ספיר סלוצקר עמראן
 | |
| לידה |
26 בנובמבר 1990 (בת 33) אורנית, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום מגורים |
תל אביב-יפו |
  | |
ספיר סלוצקר עמראן (נולדה ב־26 בנובמבר 1990 באורנית) היא עורכת דין לזכויות אדם ופעילה פמיניסטית מזרחית. ממובילות פורום הדיור הציבורי, מאבק תושבי דרום תל אביב נגד גירוש מבקשי מקלט, מאבק תושבי גבעת עמל, המאבק לשחרור יונתן היילו והמאבק לשחרור אסירות נפגעות אלימות המרצות עונשי מאסר ארוכים בגין עבירות הריגה נגד בני זוגן שהתעללו בהן.
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלוצקר עמראן פעילה בזרם השמאל המזרחי, מתמקדת בנושאים הקשורים לזכויות נשים, עוני, להט"ב, נפגעות ונפגעי אלימות, וכן בנושא חופש המחאה ואלימות משטרתית[1]. כותבת באתר שיחה מקומית[2].
היא פעילה משנת 2011 בצוות הדיור הציבורי, המעניק סיוע וייעוץ משפטי לזכאי דיור ציבורי בישראל ופועל לקידום הנושא בספירה הציבורית ובכנסת. ב-2012 הצטרפה לקשת הדמוקרטית המזרחית כדוברת ומנהלת פרויקטים. לקחה חלק בקמפיין לגיוון מגדרי ואתני במערכת המשפט וריכזה את "פורום הפריפריות", קואליציה של פעילים ערבים ויהודים הפועלים לקידום הזכות לדיור (מ-2019 חברה בוועד המנהל של הארגון).
בשנת 2013 יזמה יחד עם כרמן אלמקייס עמוס ופעילים נוספים את הקמפיין הציבורי "צדק ליונתן היילו", שנשפט לעשרים שנות מאסר באשמת רצח ירון איילין, לאחר שזה תקף ואנס אותו במספר מקרים. הקמפיין לשחרורו נמשך חמש שנים וכלל הפגנות רבות והצפת פרטי המקרה בתקשורת ובמדיה החברתית. בשנת 2016 שינה בית המשפט העליון את ההרשעה להריגה וקיצר את עונשו ל-12 שנות מאסר. לאחר שהתקבלה בקשתו לחנינה באופן חלקי, קוצר עונשו והוא שוחרר בשנת 2018 על ידי ועדת השחרורים בתום שמונה שנות מאסר[3]. בחודש יוני 2013 נעצרה יחד עם אלמקייס עמוס במהלך הפגנה נגד קיצוץ קצבאות הילדים והגזירות הכלכליות אשר הוטלו על האוכלוסיות המוחלשות, מול ביתו של שר האוצר, יאיר לפיד.
בשנה זו נבחרה סלוצקר עמראן כאחת מ-100 המשפיעים של המגזין The Marker.[דרוש מקור] ב-2014 הצטרפה לתנועת אחותי למען נשים בישראל, שם ניהלה תוכנית למלחמה באלימות והטרדה מינית כלפי נשים בדיור הציבורי. הביאה להפעלת תוכנית למניעת הטרדה מינית בהכשרה של משטרת ישראל וריכזה את קואליציית "לבי במזרח", שבה חברים 22 ארגונים הפועלים לקידום תרבות מזרחית והקצאה שוויונית של משאבים ציבוריים.
עוד הקימה בשנה זו, יחד עם הפעילה החברתית שירה לבנה, את פרויקט דוקורייטס[4] המספק מידע לפעילים חברתיים על זכויותיהם לתעד ולמחות נגד הפרות זכויות אדם במסגרת החוק הישראלי. הפרויקט כולל אתר מידע אינטרנטי בעברית ובערבית, והפצת עלון מודפס "זכותון למפגינ\ה", המרכז מידע שימושי כגון התנהגות במעצר בזמן הפגנה.
ב-2017 החלה לעבוד באגודה לזכויות האזרח בישראל, שם עסקה בפעילות למען נשים בעוני ולהסדרת מעמדם המשפטי של מבקשי מקלט, וכן ניהלה את מחלקת פניות הציבור של האגודה[5].
