שודדי ים יהודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פיראטים יהודים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כוחו של ברברוסה מביס את הליגה הקדושה של קרל החמישי בפיקודו של אנדריאה דוריה בקרב פרבזה בשנת 1538. הנהגת סינאן רייס הייתה המפתח לניצחון העות'מאני.

שודדי ים יהודים היו יורדי ים ממוצא יהודי אשר עסקו בפיראטיות. אמנם קיימים אזכורים מסוימים לתופעה זו כבר בעת העתיקה, ובמיוחד בתקופה החשמונאית, אך לפי תיעודים שונים, נראה כי רוב הפיראטים היהודים פעלו בעיקר בשנים שלאחר גירוש ספרד ופורטוגל.

בעקבות הגירוש מחצי האי האיברי, הפיראטים היהודים תקפו ספינות משלוח שהשתייכו לאימפריה הספרדית. הם ראו בפעולות אלה נקמה על הגירוש והרדיפה הדתית המתמשכת של האינקוויזיציה בעולם הישן וחדש.

הפיראטים היהודיים סייעו בכמה אירועים היסטוריים בעלי חשיבות ובהם, הבסת הצי הספרדי-קיסרי בקרב פרבזה (1583), לכידת צי האוצר הספרדי בשנת 1628, כיבוש חלק מברזיל על ידי הולנד מידי פורטוגל וסיוע לבריטים בכיבוש ג'מייקה הספרדית.

פיראטיות בעולם העתיק: שודדי יפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת ההתיישבות של ממלכת ישראל בארץ ישראל התיישבו היהודים בעיקר סביב האזור ההררי של יהודה ושומרון, הממוקם במרחק מה מהים התיכון, ומכאן תחום הימאות והניווט טרם פותח כראוי. לאחר שנת 142 לפנה"ס, בתקופת החשמונאים נכבשו מספר ערי נמל (ובהם: יפו, אשדוד ועזה) ויהודים נהיו למלחים וליורדי ים.

פיראטים יהודים הוזכרו לראשונה על ידי יוסף בן מתתיהו:

הם בנו לעצמם ספינות שודדים רבות, והרבו לעשות שד וחמס בדרך הים אשר בין סוריה ופניקיה, ובין ארץ מצרים, עד אשר לא יכלה עוד אניה להפליג בים הזה מפחדם וממוראם

מלחמות היהודים, ספר ג', פרק ט'

קיים ציור המתאר ספינת פיראטים העוקבת אחר שתי ספינות סוחר בקבר יאסון בירושלים. הציור מציג שלוש ספינות, האחת ספינת מלחמה שיאסון עומד בה כשבידו חץ וקשת ומתכונן לירות. הציור מתוארך לתחילת המאה ה-1 לפנה"ס. כתוצאה ממרד החשמונאים דעכה הממלכה הסלאוקית, ובעקבותיה גברה תופעת הפיראטיות היהודית, כמו הפיראטיות הערבית שהגיעה מאזור הלבנט[1]. מסעו של פומפיוס ליהודה עשוי להצביע על קשר בין פיראטים יהודים לסיציליאנים. למעשה, מאחר שהיו כל כך הרבה יהודים בים, שחלקם היו פיראטים, בתקופתו של פומפיוס הואשם מתתיהו אנטיגונוס השני בשליחתם בכוונת תחילה[2].

בסופו של המרד הגדול, יהודים שגורשו מהגליל בנו מחדש את יפו, שנהרסה קודם לכן על ידי קסטיוס גאלוס. מוקפים ומנותקים על ידי הרומאים הם בנו מחדש את חומות העיר, והשתמשו בספינות קלות כדי לתקוף ולערער את המסחר ולהפסיק את אספקת התבואה מאלכסנדריה לרומא.

ביולי 67 תקף אספסיאנוס את יפו. אנשי יפו יצאו לים, אולם סערה שהחלה לפני עלות השחר החריבה את הספינות. רבים טבעו, אחרים התאבדו. כ-4,200 איש אשר ניצלו מטביעה נהרגו על ידי הרומאים ויפו נחרבה שוב.

