ברזיל במשחקים האולימפיים
 | ||||||
 | ||||||
| רץ המרתון ונדרליי דה לימה, זוכה מדליית הארד באתונה ומדליק הלפיד האולימפי באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו | ||||||
| הוועד האולימפי הלאומי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| קוד ייצוג | BRA | |||||
| שם | הוועד האולימפי הברזילאי | |||||
| מדליות קיץ | ||||||
| ||||||
| השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 | ||||||
| השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 | ||||||
ברזיל השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת אנטוורפן (1920), והיא השתתפה מאז בכל המשחקים שנערכו, פרט לאולימפיאדת אמסטרדם (1928). לאורך השנים צברו הספורטאים הברזילאים 150 מדליות, מהן 37 מדליות זהב. הענפים הבולטים הם שיט (19 מדליות מהן 8 מדליות זהב), אתלטיקה (19 מדליות מהן 5 מדליות זהב), ג'ודו (24 מדליות מתוכן 4 מדליות זהב), כדורעף (11 מדליות, מהן 5 מדליות זהב, נתון הממקם אותה במקום השני בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי ברית המועצות). גם בכדורעף חופים מדורגת ברזיל במקום השני בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, עם 13 מדליות, מהן שלוש מדליות זהב.
באולימפיאדות החורף משתתפת ברזיל מאז אולימפיאדת אלברוויל (1992), אך היא לא הגיעה בהם להישגים משמעותיים.
ברזיל אירחה את המשחקים פעם אחת, באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016). ריו דה ז'ניירו נבחרה במכרז האולימפי לאחר שהועדפה על פניהן של מדריד, טוקיו ושיקגו, והפכה לעיר הראשונה ביבשת דרום אמריקה שארחה את המשחקים. הייתה זו הפעם השנייה בה הגישה ריו את מועמדותה לאירוח המשחקים, לאחר שהייתה מעוניינת בכך כבר ב-1924 והייתה אחת מחמש המועמדות, לצידן של אמסטרדם, לוס אנג'לס, רומא ופריז שנבחרה בסופו של דבר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השנים הראשונות: 1920 עד 1936[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהופעתה הראשונה במשחקים, באולימפיאדת אנטוורפן, זכו הספורטאים הברזילאים ב-3 מדליות, כולן בקליעה. גיליירמה פראנסה זכה במדליית זהב בירי מ-25 מ', אפרניו דה קוסטה זכה במדליית כסף בירי מ-50 מ', ושניהם היו שותפים לזכייה במדליית ארד בתחרות הקבוצתית בירי מ-50 מ'. באולימפיאדת פריז (1924) לא הצליחו הברזילאים לשחזר את הישגיהם, והקרובים ביותר לזכייה היו החותרים קרלוס ואדמונדו קסטלו, שסיימו במקום הרביעי. גם בשתי האולימפיאדות הבאות בהן השתתפה לא זכו ספורטאים ברזילאים לעמוד על הפודיום. באולימפיאדת ברלין (1936) הגיע ז'ואו האבלנז', לימים נשיא פיפ"א, למקום החמישי במשחה ל-1500 מ' בסגנון חופשי.
1948 עד 1992[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת לונדון (1948) שבה ברזיל לטבלת המדליות, עם זכייתה של נבחרת הכדורסל במדליית ארד, לאחר הפסד לנבחרת צרפת בחצי הגמר, וניצחון על נבחרת מקסיקו במשחק על המקום השלישי. ארבע שנים מאוחר יותר, באולימפיאדת הלסינקי (1952), זכה האתלט אדהמר דה סילבה במדליית זהב ראשונה מזה 32 שנים, בקפיצה משולשת. עמיתו ז'וזה טלס קונסייסאו זכה במדליית ארד בקפיצה לגובה, ולהישג דומה הגיע השחיין טטסואו אוקמוטו, במשחה ל-1500 מ' בסגנון חופשי. נבחרת הכדורסל הגיעה במשחקים אלה למקום השישי, ואילו נבחרת הכדורגל הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת גרמניה. באולימפיאדת מלבורן (1956) שחזר דה סילבה את הישגו וזכה במדליית הזהב בקפיצה משולשת. בכך היה לברזילאי הראשון, והיחיד עד כה, שזוכה בשתי מדליות זהב אולימפיות ברציפות.
