נמל התעופה עובדה

נמל התעופה עוֹבְדָה / בח"א 10
סמל בסיס חיל האוויר עובדה
נתוני השדה
קוד IATA VDA קוד ICAO LLOV
סוג השדה	ציבורי/צבאי
מפעיל	רשות שדות התעופה, חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה	אילת
קואורדינטות	29°56′24″N 34°56′9″E
גובה מעל פני הים	1,492 רגל 455 מטר
נמל התעופה עובדה
‏ מסלולי טיסה
כיוון מגנטי	אורך		סוג מסלול
	רגל	מטר
02R/20L	9,843	3,000	אספלט
02L/20R	8,530	2,600	אספלט
עובדה

מטוס כפיר C-2 בכניסה לבסיס עובדה

המסוף האזרחי של נמל התעופה עובדה

נמל התעופה עוֹבְדָה הוא נמל תעופה השוכן בבקעת עוֹבְדָה, כ-40 ק"מ צפונית לאילת. נמל התעופה הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי (בח"א 10), והוא משמש גם לקליטת הטיסות הבינלאומיות לאילת. שיכון המשפחות של הבסיס נחשב באופן רשמי ליישוב ששמו מחנה יוכבד. בנמל שני מסלולי המראה מקבילים: האחד באורך 2,600 מטר, עבור התעופה האזרחית, והשני באורך 3,000 מטר, עבור התעופה הצבאית.

בסיס חיל האוויר

היסטוריה

בסיס עובדה הוא אחד משני בסיסי חיל האוויר אשר הוקמו על ידי חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית (US Army Corps of Engineers) בעקבות פינוי בסיסי חיל האוויר בסיני, בהתאם להסכמי קמפ דייוויד. בסיס עובדה נועד להחליף את בסיס עציון על שמו הוא נקרא "כנף 10" והוא נושא אף את סמלו של בסיס עציון, בעוד שבסיס רמון נועד להחליף את בסיס איתם. תכנונם המקורי של שני הבסיסים היה דומה לזה של הבסיסים שהוחזרו בסיני. כוח חלוץ של הכוח האמריקני לבניית הבסיסים החל להגיע לישראל כבר בנובמבר 1978 זמן קצר לאחר חתימת הסכם השלום. מטה פרויקט בניית שדות התעופה שכן בבית יבמ ואילו ניהול הבנייה וצוות המהנדסים תפסו את בניין מלון פלאס בתל אביב.

שני הבסיסים נבנו על פי תוכניות כמעט זהות. בכל בסיס נבנו עשר מערכות של דירים תת-קרקעיים, בכל מערכת שישה דירים למטוסים. בהתאם לדרישתו של מפקד חיל האוויר, האלוף לפידות, חלקים נרחבים מתכנון הבסיס, כולל תכנון הדירים התת-קרקעיים, נעשה על ידי אדריכלים ומתכננים ישראלים. עוד בטרם החלה הבנייה דרשה ישראל שינויים שונים בתוכניות הבנייה. כך למשל, שונו מסלולי הסעת המטוסים באופן שיאפשר פינוי מהיר של מסלולי ההמראה. בסופו של התכנון מתוך 105 מרכיבים מבניים של כל בסיס, 70 היו זהים לבסיסי חיל האוויר בסיני, איתם ועציון. לתאום בניית הבסיסים מטעם משרד הביטחון מונה תת-אלוף משה ברטוב, נווט חיל האוויר.

בדיקות תנאי הקרקע במקום המיועד לבסיס החלו באביב 1979. על אף שקווי המתאר של מבני הבסיסים ומסלולי התעופה היו זהים, הרכב הקרקע היה שונה באופן משמעותי בשני המיקומים, דבר שחייב התאמות ושיטות בנייה שונות. בעובדה שכבות הקרקע העליונה מורכבת בעיקר מטין, חול וחצץ כתוצאה מסחף שטפונות, בעוד ששכבת הסלע נמצאת כ-40 מטר מתחת לפני הקרקע. הרכב הקרקע הצריך עבודות נרחבות להידוק שכבת הקרקע העליונה בטרם תחילת עבודות הבנייה. כמו כן נדרשו עבודות נרחבות להטיית ערוצי שטפונות חורף, לצורך כך נחפרה תעלת הטיה לאורך 15 ק"מ אשר תוכננה להכיל אף שטפונות נדירים בעוצמתם.

