פאלקון כבד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פאלקון כבד
Falcon Heavy cropped.jpg
הפאלקון הכבד על כן השיגור 39A במרכז החלל קנדי, בהכנות לטיסת הבכורה שלו
ייעוד משגר חלליות למסלולים LEO, GTO, TLI, ולמאדים.
משפחה פאלקון
יצרן ספייס איקס
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
עלות שיגור 90-150 מיליון דולר (2017)
היסטוריית שיגורים
סטטוס פעיל
אתרי שיגור בסיס חיל האוויר ונדנברג
מרכז החלל קנדי
שיגורים 1
הצלחות 1
שיגור ראשון 6 בפברואר 2018[1]
מטענים ידועים טסלה רודסטר אדומה
יכולת
מטען ל־LEO 63,800 ק"ג
מטען ל־GTO 26,700 ק"ג
מטען ל־TLI 16,000 ק"ג
מידע נוסף
גובה 70 מטרים
קוטר 3.66 מטרים
משקל 1,400,000 ק"ג
שלבים 2
מאיץ ראשון
מספר מאיצים 2
מספר מנועים 9
סוג מנוע מרלין D1
דחף 15.2 מגה ניוטון (בגובה פני הים)
מתקף סגולי בריק - 304 שניות
בגובה פני הים - 275 שניות
זמן בעירה לא ידוע
דלק RP-1/חמצן נוזלי
שלב ראשון
מספר מנועים 9
סוג מנוע מרלין D1
דחף 7.6 מגה ניוטון (בגובה פני הים)
מתקף סגולי בריק - 304 שניות
בגובה פני הים - 275 שניות
זמן בעירה 170 שניות
דלק RP-1/חמצן נוזלי
שלב שני
מספר מנועים 1
סוג מנוע מרלין D1 (לשימוש בריק)
דחף 934 קילו ניוטון
מתקף סגולי בריק - 342 שניות
זמן בעירה 345 שניות
דלק RP-1/חמצן נוזלי

פאלקון כבדאנגלית: Falcon Heavy) הוא משגר לוויינים וחלליות פרי פיתוח של החברה הפרטית ספייס אקס (SpaceX) שייסד אלון מאסק. זהו משגר כבד מאוד, דהיינו בעל יכולת נשיאה גבוהה מאוד לחלל - כמחצית מיכולת הנשיאה של משגר העבר סטורן 5. הוא המשגר הפעיל העוצמתי ביותר בעולם כיום

יכולות ומבנה המשגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשגר יכולת נשיאה למסלול לווייני נמוך של כ־63 טון, וכ־27 טון למסלול גאוסטציונרי. זאת בהנחה של שיגור בתצורה מתכלה - שלושת השלבים הראשונים ישתמשו במלוא הדלק שבהם ללא אפשרות נחיתה חוזרת. אם תתבצע נחיתה חוזרת, היכולות יפחתו. יש המעריכים שהמשגר יוכל להביא רק כ־8 או 9 טון למסלול גאוסטציונרי באופן זה.

שלב ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב המשגר מבוסס על רכב השיגור הסטנדרטי של החברה, המשגר הדו־שלבי פאלקון 9. לפאלקון הכבד שלב ראשון מרכזי שאליו צמודים שני שלבים ראשונים נוספים המשמשים כמאיצי צד, סגנון הדומה למשגר דלתא 4 כבד. בעוד שני מאיצי הצד זהים לשלב ראשון של פאלקון 9, שלדת השלב הראשון המרכזי הייתה צריכה לעבור עיצוב מחדש, על מנת שיוכל לעמוד בלחצים וברעידות החזקות שיוצר החיבור לשני המאיצים.[2]

לכל שלב ראשון תשעה מנועי מרלין שמונעים בדלק נוזלי מסוג RP-1 (דלק קרוסין מזוקק) וחמצן נוזלי, כך שבסך הכל יש למשגר בשלביו הראשונים 27 מנועים רקטיים. כל שלושת השלבים הראשונים של הפאלקון הכבד מתוכננים להיות רב־שימושיים, ולנחות לאחר השיגור על היבשה או על אסדה באוקיינוס. הנחיתה נעשית באמצעות מספר בעירות רקטיות בשילוב עם סנפירי רשת (Grid fins) הממוקמים בחלק העליון של כל שלב ראשון, שיטה המפחיתה מיכולת השיגור של המשגר, שכן הוא לא מנצל את כלל מאגר הדלק שלו, אך מאפשרת להקטין את עלויות השיגור שכן עלות השלב הראשון היא עיקר עלות הטיל בפרט והשיגור בכלל.