באולימפיאדת רומא (1960) שבה נבחרת הכדורסל וזכתה במדליית ארד. היא סיימה את הסיבובים המוקדמים ללא הפסד, אך בבית הגמר הפסידה לנבחרותיהן של ארצות הברית וברית המועצות, והשיגה ניצחון בודד על נבחרת איטליה. נבחרת הכדורגל, ששנתיים קודם לכן זכתה באליפות העולם, הודחה בשלב המוקדמות לאחר הפסד לנבחרת איטליה. בנוסף לזכייתה של נבחרת הכדורסל, זכה גם השחיין מנואל דוס סנטוס במדליית ארד, במשחה ל-100 מטר חופשי.
באולימפיאדת טוקיו (1964) שבה נבחרת הכדורסל וזכתה במדליית הארד, לאחר שהפסידה לנבחרת ברית המועצות בחצי הגמר, וגברה על נבחרת פוארטו ריקו במשחק על המקום השלישי. נבחרת הכדורגל שוב הודחה בשלב הבתים. באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) היה נלסון פרודנסיו לספורטאי הברזילאי המצליח ביותר, לאחר שזכה במדליית כסף בקפיצה משולשת. המתאגרף סרוויליו דה אוליביירה זכה במדליית ארד, וכך גם צמד השייטים ריינלדו קונרד ובורקהרד קורדס, שהתחרו בדגם "ההולנדי המעופף". נבחרת הכדורסל הסתפקה במקום הרביעי, לאחר הפסד לנבחרת ברית המועצות במשחק על מדליית הארד. פרודנסיו הוסיף למאזנו מדליית ארד באולימפיאדת מינכן (1972), ולהישג דומה הגיע הג'ודוקא צ'יאקי אישיאי. נבחרת הכדורסל סיימה במקום השביעי.
באולימפיאדת מונטריאול (1976) המשיך ז'ואאו קרלוס דה אוליוויירה במסורת הברזילאית בקפיצה משולשת, וזכה במדליית הארד. ריינלדו קונרד שחזר את הישגו ממקסיקו סיטי וסיים אף הוא במקום השלישי בדגם "ההולנדי המעופף", אך עם שותף אחר, פטר פיקר. נבחרת הכדורגל הצליחה לראשונה להעפיל משלב המוקדמות, אך הפסידה בחצי הגמר לנבחרת פולין ובמשחק על מדליית הארד הפסידה לנבחרת ברית המועצות. בשלב רבע הגמר הביסה את נבחרת ישראל בתוצאה 1-4.
24 שנים לאחר שההמנון הברזילאי נוגן בכפר האולימפי בפעם האחרונה, שבו וזכו ספורטאים ברזילאים במדליות זהב באולימפיאדת מוסקבה (1980). השייטים לארס סיגורד ביורקסטרום ואלכסנדרה ולטר זכו בתחרות למפרשיות מדגם טורנדו, ועמיתיהם מרקוס סוארס ואדוארדו פנידו זכו בדגם 470. דה אוליביירה שב וזכה במדליית ארד בקפיצה משולשת, וגם רביעיית השליחים ל-200X4 מ' בסגנון חופשי זכתה במדליית ארד. נבחרות הכדורסל והכדורעף סיימו במקום החמישי.
באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) זכו הברזילאים במספר שיא של שמונה מדליות. במדליית הזהב היחידה זכה ז'ואקים קרוז, בריצת 800 מטר. ריקרדו פראדו זכה במדליית כסף במשחה ל-400 מטר בסגנון מעורב-אישי, וכמוהו גם שלושת השייטים בדגם סולינג והג'ודוקא דוגלס ויירה. שני ג'ודוקאים נוספים זכו במדליית ארד. נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחק גם דונגה, זכתה לראשונה בתולדותיה במדליה אולימפית, מדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת איטליה והפסידה במשחק הגמר לנבחרת צרפת. נבחרת הכדורעף זכתה אף היא במדליית כסף, לאחר שגברה על נבחרת איטליה בחצי הגמר, והפסידה למארחת, ארצות הברית, במשחק הגמר.
