ססואולו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ססואולו (קומונה)
Sassuolo
פיאצה גריוואלדי
פיאצה גריוואלדי
מדינה איטליהאיטליה  איטליה
מחוז אמיליה-רומאניהאמיליה-רומאניה  אמיליה-רומאניה
נפה מודנה
ראש העיר ג'יאן פרנצ'סקו מנאני
בירת הקומונה סאסואלו עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 38.4 קמ"ר
גובה 121 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בקומונה 40,801 (ינואר 2020)
 ‑ צפיפות 1,062.52 נפש לקמ"ר (ינואר 2020)
קואורדינטות 44°33′06″N 10°47′08″E / 44.551666666667°N 10.785555555556°E / 44.551666666667; 10.785555555556 
אזור זמן UTC +1
https://www.comune.sassuolo.mo.it
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ססואולואיטלקית: Sassuolo, מבוטא: [sasˈswɔːlo], באמיליאנית: (אנ'): Sasōl) היא עיירה, קומונה והמרכז התעשייתי של נפת מודנה, שבמחוז אמיליה-רומאניה בצפון איטליה. העיירה ניצבת מדרום לנהר סצ'יה, דרומית מערבית לעיר מודנה. נכון לינואר 2020 אוכלוסייתה מונה 40,801 תושבים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין ודאות לגבי מקור השם ססואולו וישנן מספר השערות בנושא. ההשערות המקובלות ביותר בקרב ההיסטוריונים הן שתיים: לפי הראשונה, מקור השם הוא בשמן שמאז ימי קדם היה מצוי באזור בשפע, וכונה באותה עת "אוילו די סאסו" (שמן סלע), ואילו לפי ההשערה השנייה השם נובע מהביטוי הלטיני "סקסום סולום" (קרקע סלעית), המציין את המקום המדויק בו היו ההתיישבויות הראשונות באזור.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הברונזה עד תקופת הקיסרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים ארכיאולגיים שנמצאו במאה ה-19 מעידים על התיישבות באזור ססואולו החל מתקופת הברונזה התיכונה, אז הייתה מיושבת בידי תרבות הטראמרה. לאחר מכן בתקופת הברזל יושב האזור בידי שבט ליגורי הנקרא פריניאטס אך אלו נדחקו להרי האפנינים בידי הקלטים משבט הבויי (Boii) שהחל להתיישב באדמות הללו בתחילת המאה ה-4 לפנה"ס.

התקופה הקלטית- המאות ה-4 עד ה-1 לפנה"ס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ססואולו המודרנית שוכנת בלב טריטוריה שנוסדה כאמור בידי שבט הבויי, טריטוריה שהשתרעה על פני המישורים המתונים והחגורה ההררית שבין בולוניה ופארמה. הבויים יחד עם שבט האינסבורי היו האוכלוסייה שהפגינה את ההתנגדות העזה ביותר לכיבוש הרומאי בצפון איטליה מה שכונה גאליה קיסיאלפינה. והכניעה שלהם במאה השנייה לפני הספירה, מסמלת את תחילת התהליך של השתלטות התרבות הרומאית על צפון איטליה. במהלך תקופה זו, האוכלוסייה המקומית אימצה את המנהגים והמסורות הרומאיות, והשפה הלטינית החלה להתפשט, כשהיא חופפת בהדרגה את השפה הגאלית ומעניקה חיים למצע הקלטי שעדיין שורד בשפות הגאלו-איטלקיות, ש"הניב הסאסולי" הוא אחד מהן.[2]

