משה כלפון הכהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב משה כלפון הכהן
משה כלפון הכהן
תאריך לידה י"ב בשבט ה'תרל"ד, 1874
תאריך פטירה י"ח בטבת תש"י, 1950
רבותיו אביו, הרב יוסף ברבי
חיבוריו שו"ת שואל ונשאל, ברית כהונה

הרב כַלְפוֹן משה הכהן, המכונה גם מוהרמ"ך[1] (י"ב בשבט ה'תרל"ד - י"ח בטבת תש"י, 1874 - 1950). מגדולי רבני תוניסיה ושימש כרבה הראשי של ג'רבה. כתב חיבורים רבים, בהם ספרי מוסר, דרשות ושו"ת. היה תומך נלהב של הציונות ופעל כל חייו לשיבה לארץ ישראל. נפטר בג'רבה ערב עלותו ארצה. בחשוון תשס"ו (אוקטובר 2005) הועלו עצמותיו לישראל ונטמנו בירושלים בהלוויה רבת משתתפים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת ה'תרל"ד, 1874, לרב שלום הכהן ותראכּי, באי ג'רבה בדרומה של תוניסיה. בילדותו ידעה משפחתו שנות עושר ושובע והייתה ידועה בגמילות חסדים ובתמיכתה בחכמי ועניי ג'רבה. בבחרותו הידרדר מצבה הכלכלי של משפחתו, והוא יצא לעזור בפרנסת הבית על ידי הגהה והעתקת ספרים. למד אצל אביו ואצל הרב יוסף ברבי, לימים רבה הראשי של תוניסיה. כאשר נקרא אביו להנהיג את קהילת זרזיס נתבקש מוהרמ"ך לשמש כשוחט לבני הקהילה. בהיותו בן שבע עשרה למד שחיטה ושימש כשוחט ובודק. אך עקב תנאי העבודה הקשים, תחת כיפת השמים בימי הקיץ החמים, חלה בקדחת וראייתו נפגעה. למרות זאת לא רצה להפסיק את עבודתו לטובת פרנסת ביתו, ורק לאחר הפצרות רבות חזר לג'רבה והמשיך בלימודיו. ב-1895, בגיל 21 נשא את מסיעדה, בת דודו מצד אמו, הרב אהרן הכהן[דרוש מקור], ולהם נולדו שני בנים וארבע בנות.

מנהיגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1917, בגיל 43, נתמנה לחבר בית הדין בג'רבה (לצד הרב ציון כהן יהונתן והרב מרדכי אמייס כהן, בן דודו מצד אביו), לאחר הפצרות רבות, בשל אי הסכמתו להתמנות לראש בית הדין אלא רק לשלישי בדין. תיקן תקנות חשובות בג'רבה, ועמד על משמר הדת בכל רחבי האי.

פטירתו וקבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפטר ביום שבת בי"ח בטבת ה'תש"י (1950), בג'רבה. ביום קבורתו כמעט שהתרוקנו כל ערי הסביבה מיושביהם היהודיים, ושוק הראשי של ג'רבה (אשר רוב החנויות בו היו בבעלות יהודית) נסגר, ורבבות אנשים, בהם נציגי ממשל תוניסאיים וצרפתיים, השתתפו בהלויה. נקבר בג'רבה, אך בז' בחשוון שנת תשס"ו (2005), 55 שנה לאחר פטירתו, הועלו עצמותיו מתוניסיה (דרך צרפת) לישראל, והוא נקבר בהר המנוחות בירושלים. העלאת עצמותיו לארץ הייתה כרוכה במבצע מדיני מורכב שבו היה מעורב גם שר החוץ התוניסאי. במסע ההלוויה, אשר נמשך שלושה ימים[דרוש מקור], נטלו חלק רבבות משתתפים מישראל, תוניסיה וצרפת, ובהם הרב עובדיה יוסף, שאפיין בדברים שנשא שם את דרכו ההלכתית של הנפטר: אי סטייה לרוב, משיטת פסיקתו של מחבר הספר שולחן ערוך.