171 ספורטאים ייצגו את ברזיל באולימפיאדת סיאול (1988), והם זכו בשש מדליות. הג'ודוקא אאורליו מיגל היה היחיד מביניהם שזכה במדליית זהב. ז'ואקים קרוז איבד את תוארו והסתפק במדליית הכסף בריצת 800 מטר. במדליות ארד זכו האתלט רובסון דה סילבה (בריצת 200 מטר) ושני צמדי השייטים לארס גראל וסיסיניו פרייטאס (בדגם "טורנדו") וטורבן גראל ונלסון פלקאו (בדגם סטאר). נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו רומאריו ובבטו, שבה וזכתה במדליית הכסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת גרמניה המערבית, והפסידה במשחק הגמר לברית המועצות בהארכה. רומאריו הבקיע שבעה שערים לזכותה של ברזיל והיה למלך השערים של הטורניר. נבחרת הכדורעף סיימה במקום הרביעי, לאחר הפסד לנבחרת ארגנטינה, ונבחרת הכדורסל סיימה במקום החמישי.
הישגיה של ברזיל באולימפיאדת ברצלונה (1992) פחתו לכדי שלוש מדליות, אך שתיים מהן היו מדליות זהב, בהן זכו הג'ודוקא רוז'ריו סמפאיו ונבחרת הכדורעף, שניצחה בכל משחקיה, ובמשחק הגמר גברה על נבחרת הולנד. השחיין גוסטבו בורז'ס זכה במדליית כסף במשחה ל-100 מטר חופשי. נבחרת הכדורסל סיימה במקום החמישי, ונבחרת הכדורגל כלל לא נטלה חלק במשחקים.
אולימפיאדת אטלנטה (1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולימפיאדת אטלנטה (1996) סימנה את ראשיתו של עידן בו הישגיה של ברזיל היו טובים מבעבר, ובכל אחת מהאולימפיאדות שנערכו מאז זכו הספורטאים הברזילאים במספר דו-ספרתי של מדליות. באטלנטה זכו הברזילאים ב-15 מדליות, מהן 3 מדליות זהב.
בכדורעף חופים זכו שני זוגות הברזילאיות בשני המקומות הראשונים (סנדרה פירס וג'קי סילבה זכו בזהב ומוניקה רודריגס ואדריאנה סמואל זכו בכסף), וגם נבחרת הנשים בכדורעף זכתה במדליה אולימפית ראשונה, מדליית ארד, לאחר שהפסידה לנבחרת קובה בחצי הגמר וגברה על נבחרת רוסיה במשחק על המקום השלישי.
גם בענף השיט זכו הברזילאים להצלחות: רוברט שיידט זכה במדליית הזהב בדגם לייזר, טורבן גראל ומרסלו פריירה עשו זאת בדגם סטאר, ואילו לארס גראל וקיקו פליקאנו זכו במדליית ארד בדגם טורנדו. גוסטבו בורז'ס זכה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חופשי ובמדליית ארד ב-100 מטר חופשי. שחיין נוסף, פרננדו שרר, זכה במדליית ארד במשחה ל-50 מטר חופשי.
נבחרת הנשים בכדורסל זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת אוקראינה, והפסידה במשחק הגמר לארצות הברית. נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו, בין היתר, בבטו, ריבאלדו, רוברטו קרלוס ורונאלדו, זכתה במדליית הארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת ניגריה והביסה במשחק על המקום השלישי את פורטוגל 0-5. בבטו הבקיע שישה שערים לזכותה של ברזיל, וחלק עם הרנן קרספו את תואר מלך השערים של הטורניר. מדליות נוספות הושגו בג'ודו, אתלטיקה ורכיבה.
אולימפיאדת סידני (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]
205 ספורטאים ברזילאים השתתפו באולימפיאדת סידני (2000). הם זכו ב-12 מדליות, אך לראשונה מזה 24 שנים אף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב.
כדורעפניות החופים אדריאנה בהר ושלדה בדה זכו במדליית הכסף, ועמיתותיהן סנדרה פירס ואדריאנה סמואל, שזכו במדליות באטלנטה עם בנות זוג אחרות, זכו במדליית הארד. בתחרות הגברים זכו זה מרקו דה מלו וריקרדו סנטוס במדליית כסף. נבחרת הנשים בכדורעף זכתה במדליית ארד שנייה ברציפות, לאחר שבחצי הגמר הפסידה לנבחרת קובה, ובמשחק על המקום השלישי גברה על נבחרת ארצות הברית. נבחרת הגברים סיימה את שלב המוקדמות ללא הפסד, אך הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת ארגנטינה.