התקופה הרומית- המאה ה-1 לפנה"ס עד המאה ה-5 לספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות להתיישבות בססואולו בתקופה הרומית נמצאו בחפירות שנערכו בשנים 2006–2007 בגבעות מנוטיגיביו, בהן נמצאו שרידי יסודות מבנה שהיה מוקדש לאלה מינרווה הממצאים מהמבנה מחולקים לארבע תקופות שונות, המוקדמת ביותר מתוארכת למאה הראשונה לפני הספירה, ושלוש האחרות לתקופה הקיסרית (המאוחרת ביותר למאה ה-5 או ה-6 לספירה) עם זאת השרידים הרומאים העתיקים ביותר שנמצאו בחפירה במונטיגיביו, הם של תנור המתוארך לסוף המאה השנייה לפני הספירה, ששימש ליצירת לבנים בין השאר לבניית המבנה המדובר.[3]

ימי הביניים והעידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להסיק שמץ של נוכחות לומברדית בססואולו משמו של הכפר סן מיקאלה די מוצ'אטי שנמצא בססואולו של היום המשמר שם של יישוב קדום בעל מוצא לומברדי ברור (פולחנו של המלאך מיכאל היה נפוץ מאוד בקרב העמים הגרמאנים).[4]

תקופת די קנוסה ודלה רוסה 1039– 1373[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם ססואולו מוזכר לראשונה בשטר נוטריוני משנת 980. בשנת 1039 הוא הפך לחלק מתחומי הטריטוריה של מרקיז טוסקנה בוניפאציו השלישי (מוכר גם כבוניפאציו די קנוסה), והועבר לאחר מכן בשנת 1076 ליורשת היחידה שנותרה לו בתו מטילדה. עם מותה של מטילדה בשנת 1115, הצליח הכפר להשיג עצמאות הן מצד מודנה והן משליטי טוסקנה החדשים, והפך לעיירה חופשית.[1] בשנת 1178 אנשי ססואולו כרתו ברית עם הקומונה של מודנה שחודשה בשנת 1187.[5] לאחר הברית הפך הכפר להיות תחת חסותה של משפחת אצילים ממודנה משפחת דלה רוסה שסייעה לבצר אותו והצליחה לשמור עליו עד התבוסה של מנפרדו דלה רוסה בשנת 1373, אז קיבלו עליהם הססואולים את שלטונה של משפחת אסטה, בתמורה לזכות לשאוב מים מנהר הסצ'יה הסמוך.

תקופת ד'אסטה 1373–1499[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת שלטונה של משפחת אסטה, שהחלה כשבראשה עומד אלברטו החמישי, איבדו אזרחי ססואולו את עצמאותם ממודנה ונאלצו לשלם מיסים חדשים, אך קיבלו פטור מתשלום חובותיהם הישנים. אלברטו החמישי נפטר בשנת 1393 והוחלף על ידי בנו ניקולו השלישי, שהיה אז בן עשר בלבד. בשנת 1432 הפקיד ניקולו את הניהול של ססואולו והשטחים הסמוכים בידי שרו ג'קופו ג'יגוליולי, אך זה כשל במשימה כשב-1434 האזור כולו נפל לעוני כבד ועד סוף המאה הוחלפו מספר פודסטים שניסו לנהל את ססואולו[6] עבור שלושת ילדיו של ניקולו, המרקיזים לבית אסטה, לאונלו (1441–1450), בורסו (1450–1471) שקיבל את התואר דוכס מודנה ורג'ו וארקולה (1471–1499). לבסוף, בשנת 1499, ניתנה ססואולו על ידי ארקולה הראשון, שהפך לדוכס פרארה, לאדון של קארפי, ג'יברטו פיו השני.[1]

דיוקנו של בורסו ד'אסטה שצויר בידי בלטאסארה ד'אסטה. בורסו הפך את המצודה העתיקה של ססואולו למעון נופש מפואר.[1]

תקופת פיו 1499–1599[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שג'יברטו פיו כבר גסס ב-1499 (הוא נפצע במלחמה נגד חייליו של דוכס ולנטינו צ'זארה בורג'ה), את השליטה קיבל בנו, אלסנדרו, שהיה אז בן שתים עשרה בלבד. ג'יברטו נפטר ב־26 בספטמבר 1500, ומי שתפקדה בפועל כשליטה הייתה אשתו של ג'יברטו, אלאנורה בונטיווגיליו, בתו של אדון בולוניה ג'ובאני בונטיווגיליו. בשנת 1503 קיבלה האלמנה פיו מהדוכס אלפונסו הראשון ד'אסטה, את הרשות לארגן ירידים פטורים ממס בססואולו, הנקראים ירידי אוקטובר, ונערכים עד היום.

