משתמש:Ben tetuan/טיוטה

שלמה טאג'יר

הרב ד"ר שלמה טאג'יר (1866, ירושלים - 4 בנובמבר 1935, דמשק) היה בלשן ומשכיל יהודי-ספרדי שכיהן בתור רב בקרב יהדות בוכארה, הרב הראשי ליהודי ביירות (1921-1924) והרב הראשי ליהודי דמשק (1924-1929).

ביוגרפיה

שלמה טאג'יר נולד בירושלים בשנת 1866, בן למשפחה ספרדית ותיקה שהתגוררה בירושלים מזה דורות. אביו, ר' משה בן יצחק טאג'יר (נפטר ב-1910) כיהן כראש בית הדין הרבני הספרדי בירושלים. את חינוכו בנעוריו קיבל שלמה בישיבות ירושלים. כבר בצעירותו הרבה להשתלם בשפות בהן עברית, ערבית,גרמנית, אנגלית, צרפתית וטורקית עות'מאנית. עד סוף ימי חייו שלט סך הכל ב-13 שפות, כולל גם טג'יקית, פרסית ורוסית. הוא עבר להתגורר בקרבת הקהילה היהודית-בוכארית בעיר בעקבות נישואיו בשנת 1889 למרים, בת הקהילה. למשפחתו היו קשרים לבוכארה עוד קודם לכן, עקב זה שאביו שימש כשד"ר בבוכארה בצעירותו.

בשנים 1883-1884 טאג'יר עבד כמחנך בבית הספר של כל ישראל חברים ביפו. בשנת 1889 הוזמן על ידי סוחר אמיד בשם חזקיה יששכרוב לעבוד כמחנך פרטי בעיר סמרקנד (באוזבקיסטן של ימינו) עבור בני הקהילה האמידים. ביחד עם משפחתו טאג'יר עבר לעיר, שבאותו זמן נמצאה בשליטתה של האימפריה הרוסית, הן כדי לעבוד כמחנך והן בשליחות כשד"ר עבור הקהילה הספרדית בירושלים. כאשר בית ספר יהודי נפתח בעיר בשנת 1900 טאג'יר עבר ללמד בו במשך השנתיים הבאות את מקצועות היהדות, וזכה להכרה חיובית גדולה מקהילת יהודי בוכארה המקומיים וכן מהרשויות הרוסיים. במקביל לעבודתו כמחנך הוא שימש כרב לקהילה המקומית. בשנת 1903 קיבל הזמנה מקהילת יהודי טשקנט לכהן כרב הראשי של הקהילה. הוא ייסד בעיר בית דין רבני ובמקביל עבד כמחנך עבור כיתה מילדי הקהילה. לאורך כל תקופת כהונתו הוא שמר על קשר קרוב במכתבים עם הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר והתייעץ עמו בעניינים הלכתיים. בשנת 1906 הסמכה לרבנות הוסמך רשמית כרב על ידי הרב אלישר.

ההוקרה הגדולה שזכה לה מהקהילות היהודיות המקומיות הביאו לכך שלאחר מספר שנים התמנה לרב הראשי של קהילות טורקסטן הרוסית. כחלק מתפקידו הציבורי הוא מילא תפקיד חשוב במניעה של פוגרום אנטי-יהודי על ידי האוכלוסייה המוסלמית המקומית בפגישה עם פוסקי השריעה העליונים בשנת 1905. כמו כן סייע לאנוסים יהודים שאולצו להתאסלם, מקרב אנוסי משהד ומקרב יהודים בבוכארה, לחזור ליהדות לאחר שאלה היגרו לטורקסטן. בזכות ההכרה חוצת הקהילות שזכה לה, עד מהרה הרב טאג'יר הספרדי שימש גם בתור רבם של היהודים האשכנזים שישבו באזור.