רוברט שיידט, האלוף האולימפי בדגם לייזר הסתפק בפעם במקום השני, ואילו גראל ופריירה, האלופים היוצאים בדגם סטאר, זכו במדליית הארד. שני ג'ודוקאים, טיאגו קמילו וקרלוס הורונטו זכו במדליות כסף, ובמדליית הכסף השישית זכתה רביעיית השליחים ב-100X4 מטרים, שגם קבעה שיא לאומי חדש במירוץ הגמר, 37.90 שניות. מקבילתה בבריכת השחייה במשחה ל-100X4 מטרים בסגנון חופשי זכתה במדליית ארד.
את תמונת מדליות הארד השלימו רוכבי הסוסים בתחרות הקבוצתית, וכן נבחרת הנשים בכדורסל, שזכתה במדליית ארד לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת אוסטרליה וגברה על קוריאה הדרומית במשחק על המקום השלישי. נבחרת הכדורגל, בכיכובו של רונאלדיניו, הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת קמרון.
אולימפיאדת אתונה (2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר הספורטאים הברזילאים שהשתתפו באולימפיאדת אתונה (2004) עלה ל-247, והם זכו ב-10 מדליות, בהן מספר שיא של 5 מדליות זהב.
גם במשחקים אלה היה הכדורעף הענף המוביל. ריקרדו סנטוס ועמנואל רגו זכו במדליית הזהב בכדורעף חופים ונבחרת הגברים בכדורעף זכתה אף היא במקום הראשון, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת איטליה. בהר ובדה זכו במדליית כסף שנייה ברציפות בכדורעף חופים לנשים, בעוד שנבחרת הנשים בכדורעף, שסיימה את שלב המוקדמות ללא הפסד, הסתפקה במקום הרביעי לאחר הפסדים לנבחרות רוסיה וקובה.
רוברט שיידט החזיר לעצמו את התואר האולימפי בדגם לייזר, וגראל ופריירה עשו זאת בדגם סטאר. במדליית הזהב החמישית זכה רוכב הסוסים רודריגו פסואה. נבחרת הנשים בכדורגל זכתה לראשונה במדליית כסף לאחר שהפסידה לארצות הברית במשחק הגמר. שני ג'ודוקאים, לאנדרו גיליירו ופלאביו קאנטו, זכו במדליות ארד.
לצד הזוכים במדליות הזהב, אחד הספורטאים שהתפרסמו במיוחד במשחקים אלה היה דווקא אתלט שזכה במדליית ארד, רץ המרתון ונדרליי דה לימה. דה לימה הוביל בביטחה את המירוץ, כאשר בקילומטר ה-35 התפרץ לעברו מהקהל כומר אירי בשם קורנליוס הוראן. דה לימה איבד זמן יקר, וסיים בסופו של דבר במקום השלישי. הוועד האולימפי הברזילאי הגיש ערעור, אך זה לא התקבל. תחת זאת, הוענקה לדה לימה מדליית פייר דה קוברטן. לאחר המשחקים, הציע עמנואל רגו לתת את מדליית הזהב בה זכה לדה לימה, אך זה סירב לקבלה.
אולימפיאדת בייג'ינג (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר שיא של 277 ספורטאים ברזילאים נטלו חלק באולימפיאדת בייג'ינג (2008). הם זכו ב-15 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. לראשונה, זכו נשים ברזילאיות במדליות בענפים שאינם קבוצתיים, ולראשונה גם הגיעו להישגים רבים יותר מהגברים.
נבחרת הנשים בכדורעף זכתה במדליית זהב ראשונה בתולדותיה, לאחר ניצחון על נבחרת ארצות הברית. נבחרת הגברים איבדה את תוארה, וסיימה במקום השני, גם היא לאחר התמודדות עם הנבחרת האמריקנית. סנטוס ורגו איבדו אף הם את תוארם, וסיימו במקום השלישי, כאשר צמד ברזילאי אחר, פביו לואיס מגליאס ומרסיו אראוז'ו, מקדים אותם ומסיים במקום השני.
השחיין סזאר סיילו זכה במדליית זהב במשחה ל-50 מטר חופשי, לאחר שבכל אחד משלבי התחרות קבע שיא אולימפי חדש. בשלב הגמר העמיד את השיא על 21.30 שניות. סיילו גם חלק עם ג'ייסון ליזאק את מדליית הארד במשחה ל-100 מטר חופשי. במדליית הזהב השלישית זכתה הקופצת לרוחק מאורן מאגי.
