צ'אנגג'נג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף צ'אנג ג'נג)
המשגר צעדה ארוכה 3B

צ'אנגג'נג או צעדה ארוכהסינית: 长征, בפין-יין: Chángzhēng, "המצעד הארוך" – על שם מצעדו המפורסם של מאו דזה־דונג[1]) הוא שמה של משפחת משגרי לוויינים וחלליות מתוצרת סין העממית. המשגרים פותחו ומיוצרים על ידי "חברת התעשייה החומה הגדולה של סין" (China Great Wall Industry Corporation).

במשפחת משגרי צעדה ארוכה חמישה דגמים עיקריים (לחלקם גם דגמי משנה):

  • צ'אנגג'נג 1: פיתוחו החל בשנת 1965. משגר מדגם זה שימש את סין לשיגור הלוויין הראשון שלה לחלל בשנת 1970. משגר זה אינו מיוצר עוד.
  • צ'אנגג'נג 2: משגר תלת־שלבי, שוגר לראשונה בשנת 1974. אורכו 31 מטרים (אם כי יש דגמים ארוכים יותר) ומשקלו 191 טון. מסוגל לשגר מטען במשקל 2,200 ק"ג למסלול נמוך בחלל.
  • צ'אנגג'נג 3: שוגר לראשונה בשנת 1984. אורכו 43.25 מטרים ומשקלו 200 טון. יכול לשגר מטען במשקל 1,500 ק"ג למסלול גבוה בחלל. המשגר יצא משימוש.
  • צ'אנגג'נג 4: שוגר לראשונה בשנת 1986. אורכו 42 מטרים ומשקלו 249 טון. כושר הנשיאה שלו מגיע ל־4 טון למסלול נמוך ו־1,500 ק"ג למסלול גבוה.
  • צ'אנגג'נג 5: הדור הבא של סדרת הצ'אנגג'נג, שוגר בהצלחה בנובמבר 2016.[2]
  • צ'אנגג'נג 6: משגר המיועד ללוויינים קטנים. שיגור בכורה בוצע בשנת 2015.
  • צ'אנגג'נג 7: גרסה חדשה של משגר לוויינים שנועד להחליף לבסוף את הדגם הנפוץ צ'אנגג'נג 4.[דרושה הבהרה] שיגור בכורה בוצע ביוני 2016.[3]
  • צ'אנגג'נג 8: המשגר מבוסס על צ'אנגג'נג 7. הוא יכול לשאת עד 5,000 ק"ג למסלול מסונכרן-שמש בגובה 700 ק"מ. שיגור בכורה בוצע בשנת 2020.
  • צ'אנגג'נג 9: סופר משגר שנמצא עדיין בתחילת פיתוחו, הוא מיועד לשאת 130,000 ק"ג למסלול לוויני נמוך' או 50 טון למסלול לירח.[4] התכנון להביא ציוד וטיסות מאוישות לירח בשנות ה-2030.[5]
  • צ'אנגג'נג 11: משגר תלת שלבי מונע בדלק מוצק, המשוגר מרכב ייעודי. נועד לשיגור מהיר של לוויינים. שיגור בכורה בוצע בשנת 2015.

סין העממית מציעה את המשגרים שלה במחיר זול לצורך שיגור לוויינים, ואכן, בעקבות המחסור החמור באמצעי שיגור והדרישה המוגברת לשיגור לוויינים לחלל, ניצלו זאת מדינות שונות. המשגרים הסיניים נחשבים לאמינים ויש להם תקלות מועטות.

מגבלות אמריקאיות על שיגור לוויינים מסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית הובילה מהלך שמטרתו לנוון את יכולתה של סין לשגר לוויינים על בסיס מסחרי, בטיעון העיקרי של חשש מדליפת טכנולוגיות רגישות לסין, וסיוע לתוכנית הטילים הבליסטיים של המדינה. כתוצאה מאיסור מוחלט של הממשל האמריקני על חברות מארצות הברית לשגר לוויינים באמצעות טילים סיניים נפגעה מאוד היכולת המסחרית של סין לשגר לוויינים, שכן המגבלות האמריקאיות נוגעות גם ללוויינים הכוללים מרכיבים שמיוצרים בארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'אנגג'נג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוכר בתקשורת המערבית כ־Long March
  2. ^ שיגור בכורה למשגר לונג מארץ 5, אתר nasaspaceflight מתאריך 2 בנובמבר 2016
  3. ^ שיגור הבכורה של משגר צ'אנג ז'נג 7 שידור ב-YouTube מיוני 2016
  4. ^ China could become a major space power by 2050 מגזין מדע פופולרי, ג'פרי לין ופ' סינגר] 18 בדצמבר 2018
  5. ^ China Working on a New Heavy-Lift Rocket as Powerful as Saturn V קייל מיזוקאמי, 20 במרץ 2018