עדין אבן ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)
Harav adin.jpg
הרב עדין אבן ישראל עם פירושו לתלמוד
תאריך לידה ג' באב ה'תרצ"ז (בן 79)
תאריך לידה לועזי 11 ביולי 1937
מקום פעילות שכונת נחלאות בירושלים
השתייכות חסידות חב"ד
נושאים בהם עוסק תלמוד וחסידות
רבותיו דב בער אליעזרוב, שלמה חיים קסלמן ונחום שמריהו ששונקין
חיבוריו תלמוד שטיינזלץ ועוד
"מרכז שטיינזלץ" בשכונת נחלאות בירושלים (מאי 2007)

הרב עדין אבן ישראל (שטיינזַלץ) (נולד בג' באב ה'תרצ"ז, 11 ביולי 1937) הוא חסיד חב"ד ומחבר פורה של ספרי הגות יהודית וביאורים, בפרט לתלמוד ולחסידות. חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת 1988 ועיטור נשיא מדינת ישראל לשנת 2012. ידוע בעיקר בשל פירושו לתלמוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, אברהם שטיינזלץ, היה נינו של האדמו"ר הראשון מסלונים. היה תלמיד של הלל צייטלין ודרכו הכיר את אשתו לעתיד, לאה לבית קרוקוביץ. הוא עלה לארץ ישראל ב-1924 מוורשה. היה לחבר לח"י וקומוניסט. ב-1936 נסע לספרד על מנת להצטרף לבריגדות הבינלאומיות שלחמו במלחמת האזרחים שם[1].

עדין שטיינזלץ נולד בירושלים למשפחה חילונית. בשנות העשרה שלו חזר בתשובה ולמד בישיבת תומכי תמימים של חסידות חב"ד בעיר לוד. בין השאר למד אצל הרבנים דב בער אליעזרוב, שלמה חיים קסלמן ונחום שמריהו ששונקין. בהמשך למד כימיה ופיזיקה באוניברסיטה העברית ולימודים תורניים בישיבות בירושלים. כשהיה בן 23 מונה למנהל בית ספר הצעיר ביותר בארץ[2]. בעל השכלה רחבה בתחומי דעת שונים.

בשנת תשנ"א 1991 שינה את שם משפחתו לאבן ישראל בעקבות המלצה של רבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד [3].

פעילות ציבורית וחינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשכ"ה 1965 הקים את "המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים" השוכן כיום בשכונת נחלאות שבירושלים, העוסק בביאור התלמוד במטרה להנגישו לקורא הישראלי של ימינו. התלמוד בהוצאתו, הידוע כ"תלמוד שטיינזלץ", מנוקד, מפוסק ומחולק לפסקאות. בנוסף לפירושים המקובלים (רש"י ותוספות), נכללים בו תרגום של התלמוד מארמית לעברית בתוספת מבואות, הסברים קלים, סיכומים, ביוגרפיות של חכמי התלמוד, תרשימים, תמונות ועוד. בשנת 2004 יצאה לאור גרסה ממוחשבת של מהדורתו על גבי תקליטור. ב-2010 (א' בכסלו תשע"א), הסתיים הפרויקט עם צאתו לאור של הכרך האחרון[4].

בשנת תשמ"ד 1984 הקים בירושלים מוסד חינוכי בשם "מקור חיים" ובו בית ספר יסודי (כיתות א-ח) לבנים, שבהמשך נוסף לו גם אגף לבנות (כיתות א-ה), ישיבה תיכונית הממוקמת כיום בקיבוץ כפר עציון וישיבה גבוהה בשיתוף הרב מנחם פרומן והרב שג"ר, שנסגרה לאחר כמה שנים. בשנת 1989, בסמוך לנפילת מסך הברזל, הקים את הישיבה הראשונה במוסקבה שזכתה להכרת שלטונות ברית המועצות. בשנת 1999 הוקמה בנשיאותו הישיבה הגבוהה בתקוע.