לאחר שזכה בשלוש מדליות אולימפיות רצופות בדגם לייזר, עשה רוברט שיידט הסבה לדגם סטאר. הוא התחרה לצדו של ברונו פראדה, והשניים זכו במדליית הכסף. פרננדה אוליביירה ואיזבל סוואן זכו במדליית ארד בדגם 470, לאחר שהקדימו את ורד בוסקילה וניקה קורניצקי. ספורטאים נוספים זכו במדליות בג'ודו ובטאקוונדו.
נבחרת הנשים בכדורגל זכתה במדליית כסף שנייה ברציפות, שוב לאחר הפסד לנבחרת ארצות הברית. נבחרת הגברים עד גיל 23, מחוזקת ברונאלדיניו, לא ספגה שער אחד עד שלב חצי הגמר, אך אז הובסה בידי נבחרת ארגנטינה 3-0. במשחק על המקום השלישי הביסה את נבחרת בלגיה באותה תוצאה, וזכתה במדליית הארד.
אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדת לונדון (2012) זכו הברזילאים ב-17 מדליות, המספר הגבוה אי פעם, אך רק 3 מהן היו מדליות זהב.
בג'ודו זכו הברזילאים ב-4 מדליות. שרה מנזס זכתה במדליית זהב, ושלושה ג'ודאים זכו במדליות ארד: פליפה קיטדאי, רפאל סילבה ומיירה אגיאר. טיאגו קמילו ומריה סואלן אלתמן סיימו במקום החמישי. המתעמל ארתור זנטי זכה במדליית זהב בתרגיל הטבעות והיה למתעמל הברזילאי הראשון בהיסטוריה שזוכה במדליה אולימפית. לעומתו, דייגו היפוליטו, ממתעמלי הקרקע המובילים, מעד במהלך ביצוע התרגיל בשלב המוקדמות ולא העפיל לגמר.
נבחרת הנשים בכדורעף זכתה במדליית זהב שנייה ברציפות, גם הפעם לאחר ניצחון על ארצות הברית. נבחרת הגברים שוב זכתה במדליית כסף, לאחר שהפסידה לנבחרת רוסיה. נבחרת הגברים בכדורגל, בשורותיה שיחקו בין היתר ניימאר, פאטו, רפאל פריירה דה סילבה, טיאגו סילבה ומרסלו, זכתה אף היא במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת קוריאה הדרומית, והפסידה במשחק הגמר לנבחרת מקסיקו. לאנדרו דמיאו הבקיע שישה שערים לזכות הנבחרת, והיה למלך השערים של הטורניר. נבחרת הנשים הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת יפן. גם נבחרת הנשים בכדוריד הודחה ברבע הגמר, בידי נבחרת נורווגיה.
את ההישג הגבוה ביותר בשחייה רשם טיאגו פריירה, שזכה במדליית הכסף במשחה ל-400 מטר מעורב אישי. במשחה לחצי המרחק סיים במקום הרביעי. סזאר סיילו איבד את תוארו במשחה ל-50 מטר חופשי, וזכה במדליית הארד. כן סיים במקום השישי במשחה ל-100 מטר חופשי. ברונו פרטוס סיים במקום הרביעי במשחה ל-50 מטר חופשי. המתאגרף אסקיבה פלקאו זכה במדליית כסף, ואחיו הבכור ימגוצ'י זכה במדליית ארד. בטורניר האיגרוף האולימפי הראשון אי פעם לנשים, זכתה אדריאנה אראוז'ו במדליית ארד. בכדורעף חופים זכו עמנואל רגו ואליסון סרוטי במדליית כסף. לרגו הייתה זו מדליה אולימפית שלישית. לריסה פרנסה וז'וליאנה פליסברטה זכו במדליית ארד. השייטים ברונו פראדה ורוברט שיידט זכו במדליית ארד בדגם סטאר. לשיידט הייתה זו מדליה אולימפית חמישית ברציפות. יאנה מרקס זכתה במדליית ארד בקרב חמש מודרני.
