov 16, 22 October 2019
  20. ^ Jennifer Rankin, ‏Michel Barnier tells UK: ignore EU regulatory standards at your peril, באתר הגרדיאן, October 29, 2019
  21. ^ European Commission Press Release, "College meeting: European Commission reorganises the “Task Force for Relations with the United Kingdom” into the “Service for the EU-UK Agreements”", January 19 2021
  22. ^ Barbara Moens and David M. Herszenhorn, "Barnier moves to ‘special adviser’ as Šefčovič to become point man on Brexit", Politico, January 19, 2021