בשנת 1505 החל אלסנדרו פיו, שהתבגר קמעה למשול במקום אמו. עם זאת, תקופתו התאפיינה במאבקים הנוראיים בין האפיפיורות למשפחת אסטה, שכתוצאה מהם נאלץ אלסנדרו למסור לתקופה קצרה את ססואולו לשליטת משפחת אסטה ממודנה. לאחר מכן כשחזרה ססואולו תחת חסותו דאג אלסנדרו להרחיב את העיר ברמה האורבנית, ובנה את פיאצה גריוואלדי ואת מגדל השעון הסמוך. אלסנדרו נפטר בטרם עת בשנת 1517 (או בשנת 1518[7]), ואמו אלאנורה תפסה את השלטון בשם נכדה ג'יברטו השלישי, האחרון שעלה לשלטון בתקופת שלום, ועסקה בעיקר בשיקום ובשיפוץ טירת פיו, שנבנתה במאה הקודמת על ידי בורסו ד'אסטה.

ג'יברטו השלישי נפטר ללא צאצאים זכרים, ולכן מי שירש אותו היה בן דודו ארקולה, שדאג לחידוש החקיקה הססאולואית על ידי פרסום בשנת 1561, של מה שמכונה "חוקי ארקולה פיו", מתוך כוונה לאשר את עצמאות ססואולו באופן סופי מהאדונים של מודנה.[1]

האדון האחרון של ססואולו היה מרקו השלישי פיו די סבויה, בנו של ארקולה, בתחילה תחת שלטונו של דודו אניאס, כשעוד היה צעיר מכדי לשלוט. ולאחר מכן בעצמו, מרקו נהג להתנגד לעליונותם של משפחת אסטה ממודנה ורצה כי שלטונו יהיה שקול לאחרים, ולכן הוא השתתף בכמה סכסוכים גם באיטליה וגם באירופה, כמו זו של פלנדריה. עם זאת, משפחת אסטה לא אהבה את שאפתנותו של מרקו, והוא הותקף בעת ביקורו במודנה בנובמבר 1599, ונפטר מפצעיו כעבור שבעה עשר ימים ללא שהותיר יורש זכר. וססואולו למרות התנגדותו של דודו של מרקו, אניאס, חזרה שוב לשליטת משפחת אסטה.[1]

תקופת ד'אסטה השנייה 1599–1796[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובה של משפחת אסטה לשלטון, ניתנו הרשאות חדשות לאזרחים, כמו אפשרות הגירה ופטור ממיסים מסוימים. ססואולו החלה להתפתח ככפר נופש וכבר בספטמבר 1609, בזמן ממשלת צ'זארה ד'אסטה, אשתו של הדוכס וילדיה עברו להתגורר באזור פאלאצ'ינה דלה קזינה, כדי ליהנות מהאוויר הצח שהיה ניתן לנשום שם. הדוכס פרנצ'סקו הראשון ד'אסטה, ששלט בין השנים 1629 ל-1658, רצה להעצים את פאר ססואולו, לשם כך הוא הזמין את האדריכל ברטלומיאו אבנציני כדי שיהפוך את טירת פיו לארמון אמיתי. ציורי קיר הוזמנו מהצייר הצרפתי ז'אן בולאנייר והבדים מאמנים כמו סלבטור רוזה וגוארצ'ינו. ממשיכי דרכו של פרנצ'סקו הראשון תרמו עוד יותר לקישוט הארמון והכפר כולו, ובמיוחד פרנצ'סקו השלישי (1737–1780), שדאג גם לבניית דרך ונדלי, שקישרה את ססואולו עם טוסקנה והוחלפה מאוחר יותר על ידי דרך ג'יארדיני.[8]

דיוקן של פרנצ'סקו הראשון ד'אסטה, מאת דייגו ולסקז, 1638. היצירה נשמרת כיום בגלריית אסטנזה במודנה.