באוקטובר 2010 נקרא על שמו רחוב בשכונת הר חומה בירושלים.‏[2]

יחסו לציונות ומדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה תומך נלהב בתנועה הציונית. בין השאר התקין לחגוג באי ג'רבה את יום העצמאות של מדינת ישראל במשך שלושה ימים רצופים (ד'-ו' באייר). בחיבוריו המוקדמים, עוד בטרם קמה מדינת ישראל, הוא דן ברעיונות מדיניים מפורטים, לא רק בנוגע לרעיון הציוני אלא גם ברעיונות קוסמופוליטיים מובהקים, דוגמת הצעת הקמת חבר הלאומים ובית דין בינלאומי, שמקום מושבו הוצע להיות בירושלים.

עוד בהיותו בג'רבה, כחלק מההכנות לעלות לארץ, רכש בה חלקת אדמה, ובערוב ימיו, כאשר בריאותו רופפת, החליט לממש את כוונתו לעלות לישראל. בנו שושן יצא לתוניס על-מנת להסדיר את אישורי העלייה, אך עקב החמרה שחלה במצב בריאותו, בוטלה עלייתו לארץ.

בדרשתו בשבת פרשת נשא, בי"ב בסיוון תר"פ, ימים אחדים לאחר תום ועידת סן-רמו ואישרור הצהרת בלפור בידי חבר הלאומים, אמר שמדובר ב"אתחלתא דגאולה". את הדרשה הזו שִׁכְתֵּב במוצ"ש, ופרסמה כ"הדרוש החמישי לאתחלתא דגאולה" בספרו "מטה משה", וכך כתב: "מעתה אין ספק כי זהו ראשית והתחלת הגאולה, וראוי לכל איש ישראלי לתת אלפי תודות לו ברוך הוא על הגאולה ועל התשועה, כי פקד ה' את עמו והוציאנו משעבוד לגאולה".

לגבי הרצל כתב: "בימינו אלה הופיע בקרבנו איש רם המעלה זך השכל וחד הרעיון, בנימין זאב הרצל שמו... המציא רעיון נכבד להיות כל איש הבא להסתופף בצל החברה הציונית ובשם ציוני יקרא..., ודפק על פתחי מלכים ורוזנים לקחת מהם משפט גלוי להיות ארץ ישראל לנו כמלפנים".

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך ספריו יצאו לאור כ-44 חיבורים העוסקים בכל ענפי היהדות. רבים אחרים נותרו בכתב יד. שני ספריו ההלכתיים החשובים ביותר הם:

  • שו"ת שואל ונשאל (אסופה של כשלשת אלפים תשובות בשמונה כרכים).
  • ברית כהונה (כל המנהגים והתקנות של ג'רבה וסביבותיה, בנוי על פי סדר ארבעת חלקי השולחן ערוך).

מספריו שלא יצאו לאור:

  • צדקה ורחמים (על דברי הפוסקים).

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת הכהן הייתה ממשפחות הכהנים "אבריש" המיוחסות, לפי מסורת משפחתית, לעזרא הסופר. אבי סבו הוא הרב שאול הכהן שהיה אב בית הדין של האי ג'רבה. סבו מצד אביו הוא הרב משה הכהן, מחבר הספר "פני משה", ועל-שמו נקרא. אביו, מחבר את הספרים "נהר שלום", "חפץ יקר" ו"חיים ושלום", היה אב בית הדין של העיירה זרזיס הסמוכה לג'רבה. למוהרמ"ך ולאשתו נולדו שבעה ילדים: הרב אברהם מגוץ הכהן שאת ספרו התורני הראשון "ברכת אברהם" חיבר בגיל 14, ושנפטר בגיל שלושים ושלוש לאחר מחלה קצרה. מות הבן השפיע רבות על אביו, אירוע אישי שקיבל ביטוי רב בזיכרונותיו. הרב שושן הכהן, שירש את אביו כרבה הראשי של ג'רבה וחיבר את "מעשה שושן", "פרח שושן", "ממלכת כהנים" ועוד. בן זה נתמנה, לאחר עלייתו לארץ, כרבו של מושב איתן. בן נוסף לא נזכר בשמו בכתבי הרב אלא רק בראשי התיבות רמ"ז שנפטר בגיל ארבעה חודשים. בנותיו הן אַמִימָה (אשר נפטרה לפני נישואיה), פְלִילָה (אשר לאחר שהתאלמנה נישאה לאחי אביה), חְבִּיבָּה ורחל.