לאחר מאמץ רב מול הרשויות הרוסיים הצליח להמיר צו גירוש שעמד להכנס לתוקפו, והיה אמור לגרש יהודים עם נתינות בוכארית חזרה מטורקסטן לארצם המקורית, לצו המתיר להם לחיות בערי הגבול של טורקסטן. מאמציו הרבים מול הדרגים הגבוהים ביותר של השלטון הרוסי בנושא זה, עבורם ערך 6 נסיעות לסנט פטרסבורג, קנו לו אויבים רבים מבין הגורמים האנטישמים בממשל הרוסי המקומי בטשקנט. בעקבותיו זאת הוא גורש מהעיר לעיר קוקנד בשנת 1911, שם מונה לרב הקהילה המקומית וגם כן המשיך במאבקים שונים למען זכויות בני קהילתו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נתינותו הרוסית נשללה ממנו בגין זה שהוא היה גם נתין עות'מאני, ועקב זאת נאלץ סופית לעזוב את האזור ולחזור עם משפחתו לירושלים. בראשית מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעזוב את האימפריה העות'מאנית בגין מאמרים שכתב כנגד מדיניות החוץ של הסולטאן. הוא נסע בשנים אלה לגרמניה ושם למד והשלים דוקטורט. בשנת 1920 הוא ביקר גם בשווייץ ואמסטרדם ועסק בפעילות ציונית בניסיון לסכל יוזמה של נציגים ערבים בארצות אלה כנגד הצהרת בלפור. בשנת 1920 חזר לארץ ישראל וזמן קצר לאחר מכן הוזמן לשרת בתור הרב הראשי של יהדות לבנון, תפקיד בו כיהן בו כיהן בשלוש השנים הבאות. בשנת 1924 התמנה לרב הראשי של יהודי דמשק. היו אלה זמנים של אי יציבות בסוריה רבתי, זמן מועט לאחר שהחל לכהן כרב הראשי בדמשק פרץ המרד הדרוזי הגדול והמוני יהודים נמצאו בסכנה בעקבות הקרבות בין הכוחות המורדים לכוחות הצרפתיים. במהלך המלחמה הרב טאג'יר הפגין אומץ רב והעמיד את עצמו מספר פעמים בסכנת חיים ממשית והצליח להציל במעשיו נפשות רבות. פועלו במהלך תקופה זאת מתואר בהרחבה בספר שחיבר החוקר שמעון רובינשטיין על הנושא.

לרב טאג'יר ואשתו מרים היו ארבעה בנים ובת אחת. אחד מבניו, בנימין חזקיה טאג'יר, היה לימים קצין בצבא צרפת שנפל בקרב מול הנאצים במלחמת העולם השנייה. בן אחר, אריה שאול טאג'יר, גם כן נלחם בנאצים בשירות צבא צרפת במלחמת העולם השנייה, שרד את המלחמה, אך נרצח על ידי פשיסטים במהלך נסיעת רכבת בצרפת בשנת 1962.

לקריאה נוספת

• שמעון רובינשטיין, מופת של רב: על הצלתה של קהילת דמשק על ידי ראש רבני דמשק הרב ד"ר שלמה תג'ר, בימי המרד הדרוזי ב 1925, ירושלים, 1995.
• נסים בן הרב שלמה טג'ר, תולדות יהודי בוכארה : בבוכארה ובישראל, 2 כרכים, תל אביב, 1971.
• גיורא פוזיילוב, יהדות בוכארה, גדוליה ומנהיגיה, הוצאת משרד החינוך וברית יוצאי בוכארה, 2008, עמ' 218-253.

דוד קורקוס

דוד קורקוס היה היסטוריון וחוקר עצמאי של תולדות יהדות מרוקו.

