נמל התעופה אילת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נמל התעופה אילת
הכניסה לנמל התעופה אילת
הכניסה לנמל התעופה אילת
נתוני השדה
קוד IATA
‏ETH‏
קוד ICAO
‏LLET‏
סוג השדה אזרחי
תאריך הקמה 1949
תאריך סגירה 18 במרץ 2019
מפעיל רשות שדות התעופה
עיר סמוכה אילת
קואורדינטות 29°33′14″N 34°57′17″E / 29.55389°N 34.95472°E / 29.55389; 34.95472
גובה מעל פני הים 13 מטר (42 רגל)
האתר הרשמי
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
03/21 6,234 1,900 אספלט
(למפת אילת רגילה)
Israel Eilat location map.svg
 
הר יהושפט
הר יהושפט
נמל התעופה אילת
נמל התעופה אילת
תרשים נמל התעופה

נמל התעופה אילת על שם יעקב הוזמן הידוע בקיצור כנמל התעופה אילת היה נמל תעופה ששכן בלב העיר אילת, בצמוד ובמקביל לכביש 90 (כביש הערבה). הנמל שימש בעיקר לטיסות סדירות בתוך הארץ, לשדה דב (תל אביב), לנתב"ג ולחיפה, לפעילות פרטית ולחלק קטן מהטיסות הבינלאומיות הפוקדות את אילת (מטוסי סילון קטנים ובינוניים עד סדר גודל של בואינג 757), שכן רוב הטיסות הבינלאומיות לאילת וממנה, נחתו בנמל התעופה עובדה. מספר הנוסעים המרבי ששירת בשנה בטיסות הפנים והחוץ הוא כמיליון וחצי נוסעים. נמל התעופה נסגר ב-18 במרץ 2019[1] לאחר חנוכתו של נמל התעופה רמון בתמנע, כ-18 קילומטר מצפון לעיר.

לקראת סגירתו של שדה דב ב-1 ביולי 2019, נבחנה פתיחתו המחודשת של נמל התעופה לצד נמל התעופה רמון.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר אילת נוסדה בשנת 1949, עם סיום מבצע עובדה וכיבוש אום רשרש. נמל התעופה באילת הוקם בידי חיל האוויר עם תום מלחמת העצמאות בשנת 1949. תנופת הפיתוח באילת בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 וריחוקה ממרכז הארץ, הובילו לחנוכתו של קו תעופה סדיר מנמל התעופה לוד (נמל התעופה בן-גוריון), ולאחר מכן גם אל נמל התעופה חיפה.

בדצמבר 1950 נוסדה חברת "ארקיע", שנקראה בתחילה "אילתה", כהמשכה הישיר של חברת אווירון. ארקיע אשר הפעילה מטוסי 89-DH ו-C-46 קומנדו הפכה למוביל העיקרי בנמל, ולצידה הפעילה חברת אל על טיסות במטוסי C-46 קומנדו בקו לוד-אילת.

בשנת 1964, הוארך המסלול ל–1,500 מטר ונבנה מסוף נוסעים קטן. בשנת 1969, הוארך המסלול לאורכו הנוכחי – 1,900 מטר. בשנת 1975 החלה התעניינות של חברת תיירות סקנדינבית באילת, ובאותה שנה נחתה בנמל טיסת השכר הראשונה של חברת קימבר סטרלינג מדנמרק. מאז החלו פוקדים מטוסי שכר את נמל התעופה בקביעות בטיסות בינלאומיות מאירופה. מגבלות התפעול בנמל התעופה לא אפשרו נחיתת מטוסים גדולים מסוג בואינג 707, דאגלס DC-8, מקדונל דאגלס DC-10 ודומיהם, ואלה החלו עושים שימוש בנמל התעופה עובדה.

בהסכם השלום עם ירדן שנחתם ב-1994, הוחלט להעביר את הפעילות מנמל התעופה של אילת אל נמל התעופה בעקבה, נמל התעופה הבינלאומי המלך חוסיין, ולשנות את שמו ל"נמל התעופה הבינלאומי עקבה-אילת השלום". הסכם זה לא יצא לפועל.