ספורטאים ברזילאים נוספים שבלטו בלונדון, אף שלא זכו במדליות, כללו את נבחרת השליחות ל-100X4 מטר (מקום רביעי), מרילסון דוס סנטוס (מקום חמישי במרתון), לוחם הטאקוונדו דיוגו סילבה (מקום חמישי), השייטות אנה ברבשאן ופרננדה אוליביירה (מקום שישי בדגם 470), מאורו ויניסיוס דה סילבה (מקום שביעי בקפיצה לרוחק), ז'איסה ארקנז'ו (מקום שביעי בהדיפת כדור ברזל), נבחרת השליחות ל-400X4 מטר (מקום שביעי), פאולו רוברטו פאולה (מקום שמיני במרתון) והטניסאים מרסלו מלו וברונו סוארס, שהודחו בשלב רבע הגמר בטורניר הזוגות בידי מיקאל ליודרה וז'ו-וילפריד צונגה.
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ערך מורחב – אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)
באולימפיאדה היחידה אותה אירחה, אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו, השתתפו 465 ספורטאים ברזילאים, והם זכו במספר שיא של 19 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. הציפייה בברזיל הייתה להתברג בין עשר המדינות הראשונות במדליות באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו, אך המשלחת הברזילאית דורגה במקום ה-13. המדליות הושגו ב-12 ענפים שונים.
בג'ודו זכו הברזילאים בשלוש מדליות. רפאלה סילבה זכתה במדליית זהב, ומאירה אגיאר ורפאל סילבה זכו במדליות ארד. אריקה מירנדה ומריאנה סילבה סיימו במקום החמישי ושרה מנזס ופליפה קיטדאי סיימו במקום השביעי. כדורעפני החופים אליסון צ'רוטי וברונו שמידט זכו במדליית זהב, ובטורניר הנשים זכו אגתה בדנרצ'וק וברברה סיישאס במדליית כסף, וטליטה אנטונס ולריסה פרנסה סיימו במקום הרביעי. שייטות ה-49er מרטינה גראל וקאהנה קונזה זכו אף הן במדליית זהב, היחידה בענף השיט. רוברט שיידט בן ה-43 לא הצליח לזכות במדליה אולימפית שישית, וסיים במקום הרביעי בדגם לייזר. גם ז'ורז'ה זריף סיים במקום הרביעי, בדגם פין. ריקרדו סנטוס סיים במקום השביעי בדגם RS:X, פטריסיה פרייטאס סיימה במקום השמיני בתחרות המקבילה לנשים, ואנה ברבשאן ופרננדה אוליביירה סיימו במקום השמיני בדגם 470. המתאגרף רובסון קונסייסאו היה לברזילאי הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית בענף זה. שני מתאגרפים נוספים, מישל בורז'ס ואנדריאה בנדיירה הודחו בשלב רבע הגמר.
באתלטיקה זכה רק ברזילאי אחד במדליה אולימפית, טיאגו דה סילבה, שקבע שיא אולימפי ושיא דרום אמריקאי בקפיצה במוט - 6.03 מטר. תחרות הקפיצה במוט זכתה לתשומת לב רבה, לאחר שהקהל הברזילאי באצטדיון שרק שריקות בוז למתחרהו של דה סילבה על מדליית הזהב, האלוף האולימפי היוצא, הצרפתי רנו לאבילני, שהסתפק בסופו של דבר במדליית כסף. לאבילני השווה את התנהגותו של הקהל להתנהגותו של הקהל הנאצי כלפי ג'סי אוונס באולימפיאדת ברלין (1936), והקהל הגיב בשריקות בוז כלפיו גם בטקס חלוקת המדליות. נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי תומאס באך ואתלטים בכירים גינו את יחס הקהל ללאבילני[1]. פרט להישגו של דה סילבה, אתלטים ברזילאים נוספים רשמו תוצאות נאות: קאיו בונפים סיים במקום הרביעי בהליכה ל-20 ק"מ ובמקום התשיעי בהליכה ל-50 ק"מ, דרלאן רומאני סיים במקום החמישי בהדיפת כדור ברזל ואריקה דה סנה סיימה במקום ה שביעי בהליכה ל-20 ק"מ. נבחרת השליחים בריצת 100X4 מטר סיימה במקום השישי ונבחרת השליחים בריצת 400X4 מטר סיימה במקום השמיני.
המתעמלים הברזילאים זכו בשלוש מדליות. ארתור זנטי איבד את תוארו מלונדון, אך זכה במדליית כסף בטבעות, ובתרגיל הקרקע זכה דייגו היפוליטו במדליית הכסף וארתור מריאנו במדליית הארד. מתעמל נוסף, פרנסיסקו בארטו, סיים במקום החמישי בתרגיל המתח, וארבעתם היו שותפים למקום השישי בו דורגה הנבחרת הברזילאית בקרב-רב. אצל הנשים, דורגה פלאביה סראיבה במקום החמישי בתרגיל הקורה, וסיימה במקום השמיני עם הנבחרת הברזילאית בקרב-רב.