רבים נפלו על חרבם כי קל להם המוות הזה מרדת אל מצולות הים. אולם רוב האנשים נסחפו בזרם הים ונפצו אל צוקי הסלעים, עד אשר אדם הים מדמם למרחוק, והחוף מלא חללים. וכאשר חתרו פליטים והגיעו אל החוף, קמו עליהם הרומאים והמיתום. ומספר הפגרים אשר הקיא הים, היה ארבעת אלפים ומאתיים.

לאחר חורבן יפו בפעם השנייה, אספסיאנוס בנה בה מצודה כדי למנוע מהפיראטים היהודים להשתלט על העיר בפעם השלישית. הרומאים האדירו את ניצחונם על הפיראטים של יפו והנציחו אותו בהנפקת מספר גדול של מטבעות ובו הכיתוב "navalis Judea" (יהודה הימית). קיימת גרסה נוספת שבה רואים את ויקטוריה, אלת הניצחון, עם הכיתוב Victoria Navalis ("ניצחון ימי").

פיראטיות ספרדית פרה-מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – גירוש ספרד

פיראטים יהודים ספרדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הגורמים שהובילו להתפתחותה של הפיראטיות היהודית בעידן זה היו: הידע והמיומנויות בניווט ספינות שכבר היו קיימות בקרב יהודים רבים; יחד עם אלמנט הגירוש מחצי האי האיברי והפיכת היהודים שהוגלו לאויבי המדינה. עידן התגליות התאפשר בחלקו על ידי התקדמות חיונית בניווט שפותחה בבית הספר לקרטוגרפיה מיורקה שהיה בעיקר יהודי, כמו גם בזכות האפמריס של אברהם זכות. זכות היה אסטרונום מלכותי והיסטוריון של פורטוגל עד שנמלט מהאינקוויזיציה. ואסקו דה גאמה אפילו השאיל את שמו לנתבו היהודי גשפר דה גמה. יהודים רבים עבדו גם כנווטי ספינה[3][4][5].

לאחר גירוש היהודים מספרד ופורטוגל, רבים מהם התיישבו באדמות מוסלמיות לחופי הים התיכון, שם זכו ליחס ידידותי יותר. בדומה למוסלמים, שגורשו גם כן מספרד ופורטוגל בשנת 1492, היהודים חיפשו אחר דרך לנקום על אכזריות האינקוויזיציה. הדרך בה בחרו הייתה לשתף את המוסלמים בטכניקות צבאיות חדישות ובחשיפת סודות שהיו בשימוש ספרד ופורטוגל. בנוסף, הם הצטרפו לפיראטיות האנטי-נוצרית במימי הים התיכון. בין הפיראטים נמנו אישים כמו סנאן ראיס ודון שמואל פאלאג'י[3]. לאחר התקיפות, נהגו היהודים למצוא מקלט במושבות העות'ומאניות, כפי שעשו שודדי הים הברברים. בנוסף, נהגו הפיראטים היהודים לתקוף פריבטירים שנשאו כתבי הרשאה מיריבים ספרדיים. בתקופה זו, יהודים רבים היו מעורבים בגיבוי כלכלי של פריבטירים אנטי-ספרדיים.

ניירות ממלכת אנגליה משנת 1521 מפנות עדויות של סנאן ראיס, שהפליג עם ח'יר א-דין פאשה, המכונה "ברברוסה":

באשר לקורון, דווח ברומא לפני כמה ימים כי אנדריאה דוריה נמסר שהפיראט היהודי המפורסם הכין צי חזק כדי לעמוד בספינות הספרדיות שמצטרפות לתשעה-עשר של דוריה

כריסטופר קולומבוס בעצמו הבחין בסמליות הרבה בגירוש היהודים מספרד ומסעות הגילוי בים, כאשר הוא התחיל את יומנו עם הצהרה זו:

באותו החודש שבו הוד מעלתם הוציאו את הצו הגירוש עבור כל היהודים מהממלכה והשטחים, באותו החודש הם נתנו לי את הצו המחייב, עם מספיק גברים, למסע שלי לגילוי להודו.