הכיבוש בידי נפוליאון ותקופת ד'אסטה האחרונה 1796–1859[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-18, ליתר דיוק ב-14 בנובמבר 1796, נכבשה ססואולו בידי כוחותיו של נפוליאון בונפרטה ועברה תקופה של משבר כלכלי גדול, שנגרם כתוצאה מהמאבקים הפנימיים התכופים בין הפרו-צרפתים לאנטי-צרפתים. בשנת 1814, לאחר שהצליחה לנצח את נפוליאון, שבה דוכסות מודנה עם ססואולו בתוכה, להיות תחת חסותה של משפחת אסטה. הדוכס החדש פרנצ'סקו הרביעי ניסה להחזיר את האיזון הפוליטי של התקופה שלפני נפוליאון, אך נתקל בהתנגדות של הססואולאים, שרצו את איחוד איטליה. ב-11 ביוני 1859 פרנצ'סקו החמישי ממשיך דרכו נכנע להתנגדות של אנשי ססואולו וכך הגיע לסיומה שלטונה של משפחת אסטה ושל מודנה בססואולו. הרפורמה המחוזית בשטח באה לאחר מכן, כאשר ססואולו הופרדה באופן סופי מפיוראנו, שהייתה בעבר חלק ממנה וכיום היא עירייה אוטונומית.[9]

איחוד איטליה ומלחמות העולם 1859–1945[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר איחוד איטליה שהתרחש באמצע המאה ה-19 עברה ססואולו תקופה של פיתוח עירוני וגידול אוכלוסין משמעותי. המועצה העירונית-שמרנית ליברלית, ששלטה בעיירה בין 1860 ל-1902, הורתה על הקמת גשר סאסואולו-וג'יה מעל נהר הסצ'יה (1872) וכביש שחיבר את העיירה עם הכפר ההררי של מונטיגביו (1863). בנוסף, הוקמו מסילות הרכבת ססואולו-מודנה וססואולו רג'ו אמיליה שנחנכו בשנים 1883 ו-1892 בהתאמה. עם החונטה הדמוקרטית, לעומת זאת ששלטה החל מ-1902, ססואולו וסן מיקאלה די מוצ'אטי נהנו משירותים ציבוריים חדשים, כמו חשמל, קו הטלפון (1908), בניין בית הספר (1909) ובניין סניף הדואר.[9]

החל משנת 1914, בד בבד עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, עלו לשלטון רצף של קתולים וסוציאליסטים (1920–1921) עד עלייתה של המפלגה הפשיסטית בשנת 1923. עם נפילת משטרו של בניטו מוסוליני בשנת 1943, גדלה נוכחותם של כוחות אנטי-פשיסטים באזור ססואולו, והחל מנובמבר של אותה שנה החלו לקום קבוצות ראשונות של פרטיזנים בעיקר בהרים. בשנת 1945 הפציצו בעלות הברית את מחוז בורגו ונציה הסמוך ואת הגשר מעל נהר הסצ'יה. וב־23 באפריל 1945 שוחררה ססואולו סופית על ידי כוח המשלוח הברזילאי של צבא ברזיל.[9]

1945- היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזיק הנוכחי בתור הדוכס המשולב של מודנה, המחזיק גם בתואר "הלורד מססואולו" אמור להיות תאורטית הנסיך לורנץ מבלגיה, ארכידוכס אוסטריה-אסטה. עם זאת, חוקת איטליה משנת 1947 אינה מכירה במפורש בתארים של אצולה.