דוד קורקוס נולד במוגדור שבמרוקו לחופי האוקיינוס האטלנטי למשפחת רבנים, סוחרים ודיפלומטים מפורסמת. אבות המשפחה השתייכו למעמד ״סוחרי המלך״ (תוג׳ר אל-סולטאן) שהתפתח במוגדור במאה ה-19, ושימשו כמגשרים וסוחרים בין הסולטאן המרוקאי לאירופה. דוד קיבל חינוך ממורים פרטיים בתור ילד ולאחר מכן הצטרף לעסקי המסחר והיבוא-יצוא של המשפחה. בשנת 1959 בחר לעלות לישראל עם משפחתו. בתור עולה חדש התקשה לפתח יוזמות עסקיות בארץ ונסיונותיו לעסוק במסחר לא עלו יפה. בתקופה זאת כבר החל לעסוק באיסוף ושימור מקורות על תולדות יהודי מרוקו. בין היתר דאג לשמר את הארכיון הפרטי הגדול של משפחת קורקוס שהכיל תיעוד רב על חיי מעמד הסוחרים היהודי הגבוה במרוקו במאה ה-19.

עזרא בנבנשתי

עזרא בנבנשתי (נכתב גם: בן-בינישתי, 'ן בנשתי, בן ויניסטי; נולד ברבע השני של המאה ה-19 - נפטר בסוף המאה ה-19) היה עיתונאי, [סופר]] ומחנך, מחלוצי העיתונות היהודית בארץ ישראל.

ביוגרפיה

עזרא בנבשתי נולד בירושלים ברבע השני של המאה ה-19 (לפי מ"ד גאון: "בתחילת המאה השביעית למנייננו") למשפחה ספרדית-משכילה, צאצא לדון יצחק בנבנשתי שהיה "שר וקצין חכם וחוקר שדחה גזירות ועמד בפרץ בדורו בספרד". מעט פרטים ביוגרפים ידועים אודותיו. הוא היה חבר נעורים של מיכל הכהן, לימים מהעורכים של הלבנון ולאחר מכן של החבצלת, ומקורב לישראל ב"ק, ממייסדי עיתון החבצלת.

בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19 בנבנשתי עסק בהקמת עיתון לאדינו חדש, שיהיה מכוון בעיקר לקהילות היהודיות באזור טורקיה ויוון (בעיקר בערים איסטנבול, איזמיר, סאלוניקי). לשם כך נסע לצרפת. הרעיון להדפיס ולהוציא לאור את העיתון באזור האימפריה העות'מאנית עצמה נדחה על ידו, כנראה מחשש מהגבלות שיוטלו עליו על ידי השלטון העות'מאני שבאותה תקופה סגר עיתונים יהודים אחרים. בצרפת בנבנשתי עסק בגיוס מנויים לעיתון העתידי, בגיוס כסף, ובגיוס כתבים ומדווחים. הוא בא בקשר עם משה מונטיפיורי, ההנהגה הרבנית של צרפת והנהגת יהדות טורקיה.

הגליון הראשון של עיתונו, שנקרא בלאדינו "איל בירדאדירו פרוגריסו ישראלית" (הקדמה הישראלית האמיתית) ונקרא בעברית "היהודית", הופיע בפריז ב-1 ביולי 1864. הגליון כלל ארבעה עמודים - שניים בלאדינו, אחד בעברית ואחד בצרפתית. בהמשך העיתון כולו פורסם בלאדינו בלבד. ..

• אבנר לוי, ‏עזרא בן בינישתי - מחלוצי העיתונות בלאדינו, פעמים 21, עמ' 3-19

משה אדרעי

ר' משה בן יצחק אדרעי' (באנגלית: Edrehi Moses ben Isaac;‏ 1774 - 1842) היה מלומד ומטייל ארצות יהודי.

ביוגרפיה

משה בן יצחק אדרעי נולד באגדיר שבמרוקו בשנת 1774. לאחר גירוש היהודים מעיר זו עבר עם משפחתו לעיר הנמל מוגדור, ולאחר 1784 לרבאט. הוא החל לשאת דרשות בציבור בגיל 14 ונודע כבעל כושר דרשנות מופלא.