במהלך 2018 הייתה פעילה במחאה הציבורית נגד תוכנית לגירוש מבקשי מקלט מישראל, בניגוד לאמנה הבינלאומית להגנה על פליטים. בחודש ינואר השתתפה במחאה מול שרת המשפטים איילת שקד בטקס ההסמכה של לשכת עורכי הדין בבנייני האומה בירושלים[6]. סלוצקר עמראן ופעילות נוספות הניפו שלטים במהלך נאומה של שקד וקראו נגד חוקיותו של המהלך. כמו כן הייתה ממארגני הקמפיין "דרום תל אביב נגד הגירוש", ששיאו בהפגנת בהשתתפות 25,000 מפגינים, בהם תושבי דרום תל אביב, מבקשי מקלט ותומכים נוספים, שהתקיימה ב-24 במרץ 2018 ברחוב לוינסקי בשכונת נווה שאנן בתל אביב[7].
באותה שנה הגישה עתירה לבג"ץ נגד הכוונה להקים גדר סביב תוואי מצעד הגאווה בכפר סבא. בעקבות העתירה איפשרה משטרת ישראל את קיום המצעד בעיר, כמתוכנן[דרוש מקור]. בהמשך הובילה קמפיין תחת הכותרת "באים לקבלנים" במחאה על ליקויי בטיחות בחברת אלקטרה שהובילו לרצף של תאונות קטלניות בענף הבניה[8], במסגרתו התקיימו הפגנות מול בתיהם של מנכ"ל אלקטרה איתמר דויטשר[9], בעלי החברה מייקי ודני זלקינד ובכירים נוספים. בדצמבר 2018 מחתה על הענקת אות הוקרה לזמר אייל גולן בכנסת. סלוצקר עמראן ופעילות נוספות התפזרו באולם בטקס הענקת הפרס וקראו בקול רם תמלילי עדויות של המתלוננות נגד גולן בפרשת משחקי חברה[10][11].
בין השנים 2018–2019 לימדה סלוצקר עמראן במכללה למנהל קורסים בנושאי מאבקים אזרחיים פמיניסטיים ולהטב"קיים. יזמה ומקדמת יחד עם תלמידיה את "ארכי-פרחי" – הארכיון הדיגיטלי הראשון בישראל לתיעוד מאבקים חברתיים, הנמצא בשלבי הקמה[12][13].
בשנת 2019 הובילה מאבק למניעת פינויים של עשרות ניצולי שואה מדיור מוגן במימון ממשלתי[14][15].
קמפיין לשחרור נשים נפגעות אלימות ממאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 2018–2020 הייתה סלוצקר עמראן מהפעילות המובילות בקמפיין לשחרור אסירות המרצות עונשי מאסר ארוכים בגין עבירות הריגה ורצח, אותן ביצעו כנגד בני זוג מתעללים שלא טופלו על ידי רשויות הרווחה והמשטרה. בתחילת הדרך הקמפיין התמקד בדלאל דאוד, ולאחר סיומו המוצלח בשחרורה התרחב גם אל סימונה מורי, נסרין מסראווה ואריקה פרישקין. הקמפיין החל ביוזמתה של תמר דהאן, עובדת סוציאלית שעבודת הדוקטורט שלה הציפה את המודעות לנושא[16]. בשנת 2018 סלוצקר עמראן הקימה מטה מאבק לשחרור הנשים אשר כלל את עו"ס דהאן, איגוד הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ופעילות נוספות. סיפורה של דאוד זכה לתשומת לב תקשורתית רבה וסוקר בהרחבה[17][18].
בעקבות הצלחת הקמפיין וקיצור מאסרן של הנשים, ארגן מטה המאבק כנס בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ב-25 בפברואר 2019, בהשתתפותן של דלאל דאוד וסימונה מורי, שכותרתו "בעל כורחן: נשים נפגעות אלימות שהורשעו בעבירות המתה של בן זוגן המתעלל"[19].
משבר הקורונה 2020[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2020 הקימה יחד עם כרמן אלמקייס עמוס את שוברות קירות: ארגון פמיניסטי לקידום צדק חברתי וכלכלי, במסגרתו יזמה וניהלה קמפיינים בנושאים שונים. עם התפרצות נגיף הקורונה בישראל הוסב עמוד הפייסבוק של ארגון "שוברות קירות" למוקד איסוף פניות, הפצת מידע, גיוס משאבים וריכוז פעולות חירום לטובת משפחות בעוני שנקלעו לקשיים נוספים עקב המשבר. העמוד מחבר בין בקשות עזרה ממוקדות לבין מתנדבים ותורמים המסייעים במזון, חיבור לאינטרנט, טעינת מונה חשמל ותרומת מחשבים וטלפונים ניידים למשפחות הנזקקות להם עבור למידה ועבודה מרחוק. הארגון פעל מול משרדי הממשלה וועדות הכנסת כדי להבטיח הגנה עבור משפחות ואמהות יחידניות הזכאיות לסיוע בשכר דירה שנפגעו מהמשבר. בשל היותם של משקי בית אלו במצב של חוסר יציבות כלכלית ממילא היווה גורם סיכון משמעותי בתקופה שבה עובדים רבים הוצאו לחופשה כפויה או איבדו את עבודתם. בעבודה משותפת עם החמ"ל החברתי, פורום הדיור הציבורי ומרכז אדוה, הצליחו פעילי הארגון לקדם מול משרד השיכון הקלה בתהליך קבלת הזכאות לסיוע בשכר דירה.
