ברוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברוריה
לידה המאה ה־2
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־2 עריכת הנתון בוויקינתונים
דור דור רביעי לתנאים
חבריו בעלה רבי מאיר
אביו רבי חנינא בן תרדיון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בּרוּריָה (לעיתים ברוריא), תלמידת חכם מהיחידות בספרות חז"ל, בת הדור הרביעי של תקופת התנאים (המחצית השנייה של המאה ה-2 לספירה), אשת התנא רבי מאיר ובתו של התנא רבי חנינא בן תרדיון (שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות). זכתה להערכה רבה בזכות חוכמתה והיקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה, ומסופר עליה שלמדה מהחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד[1]. אביה הוצא להורג על ידי הרומאים, כיוון שלמד תורה, אך היא המשיכה לעסוק בדברי תורה.

דמותה ופועלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוריה נודעה בלמדנותה יוצאת הדופן, שאף היוותה סמל ליכולת לימוד גבוהה[1]. התנא רבי יהושע העריך מאוד את דבריה במחלוקת בין חכמים לרבי טרפון ואמר: "יפה אמרה ברוריה"[2] (אך במשנה מובאת עמדתה בשמו של רבי יהושע, ולא בשמה[3]). ברוריה הייתה מעורה מאוד בדיונים ההלכתיים של חכמי התקופה. היא חולקת בתוספתא על אביה, בענייני טומאה וטהרה, וגם שם דבריה זוכים לשבח, מפי רבי יהודה בן בבא[4]. היא אף הציעה דרכים לייעול לימוד התורה, עד כדי כך שבעטה בתלמיד שלמד בלחישה, ואמרה לו שצריך ללמוד בקול רם, שאחרת לא יזכור את לימודו.[5]

ברוריה הייתה ידועה באישיותה המושחזת ובתקיפותה המרובה. כפי שמסופר עליה בתלמוד, שאל אותה רבי יוסי מה הכיוון לעיר לוד, והיא השיבה לו בגערה על כך שהרבה לדבר איתה והשתמש בארבע מילים ("באיזה דרך נלך ללוד"), בניגוד לדעת חכמים שאמרו "אל תרבה שיחה עם האישה"[6] במקום בשתיים ("באיזה ללוד"). עוד מסופר בתלמוד, על שהתנצחה עם צדוקי על פרשנות פסוק בנביא, והחזירה לו מענה ניצח[7].

מסופר עליה שלימדה את בעלה רבי מאיר להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם. מסופר שם כי לרבי מאיר היה שכן רע שהיה מצער אותו מאוד, עד שרבי מאיר התפלל עליו שימות. אמרה לו ברוריה, על דרך הדרש, כי כתוב "יתמו חטאים" (מלשון חֵטְא) ולא חוטאים, ו"רשעים עוד אינם" מכיוון שחזרו בתשובה. וזאת על דרך המדרש יש אם למסורת ואין אם למקרא שכן על דרך הפשט, משמעות המילה "חַטָּאִים" (עם פתח ודגש) היא חוטאים, בעוד שמשמעות המילה "חֲטָאִים" (בחטף פתח ובלי דגש) היא המעשים[8][9].

היא גם מתוארת כבעלת חוזק נפשי ותבונת חיים רבה. במדרש משלי מסופר ששני בניה, שהיו בעלי מידות טובות ותלמידי חכמים, מתו בשבת. היא כיסתה את הגופות בסדין, וחיכתה שבעלה יגיע מבית המדרש במוצאי שבת, כיוון שלא מתאבלים בשבת. כשהגיע הביתה דאגה ברוריה שיעשה הבדלה ויאכל דבר מה, ולאחר מכן שאלה אותו: אם אדם שהפקיד אצלך פקדון וכעת הוא מבקש אותו חזרה, מה לעשות? ענה רבי מאיר נחרצות שיש להשיב את הפקדון. לקחה אותו ברוריה אל שני הבנים המתים ואמרה כי הקב"ה נתן להם פיקדון וכעת הוא מבקש אותו חזרה. כך הצליחה לנחם אותו, עד שקרא עליה את הפסוק "אשת חיל מי ימצא".[10]

טענה נפוצה היא שברוריה הייתה מניחה תפילין. אולם אין לכך שום מקור.[11][12]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י, בפירושו לתלמוד, מביא אגדה המתבססת בעקיפין על התלמוד[13], לפיה לעגה ברוריה לדברי חכמים, שאמרו "נשים - דעתן קלה". בעלה רבי מאיר רצה למנעה מלגלוג זה ושלח אחד מתלמידיו כדי לפתותה. לאחר שנתפתתה התחוור לכאורה שהתבדו דבריה, והיא התאבדה מרוב בושה, ואילו רבי מאיר גלה מארץ ישראל לבבל מחמת הבושה.

הרב איתם הנקין משער שככל הנראה המעשה, שבאופן חריג אין לו מקור קדום יותר מבפירושו של רש"י, אינו מסתבר כנכון, וככל הנראה לא נכתב על ידי רש"י אלא השתרבב לפירוש מהערת שוליים של תלמיד טועה[14].

הדברים עולים בקנה אחד עם תרגומו של רבנו נסים את סיום הסיפור שבתלמוד - "קם ערק, אתא לבבל" - במילים: "הלך, לקח את אשתו ואת כל מה שהיה לו, ועבר אל עראק".[15] שהרי אם ברח רבי מאיר לבבל יחד עם ברוריה, לאחר המסופר בגמרא שהרומאים רדפו את משפחתה, הוציאו להורג את אביה ואמה, ושלחו את אחותה לבית בושת רומאי - אין הדברים תואמים את הסיפור המופיע ברש"י לגבי סופה של ברוריה.

מהר"ץ חיות סבור כי בידי רש"י היו ספרי מדרשים רבים שנעלמו מעינינו ברבות השנים והם מקורו של רש"י למעשה דברוריה, הוא מפרט עוד מספר מקומות בהם מתאר רש"י אגדות שמקורן נעלם מאיתנו[16].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dalia Hoshen, Beruria the tannait - a theological reading of a female Mishnaic scholar, University Press of America, 2007
  • Dalia Hoshen, Beruria the Tannait: A Theological Reading of a Female Mishnaic Scholar, Lanham, Md.: University Press of America,‎‪ 2007.‎

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]