סוון הראשון, מלך דנמרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוון הראשון
960; דנמרק - 3 בפברואר 1014; גיינסבורו, לינקולנשייר, אנגליה (בגיל 53 בערך)
Sweyn Forkbeard.jpg
סוון באיור מהמאה ה-13
שם בשפת המקור Sveinn Tjúguskegg (בנורדית עתיקה)
Sven Tveskæg (בדנית)
Sweyn Forkbeard (באנגלית)
שם מלא סוון פורקברד
מדינה דנמרקFlag of Denmark.svg  דנמרק
נורווגיהFlag of Norway.svg  נורווגיה
אנגליהFlag of England.svg  אנגליה
מקום קבורה קתדרלת רוסקילדה או קתדרלת לונד
בת-זוג

גונהילד

שושלת
כינוי "זקן המזלג"
אב האראלד הראשון
אם טובה
צאצאים

האראלד
קנוט
גיתה
גונהילד
סנסטלאו
תירה
אסטריד
בת בשם לא ידוע

מלך דנמרק
תקופת כהונה 986 - 1014 (כ־28 שנים)
הקודם בתפקיד האראלד הראשון
הבא בתפקיד האראלד השני
מלך נורווגיה
תקופת כהונה 986 - 995 (כ־10 שנים)
הקודם בתפקיד האראלד הראשון
הבא בתפקיד אולף הראשון
מלך נורווגיה
תקופת כהונה 1000 - 1014 (כ־14 שנים)
הקודם בתפקיד אולף הראשון
הבא בתפקיד אולף השני
מלך אנגליה
תקופת כהונה 25 בדצמבר 1013 - 3 בפברואר 1014 (5 שבועות ו-6 ימים)
הקודם בתפקיד אתלרד השני
הבא בתפקיד אתלרד השני

סוון פורקברדנורדית עתיקה: Sveinn Tjúguskegg, בדנית: Sven Tveskæg, באנגלית: Sweyn Forkbeard, מילולית: "זקן המזלג"; ‏960 לערך - 3 בפברואר 1014) היה מלך דנמרק ואנגליה, ועל חלקים מנורווגיה בסוף המאה ה-10 ותחילת המאה ה-11. בכרוניקות האנגלו-סקסיות הוא מופיע בשם Swegen.‏[1] הוא היה בנו של האראלד הראשון "כחול השן" ואביו של קנוט הגדול.

באמצע שנות השמונים של המאה ה-10 מרד סוון נגד אביו ותפס את כס המלכות. האראלד הוגלה ומת זמן קצר לאחר מכן, בנובמבר 986 או 987. בשנת 1000, בסיועו של האציל אריק האקונסון, תפס סוון את השלטון ברוב שטחה של נורווגיה. ב-1013, זמן קצר לפני מותו ולאחר מאבק ממושך, הוא הפך להיות המלך הדני הראשון של אנגליה.

משפחתו וראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטים רבים על חייו של סוון שנויים במחלוקת. החוקרים חלוקים על הדיווחים השונים והסותרים לעתים קרובות על חייו כפי שמופיעים במקורות בני זמנו, כמו "הכרוניקות האנגלו-סקסיות", "מעשי הבישופים של המבורג" מאת אדם מברמן ומחזור העולם, יצירה מהמאה ה-13 מאת הסופר האיסלנדי סנורי סטורלוסון.‏[2] דיווחים סותרים על שנותיו האחרונות של סוון מופיעים גם בשיר הלל למלכה אמה, יצירה בלטינית מהמאה ה-11 לכבודה של כלתו של סוון, אמה מנורמנדיה, יחד עם הכרוניקה של ג'ון מווסטר מאותה תקופה.

"המילון הביוגרפי הלאומי הבריטי" מציין ששם אמו של סוון לא ידוע, אך "האנציקלופדיה הדנית הגדולה" מזהה אותה בשם טובה (Tove) מוונדלנד המערבית. אותו מקור מזהה את אשתו של סוון כגונהילד, אלמנתו של אריק המנצח, מלך שוודיה,‏[3] המילון הביוגרפי הלאומי הבריטי מסכים עם היותה אלמנתו של אריק, אך מתאר אותה כאחותו של בולסלאב הראשון, דוכס פולין, ששמה לא ידוע.

התייחסויות שליליות רבות על סוון התבססו על כתביו של אדם מברמן. על פי כמה חוקרים הוא התייחס לסוון בפרט ולסקנדינביה בכלל בעין בלתי אוהדת ובחוסר סובלנות. אדם האשים את סוון בהיותו פגני מורד, שרדף נוצרים, מרד באביו וגירש בישופים גרמנים מסקונה ומזילנד. על פי אדם, סוון הוגלה על ידי חבריו הגרמנים של אביו, הודח והוחלף באריק המנצח שמשל בדנמרק עד מותו ב-994 או 995.

באופן כללי נתקלים ההיסטוריונים בבעיות בטענותיו של אדם, כמו הדיווח שסוון הוגלה לסקוטלנד לתקופה ארוכה של 14 שנים. כפי שחוקרים רבים מציינים, הוא בנה כנסיות בדנמרק לאורך כל תקופת מלכותו, כמו בלונד (כיום בדרום שוודיה) וברוסקילדה והוביל את הפלישות הדניות כנגד אנגליה.

הפלישות לאנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרוניקות של ג'ון מוולינגפורד (1250-1225 לערך) מתעדות את מעורבותו של סוון בפלישות כנגד אנגליה בשנים 10021005, 10061007 ו-10091012 כנקמה על טבח שביצעו האנגלים במתיישבים הדנים בנובמבר 1002. מקובל לחשוב שלסוון היה אינטרס אישי במעשי הנקמה, שכן אחותו, גונהילד ובעלה היו בין קורבנות הטבח.