בשנת תשמ"ח 1988 הוענק לו פרס ישראל למדעי היהדות. בשנת תשע"ב (2012) זכה בעיטור נשיא מדינת ישראל.

בשנת תשס"ה (2005) הקים הרב אבן ישראל (יחד עם הרבנים ישראל אריאל, יואל שוורץ ואחרים) ארגון בשם "סנהדרין החדשה". במסגרת זו מונה הרב אבן ישראל ל"נשיא הסנהדרין". הוא ראה את הגוף החדש כגוף "עוברי", שאינו אלא בסיס לסנהדרין אמיתית בעתיד. במשך השנים התמעטה מעורבותו בגוף זה ובסיוון תשס"ח (2008) הודיע על פרישתו.

בשנת תשס"ו 2006 פתח את מרכז שטיינזלץ לידע יהודי בשכונת נחלאות שבירושלים, שבו מתקיימים שיעורים וסדנאות.

משמש גם כנשיא חטיבת הביניים והתיכון התורני 'שפע', שהוקמו בשנת תשס"ח.

מאוגוסט 2016 כותב טור קבוע במוסף "שבת" של מקור ראשון על פרשת השבוע.

הרב אבן ישראל מושפע מתורת אדמו"רי חב"ד והרבי מקוצק. הוא שמר על קשר מיוחד עם רבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד והיה בין היחידים שנכנסו אליו ל'יחידות' בשנותיו האחרונות, למשך שעות ארוכות ולעתים לילות שלמים[דרוש מקור]. היה בקשר קרוב גם עם האדמו"ר מגור, רבי ישראל אלתר, ואת ביאורו למסכת פאה מן התלמוד הירושלמי הכין לבקשת אחיו וממשיכו באדמו"רות, רבי שמחה בונים אלתר.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 יצאו רבנים חרדים בולטים, בעיקר ליטאים, בקול קורא שאוסר את ספריו של הרב שטיינזלץ. הרב אלעזר מנחם מן שך כתב כי על ידי הלימוד של התלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ "סר כל זיק של קדושה ואמונה" והדבר יביא לשכחת התלמוד. עוד תקף את חיבוריו האחרים וטען "שיש בהם דברי מינות ואפיקורסות וחילול כבוד התורה" וכי הרב שטיינזלץ "מעז לדבר בזלזול נורא על האבות הקדושים, התנאים והאמוראים, אשר אין לנו כלל תפיסה בגודל מדריגתם והשגתם" ו"ספריו צריכים גניזה, ואסור ללמוד ולעיין בהם ולהכניסם לבית המדרש, והירא דבר ה' ישמור נפשו מלהחזיקם בביתו". אל קריאתו של הרב שך הצטרפו רבנים בולטים ובהם הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אהרן לייב שטיינמן והרב שמעון בעדני[5]. הרב שמואל הלוי וואזנר פרסם עם בית דינו פסק הלכה לפיו "איסור גמור לעיין ולהפיץ את ספרי הרב שטיינזלץ", בנימוק כי בספרו "תלמוד לכל" ובפירושיו לתלמוד יש "לשונות של זלזול" בחכמי הגמרא. גם הרב ניסים קרליץ פרסם עם בית דינו פסק הלכה האוסר את ספרי הרב שטיינזלץ. כתוצאה מכך הוחרם התלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ אצל רבים בציבור החרדי, בעיקר בזרם הליטאי.