שלב שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב השני של המשגר זהה לשלב השני של הפאלקון 9, ומונע בעזרת מנוע מרלין 1D יחיד, המותאם לפעולה בתנאי ריק, עם כוח דחף של 934 kN. השלב השני יכול לפעול מספר פעמים, וזמן הבערה שלו בדחף מלא הוא 397 שניות.[3]

פיתוח ושיגור הבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח הפאלקון הכבד נמשך יותר משבע שנים, הוא הוצג לראשונה באפריל 2011 אז נטען שהשיגור הראשון יתרחש ב־2013, אך מאז מועד השיגור נדחה מספר פעמים עד ששיגור הבכורה התקיים בהצלחה ב־6 בפברואר 2018.

אילון מאסק סיפר במסיבת עיתונאים אחרי השיגור הראשון כי פיתוח הטיל היה קשה הרבה יותר משחשבו תחילה, וכי בשלוש הזדמנויות שונות שקלו לבטל אותו, לדבריו ספייס איקס השקיעה בפיתוח פאלקון כבד כ־500 מיליון דולר.

השיגור הראשון בוצע מכן השיגור LC-39A במרכז החלל קנדי. בדומה לשיגור הראשון של החללית דרגון 1.0, שנשאה איתה גלגל גבינה לחלל, גם הפעם המטען היה סמלי ויוצא דופן: מכוניתו הפרטית של אילון מאסק, טסלה רודסטר אדומה, בתא הכפפות היו עותק של הספר מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, מגבת ושלט עם כיתוב "בלי פאניקה"; במושב הנהג ישבה בובה בחליפת האסטרונאוט של החברה; ברכב הושמעו השירים "Space Oddity" ו־"Life on Mars" של דייויד בואי ללא הפסקה. למכונית חוברו שלוש מצלמות ששידרו ממנה בשידור חי למשך מספר שעות.[4] היא שוגרה למסלול אליפטי סביב השמש בו תגיע אל מעבר למרחק של מאדים מהשמש.[5]

שני המאיצים הצדדיים, שזו להם הטיסה השנייה לחלל, שבו ונחתו בהצלחה במנחתים ייעודיים סמוך לאתר השיגור יחד. המאיץ האמצעי לא הצליח לנחות והתרסק באוקיינוס במהירות 480 קמ"ש, 100 מטר מהאסדה עליה יועד לנחות. [6]

מחיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיגור ראשון של פאלקון כבד, ב-6 בפברואר 2018
נחיתת שני המאיצים בטיסה הראשונה של פאלקון כבד

מחיר השיגור של פאלקון כבד נע בין 90 מיליון דולר כאשר מאיצי הצד נוחתים חזרה ל-150 מיליון דולר לתצורה בה כל שלושת השלבים המאיצים משתמשים במלוא הדלק שבהם[7][8]. מדובר במחיר תחרותי מאוד בשוק שיגורי הלוויינים.[9][10] (לשם השוואה: טיל דלתא 4 כבד מסוגל לשגר מטען במשקל קטן בכ-50% מפאלקון כבד אך עולה יותר מפי 2 ממנו - 350 מיליון דולר.[11])

שיגורים מתוכננים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברשימת השיגורים העתידיים של פאלקון הווי נמצאים כרגע 4 משימות:

- הלווין (Space Test Program Flight 2 (STP-2 של חיל האויר האמריקני ישוגר בנובמבר 2018.

- לווין התקשורת ArabSat 6A הסעודי ישוגר בדצמבר 2018 או ינואר 2019.

- הלווין ViaSat-3 F1 צפוי להיות משוגר במהלך 2019.

- חיל האויר האמרקאי הזמין שיגור הלווין המסווג AFSPC-52 בסוף שנת 2020 (תמורת 130 מיליון דולר).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאלקון כבד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]