לראשונה זכו ספורטאים ברזילאים במדליות אולימפיות בענף הקאנו/קיאק. חותר הקאנו איסקיאס קיירוז זכה בשלוש המדליות: מדליית כסף במקצה ל-1000 מטר, מדליית ארד במקצה ל-200 מטר ומדליית כסף נוספת במקצה הזוגות ל-1000 מטר, יחד עם ארלון סילבה. הקיאקיסט פדרו דה סילבה סיים במקום השישי בסלאלום. הקלע פליפה וו זכה במדליית כסף בירי באקדח אוויר ולוחם הטאקוונדו מאיקון סייקיירה זכה במדליית ארד. שני לוחמי טאקוונדו נוספים, ונילטון טיישיירה ואיריס סינג, הודחו ברבע הגמר.
בשחייה זכתה רק ברזילאית אחת במדליה אולימפית, פוליאנה אוקימוטו שזכתה במדליית ארד במשחה ל-10 ק"מ במים פתוחים. בבריכת השחייה העפילו חמישה שחיינים ברזילאים למשחי גמר: ז'ואאו גומש ז'וניור (מקום חמישי ב-100 מטר חזה), ברונו פרטוס (מקום שישי ב-50 מטר חופשי), טיאגו פריירה (מקום שביעי ב-200 מטר מעורב אישי), פליפה פרנסה סילבה (מקום שביעי ב-100 מטר חזה) ומרסלו קייריגיני (מקום שמיני ב-100 מטר חופשי). שתיים מנבחרות השליחים העפילו אף הן למשחי הגמר. במשחה ל-100X4 מטר חופשי סיימה הנבחרת במקום החמישי ובמשחה ל-100X4 מטר מעורב במקום השישי. השחיינית הברזילאית היחידה שהעפילה למשחה גמר הייתה אטיינה מדיירוס, שסיימה במקום השמיני במשחה ל-50 מטר חופשי.
בענפי הכדור זכו הברזילאים בשתי מדליות זהב. לראשונה בהיסטוריה הצליחה נבחרת הכדורגל, מחוזקת בניימאר, לזכות במדליית זהב אולימפית, לאחר שגברה על גרמניה בבעיטות הכרעה. ניצחון זה היווה סגירת מעגל עבור הברזילאים, ששנתיים קודם לכן ספגו מידיה של גרמניה את התבוסה הקשה בתולדותיהם, 7-1, בשלב חצי הגמר של מונדיאל 2014 אותו אירחו. הנבחרת השנייה שזכתה במדליית זהב הייתה נבחרת הכדורעף, שגברה במשחק הגמר על נבחרת איטליה. נבחרת הנשים בכדורגל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בבעיטות הכרעה לנבחרת שוודיה, ובמשחק על מדליית הארד הפסידה 2-1 לקנדה. נבחרת הנשים בכדורעף סיימה ללא הפסד את שלב הבתים, אך נכנעה לנבחרת סין ברבע הגמר, והודחה. גם נבחרת הנשים בכדוריד סיימה בראש הבית בשלב המוקדמות, אך הודחה בידי נבחרת הולנד בשלב רבע הגמר. נבחרת הגברים הודחה אף היא בשלב רבע הגמר, בידי צרפת. נבחרות הכדורמים סיימו שתיהן במקום השמיני.
במספר ענפים נוספים רשמו הברזילאים הישגים נאים אף שלא זכו במדליות. נבחרות הרכיבה סיימו במקום החמישי בקפיצות ובמקום השביעי באיוונטינג. מרימי המשקולות פרננדו רייס ורוסאנה סנטוס סיימו שניהם במקום החמישי. נבחרת השחייה הצורנית סיימה במקום השישי. רוכבת האופניים פלאביה אוליביירה סיימה במקום השביעי במרוץ אופני הכביש. כל צמדי הקופצים למים סיימו במקום השמיני בקפיצות הסינכרוניות: לואיז אוטרלו ואיאן מאטוס (3 מטר גברים), הוגו פריזי וג'קסון רונדינלי (10 מטר גברים), ז'וליאנה ולוסו וטאמי טקאגי (3 מטר נשים), ואינגריד אוליביירה וג'ובאנה פדרוסו (10 מטר נשים). הטניסאי תומאס בלוצ'י הודח בשלב רבע הגמר בידי רפאל נדאל, וגם מרסלו מלו וברונו סוארס הודחו בשלב רבע הגמר בטורניר הזוגות.
מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים |
לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באולימפיאדות הקיץ:[2]
| אולימפיאדה | זהב | כסף | ארד | סך הכל |
|---|---|---|---|---|
| אולימפיאדת אנטוורפן (1920) | 1 | 1 | 1 | 3 |
| אולימפיאדת פריז (1924) | 0 | 0 | 0 | 0 |
| אולימפיאדת אמסטרדם (1928) | לא השתתפה | |||
| אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) | 0 | 0 | 0 | 0 |
| אולימפיאדת ברלין (1936) | 0 | 0 | 0 | 0 |
| אולימפיאדת לונדון (1948) | 0 | 0 | 1 | 1 |
| אולימפיאדת הלסינקי (1952) | 1 | 0 | 2 | 3 |
| אולימפיאדת מלבורן (1956) | 1 | 0 | 0 | 1 |
| אולימפיאדת רומא (1960) | 0 | 0 | 2 | 2 |
| אולימפיאדת טוקיו (1964) | 0 | 0 | 1 | 1 |
| אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) | 0 | 1 | 2 | 3 |
| אולימפיאדת מינכן (1972) | 0 | 0 | 2 | 2 |
| אולימפיאדת מונטריאול (1976) | 0 | 0 | 2 | 2 |
| אולימפיאדת מוסקבה (1980) | 2 | 0 | 2 | 4 |
| אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) | 1 | 5 | 2 | 8 |
| אולימפיאדת סיאול (1988) | 1 | 2 | 3 | 6 |
| אולימפיאדת ברצלונה (1992) | 2 | 1 | 0 | 3 |
| אולימפיאדת אטלנטה (1996) | 3 | 3 | 9 | 15 |
| אולימפיאדת סידני (2000) | 0 | 6 | 6 | 12 |
| אולימפיאדת אתונה (2004) | 5 | 2 | 3 | 10 |
| אולימפיאדת בייג'ינג (2008) | 3 | 4 | 10 | 17 |
| אולימפיאדת לונדון (2012) | 3 | 5 | 9 | 17 |
| אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) | 7 | 6 | 6 | 19 |
| אולימפיאדת טוקיו (2020) | 7 | 6 | 8 | 21 |
| סך הכל | 37 | 42 | 71 | 150 |
לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]
בענפי הקיץ:[3]
| ענף | זהב | כסף | ארד | סך הכל |
|---|---|---|---|---|
 שיט |
8 | 3 | 8 | 19 |
_pictogram.svg){kind=small} כדורעף |
5 | 4 | 2 | 11 |
 אתלטיקה |
5 | 3 | 11 | 19 |
 ג'ודו |
4 | 3 | 17 | 24 |
_pictogram.svg){kind=small} כדורעף חופים |
3 | 7 | 3 | 13 |
 כדורגל |
2 | 5 | 2 | 9 |
_pictogram.svg){kind=small} התעמלות מכשירים |
2 | 3 | 1 | 6 |
 איגרוף |
2 | 2 | 4 | 8 |
 שחייה |
1 | 4 | 10 | 15 |
| קאנו/קיאק |
1 | 2 | 1 | 4 |
 קליעה |
1 | 2 | 1 | 4 |
 רכיבה |
1 | 0 | 2 | 3 |
 שחייה במים פתוחים |
1 | 0 | 1 | 2 |
 גלישת גלים |
1 | 0 | 0 | 1 |
 סקייטבורדינג |
0 | 3 | 0 | 3 |
 כדורסל |
0 | 1 | 4 | 5 |
 טאקוונדו |
0 | 0 | 2 | 2 |
 טניס |
0 | 0 | 1 | 1 |
 קרב חמש מודרני |
0 | 0 | 1 | 1 |
| סך הכל | 37 | 42 | 71 | 150 |
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הוועד האולימפי הברזילאי (בפורטוגזית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רנו לאבילני: "החזקתי את הדמעות בפנים עד שלא יכולתי עוד", באתר וואלה!, 17 באוגוסט 2016
- ^ "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-14 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-14 במרץ 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
| מדינות אמריקה במשחקים האולימפיים | ||
|---|---|---|
|