בשטח המיועד לבסיסים נערך סקר ארכאולוגי בטרם תחילת הבנייה וכן היה צורך במבצע נרחב לפינוי נפלים מן השטח. אתר בסיס עובדה שימש כמטווח לחיל האוויר ובמקום היו מסלולי דמה כמטרות להפצצה. מבצע פינוי הנפלים בעובדה היווה אתגר מיוחד כיוון שלא ניתן היה לגלותם עם מגלי מוקשים לאחר שחלקן התחפרו בעומק הקרקע. תחילה לקח על עצמו משרד הביטחון את משימת פינוי הנפלים, אולם משהסתבר גודל המשימה ומורכבותה, הובא ציוד לגילוי מתכות מארצות הברית. צפיפות המתכות שהתגלתה בשטח הייתה גדולה מאד, לעתים עד 100 חתיכות מתכת בשטח של כ-150 מ"ר, דבר שעיכב את תחילת עבודות הבנייה. בנובמבר 1979 הושלמה רוב עבודת חשיפת הנפלים, אולם צוות קטן של חיל הנדסה נותר בשטח לאורך כל עבודות הבניה. אף בעת חפירת דירים תת-קרקעיים התגלו פצצות נפל נוספות, חלקן התפוצצו בעת שהוזזו על ידי כלי העבודה.

רוב הפועלים שעבדו בבניית שדות התעופה הגיעו מתאילנד, פורטוגל והפיליפינים. בעובדה רוב הפועלים היו תאילנדים. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שהובאו למדינה עובדים זרים באופן נרחב ומאורגן, עובדה שעוררה התנגדות רבה בהסתדרות העובדים ואף בקרב תושבי דימונה וירוחם, לשם נהגו פועלים מאתר רמון להגיע בזמנם החופשי.

השלמת שדות התעופה והפיכתם למבצעיים הייתה תנאי שהציבה ישראל לפינוי חצי האי סיני. בגלל לוח הזמנים הדוחק בניית הבסיסים התקדמה עוד בטרם הושלמו כל תוכניות הבנייה, ללא סדר לוגי מקובל בתחום הנדסת הבניין. הפועלים הזרים בבסיסים עבדו בשבוע עבודה של 60 שעות, 10 שעות עבודה ביום, שישה ימים בשבוע. בבסיס עובדה, במשך תקופה של שישה שבועות לקראת סיום הפרויקט הוארך יום העבודה ל-12 שעות ביום, שישה ימים בשבוע. בשיא תקופת הבניה, בשנת 1981, עבדו בכל אחד מאתרי הבסיסים למעלה מ-2,500 פועלים. בחודש נובמבר 1980, מיד לאחר שהושלם מסלול הנחיתה בבסיס עובדה, הנחית האלוף דוד עברי מטוס קרב במקום, זאת עוד בטרם הושלמה בניית הבסיס.

ב-18 באוקטובר 1981 הועבר מטוס הכפיר הראשון לבסיס עובדה, שישה מטוסי כפיר נוספים נחתו במקום ב-8 בנובמבר בטקס חנוכת הבסיס בנוכחות ראש הממשלה מנחם בגין, הרמטכ"ל רפאל איתן ומפקד האוויר דוד עברי. זמן קצר אחר כך הועברה לבסיס טייסת שלמה. ב-17 במאי 1982 הועברו הבסיסים באופן רשמי לידי צה"ל בטקס בבסיס רמון, במעמד שר הביטחון אריאל שרון, אולם הבנייה במקום נמשכה עד חודש יולי. סך עלות הפרויקט הייתה 1.05 מיליארד דולר, סכום שחרג רק בכ-30 מיליון דולר מן התקציב המקורי של הפרויקט. עלות בניית בסיס עובדה הייתה כמחצית מסכום זה.

בשנת 1988 עברו מבסיס עובדה שתי טייסות הקרב (מטוסי כפיר) שהיו מוצבות בו באופן קבוע, והוא הפך מ"כנף 10" ל"בח"א 10". במהלך זה הפך הבסיס לבית הספר למקצועות התעופה (ביסמ"ת) של חיל האוויר (בית הספר עבר ממקומו הקודם בבסיס חיל האוויר סמוך לקיבוץ חפץ חיים).

