מרדכי קידר (מזרחן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרדכי קידר
מרדכי קידר, 2019
מרדכי קידר, 2019
לידה 25 בנובמבר 1952 (בן 67)
ז' בכסלו ה'תשי"ג
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מזרחנות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ד"ר מרדכי (מוטי) קידר (נולד בז' בכסלו ה'תשי"ג, 25 בנובמבר 1952) הוא מזרחן ומרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן, עמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן, ויו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי. התמחה בין היתר בחקר ממשל חאפז אל-אסד בסוריה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קידר בביתו ברעננה, אוגוסט 2015

קידר נולד בתל אביב, להורים ממוצא פולני ממשפחת קופרשמיט, שעלו לארץ ישראל בשנות ה-30 וכל משפחתם נרצחה בשואה. הוא שירת באמ"ן וסיים את שירותו בדרגת סגן-אלוף.

לאחר שחרורו מצה"ל היה חבר בתנועת השמאל נתיבות שלום[1]. את כל לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטת בר-אילן. בשנים 19811983 למד לתואר ראשון במחלקה לערבית ובמחלקה למדע המדינה, ובשנים 19911997 סיים דוקטורט במחלקה לערבית. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "הלשון הפוליטית הפומבית של משטר אסד בסוריה: מסרים ודרכי הבעתם". בשנת 2000 מונה למרצה באוניברסיטת בר-אילן.

קידר מתמחה בתקשורת ההמונים של העולם הערבי ומתראיין לערוצים ערביים דוגמת "אל-ג'זירה"[2], חלק מהעימותים שלו בערוצים הערבים עם אישי דת ותרבות עוררו סנסציה בעולם הערבי. הוא משמש גם כפרשן של העיתון "מקור ראשון", ומכהן כיו"ר "מוניטור האקדמיה הישראלית"[3], גוף העוקב אחר מרצים המוגדרים על ידיו פוסט-ציוניים, במטרה לפרסם את פרסומיהם והצהרותיהם.

ביולי 2012 שובץ קידר כמגיש שותף מתחלף להגשת התוכנית "סדר יום", המשודרת ברשת ב', כחלק מהחלטה של הנהלת רשות השידור לאזן את המגישה הקבועה קרן נויבך. לאחר התנגדות העובדים למהלך, אמר שהוא הוזמן כפרשן והודיע שיסכים להיות מראיין אורח רק בהסכמת שני הצדדים[4].

מסוף יוני 2015 כותב קידר טור קבוע באתר "מידה". כמו כן הוא בעל טור שבועי בעיתון החרדי "יום ליום".

קידר נשוי לריינה, ולהם שלושה בנים ושתי בנות.

באוקטובר 2019 נאם קידר בהפגנות התמיכה בבנימין נתניהו בפתח תקווה, ואמר שייתכן שלא היה זה יגאל עמיר שרצח את יצחק רבין, אלא "אדם שראשי התיבות של שמו זה י.ר., לא יצחק רבין", וכן קרא להסיר את הסיווג "סודי ביותר" מעל תיקי החקירה[5]. אוניברסיטת בר-אילן גינתה את דברי קידר, השעתה אותו מייצוגה בכנסים מחוץ לישראל וזימנה אותו לוועדת משמעת[6]. בהמשך אמר שהוא חדל מהעיסוק בנושא, אף שהוא עומד בתוקף מאחורי הדברים שכבר אמר[7].

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קידר טוען כי על ישראל להפעיל כוח במאבק נגד הפלסטינים. לדבריו, אין היתכנות לשלום של ממש עימם, כמו בין ישראל לאנגליה ולצרפת, אלא רק ל"שלום קר" כמו ההסכמים עם מצרים וירדן. בעיני הערבים, היהודים אינם "עם" והיהדות היא דת בטלה, ולאחר שארץ ישראל כבר נכבשה והייתה בשליטה מוסלמית אסור לה להיות תחת שלטון אחר. עמדה זו מונעת אפשרות של הכרה מוסלמית במדינה יהודית בשטחי ארץ ישראל. הוא עצמו היה חבר בצעירותו בתנועת "נתיבות שלום", ובמסגרת פעילותו פגש יחד עם אחרים את ערפאת, במוקטעה שבעזה, לאחר רצח יצחק רבין. לדבריו, הוא שמע את ערפאת שואל את יועצו בערבית מה לומר להם, והיועץ - שלא העלה על דעתו כי יש בקבוצה הישראלית דוברי ערבית - השיב: "את הזבל הרגיל שאנו אומרים תמיד". כלומר, ערפאת לעג לתמימותם של הישראלים.