בעקבות זאת, פרסם המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, המוציא לאור את ספרי הרב שטיינזלץ, מודעת הבהרה ובה נאמר כי בספרים שנגדם יצאו הרבנים "שלטו בהם ידי סופרים זרים ונשתרבבו בהם דברים שאין רוח חכמים נוחה מהם ואסור לפרסמם, וכל הדברים הם רחוקים ממהלך מחשבות מרן שליט"א (=הרב שטיינזלץ)". כעבור זמן פרסם הרב שטיינזלץ עצמו מודעת הבהרה ובה כתב: ""בעקבות תוכחת הגאונים הבד"ץ של העדה החרדית שליט"א תודתי נתונה להם על שהעמידוני על האמת שרבים מהדברים בספרים אחדים שפורסמו על שמי נכתבו שלא כדת. והנני מפרסם בזה שאתקן כל הראוי תיקון בס"ד בהתאם להוראות גדולי הדור שליט"א. ואני חוזר ומבקש מכל אשר הספרים הללו נמצאים ברשותם להחזירם אלי ואחזיר לתמורתם, ובינתיים שלא ישתמשו בהם כלל""[דרושה הבהרה].

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דף מתלמוד שטיינזלץ
  • תלמוד מבואר, הידוע כ"תלמוד שטיינזלץ" - כל מסכתות התלמוד הבבלי ומסכתות פאה ושקלים מן התלמוד הירושלמי בהוצאה מנוקדת, עם ביאור בשפה מודרנית.
  • ביאור על ספר התניא - בתשעה כרכים
  • ביאור על משנה תורה לרמב"ם - ספר המדע, אהבה, זמנים (ב' כרכים), נשים, קדושה, זרעים, עבודה, טהרה (ב' כרכים), נזיקין
  • התנ"ך המבואר - חמישה חומשי תורה, יהושע-שופטים, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר[6].
  • אישים בתלמוד, בסדרת אוניברסיטה משודרת
  • הסוציולוגיה של הבערות, עם עמוס פונקנשטיין, בסדרת אוניברסיטה משודרת
  • דמויות מן המקרא, בסדרת אוניברסיטה משודרת
  • נשים במקרא, בסדרת אוניברסיטה משודרת
  • אשת חיל - אלבום, הוצאת מילתא
  • הגדה של פסח, עם הוראות, הסברים ומנהגים. הוצאת כרטא
  • הסידור והתפילה, מדריך למתפלל ולמעיין, הוצאת משכל
  • התלמוד לכל, הוצאת משכל
  • מדריך לתלמוד, הוצאת כתר
  • ששה מספורי המעשיות של ר’ נחמן עם פירוש
  • שלושה עשר עלי השושנה - סיכום של נושאים בתורת הסוד
  • הבן יקיר לי - לקט שיחות ומאמרים על העם היהודי
  • חיי שנה - אסופת שיחות ומאמרים על מועדי השנה, הוצאת ידיעות אחרונות
  • חיי עולם- אסופת שיחות ומאמרים על פרשת השבוע, הוצאת קורן
  • אור פני מלך - אסופת מאמרים לימים נוראים, בהוצאת תלמידי ישיבת תקוע
  • ביכורים - אסופת מאמרים לחג השבועות, בהוצאת תלמידי ישיבת מקור חיים
  • יצא סוד שיחות ומאמרים על חג הפורים, בהוצאת תלמידי ישיבת מקור חיים
  • תהילים עם הארות - כשבראש כל מזמור כותרת קצרה המסבירה את תוכנו[7]
  • נשמה, הוצאת מגיד
  • My Rebbe - ביוגרפיה של רבי מנחם מנדל שניאורסון המשולבת בחוויות האישיות של המחבר עמו, הוצאת מגיד, (אנגלית)
  • התוועדות-אסופת התוועדויות שנאמרו בעל פה על ידי הרב לתלמידי ישיבת תקוע. חלקים המספר פורסמו קודם להוצאתו בעלון השבת החסידי קרוב אליך הנפוץ בעיקר בקרב הציונות הדתית.
  • תהילים קורן - (2016) תהילים עם פירושו, ציורים של ברוך נחשון ופניני חסידות

כמה מספריו תורגמו לאנגלית, רוסית, צרפתית, פורטוגזית וסינית[דרוש מקור].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]