בשנת 1791 עזב את צפון אפריקה ונסע ללונדון, שם למד מספר שנים בבית המדרש עץ החיים ונהג לשאת דרשות בבית הכנסת מדי שבת. בשנת 1792 הוציא לאור את ספרו "תורת חיים", תיקון לליל שישי כמנהג יהדות המערב.

בשנת 1802 נסע לאמסטרדם, שם הוציא לאור את ספריו "יד משה" (1809), קובץ דרשות על התורה ודברי חז"ל, ו"מעשה נסים" (1818), ספר סיפורים על עשרת השבטים, שיצא לאור עם תרגום ליידיש. הספר "מעשה נסים" מאוחר יותר יצא לאור בלונדון בתרגום (1834) ובמהדורה מורחבת (1836) באנגלית, עם הקדמות מאת מלומדים ואנשי דת הולנדים, אנגלים וצרפתים. הספר זכה לתפוצה רחבה בזמנו עקב העניין הרב בשאלת עשרת השבטים האבודים.

בסביבות שנת 1829, במהלך ביקור בסקוטלנד, פגש את הסופר הסקוטי ג'ון וילסון, שתיאר אותו בסדרת כתבותיו Noctes Ambrosianae במגזין Blackwood.

לקראת סוף חייו החליט לעלות לארץ ישראל, ועשה את דרכו לשם במסע שארך ארבע שנים דרך צרפת, איטליה, מלטה ואיזמיר (טורקיה). בזמן שהיה באיזמיר רבים מכּתביו (בהם ספר לימוד בשם "שפה ברורה" של אנגלית וצרפתית לדוברי לאדינו) נהרסו חלקית בשריפה. לאחר שהגיע ליעדו, ירושלים, ההדיר והוציא לאור את "ספר האזהרות" לר' יצחק בן ראובן אלברצלוני מכתב יד עתיק.

ר' אדרעי נפטר בירושלים בסביבות שנת 1842. הוא השאיר בכתב יד מספר חיבורים, בהם ספר באנגלית בן שלושה כרכים על ההיסטוריה של הטורקים, אותו הוציא לאור בארצות הברית בנו יצחק בשנים 1855-1858.

ספריו

• ספר תורת חיים : והוא תיקון לליל הששי ... מאמרי הזוהר ותנ"ך ותפלות ... קודם הלמוד ואחריו כאשר נהגו בערי המערב ... כמו שהובא בספר חמדת ימים, לונדן : דפוס יהודה ליב בר אלכסנדר, תקנ"ב.
• ספר יד משה : דרושים ... במילי דאגדה ומוסר ... בביאור מאמרים תמוהים לחז"ל ... וחלקתיו לי"ד דרושים ... שבתות ומועדים, חגים וזמנים, אמשטרדם : דפוס אלמנה ויתמי יוסף פרופס ואברהם פרינץ, תקס"ט.
• ספר מעשה נסים : והוא ספור ענין אמתות נהר סמבטיון ... ועל היהודים הדרים שם ... עם תרגום לה"ק בלשון <הויך טייטש>, אמשטרדם : דפוס י.ל. רופא, תקע"ח.
• שפה ברורה (כתב יד), 1841, באתר הספרייה הלאומית

• History of the capital of Asia and the Turks : together with an account of the domestic manners of the Turks in Turkey, 3 vol., Boston : Reprinted for Isaac Edrehi, 1855-1858.
• n historical account of the Ten Tribes settled beyond the River Sambatyon in the East : with many other curious matters relating to the state of the Israelites in various parts of the world / translated from the original manuscript and compiled by M. Edrehi. London : Printed for the author and sold by Griffiths and H. Washbourne, 1836.

לקריאה נוספת

• N. Slouschz, 'Moïse Edrehi. Un savant marocain (1760 (?)-1840).' Revue du Monde Musulman, 7 (1909), pp. 53–68

רשימת מאמרים על Ben tetuan/טיוטה באתר רמב"י