ב-10031004 ניהל סוון מערכה בוסקס ובמזרח אנגליה, אך רעב אילץ אותו לשוב לדנמרק ב-1005. פלישות נוספות התרחשו ב-10061007 וב-10091012 פיקד תורקל הגבוה על פלישה ויקינגית לאנגליה. ההיסטוריון סיימון קיינס מפקפק באפשרות שסוון תמך בקיומן של פלישות אלה, אך "בכל מקרה, הוא מיהר לנצל את התוצאות של פעולותיו של צבאו של תורקל.‏[4]

כמה מהחוקרים טוענים שהשתתפותו של סוון בפלישות התבקשה עקב מצבו הכלכלי הקשה לאחר שהוא אולץ לשלם כופר כבד. הוא היה זקוק להכנסה משלל הפלישות. הוא הרוויח סכומים נכבדים ממסים (Danegeld) שהוא גבה במהלך הפלישות. ב-1013 דווח שהוא פיקד אישית על כוחותיו בפלישה בהיקף מלא לאנגליה.

הכרוניקה של פיטרבורו בת התקופה מציינת:

עוד לפני חודש אוגוסט הגיע המלך סוון והצי שלו לסנדוויץ'. הוא חלף במהירות על פני מזרח אנגליה אל תוך שפך הנהר האמבר ולאורך נהר טרנט עד שהגיע לגיינסבורו. הרוזן אותרד וכל ממלכת נורת'מבריה קדו לו במהרה כפי שעשו אנשי ממלכת לינדזי ולאחריהם אנשי חמשת הערים (Five Boroughs). הוא לקח בני ערובה מכל מחוז. כאשר הוא הבין שכל האנשים כפופים לו, הוא ציווה שכוחותיו יקבלו אספקה וסוסים. הוא עבר דרומה עם החלק הראשי של כוח הפלישה, בעוד שחלק אחר של הכוח, יחד עם בני הערובה, יצא בראשות בנו קנוט. לאחר שהוא הגיע לדרך ווטלינג, הם המשיכו לאוקספורד ותושבי העיר קדו לו ומסרו לו גם בני ערובה. משם הם עברו לוינצ'סטר ותושביה גם הם עשו זאת ומשם מזרחה ללונדון.‏[5]

אך תושבי לונדון גילו התנגדות קשה, בשל העובדה שהמלך אתלרד ותורקל הגבוה, שערק לשורותיו, עמדו אישית בראש הכוחות שהגנו על לונדון. סוון פנה מערבה לבאת', שם הברונים נכנעו לו ומסרו לו בני ערובה. אנשי לונדון הלכו בעקבותיהם, מתוך חשש מנקמתו של סוון אם התנגדותם תארך זמן רב מדי. אתלדרד שלח את בניו אדוארד ואלפרד לנורמנדי, והוא עצמו נסוג אל האי וייט ולאחר מכן הצטרף לבניו בגלות.‏[5] ביום חג המולד 1013 הוכרז סוון כמלך אנגליה.

כשהוא קובע את מרכז שלטונו בגיינסבורו שבלינקולנשייר, החל סוון לארגן את ממלכתו העצומה, אך ב-3 בפברואר 1014 הוא מת לאחר שהוא שלט על אנגליה במשך חמישה שבועות בלבד. גופתו החנוטה הועברה לדנמרק לקבורה בכנסייה שהוא בנה בעצמו. על פי המסורת מדובר על קתדרלת רוסקילדה, אך סביר יותר שהייתה זו הכנסייה בלונד שבסקונה (כיום חלק משוודיה).‏[6] בנו הבכור של סוון, האראלד השני, ירש אותו כמלך דנמרק, אך הצי הדני באנגליה הכריז על אחיו הצעיר קנוט כמלך. באנגליה, שלחו אנשי המועצה המלכותית לקרוא לאתלרד, שעם שובו מהגלות בנורמנדי באביב 1014, הצליחה לגרש את קנוט מאנגליה. אך קנוט שב והוכתר כמלך אנגליה ב-1016 ובסופו של דבר מלך על דנמרק, נורווגיה, חלקים משוודיה, פומרניה ושלזוויג.

בנו של סוון, קנוט, ובניו של קנוט, הרולד "קל הרגלים" והארדיקאנוט, מלכו על אנגליה במשך 26 שנים. לאחר מותו של הארדיקאנוט, חזר כתר אנגליה לידיו של בית וסקס כאשר הוכתר המלך אדוארד המודה (מלך 1066-1042).

צאצאיו של סוון דרך בתו אסטריד ממשיכים למלוך בדנמרק עד היום. אחת מצאצאיותיו, מרגרטה הראשונה, נישאה ב-1469 לג'יימס השלישי, מלך סקוטלנד. לאחר שג'יימס השישי, מלך סקוטלנד ירש את כתר אנגליה ב-1603, הפכו שוב צאצאיו של סוון להיות מלכי אנגליה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי אנגליה
ממלכת מרסיה | בית וסקס | המלכים הנורמנים | בית פלנטג'נט | בית לנקסטר | בית יורק | בית טיודור | בית סטיוארט | בית הנובר | בית וינדזור
אגברט | אתלוולף | אתלבאלד | אתלברט | אתלרד הראשון | אלפרד | אדוארד הראשון | אלפווארד | אתלסטאן | אדמונד הראשון | אדרד | אדוויג | אדגר | אדוארד השני | אתלרד השני | סוון (מדנמרק) | אתלרד השני | אדמונד השני | קנוט (מדנמרק) | הרולד הראשון (מדנמרק) | הארדיקאנוט (מדנמרק) | אדוארד השלישי | הרולד השני | אדגר אתלינג