בשנות החמישים החלה צמיחה בססואולו עקב התפתחות תעשיית האריחים, והפכה את ססואולו למרכז תעשייתי חשוב.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ססואולו ממוקמת באזור המרכזי מערבי של מחוז אמיליה-רומאניה, על גדתו הדרומית של נהר סצ'יה. היא מרוחקת כ-44 ק"מ מבירת המחוז בולוניה, ושוכנת 17 ק"מ דרומית-מערבית לעיר מודנה ו-20 ק"מ דרומית-מזרחית לעיר רג'ו אמיליה.

והיא גובלת בעיירות פורמיינה, פיוראנו מודנזה וילהלונגה ו-סלווארולה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בססואולו הוא חם וממוזג עם גשמים לאורך כל השנה.


אקלים בססואולו
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 5.4 8.2 12.5 16.9 21.8 26 29 28.3 24.2 18.3 11.9 6.4 17.4
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -0.8 0.7 3.9 7.5 7.5 15.1 17.3 14.1 14.1 9.6 5.3 0.6 8.5
משקעים ממוצעים (מ"מ) 61 59 69 80 71 61 44 60 71 93 101 77 847
מקור: .[10]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית ססואולו מונה 40,801 תושבים נכון לינואר 2020[11] מתוכם 19,945 גברים ו-20,856 נשים. כמו ברוב איטליה גם בססואולו הדת השלטת היא הנצרות הקתולית, עם זאת יש מיעוט של מוסלמים, עדי יהוה ואוונגליסטים.[12]

בססואולו מתגוררים לא מעט תושבים זרים ונכון ל-31 בדצמבר 2019 מתגוררים בה 5,677 אזרחים זרים מ-89 מדינות, להלן עשר הקבוצות עם הנוכחות הגדולה ביותר:[13]

מדינה תושבים
1 מרוקו 1,720
2 אלבניה 755
3 גאנה 637
4 רומניה 470
5 אוקראינה 326
6 סין 275
7 תוניסיה 250
8 מולדובה 164
9 פולין 154
10 הפיליפינים 126

דיאלקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניב הססואולי שייך לקבוצת השפות הגאלו-איטלקיות שמקורן בשפות הקלטיות ויחד עם הצרפתית הם חלק ממשפחת השפות הגאלו-רומאניות. יתר על כן, כל הניבים הלשוניים הממוקמים מצפון לקו לה ספציה-רימיני (שהניב הססאולי בתוכם) מהווים שפות רומאניות מערביות, מה שהופך את קו לה ספציה-רימיני לגבול הלשוני הארוך ביותר בעולם הרומאני.

הדמיון המובהק לצרפתית הוא אינו כתוצאה משליטה כלשהי בזמן האחרון, זהו שיתוף של מצע לשוני קלטי המשותף בין השפות הגאלו-איטלקיות, הצרפתית והאוקסיטנית.

הניב הססואולי, יחד עם הניב הפיוראני, קשור באופן מהותי לאזור סקנדיאנו-רוביירה-קסטלארנו, איתו הוא חולק את מאפייניו העיקריים, ובכך מבדל את עצמו מהניב של אזרחי מודנה.[14]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה של ססואולו מורכבת משני ענפים עיקריים, תעשייה ותיירות, כשהצמיחה התעשייתית של ססואולו החלה לאחר מלחמת העולם השנייה בשנות החמישים. האדמה החרסיתית שבאזור היוותה חומר גלם לייצור אריחי קרמיקה, וכיום שמונים אחוז מכל אריחי הקרמיקה האיטלקיים מיוצרים כאן, כאשר למעלה מ־300 מפעלי קרמיקה פועלים באזור ססואולו והעיר כיום היא מרכז ענף האריחים לא רק באיטליה אלא גם אחת מיצרניות האריחים החשובות בעולם.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף של סן מיקאלה די מוצ'אטי עם נהר הסצ'יה ברקע.

ענף מרכזי נוסף בכלכלה של ססואולו הוא התיירות, המשלבת טבע עם אתרים היסטוריים וארכיטקטורה.