בשנת 1995 נחטף מטוס בואינג 707 איראני לישראל, המטוס הונחת בבסיס עובדה בליווי מטוסי קרב. באוגוסט 1995 אירע בבסיס אחד ממקרי הרעלת המזון החמורים בתולדות צה"ל כאשר נגד נפטר וכ-300 חיילים חלו לאחר שאכלו בחדר האוכל של הבסיס. בשנת 2000 נחטף מטוס טופולב רוסי שהיה בטיסה מדאגסטן למוסקבה, המטוס הונחת בעובדה בליווי מטוסי F-15 איגל. בשנת 2004 עם יציאת מטוסי ה-F-4 פנטום משירות בחיל האוויר, אוחסנו מטוסי הפנטום בבסיס עובדה.

הבסיס כיום

בבסיס חיל האוויר (בח"א 10) שוכנים כיום בית הספר למקצועות התעופה (ביסמ"ת) ובית הספר לקצינים (ביסל"ק) של החיל, ויחידת בקרה מקומית הדרכתית, המכשירה למקצועות הבקרה. בנוסף, מוצבים בבסיס מטוסי קרב התופסים כוננות יירוט 24 שעות ביממה כנגד איומים אוויריים פוטנציאליים מאזור הדרום. החל מסוף שנת 2008, מתקיימת במחנה עובדה טירונות רובאי 02 של פלוגה אחת, לאחר פירוקו של בסיס הטירונים בזיקים ומעבר הפלוגות השונות של הבסיס למקומות שונים. בשל היותו מרוחק מריכוזי אוכלוסייה, משמש הבסיס גם לתרגילי טייסות חיל האוויר הפורסות בבסיס מעת לעת. הבסיס מארח מדי שנה מאז 2003 גם את סדנת "דגל כחול". כמו כן, שימש הבסיס באירועים בהם היה נדרש להנחית מטוסים חטופים. ב-2005 נפתחה בבסיס טייסת 115 ("טייסת הדרקון המעופף"), המכונה גם "הטייסת האדומה". תפקידה הוא להוות את "הכח האדום" באימוני אוויר-אוויר וקרקע-אוויר בין כוחות ביום האויב מהטייסת לבין הטייסת התורנית שמגיעה לאימון בבסיס. בטייסת משרתים מטובי הטייסים הישראליים, על מטוסי F-16 A ("נץ") ומסוקי AH-1 קוברה ("צפע").

נמל התעופה האזרחי

בשנת 1982 הקימה רשות שדות התעופה מסוף אזרחי בבסיס, והוא החל לקלוט טיסות שכר ישירות מאירופה. קודם לכן נחתו טיסות השכר מאירופה בשדה התעופה עציון. בשנת 1988 הוחלט כי טיסות בינלאומיות המביאות תיירים לאילת ינחתו בעובדה במקום באילת. הדבר איפשר את הפעלתם של מטוסי נוסעים גדולים כגון בואינג 767 וגדולים ממנו, שאינם מסוגלים לפעול בשדה התעופה באילת. מאז נוחתות רוב הטיסות הבינלאומיות לאילת בעובדה, והוא הנמל השני בגודלו בישראל לאחר נמל התעופה בן-גוריון.

מהנמל פועלות טיסות פנים לנמל התעופה דב הוז ולשדה התעופה חיפה, וטיסות עונתיות לרוסיה, צרפת, הולנד, פינלנד, בריטניה ושבדיה. בשנת 2011 עברו דרך הנמל 136,791 נוסעים ב-1,200 תנועות מטוסים‏.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נמל התעופה עובדה בוויקישיתוף

• נמל התעופה עובדה, באתר רשות שדות התעופה
• בסיס עובדה, באתר חיל האוויר הישראלי
• עובדה, באתר Global Security
• יעל ליבנת, ‏30 שנה להקמת בסיס "עובדה", באתר צה"ל, 21 במאי 2012
• The Corps Helped Implement a Peace Settlement between Israel and Egypt with the Construction of Israeli Airbases in the Negev Desert, באתר חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית, 17 בדצמבר 2013 ^{(אנגלית)}

לקריאה נוספת

• Frank N. Schubert, Building Air Bases in the Negev: The U.S. Army Corps of Engineers in Israel, 1979-1982. Office of History, Corps of Engineers and Center of Military History. United States Army, Washington D.C., 1992 (53 MiB, 322 pages).