יומנו של קריסטופר קולומבוס

הפיראטים היהודים של ג'מייקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היום רק כ-200 יהודים מתגוררים בג'מייקה. עם זאת, בשלב כלשהו כ-20% מאוכלוסיית קינגסטון הייתה ממוצא יהודי-ספרדי-פורטוגזי, ואילו ספניש טאון נוסדה על ידי פליטים יהודים. היהודים הראשונים נחתו באי בשנת 1530 רק 40 שנה לאחר שהתגלה על ידי כריסטופר קולומבוס. בתקופת שלטון משפחתו של קולומבוס הורחקה האינקוויזיציה מהאזור. אולם, כשכוחם נשחק והכנסייה החלה לאיים על האנוסים, הם סייעו לכיבוש האי על ידי בריטניה. תחת הבריטים, פורט רויאל ג'מייקה הייתה בית לא רק לפריבטירים אשר נשאו כתבי הרשאה לפעולה נגד הספרדים, שחלקם היו יהודים, אלא הייתה גם ביתה של קהילה יהודית גדולה שגיבתה כלכלית את הפשיטות נגד הספרדים[3].

בשנת 2008 בתי קברות יהודים ישנים התגלו מחוץ לקינגסטון. בחלק מהמצבות קיימים בנוסף לכיתוב עברי גם סימן הפיראטים - עצמות וגולגולות.

הפיראטים היהודים של ג'מייקה קראו לספינותיהם על שם גיבורים יהודים עתיקים ונביאים כמו שמואל הנביא, אסתר המלכה ומגן אברהם. הם התמקדו בספינות סוחר ספרדיות ופורטוגזיות. אחד משודדי הים היהודים המפורסמים ביותר של ג'מייקה היה משה כהן הנריקס, שב-1628 הוביל עם פיט פיטרסזון היין את הלכידה המוצלחת היחידה של צי אוצר הספרדי. הוא המשיך בסיוע לכיבוש ההולנדי של צפון-מזרח ברזיל מידי פורטוגל.

פיראטים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודי הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סנאן ראיס

סנאן ראיס, אשר נקרא "היהודי הגדול" על ידי הספרדים, היה פליט יהודי. משפחתו היגרה מספרד לאימפריה העות'מאנית. הוא הפליג כשודד ים ברברי תחת ח'יר א-דין ברברוסה. מורשתו כוללת את התבוסה של צי הספרדי-הקיסרי בשנת 1538 בקרב פרבזה.

יעקב קוריאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב קוריאל נולד למשפחה יהודית שהתנצרה לאחר גירוש ספרד, כאשר היה ילד. כאיש צעיר, יעקב היה לקפטן בצי הספרדי עד אשר נתפס על ידי האינקוויזיציה. הוא שוחרר על ידי מלחיו, שרובם היו אנוסים בעצמם. גם לאחר המקרה, במשך שנים רבות, המטרה היחידה שלו הייתה נקמה. היו לו שלוש ספינות פירטים תחת פיקודו. מעט מאוד ידוע על מה שקרה לו מאוחר יותר. לפי סיפור המיוחס למקובל ר' חיים ויטאל, באחרית ימיו הוא חזר בתשובה, עלה לארץ, למד קבלה בגליל ואף זכה להיקבר ליד האר"י הקדוש בצפת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדוארד קריצלר, שודדי ים יהודים בקריביים: סיפורם של הרפתקנים יהודים, שהקימו אימפריה בעולם החדש, בחיפוש אחר אוצרות, חופש דת - ונקמה, כנרת, זמורה ביתן, 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Malkin, Irad; Hohlfelder, Robert L. (September 1, 1988). Mediterranean Cities: Historical Perspectives. Routledge. p. 81.
  2. ^ Jahn, Johann (1859). Jahn's Biblical Archaeology. Newman and Ivison. p. 123.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Kritzler, Edward (November 3, 2009). Jewish Pirates of the Caribbean. Anchor. pp. 59–60.
  4. ^ Lendering, Jona. "Cilician Pirates". Retrieved 2010-05-27.
  5. ^ Lendering, Jona. "Jewish Pirates". Retrieved 2010-05-27.