בהיבט הטבע ניתן לציין את:

  • שביל סצ'יה מסאסולו לפסקאלה שעבר פיתוח מחדש בשנת 2002 והפך יעד לרוכבי אופניים, חובבי ריצה והליכה רגלית. מסלול הטיול מאפשר ליהנות מהטבע הנפרס לצד נהר הסצ'יה.
  • המעיינות התרמיים של סלווארולה, שנמצאים בתוך הכפר בעל אותו השם, והם מהחשובים באיטליה. הם היו ידועים מאז ימי הרומאים ופקדה אותם מטילדה די קנוסה עצמה.

מבחינת ארכיטקטורה ואתרים ניתן לציין את:

כנסיית סן גורג'יו
  • כנסיית סן ג'ורג'יו, שנמצאת בפיאצה מרטירי פרטיג'אני, והיא מקום הפולחן העיקרי בעיר.
  • הכנסייה והמנזר של סן ג'וזפה שנבנתה ב-1640 על חורבותיה של כנסייה שנהרסה.
  • ארמון הדוכס של ססואולו נבנה ב-1634 ותוכנן על ידי האדריכל ברתולומאו אבנציני (Bartolomeo Avanzini).
  • הכנסייה של סן פרנצ'סקו ברוקה נבנתה בשנים 16501653 גם היא בעיצובו של ברתולומאו אבנציני.
  • הטירה של מונטיגיביו, שנבנתה במקור בשנת 920 והושמדה בשנת 1325 ו-1501, רק כדי להבנות מחדש בשנת 1636.[15]
  • סן מיקאלה דה מוצ'אטי או בקיצור סן מיקאלה הוא כפר קטן בו גרים כ־1,600 איש והוא מרוחק 6 ק"מ מססואולו אך נחשב לחלק ממנה. במקור, על פי מסמך משנת 888, השטח היה חלק מחלקות אדמה שנמכרו על ידי דונה ברטה מפיאנצה, לאורך מאות השנים סן מיקאלה היה נתון לשליטתם של כמה לורדים: הראשונים היו מבית קסטלאראנו, ואחריהם גונזאגה, רודגליה, עיריית רג'יו והדוכסים ד'אסטה. לבסוף, ב־1 בינואר 1816 הוא הפך לחלק מססואולו. בסן מיקאלה קיימת כנסייה עם מזבח המתאר את המלאך מיכאל, בית קברות מקומי והיקב היחיד באזור הפעיל מאז שנות השישים.
  • בית הקברות המונומנטלי של סן פרוספרו, שנבנה על ידי האדריכל ג'ובאני לוטי במקום בו נקברו קורבנות המגפה של שנת 1630, החל לשמש לקבורה בשנת 1801. לאחר מכן הוא היה נתון מספר פעמים לעבודות הרחבה עד שהגיע לגודלו הנוכחי בשנת 1924. לבית הקברות צורת "פעמון" וחוצה אותו שדרה מרכזית וארוכה, שבתחתיתה יש כנסייה קטנה.
  • פיאצה גריוואלדי המכונה פיאצה פיקולה שהחלה להיבנות ב-1517 על ידי אלסנדרו פיו, בה ניתן למצוא גם את מגדל השעון, ואת האנדרטה לזכר חללי מלחמת העולם הראשונה שנבנתה ב-1921.
    ארמון הדוכס של ססואולו

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאסואולו נחצית על ידי הכביש המחוזי 467, המחבר אותה לעיירות הסמוכות פיוראנו מודנה ומרנאלו ולעיר רג'ו אמיליה בנוסף מגיע אליה הכביש הארצי 724, המחבר אותה למודנה.

נמל תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה של ססואולו (איט') נחנך בשנת 1982 ומשמש בעיקר לתעופה ספורטיבית. נמל התעופה הבינלאומי הקרוב ביותר לססואולו הוא נמל התעופה גוליילמו מרקוני (אנ') שבבולוניה, שמרוחק כ-40 ק"מ מססואולו.

רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל האזור העירוני של ססואולו מגיעים שני קווי רכבת המחברים את ססואולו עם רג'יו אמיליה ומודנה: רכבת רג'יו אמיליה-ססואולו, מסתיימת בתחנת ססואולו רדיצ'י, ורכבת מודנה-ססואולו, לה יש שתי תחנות, קוואטרופונטי וססואולו.

לפני שהושלמה בשנת 1928 הרכבת החשמלית, השתמשו תושבי ססואלו במה שהם כינו בניבם "אל טריין דל קוק" או "רכבת הדחיפה", מכיוון שהגיעה למודנה בזכות שיפוע האזור ובעזרת עגלה מלאה חצץ, ששימשה כדחיפה ראשונית. כך מדווח במסמך מיום 7 בפברואר 1926, שפורסם במגזין השבועי " קוריירה דל אפנינו".[16]

תחנת הרכבת בססואולו 1990

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספורט הפופולרי ביותר בססואולו הוא כדורגל ומועדון הכדורגל הבכיר של העיר הוא ססואולו קלצ'יו, שהוקם בשנת 1920. הקבוצה משחקת בליגה האיטלקית הבכירה הסרייה א' מאז עונת 2013/2014 לאחר שזכתה באליפות הסרייה ב' בעונת 2012/2013.

בעונת 2016/2017 השתתפה ססואולו לראשונה בליגה האירופית לאחר שסיימה את עונת 2015/2016 במקום השישי בליגה. סאסולו היא אחת ממספר מצומצם של מועדונים יחד עם אמפולי, לגנונו, פרו פטריה, קארפי וקסאלה. מעיר שאינה עיר בירה מחוזית ששיחקו בליגה הבכירה באיטליה והיא השלישית אי פעם מבין הקבוצות הללו שהעפילה למפעלים האירופים.[17] הקבוצה כבר לא מארחת את משחקיה בעיר, לאחר שעברה תחילה לאצטדיון אלברטו ברגליה במודנה, שהיה הבית הזמני של ססואולו החל משנת 2008 בעת ששיחקה בסרייה ב'. והיום היא משחקת באצטדיון מפיי-סיטיה דל טריקולורה (לשעבר סטאדיו ג'יגליו) ברג'ו אמיליה.

הקבוצה השנייה בחשיבותה בעירייה, פי.סי.אס סן מיקאלה ססואולו, המייצגת את סן מיקאלה די מוצ'אטי ומשחקת בליגה החמישית באיטליה.

קבוצת הכדורגל של ססואולו נגד נאפולי ספטמבר 2014
כדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ססואולו וולי קבוצת כדורעף הנשים של ססואולו שיחקה בסרייה א'1 עד עונת 2008/2009, אך לאחר מכן הודיע ​​המועדון על פרישה מפעילות תחרותית בגלל בעיות כלכליות. אקדמית הנוער של ססואולו לכדורעף משחקת בסרייה א'2 ואף זכתה בגביע א'2 של איטליה בשנת 2018. כדורעף הגברים מיוצג על ידי המועדון וירטוס ססואולו, שבשנות השבעים והשמונים שיחק בסריה א'1 וזכה בגביע האיטלקי בעונת 1980/1981. מועדון זה הפסיק את פעילותו באופן סופי בשנת 2002. מועדון כדורעף נוסף בשם ססואולו איי.אס.די משחק בליגה השלישית של איטליה.

אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־26 במאי 1999, השלב ה -12 בג'ירו ד'איטליה הסתיים בססואולו עם ניצחונו של מריו צ'יפוליני.

מתקני ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון אנצו ריצ'י, שימש את ססואולו קלצ'יו עד העלייה לסרייה ב' ב־27 באפריל 2008.

פאלאפגנלי, אולם מקורה המשמש לכדורעף, ממוקם במתחם בית הספר.