בשנת 2006 שופצו בית הנתיבות ומסלול הטיסה בנמל בעלות כוללת של 5.5 מיליון ש"ח.

ב-18 במרץ 2019 המריאה הטיסה האחרונה מנמל התעופה אילת.

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן נתוני התעבורה בנמל בין השנים 20102015[3]:

שנה 2010 2011 2012 2013 2014 2015
נוסעים (פנים) 1,056,752 1,293,254 1,394,900 1,448,423 1,463,682 1,424,098
תנועות מטוסים (פנים) 18,298 18,455 18,248 17,663 18,966 19,392
נוסעים (בינ"ל) 124,316 137,353 118,372 121,395 94,585 61,230
תנועות מטוסים (בינ"ל) 1,370 1,466 1,006 1,074 821 691

בשנת 2015 עברו 61,230 נוסעים ב-691 טיסות בינלאומיות (לשם השוואה בשיא פעילות התעופה הבינלאומית בשדה ב-2011, עברו בשדה 139,353 נוסעים ב-1,466 טיסות בינלאומיות), ו-1,424,098 נוסעים ב-19,392 טיסות פנים ארציות (הכוללים גם תיירים שבאו בטיסת פנים מנתב"ג לאילת ולא בטיסה ישירה מחו"ל). בשיא פעילותו בתחילת המאה ה-21 חלפו בו מעל מיליון וחצי נוסעים בשנה (רובם בטיסות פנים).

עתידו של שטח הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פתיחת נמל התעופה רמון הוכנה בשנת 2015 מתאר חדשה לפיתוח מתחם נמל התעופה הישן, על שטח הכולל 772 דונמים. במסגרת התוכנית מתוכננים לקום בחלקו הצפוני שכונת מגורים חדשה עם כאלף יחידות דיור לצד מוסדות משלימים כגון גנים, בתי ספר, בתי כנסת, גינות ציבוריות וכדומה. בדרום המתחם מתוכנן אזור תיירות חדש, עם רצועת מלונות חדשה שתכלול מעל אלפיים חדרי מלון לצד טיילת חדשה (על תוואי מסלול ההמראה), שטחי מסחר ובילוי ואטרקציות תיירותיות שונות. אזור התיירות החדש ייצור רצף בין אזור המלונות על החוף לאזור שכונות המגורים במרכז העיר, שהופרדו בעבר על ידי מסלול ההמראה ושטחי השדה. מצפון מזרח לשדה החלו בהכשרת שטח להקמת קריית ספורט חדשה לעיר.

בנוסף מתוכנן קו רכבת קלה שאורכו כ-27 קילומטר על תוואי כביש 90. הקו נועד לחבר בין מסוף הגבול בטאבה, מדרום לאילת, לנמל התעופה רמון מצפון לעיר. חלק ממסלול הרכבת יעבור לאורך מתחם שדה התעופה אילת ואזורי התיירות והבילוי הסמוכים אליו.

בטרם ימומשו תוכניות הבינוי העתידיות על פי התכנון תחילה ישקיעו בחיבור אזור המלונות ממזרח לשדה אל שכונות המגורים ממערב לו במספר כבישי רוחב, חלקו הדרומי של השדה המגיע עד סמוך לרצועת החוף יפותח בעלות של כ-50 מיליון שקלים כפארק עירוני ירוק לבילוי וספורט ואירועים בפארק, מבנה הטרמינל הישן עצמו ישופץ ויוסב למרכז תרבות רב תכליתי שיכלול אודיטוריום לכנסים והופעות והצגות, ולצידו מתחם מרוצף גדול למסיבות ענק רבות משתתפים. בשלב השני יתאפשר בהדרגה פיתוח חלקו הצפוני של המתחם כאזור מגורים ובחלקו הדרומי תוספת חדרי מלון ואטרקציות תיירות נוספות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נמל התעופה אילת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]