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפיד להקדים ולכתוב את השם כלפון לשם משה ולהקרא הרב כלפון משה הכהן כדי שהציבור לא יטעה ויחשוב ששמו "משה כלפון", כיון ש"כלפון" היה רק כינוי-חיבה. הוא אף מצא סימן נאה בקיצור שמו הכמ"ה, לארץ ישראל, לציונות ולקדושה. שמו הנוסף "כלפון", ניתן לו על ידי אימו, לאחר שחלמה בליל לידתו חלום אותו סירבה לתאר, כמקובל במקום. משמעותו של נוסף זה היא "החלפה" והייתה נהוגה בג'רבא ובמקומות אחרים ועל כן אין לשים דגש בשם זה. כך, הקפיד גם לכתוב את שם האי בסיומת א' - ג'רבא ולא ג'רבה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עובדיה חן (עורך), עמוד ההוראה, הוצאת מכון הרב מצליח, בני ברק, תשס"ח.
  • ראובן מאמו (עורך), תהילה למשה - פרקים במשנתו הציונית של הרב כלפון משה הכהן (הכמ"ה) זצ"ל, ירושלים תשס"ט.
  • צבי זוהר, אשרור דתי של הציונות כתנועה לאומית חילונית : פרק במשנתו של הרב כלפון משה הכהן, בתוך: ישראל (סדרה חדשה), כרך 2, תשס"ב-תשס"ג (המכון לחקר הציונות, אוניברסיטת תל אביב), עמ' 126-107.
  • ירון נעים, הרב כלפון משה הכהן - בין שמרנות למודרנה, עבודה לתואר שלישי, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשס"ט.
  • חנינה בוגיד סעדון, קדושת משה : סיפורים ועניינים לכבוד מוה"ר... כלפון משה הכהן, מכון הרב מצליח, בני-ברק תשמ"ח. נספח לו מאותו מחבר הילולא דמשה שבו הספדים ודרשות לכבוד הרב משה כלפון שנאמרו ביום פטירתו מדי שנה או בשבת עם דברי מוסר וסיפורים.
  • משה מיימון אלחרר, ענק התורה ואוהב ציון : הרב ... משה כלפון הכהן ... גדול רבני ג'רבא בדור האחרון, "מעלה - המרכז לציונות דתית", ירושלים תשנ"ז[3].
  • משה חיים חדד, קונטרס זיכרון משה, נתיבות תשנ"א. על חייו וחיי אבותיו של הרב משה כלפון ועם שלוש דרשות בפטירתו ודרשה באזכרה השנתית לזכרו.
  • שרה ברדה, שלשה צדיקים מאי אחד : תולדות חיי רבותינו הגאונים... ר' כלפון משה הכהן, ר' רחמים חי חויתא הכהן, ר' חיים חורי..., הוצאת "ספרי קדש מעיין חיים", ירושלים תשנ"א.
  • יהודה מוריאל, והיו עיניך רואות את מוריך : גדולי רבני תוניסיה ולוב ב', "מרכז מורשת יהדות המזרח"‏[4], ירושלים תשמ"ו.‏[5]
  • גדעון מאיר גליקרוב, האיר המזרח: סיפור חייהם, פעלם והנהגותיהם של גדולי ישראל מרבותינו הספרדים בדורות האחרונים, ירושלים תשס"ב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישיותו

ספריו

העלאת עצמותיו לישראל


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מורנו הרב משה כלפון; כך מכונה בספרות התורנית המרומית המתייחסת אליו ואל חיבוריו.
  2. ^ שמעון כהן, ‏רחוב בירושלים ע"ש ראש רבני ג'רבה, באתר ערוץ 7, 24 באוקטובר 2010
  3. ^ בתוצאות החיפוש ב-ULI מופיע תוצאת חיפוש עם 1990 לגבי העותק שבספריית ישיבת הר עציון([1]), אך בפרטי הספר באתר ספריית הר עציון שאליהם ישנה הפניה מתוצאת החיפוש ב-ULI, כתוב תשנ"ז. בתוצאת החיפוש של העותק של הספרייה הלאומית כתוב 1997 שהיא השנה הלועזית הנכונה([2]).
  4. ^ חלק מהאגף לחינוך הדתי שבמשרד החינוך והתרבות.
  5. ^ כרך שמיני בסדרת "ספרית המורה הדתי : תולדות ישראל".