מסלול אתלטיקה, שנמצא במתחם בית הספר, נחנך בשנת 2001 ונמצא בבעלות חברת דלתא אתלטיקה ססואולו.

אנשים ראויים לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פיירנג'לו ברטולי (1942–2002), זמר.
  • אנדראה ברטוליני (נולד ב-1973), נהג מכוניות מרוץ.
  • קטרינה קאסלי (נולדה ב-1946), זמרת.
  • פבריציו ג'יוואנארדי (יליד 1966), נהג מכוניות מרוץ.
  • ג'וזפה מדיצ'י (1907–2000), פוליטיקאי.
  • אנדראה מונטרמיני (נולד ב-1964), נהג מכוניות מרוץ.
  • ליאו מורנדי (1923–2009), ממציא, קרמיסט.
  • פיליפו "נק" נביאני (נולד ב-1972), זמר-יוצר.
  • גרציאנו פטוצ'י (נולד ב-1955), פוליטיקאי.
  • קמילו רויני (נולד ב-1931), קרדינל.
  • אלסנדרו קונטי (נולד ב-1980), זמר, אמן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ססואולו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Dalle origini ai Pio - Sassuolonline, web.archive.org, ‏3 במרץ 2008
  2. ^ Maurizio Toscano, Giuseppe Romagnoli, Atlante dei siti fortificati della provincia di Viterbo, Italia (X-XV secolo). Fonti e metodi per la ricostruzione della rete insediativa bassomedievale, X, Universitat Politàcnica de València, 2020-10-01 doi: 10.4995/fortmed2020.2020.11545
  3. ^ Sassuolo romana - Sassuolonline, web.archive.org, ‏31 ביולי 2016
  4. ^ MARA MINIATI, SALVO D'AGOSTINO, ARCANGELO ROSSI (a cura di), Enrico Fermi e l'Enciclopedia Italiana, Roma, Istituto della Enciclopedia Italiana, 2001, 191 pp., ill., Nuncius 17, 2002, עמ' 723–724 doi: 10.1163/182539102x00315
  5. ^ Girolamo Tiraboschi, Dizionario topografico-storico degli stati Estensi. Opera postuma, tipogr. Camerale, 1825. (באיטלקית)
  6. ^ Statistica Generale degli Statiestensi, 1849. (באיטלקית)
  7. ^ Attilio Zuccagni-Orlandini, Corografia fisica, storica e statistica dell'Italia e delle sue isole corredata di un atlante, 1845. (באיטלקית)
  8. ^ Seicento e Settecento - Sassuolonline, web.archive.org, ‏28 בדצמבר 2016
  9. ^ 1 2 3 Dall'Ottocento ad oggi - Sassuolonline, web.archive.org, ‏2016-12-14
  10. ^ Clima Sassuolo: temperatura, medie climatiche, pioggia Sassuolo. Grafico pioggia e grafico temperatura Sassuolo - Climate-Data.org, it.climate-data.org
  11. ^ Statistiche demografiche ISTAT, demo.istat.it
  12. ^ Comunita' religiose e luoghi di culto della provincia di Modena, Visit Modena (באיטלקית)
  13. ^ Statistiche demografiche ISTAT, demo.istat.it
  14. ^ Paola Benincà, Dialetti d’Italia e dialetti d’Europa, Quaderns d’Italià 8, 2003-11-03, עמ' 11 doi: 10.5565/rev/qdi.132
  15. ^ "(in Italian) IL CASTELLO DI MONTEGIBBIO - www.sassuoloturismo.it". אורכב מ-המקור ב-2017-01-09. 
  16. ^ Al trein dal cocc - Sassuolonline, web.archive.org, ‏20 בדצמבר 2016
  17. ^ Sassuolo e l'Europa: solo due non capoluoghi di provincia ce l'hanno fatta - TUTTOmercatoWEB.com, www.tuttomercatoweb.com (באיטלקית)