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סלוצקר עמראן (2014), המאבק לקורת הגג כמאבק של נשים. ביטחון סוציאלי 94, 199-206
- להשחיר את המחאה של השחורים, באתר ynet, 30 בינואר 2019
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איילת שני, מישהי צעקה "מוות לשמאלנים", ואז אמרה לי "לא את, את בסדר", באתר הארץ, 10 באוקטובר 2019- ספיר סלוצקר עמראן בשיחה מקומית
- האנשים שעושים את תל אביב: ספיר סלוצקר-עמראן Time Out Tel Aviv
- דני קושמרו, "המסתננים מטרידים? שקרנית!", באתר מאקו, 1 בספטמבר 2017
- תלם יהב ויהודה שוחט, "לצעוק, להפגין, להיאבק", באתר "ידיעות אחרונות", 29 בדצמבר 2015
- מרים אלונה אילוז, האקטיביסטיות ששברו את תקרת הבטון מכשירות נשים מוחלשות להנהיג מאבקים, באתר ynet, 19 ביולי 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שכונת הארגזים: היסטוריה של מאבק מזרחי בישראל, קורס בהנחיית ספיר סלוצקר עמראן, המכללה למנהל
- ^ העמוד של ספיר סלוצקר עמראן - שיחה מקומית
- ^ שלי טפיירו, העונש קוצר: האסיר יונתן היילו ישוחרר לאחר 8 שנות מאסר, באתר כאן, 23 ביולי 2018
- ^ דוקורייטס, באתר דוקורייטס
- ^ לי ירון, שב"ס אסר הכנסת טפסי בקשות מקלט לחולות: "יפר את הסדר", באתר הארץ, 6 במרץ 2018
- ^ דנה ירצקי, תיעוד: פעילים נגד גירוש מבקשי מקלט מחו נגד שקד בטקס הסמכה לעורכי דין, באתר וואלה!, 25 בינואר 2018
- ^ אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, מחלוקת הגירוש בדרום ת"א: "למה לא דאגתם לנו קודם?", באתר ynet, 25 בפברואר 2018
- ^ איתי בלומנטל, אסון באתר הבנייה בבת ים: אנטון נהרג, תשעה נחקרו, באתר ynet, 15 באוקטובר 2018
- ^ לי ירון, עשרות בני אדם הפגינו מול ביתו של מנכ"ל אלקטרה בעקבות התאונות באתרי החברה, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2018
- ^ אמיר אלון, "יריקה בפרצוף מצד הכנסת": הנשים שהפגינו נגד אייל גולן, באתר ynet, 11 בדצמבר 2018
- ^ צפי סער, אז רגע, שנאת נשים, אתם בעד או נגד?, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2018
- ^ כרמית ספיר ויץ, עשרות שנים אחרי: אנשי ואדי סאליב והפנתרים השחורים זוכים להכרה, באתר מעריב אונליין, 16 באפריל 2019
- ^ אינס אליאס, הארכיון הפמיניסטי המזרחי יצא לדרך, באתר הארץ, 29 בינואר 2020
- ^ לי ירון, "תנו לנו למות בבית בשקט": המדינה הודיעה שתפנה 45 ניצולי שואה מבתיהם בניגוד לרצונם, באתר הארץ, 2 במאי 2019
- ^ לי ירון, משרד הקליטה: חוזה השכירות של ניצולי השואה שפינויים בוטל יוארך בחמש שנים, באתר הארץ, 15 במאי 2019
- ^ תמר דהאן, למי קראתם רוצחת? | דעה, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2019
- ^ אתי אברמוב, "אני את העונש שלי קיבלתי, אבל מה עם מי שהפקיר אותי?", באתר "ידיעות אחרונות", 20 ביוני 2019
- ^ דלאל דאוד, התחלה חדשה, באתר "ידיעות אחרונות", 25 בספטמבר 2019
- ^ אורן זיו, "אף אחד לא אמר לעצמו: אני אציל את האשה הזו", באתר "שיחה מקומית", 26 בפברואר 2020