משתתפים עצמאיים במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משתתפים עצמאיים במשחקים האולימפיים

משתתפים עצמאיים במשחקים האולימפיים תחת הדגל האולימפי
קוד הוועד האולימפי הלאומי IOA
קודי הוועד האולימפי הלאומי בעבר IOP (ב-1992)
מדליות קיץ
דירוג: 90
זהב
1
כסף
1
ארד
3
סך הכול
5
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

1896190019041908191219201924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199620002004200820122016

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

משתתפים עצמאיים הם ספורטאים המשתתפים במשחקים האולימפיים שלא במסגרת משלחת של מדינה. ככלל, הספורטאים המשתתפים במשחקים מייצגים מדינה מסוימת. עם זאת, במספר מקרים אירעו נסיבות שלא אפשרו את השתתפותה של מדינה כזו או אחרת במשחקים. כדי שלא לפגוע בספורטאים מאותה מדינה שהשיגו את הקריטריון האולימפי, התיר הוועד האולימפי הבינלאומי את השתתפותם כספורטאים עצמאים, תחת הדגל האולימפי.

אולימפיאדת ברצלונה (1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלעית יאשנה שקאריץ'

בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 הכריזו סלובניה, קרואטיה, בוסניה והרצגובינה ומקדוניה על עצמאותן מיוגוסלביה, וזו הכריזה עליהן מלחמה. בין הסנקציות שנקט האו"ם נגד יוגוסלביה, הייתה החלטה 757 שקיבלה מועצת הביטחון במאי 1992, ובה קראה למדינות החברות באו"ם למנוע את השתתפותם של ספורטאים יוגוסלבים באירועי ספורט המתקיימים בהן.

הוועד האולימפי הבינלאומי החליט כי יוגוסלביה לא תוכל להשתתף באולימפיאדת ברצלונה (1992), אך התיר את השתתפותם של ספורטאים מהמדינה, כמשתתפים עצמאיים. כתוצאה מכך, יכלו להשתתף במשחקים רק ספורטאים בודדים, ונבחרות בענפים קבוצתיים, כגון כדורסל, כדוריד וכדורמים, שהיו אמורות להשתתף במשחקים לא יכלו לעשות זאת. 58 הספורטאים היוגוסלבים שהגיעו לברצלונה לא הורשו ליטול חלק בטקס הפתיחה ובטקס הסיום, ולא הותר להם לשאת כל סימן המזהה אותם עם ארצם. הם נדרשו להתחרות כשהם לבושים בבגדים לבנים, וכן נקבע כי אם יזכו במדליות, יונף הדגל האולימפי וינוגן ההמנון האולימפי.

שלושה קלעים יוגוסלבים זכו במדליות בברצלונה. יאסנה שקריץ' זכתה במדליית כסף בירי באקדח אוויר, ושני קלעים נוספים זכו במדליות ארד: אראנקה בינדר בירי ברובה אוויר וסטוון פלטיקוסיץ' בירי בשכיבה מ-50 מטר.

אולימפיאדת סידני (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 הייתה מזרח טימור בעיצומו של תהליך מעבר לעצמאות מאינדונזיה, תהליך שהסתיים ב-2002. הוועד האולימפי הבינלאומי התיר לארבעה ספורטאים ממזרח טימור להשתתף באולימפיאדת סידני (2000) כמשתתפים עצמאיים. איש מהם לא רשם הישג משמעותי.

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

רץ המרתון הדרום-סודאני גואור מריאל באולימפיאדת לונדון

האנטילים ההולנדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנטילים ההולנדיים היו בעבר אוטונומיה בריבונות הולנדית, ומאז אולימפיאדת הלסינקי (1952) גם שלחו משלחת עצמאית. ב-2011 בוטל המעמד האוטונומי של האנטילים. חלקם קיבלו מעמד של רשות מקומית בהולנד, וחלקם הפכו לחלק מממלכת ארצות השפלה. בשל שינוי זה הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי כי לא יאפשר עוד את השתתפותה של משלחת מהאנטילים ההולנדיים במשחקים, אך יתיר לספורטאים מהאיים להשתתף באולימפיאדת לונדון (2012) כעצמאים.

שלושה ספורטאים מהאנטילים ההולנדיים השתתפו במשחקים, שלושתם מקורסאו. הם התחרו באתלטיקה, ג'ודו ושיט, ולא הגיעו להישגים גבוהים.

דרום סודאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום סודאן זכתה לעצמאות מסודאן ב-2011, ועד אולימפיאדת לונדון טרם הקימה ועד אולימפי עצמאי. משכך, לא התאפשרה השתתפותה במשחקים. רץ המרתון גואור מריאל שקבע את הקריטריון האולימפי להשתתפות במשחקים פנה לוועד האולימפי הבינלאומי בבקשה לאפשר לו להשתתף בהם. כשבוע לפני פתיחת המשחקים אישרה מועצת המנהלים את השתתפותו כמשתתף עצמאי. מריאל סיים את המירוץ במקום ה-47.

אולימפיאדת סוצ'י (2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב אולימפיאדת סוצ'י (2014) הודיע הוועד האולימפי הבינלאומי כי נוכח אי-סדרים בבחירות לוועד האולימפי של הודו, הוא מושעה מהמשחקים, ועל כן שלושת הספורטאים ההודים יתחרו כעצמאים[1]. ספורטאי הודי אחד, שיווה קשוואן, שהשתתף בתחרויות הלוג' ליחידים, אכן התחרה כספורטאי עצמאי. מספר ימים לאחר פתיחת המשחקים בחר הוועד האולימפי ההודי ביושב ראש חדש. מהלך זה הניח את דעתו של הוועד האולימפי הבינלאומי, והוא התיר לשני הספורטאים ההודים שטרם החלו להתחרות, להשתתף במשחקים תחת הדגל ההודי.

אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלחת הפליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משלחת הפליטים באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)

במרץ 2016 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי לכלול באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) משלחת שתורכב מספורטאים פליטים. הוועד האולימפי הבינלאומי הוא שבחר את הספורטאים שנכללו במשלחת זו, והוא סיפק להם ציוד ומאמנים[2]. המשלחת הורכבה מעשרה ספורטאים, מהם חמישה מדרום סודאן, שניים מסוריה, שניים מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ואחד מאתיופיה. בטקס הפתיחה של המשחקים נכנסה המשלחת לאצטדיון לפני המשלחת האחרונה, המארחת ברזיל. מבחינה ספורטיבית, היו הישגי משלחת הפליטים סמליים בעיקרם.

כוויית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף למשלחת הפליטים, השתתפה במשחקים בריו משלחת עצמאית נוספת, שהורכבה מתשעה ספורטאים כווייתים. כוויית הושעתה מהוועד האולימפי הבינלאומי בשנת 2015, בשל התערבות ממשלתית בניהול התאחדויות הספורט המקומיות. שני קלעים כווייתים זכו במדליות תחת הדגל האולימפי. פהייד אל-דיהאני זכה במדליית זהב בדאבל טראפ, ואלמלא ההשעיה, הייתה זו מדליית הזהב האולימפית הראשונה בתולדות כוויית. קלע נוסף, עבדאללה אל-ראשידי, זכה במדליית ארד בסקיט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]