לדברי קידר, המודל של ערפאת בחתימת הסכמי אוסלו הוא "הסכם חודיבייה", אז חתם מוחמד על הסכם שלום לתקופה של עשר שנים והפר אותו כעבור שנתיים בלבד, כשצבאו היה ערוך למלחמה. כך הסכמי אוסלו היו חלק מתכניתם של הפלסטינים לכבוש את כל שטחה של ישראל.

תוכנית האמירויות הפלסטיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית האמירויות הפלסטיניות

בראשית המאה ה-21 העלה קידר את רעיון "שמונה האמירויות הפלסטיניות" שהוא לדעתו הפתרון היחיד לבעיה הפלסטינית. מדינה פלסטינית תגרום לדעתו לכאוס כפי שקרה במדינות רבות באביב הערבי, כיוון שלפלסטינים אין תודעה עממית לאומית והנאמנות האתנית בקרב רוב ערביי יהודה ושומרון שמורה לחמולה שאליה הם משתייכים. על פי ניתוחו, המדינות הערביות המוצלחות הן אלה שיש בהן בשלטון לאומני אתני, בעל חברה הומוגנית, בעוד את המדינות הערביות הכושלות ניתן לאפיין בחברה הטרוגנית, קונגלומרטית[8], ודיקטטורה או דמוקרטיה מתפוררת בשלטון אשר נוצר מלחץ אירופי קולוניאליסטי ומותאם למבנה החברה האירופית ולא לחברה הערבית.

עיקרה של תוכנית האמירויות הוא פירוק הרשות הפלסטינית והקמת שמונה אמירויות בערים הראשיות ביהודה, שומרון ועזה, על בסיס המשפחות המקומיות. לכל אמירות תהיה מערכות חוקה, כלכלה ומשפט מקומיות, לצד מערכת משפט פדרלית, בדומה לאיחוד האמירויות. מדינת ישראל תדאג בתמיכה ערבית להקמת אזורי תעשייה לרווחת תושבי האמירויות וכן לפתרונות הנדסיים, לתעבורה וללוגיסטיקה. האינטרסים השלטוניים והיחסים עם ישראל של כל אזור תיקבע על ידי השלטון המקומי בלבד והסכמי הסדרת מים, חשמל וסחר ייחתמו בין ישראל לכל אמירות בנפרד.

על פי תוכניתו, ישראל חייבת להישאר לתמיד בשטח הכפרי של יהודה ושומרון כדי למנוע הקמת מדינה ערבית עם רצף טריטוריאלי שתהפוך למדינת טרור, "חמאסטן" שנייה במיקום מסוכן במיוחד לביטחון ישראל, כפי שהתרחש בעזה[9].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התנועה האיסלאמית בישראל, הוצאת נשיונל ג'יאוגרפיק, ישראל, 2002
  • Asad in Search of Legitimacy: Messages and Rhetoric in the Syrian Press under Hafiz and Bashar. Sussex Academic Press (July 2005)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך מאמר שכתב במלאת 30 שנה ל"שלום עכשיו"
  2. ^ ד"ר קידר מדבר ב"אל-ג'זירה" על חשיבות ירושלים ליהודים ולערבים, מראיין ג'מאל ריאן, 06.06.2008
    מרדכי קידר - ב"אלג'זירה" - על ירושלים, יהודה ושומרון (עם כיתוביות בעברית)
    ד"ר מרדכי קידר באלג'זירה: "ירושלים בירת היהודים זה 3000 שנה", קטעים מהתוכנית "הכיוון ההפוך" (الاتجاه المعاكس) באלג'זירה
  3. ^ אתר מוניטור האקדמיה הישראלית
  4. ^ אמילי גרינצווייג, המגיש ה"מאזן" ד"ר קידר: "נפלתי שלא בטובתי לתוך מאבק", באתר הארץ, 25.7.2012
  5. ^ דני זקן וטל שניידר, ‏פרופ' מרדכי קידר בהפגנת ימין: " לא יגאל עמיר רצח את רבין", באתר גלובס, 30 באוקטובר 2019
  6. ^ אדיר ינקו, בעקבות דבריו על רצח רבין: המרצה מבר אילן זומן לוועדת משמעת, באתר ynet, 30 באוקטובר 2019; עפר לבנת, ‏האגודה לזכויות האזרח לצד ד"ר קידר: "בר אילן פוגעת בחופש האקדמי", באתר מעריב השבוע, 30 באוקטובר 2019
  7. ^ מרדכי קידר, לא אעסוק יותר ברצח רבין, באתר ערוץ 7, 3 בנובמבר 2019
  8. ^ "הפתרון של ד"ר מוטי קידר: שבע אמירויות ביו"ש". NRG (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2018. 
  9. ^ האתר המציג את רעיון שמונה האמירויות.